maayanro123
New member
<img src="http://timg.co.il/f/Emo44.gif"> שרשור צפייה <img src="http://timg.co.il/f/Emo44.gif">
- פותח הנושא maayanro123
- פורסם בתאריך
maayanro123
New member
cheburasha
New member
שלי:
אני בסדרות שוב.
History of the Salaryman 2012 - ראיתי פרק אחד והבנתי שלא בא לי עליה
The Man Who Can't Get Married 2009 - הלך ממש טוב. סדרה קלילה נחמדה עם שחקנים טובים למרות שלדעתי הם הגזימו עם הגיבור הראשי והוא היה נראה כאילו יש לו תסמונת אספרגר (סוג של אוטיזם קל יחסית) Ji Jin Hee מאוד הזכיר לי במשחק שלו את שארוק קהאן בסרט My name is Khan. אז עולה השאלה, אם הוא אוטיסטי אז מה רוצים ממנו? ואם הוא לא אוטיסטי אז למה הוא מתנהג עד כדי כך הזוי? הגזימו בקיצור.
Cunning Single Lady 2014 - ראיתי 3 פרקים. בינתיים בסדר, אך לא מדהים. נראה מה יהיה הלאה. בדיוק היום שמעתי ממישהי שנטשה אותה אחרי שני פרקים
אני בסדרות שוב.
אני ממש אהבתי את History of the Salaryman
קראתי לה בשם החיבה "סלרי" ואפילו שקלתי לתרגם אותה (אבל ירדתי מזה... הם לא מפסיקים לדבר, ויש המון שורות לתרגום בכל פרק וגם המון מונחים כלכליים). בעיניי זו סדרה מופרעת ויצירתית מאוד (במיוחד בחלק הראשון של הסדרה, שלא הפסיק להפתיע אותי ). אני זוכרת סצנה ספציפית שאחריה הייתי צריכה להירגע כמה דקות... מרוב צחוק - ממש עד דמעות
(וזה לא קורה לי הרבה, לפחות לא ברמה כזו בדרמות קוריאניות). אני מכירה עוד אנשים שהפרק הראשון לא היה כוס הסוג'ו שלהם, אבל ידוע לי לפחות על מקרה אחד של חברה שנתנה צ'אנס נוסף ואהבה בסופו של דבר 
The Man Who Can't Get Married - סדרה חמודה מאוד בעיניי, עם משחק מצוין של הראשיים. חברה שלי, שבאה מהתחום הטיפולי, אמרה שהגיבור סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. אני לא עוסקת בתחום ולא זוכרת הגדרות בע"פ
, אבל לפי ההגדרה בוויקיפדיה זה מסתדר - "הפרעת אישיות סכיזואידית (Schizoid personality disorder; SPD) היא קבוצה של הפרעות אישיות אשר מאופיינות בחוסר עניין ביחסים חברתיים (בעיקר ביחסי קרבה אינטימיים), נטייה לסגנון חיים מתבודד וקור רגשי".
http://he.wikipedia.org/wiki/הפרעת_אישיות_סכיזואידית
לגבי Cunning Single Lady - עוד סדרה חביבה שלא ממציאה את הגלגל משום בחינה, ומצטרפת לטרנד ה"אקסים שנפגשים מחדש", אבל יש לה כמה רגעים מצחיקים ומרגשים
קראתי לה בשם החיבה "סלרי" ואפילו שקלתי לתרגם אותה (אבל ירדתי מזה... הם לא מפסיקים לדבר, ויש המון שורות לתרגום בכל פרק וגם המון מונחים כלכליים). בעיניי זו סדרה מופרעת ויצירתית מאוד (במיוחד בחלק הראשון של הסדרה, שלא הפסיק להפתיע אותי ). אני זוכרת סצנה ספציפית שאחריה הייתי צריכה להירגע כמה דקות... מרוב צחוק - ממש עד דמעות
The Man Who Can't Get Married - סדרה חמודה מאוד בעיניי, עם משחק מצוין של הראשיים. חברה שלי, שבאה מהתחום הטיפולי, אמרה שהגיבור סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. אני לא עוסקת בתחום ולא זוכרת הגדרות בע"פ
http://he.wikipedia.org/wiki/הפרעת_אישיות_סכיזואידית
לגבי Cunning Single Lady - עוד סדרה חביבה שלא ממציאה את הגלגל משום בחינה, ומצטרפת לטרנד ה"אקסים שנפגשים מחדש", אבל יש לה כמה רגעים מצחיקים ומרגשים
cheburasha
New member
ואי, תודה על הפירוט!
תגידי, יש משהו רומנטי ב"סלרי"? כי זה היה נראה לי משעמם וכל הריגולים האלה אני לא התלהבתי מהם. אבל אם את אומרת שהיא טובה, אולי אנסה עוד פרק...
 
לגבי האישיות הסכיזואידית, ואלה, שכחתי שיש כזה, באמת מתאים. אבל בכל זאת, לדעתי הם הגזימו עם התופעות שלו.
 
ובעניין האקסים שנפגשים מחדש, אני ממש לא מתלהבת מהנושא, פשוט מנסה להתעלם מזה ולראות את הסדרה בתור סתם אגדה לא מציאותית. אבל אם כבר מדברים על זה, אז זוג בשעת חירום או איך שקראו לזה, היה יותר מוצלח, יותר מצחיק. הסדרה הזאת בכלל לא מצחיקה וזה החיסרון שלה לדעתי.
תגידי, יש משהו רומנטי ב"סלרי"? כי זה היה נראה לי משעמם וכל הריגולים האלה אני לא התלהבתי מהם. אבל אם את אומרת שהיא טובה, אולי אנסה עוד פרק...
 
לגבי האישיות הסכיזואידית, ואלה, שכחתי שיש כזה, באמת מתאים. אבל בכל זאת, לדעתי הם הגזימו עם התופעות שלו.
 
ובעניין האקסים שנפגשים מחדש, אני ממש לא מתלהבת מהנושא, פשוט מנסה להתעלם מזה ולראות את הסדרה בתור סתם אגדה לא מציאותית. אבל אם כבר מדברים על זה, אז זוג בשעת חירום או איך שקראו לזה, היה יותר מוצלח, יותר מצחיק. הסדרה הזאת בכלל לא מצחיקה וזה החיסרון שלה לדעתי.
בכיף
ולגבי הסלרי
יש בה רומנטיקה - אבל לא הרבה... זה לא העיקר בדרמה הזו. אם את מחפשת משהו קליל במשקל נוצה, זו כנראה לא הדרמה שמתאימה בעיתוי הזה
למרות שיש בה קטעים קורעים מצחוק.
בעניין האישיות הסכיזואידית - בסדרות לא פעם מקצינים דברים לעומת המציאות, לחיזוק המימד הקומי או הדרמטי... אגב, הסדרה הזו מבוססת על דרמה יפנית (שהצליחה הרבה יותר מהרימייק הקוריאני). מעניין איך הנושא הזה הוצג שם.
לגבי האקסים שמתקמבקים - אני חושבת שאפשר ליהנות מחלק מהקומדיות הרומנטיות, אם רואים בהן סוג של אגדה ולא מחפשים בהן איזשהו ערך מוסף מעבר לזה, ו-Cunning Single lady די מתאימה לשטנץ הזה. במבט לאחור, אני חושבת שנהניתי שם יותר מהקטעים המרגשים מאשר מקטעי ההומור, אבל זו לא סדרה דגולה בעיניי, אלא חביבה כזו. עם "זוג בשעת חירום" היו לי עליות וירידות (למרות שחיבבתי מאוד את השחקן הראשי). היא התחילה עם הומור סלפסטיקי כזה שלא דיבר אליי כ"כ. באמצע הסדרה התחברתי קצת יותר, ולקראת הסוף היה כיוון מלודרמטי שלא התלהבתי ממנו, והפרק האחרון היה נחמד אבל רובו הרגיש לי כמו פילר כזה...
והנה סקירה שכתבתי בזמנו על הסלרי - יש בה מידע ראשוני על העלילה והדמויות:
-------------------------------------------------
הסדרה History of the Salaryman (הידועה גם בשם המקוצר Salaryman) שודרה ברשת SBS בין החודשים ינואר-מרץ 2012. הסדרה, שהייתה אמורה לכלול במקור 20 פרקים, הוארכה בשל ההצלחה ל-22 פרקים. הרייטינג ההתחלתי הצנוע עמד על 9.9%, ואילו הפרק האחרון דורג בראש טבלת המדרוג עם 24.7% צפייה (ובממוצע 18.8%).
עלילה ודמויות מרכזיות:
הסדרה שואבת השראה מתקופה הידועה בשם Chu–Han Contention בסין הקדומה – תקופה של כאוס ומאבקי שלטון בין הפלת שושלת צ'ין ועד עליית שושלת האן. ב"סלרי מן" העבירו את זירת ההתרחשויות ממאבק צבאי-פוליטי למאבק משפחתי-עסקי, ומהתקופה הקדומה (206-202 לפנה"ס) למאה ה-21.
בגדול, המוקד העיקרי הוא חברת ג'ייבול (Chaebol) קוריאנית טיפוסית – כלומר קונגלומרט ענק בבעלות משפחה עשירה, העוסק בין השאר בתחום פיתוח התרופות ומכשור רפואי (לדוגמה: פיתוח תרופה מהפכנית ומעכבת הזדקנות). בזירה התחרותית הזו נפגשות ארבע הדמויות המרכזיות שלנו (שלכל אחת מהן יש דמות מקבילה בהיסטוריה הסינית. ותודה לבלוג של Dramafever):
יו באנג (לי בום סו- On air, Giant, "דר ג'ין") –תפרן שסיים לימודים באוניברסיטה סוג ג' ועובד בעבודות מזדמנות. אבא שלו תמיד חלם שבנו יעבוד כשכיר בחברה גדולה וילבש חליפה, אבל הבן לא הצליח להתקבל לאף חברה רצינית (חסרים לו קשרים ולאו דווקא כישורים).
בק יו-צ'י (ג'ונג ריו וון – סאם סון המתוקה, מאיזה כוכב את) – יורשת עשירה וחסרת מעצורים עם פה ג'ורה רציני שלא כדאי ליפול לתוכו. מתהדרת ביכולת המופלאה לקלל בשלוש שפות.
צ'וי האנג-וו – (ג'ונג גיו וון – ד"ר צ'אמפ, Loving You a Thousand Times) – מנהל אמביציוזי, קר רוח ושחצן, שסיים את לימודיו בהצטיינות בהרווארד ומחוזר על ידי החברות הגדולות בקוריאה, שרוצות אותו בשורותיהן.
צ'ה וו-הי (הונג סו היון, "הנסיך שלה", "שקר לי") – כימאית שעומדת בראש צוות הפיתוח של תרופה מהפכנית בתחום האנטי אייגי'נג.
חוצמזה יש עוד המון דמויות ואנסמבל שחקנים מצוין. אין רגע דל בסדרה הזו ואין אף דמות מיותרת. רובן ככולן מעניינות ותורמות את חלקן לפאזל המרתק הזה.
http://asianwiki.com/History_of_the_Salaryman
התרשמות אישית:
על פניו, זו יכלה עוד דרמה קוריאנית שמתמקדת בנושאים מוכרים כמו יריבות עסקית, פוליטיקה משרדית, מאבקי כוח ויחסים בעייתיים במשפחות עשירות ולא מתפקדות. אבל כבר מהשנייה הראשונה ברור שזו לא דרמה סטנדרטית, בזכות היצירתיות, המופרעות, המקוריות והמשחק המעולה ושילוב בין סגנונות – מתח, מלודרמה (על גבול המקג'נג לפעמים), קומדיה שחורה ואולי גם נגיעות של פרודיה.
אני לא זוכרת מה הייתה הסדרה האחרונה שגרמה לי לצחוק כל כך (עד דמעות ממש), ושדרשה ממני לשמור על ריכוז גבוה בכל דקה ודקה (ואין מה לדבר על המרצה). אבל למרות שזו סדרה מאוד מצחיקה (חלק גדול מהזמן) היא בכלל לא קלילה. יש כאן גם מתח ויסודות דרמטיים והרבה מאוד מושגים ותכנים מהעולם העסקי והתעשייתי. זו כנראה גם הסיבה שלקחתי את הסדרה לאט. לרוב פרק אחד ליום. רק ביום האחרון לא יכולתי להתאפק וצפיתי בשלושה פרקים ברצף – המתח עלה והייתי חייבת לדעת איך זה ייגמר.
החלק הראשון של הסדרה היה מלא הפתעות והתעלה על כל הציפיות שלי. זירת ההתרחשות הייתה דינמית והשתנתה כל הזמן, ולא יכולתי לנחש מה יהיה הלאה. בחמשת הפרקים הראשונים של "סלרי" יש התרחשויות ופיתולים מהממים שמספיקים לסדרה שלמה. הייתי בתחושה של וואו מתמשך. החלק האחרון של הסדרה, לעומת זאת, היה ממוקד בזירה אחת שבה חוקי המשחק היו די ברורים, כך שהיו פחות הפתעות מבחינתי, ובנוסף לכך נרשמה התמקדות יתר (לטעמי) בדמות ובקו עלילה מסוים – אבל עדיין הסדרה נשארה מרתקת, ושמרה על אופציות פתוחות כמעט עד לקו הסיום.
התלהבתי מארבע הדמויות הראשיות, למרות ואולי בזכות החולשות שלהן. היה כאן שילוב מוצלח בין כתיבה משובחת ופיתוח דמויות (בעיקר בחלק הראשון) ומשחק מצוין וכימיה נהדרת (לאורך כל הדרך).
לי בום סו הוא שחקן קומי ודרמטי נהדר שמקרין הרבה חום ואנושיות – התלהבתי ממנו ב-On air, ועכשיו אני עוד יותר רוצה לצפות ב-Giant בכיכובו (סדרה של 60 פרקים מאותו בית יוצר – תסריטאי ובמאי).
ג'ונג גיו וון (שבו התאהבתי בד"ר צ'אמפ") עושה כאן תפקיד שונה לחלוטין כאיש עסקים קר ומחושב, אבל כאמור הוא כבש אותי דווקא ברגעי החולשה, והיו לו מבטים ממיסים (ולשמחתי גם רגעים שבהם היה אפשר ליהנות מגופו הבנוי לתלפיות... פאנגירל שכמותי).
גם הונג סו היון היפה הייתה נהדרת בתפקיד שלה, אבל ההפתעה הגדולה הייתה ג'ונג ריו וון – היא הייתה מבריקה, ורסטילית וכובשת, ואני לא מצליחה לדמיין אף שחקנית אחרת שהייתה עושה את התפקיד הזה בצורה כ"כ מוצלחת. זו דמות עם רגעים מאוד מוקצנים שעוברת לא מעט תהפוכות, וג'ונג ריו וון הצליחה להעביר אותה בצורה מדויקת, מעוררת אמפתיה וקורעת מצחוק! כ"כ אהבתי את הדמות שלה, עד שבמהלך הסדרה נתקפתי חשק לצבוע את השיער באדום ואת הציפורניים בשלל צבעי הקשת...
בפרקי הסדרה הזו כדאי לצפות עד השנייה האחרונה, גם אחרי כתוביות הסיום – כי בסוף כל פרק ממתין עוד בונוס קטן – סרטון נוסף והומוריסטי, שלרוב נותן זווית חדשה לאירועי הפרק, סוגר פינות ו/או סתם קורע מצחוק...
דוגמה ליצירתיות של העוסקים במלאכה אפשר לראות בטיזר/קליפ מיוחד – אין לו קשר ישיר לעלילה, אבל נראה לי שהוא מבטא באופן מטאפורי את שדה הקרב העסקי (ונדמה לי שקראתי שהוא צולם בשוט אחד). ובכלל, בסדרה הוזכרו הרבה אסטרטגיות צבאיות קדומות, שעברו התאמה לעולם העסקים המודרני, ומסתבר שההבדל לא גדול. העיקרון המרכזי הוא לבלבל את האויב, ויש אינספור אמצעים ושיטות.
יש בה רומנטיקה - אבל לא הרבה... זה לא העיקר בדרמה הזו. אם את מחפשת משהו קליל במשקל נוצה, זו כנראה לא הדרמה שמתאימה בעיתוי הזה
בעניין האישיות הסכיזואידית - בסדרות לא פעם מקצינים דברים לעומת המציאות, לחיזוק המימד הקומי או הדרמטי... אגב, הסדרה הזו מבוססת על דרמה יפנית (שהצליחה הרבה יותר מהרימייק הקוריאני). מעניין איך הנושא הזה הוצג שם.
לגבי האקסים שמתקמבקים - אני חושבת שאפשר ליהנות מחלק מהקומדיות הרומנטיות, אם רואים בהן סוג של אגדה ולא מחפשים בהן איזשהו ערך מוסף מעבר לזה, ו-Cunning Single lady די מתאימה לשטנץ הזה. במבט לאחור, אני חושבת שנהניתי שם יותר מהקטעים המרגשים מאשר מקטעי ההומור, אבל זו לא סדרה דגולה בעיניי, אלא חביבה כזו. עם "זוג בשעת חירום" היו לי עליות וירידות (למרות שחיבבתי מאוד את השחקן הראשי). היא התחילה עם הומור סלפסטיקי כזה שלא דיבר אליי כ"כ. באמצע הסדרה התחברתי קצת יותר, ולקראת הסוף היה כיוון מלודרמטי שלא התלהבתי ממנו, והפרק האחרון היה נחמד אבל רובו הרגיש לי כמו פילר כזה...
והנה סקירה שכתבתי בזמנו על הסלרי - יש בה מידע ראשוני על העלילה והדמויות:
-------------------------------------------------
הסדרה History of the Salaryman (הידועה גם בשם המקוצר Salaryman) שודרה ברשת SBS בין החודשים ינואר-מרץ 2012. הסדרה, שהייתה אמורה לכלול במקור 20 פרקים, הוארכה בשל ההצלחה ל-22 פרקים. הרייטינג ההתחלתי הצנוע עמד על 9.9%, ואילו הפרק האחרון דורג בראש טבלת המדרוג עם 24.7% צפייה (ובממוצע 18.8%).
עלילה ודמויות מרכזיות:
הסדרה שואבת השראה מתקופה הידועה בשם Chu–Han Contention בסין הקדומה – תקופה של כאוס ומאבקי שלטון בין הפלת שושלת צ'ין ועד עליית שושלת האן. ב"סלרי מן" העבירו את זירת ההתרחשויות ממאבק צבאי-פוליטי למאבק משפחתי-עסקי, ומהתקופה הקדומה (206-202 לפנה"ס) למאה ה-21.
בגדול, המוקד העיקרי הוא חברת ג'ייבול (Chaebol) קוריאנית טיפוסית – כלומר קונגלומרט ענק בבעלות משפחה עשירה, העוסק בין השאר בתחום פיתוח התרופות ומכשור רפואי (לדוגמה: פיתוח תרופה מהפכנית ומעכבת הזדקנות). בזירה התחרותית הזו נפגשות ארבע הדמויות המרכזיות שלנו (שלכל אחת מהן יש דמות מקבילה בהיסטוריה הסינית. ותודה לבלוג של Dramafever):
יו באנג (לי בום סו- On air, Giant, "דר ג'ין") –תפרן שסיים לימודים באוניברסיטה סוג ג' ועובד בעבודות מזדמנות. אבא שלו תמיד חלם שבנו יעבוד כשכיר בחברה גדולה וילבש חליפה, אבל הבן לא הצליח להתקבל לאף חברה רצינית (חסרים לו קשרים ולאו דווקא כישורים).
בק יו-צ'י (ג'ונג ריו וון – סאם סון המתוקה, מאיזה כוכב את) – יורשת עשירה וחסרת מעצורים עם פה ג'ורה רציני שלא כדאי ליפול לתוכו. מתהדרת ביכולת המופלאה לקלל בשלוש שפות.
צ'וי האנג-וו – (ג'ונג גיו וון – ד"ר צ'אמפ, Loving You a Thousand Times) – מנהל אמביציוזי, קר רוח ושחצן, שסיים את לימודיו בהצטיינות בהרווארד ומחוזר על ידי החברות הגדולות בקוריאה, שרוצות אותו בשורותיהן.
צ'ה וו-הי (הונג סו היון, "הנסיך שלה", "שקר לי") – כימאית שעומדת בראש צוות הפיתוח של תרופה מהפכנית בתחום האנטי אייגי'נג.
חוצמזה יש עוד המון דמויות ואנסמבל שחקנים מצוין. אין רגע דל בסדרה הזו ואין אף דמות מיותרת. רובן ככולן מעניינות ותורמות את חלקן לפאזל המרתק הזה.
http://asianwiki.com/History_of_the_Salaryman
התרשמות אישית:
על פניו, זו יכלה עוד דרמה קוריאנית שמתמקדת בנושאים מוכרים כמו יריבות עסקית, פוליטיקה משרדית, מאבקי כוח ויחסים בעייתיים במשפחות עשירות ולא מתפקדות. אבל כבר מהשנייה הראשונה ברור שזו לא דרמה סטנדרטית, בזכות היצירתיות, המופרעות, המקוריות והמשחק המעולה ושילוב בין סגנונות – מתח, מלודרמה (על גבול המקג'נג לפעמים), קומדיה שחורה ואולי גם נגיעות של פרודיה.
אני לא זוכרת מה הייתה הסדרה האחרונה שגרמה לי לצחוק כל כך (עד דמעות ממש), ושדרשה ממני לשמור על ריכוז גבוה בכל דקה ודקה (ואין מה לדבר על המרצה). אבל למרות שזו סדרה מאוד מצחיקה (חלק גדול מהזמן) היא בכלל לא קלילה. יש כאן גם מתח ויסודות דרמטיים והרבה מאוד מושגים ותכנים מהעולם העסקי והתעשייתי. זו כנראה גם הסיבה שלקחתי את הסדרה לאט. לרוב פרק אחד ליום. רק ביום האחרון לא יכולתי להתאפק וצפיתי בשלושה פרקים ברצף – המתח עלה והייתי חייבת לדעת איך זה ייגמר.
החלק הראשון של הסדרה היה מלא הפתעות והתעלה על כל הציפיות שלי. זירת ההתרחשות הייתה דינמית והשתנתה כל הזמן, ולא יכולתי לנחש מה יהיה הלאה. בחמשת הפרקים הראשונים של "סלרי" יש התרחשויות ופיתולים מהממים שמספיקים לסדרה שלמה. הייתי בתחושה של וואו מתמשך. החלק האחרון של הסדרה, לעומת זאת, היה ממוקד בזירה אחת שבה חוקי המשחק היו די ברורים, כך שהיו פחות הפתעות מבחינתי, ובנוסף לכך נרשמה התמקדות יתר (לטעמי) בדמות ובקו עלילה מסוים – אבל עדיין הסדרה נשארה מרתקת, ושמרה על אופציות פתוחות כמעט עד לקו הסיום.
התלהבתי מארבע הדמויות הראשיות, למרות ואולי בזכות החולשות שלהן. היה כאן שילוב מוצלח בין כתיבה משובחת ופיתוח דמויות (בעיקר בחלק הראשון) ומשחק מצוין וכימיה נהדרת (לאורך כל הדרך).
לי בום סו הוא שחקן קומי ודרמטי נהדר שמקרין הרבה חום ואנושיות – התלהבתי ממנו ב-On air, ועכשיו אני עוד יותר רוצה לצפות ב-Giant בכיכובו (סדרה של 60 פרקים מאותו בית יוצר – תסריטאי ובמאי).
ג'ונג גיו וון (שבו התאהבתי בד"ר צ'אמפ") עושה כאן תפקיד שונה לחלוטין כאיש עסקים קר ומחושב, אבל כאמור הוא כבש אותי דווקא ברגעי החולשה, והיו לו מבטים ממיסים (ולשמחתי גם רגעים שבהם היה אפשר ליהנות מגופו הבנוי לתלפיות... פאנגירל שכמותי).
גם הונג סו היון היפה הייתה נהדרת בתפקיד שלה, אבל ההפתעה הגדולה הייתה ג'ונג ריו וון – היא הייתה מבריקה, ורסטילית וכובשת, ואני לא מצליחה לדמיין אף שחקנית אחרת שהייתה עושה את התפקיד הזה בצורה כ"כ מוצלחת. זו דמות עם רגעים מאוד מוקצנים שעוברת לא מעט תהפוכות, וג'ונג ריו וון הצליחה להעביר אותה בצורה מדויקת, מעוררת אמפתיה וקורעת מצחוק! כ"כ אהבתי את הדמות שלה, עד שבמהלך הסדרה נתקפתי חשק לצבוע את השיער באדום ואת הציפורניים בשלל צבעי הקשת...
בפרקי הסדרה הזו כדאי לצפות עד השנייה האחרונה, גם אחרי כתוביות הסיום – כי בסוף כל פרק ממתין עוד בונוס קטן – סרטון נוסף והומוריסטי, שלרוב נותן זווית חדשה לאירועי הפרק, סוגר פינות ו/או סתם קורע מצחוק...
דוגמה ליצירתיות של העוסקים במלאכה אפשר לראות בטיזר/קליפ מיוחד – אין לו קשר ישיר לעלילה, אבל נראה לי שהוא מבטא באופן מטאפורי את שדה הקרב העסקי (ונדמה לי שקראתי שהוא צולם בשוט אחד). ובכלל, בסדרה הוזכרו הרבה אסטרטגיות צבאיות קדומות, שעברו התאמה לעולם העסקים המודרני, ומסתבר שההבדל לא גדול. העיקרון המרכזי הוא לבלבל את האויב, ויש אינספור אמצעים ושיטות.
cheburasha
New member
שוב תודה!
Misaeng: כבר אמרתי כמה שאני מתה על הדרמה הזאת? כל פרק ממשיך להיות נפלא וזה מדכא לחשוב שעוד שבועיים הכל נגמר
Suteki Na Sen Taxi: כיף
Ningen Shikkaku: דרמה מ-1994. ה-bullying theme פה הוא הארדקור, אז אני לא מציעה לצפות למי שזה קשה (וזאת באמת דרמה מאוד אפלה). לא בטוחה אם אני יכולה לסיים את זה :/
לא בהכרח
אין בעיה להבין את המשמעות בכללי, זה פשוט עניין שלא תמיד מצליח לתרגם את המשמעות המלאה (שזה דבר שקשה בכל תרגום משפה לשפה האמת).
Dramafever לא מתרגמים את Misaeng, זה בעיקר רק Viki ו-SoompiTV.
SoompiTV הם תמיד הראשונים שמעלים תרגום ולפי דעתי הם יותר טובים מדרמהפיבר, אבל פחות טובים מהמתרגמים ב-Viki (שלהם יש תרגום גם ליטרלי ופחות Americanized בסה"כ). למשל 차장님/대리님 מתורגמים ל-Manager בוויקי בעוד שבסומפי הם הופכים אותם ל-Mr./Ms. ומוסיפים הערות ליד מילים כמו Ajusshi ו-Ajumma.
אין בעיה להבין את המשמעות בכללי, זה פשוט עניין שלא תמיד מצליח לתרגם את המשמעות המלאה (שזה דבר שקשה בכל תרגום משפה לשפה האמת).
Dramafever לא מתרגמים את Misaeng, זה בעיקר רק Viki ו-SoompiTV.
SoompiTV הם תמיד הראשונים שמעלים תרגום ולפי דעתי הם יותר טובים מדרמהפיבר, אבל פחות טובים מהמתרגמים ב-Viki (שלהם יש תרגום גם ליטרלי ופחות Americanized בסה"כ). למשל 차장님/대리님 מתורגמים ל-Manager בוויקי בעוד שבסומפי הם הופכים אותם ל-Mr./Ms. ומוסיפים הערות ליד מילים כמו Ajusshi ו-Ajumma.
בבקשה
הכתוביות ב-Viki בד"כ מועדפות, בגלל שהם משקיעים כדי שהתרגום יהיה מספיק טוב וברור לאלו שמתרגמים לשפות נוספות. בסומפי ודרמהפיבר זאת לא קהילה שעובדת כקבוצה - זה בעיקר כמה מתרגמים שהם השיגו בשקל בקיצור. המטרה העיקרית אצלם זה להעלות כתוביות כמה שיותר מהר ובצורה שתהיה הכי מיינסטרימית שאפשר (כלומר, מרוחקת מאותנטיות תרבותית).
הכתוביות ב-Viki בד"כ מועדפות, בגלל שהם משקיעים כדי שהתרגום יהיה מספיק טוב וברור לאלו שמתרגמים לשפות נוספות. בסומפי ודרמהפיבר זאת לא קהילה שעובדת כקבוצה - זה בעיקר כמה מתרגמים שהם השיגו בשקל בקיצור. המטרה העיקרית אצלם זה להעלות כתוביות כמה שיותר מהר ובצורה שתהיה הכי מיינסטרימית שאפשר (כלומר, מרוחקת מאותנטיות תרבותית).
שוב
 
על קהילת המתרגמים של ויקי שמעתי, אבל לא ממש ידעתי מי עומד מאחורי התרגומים של סומפי ודרמפיבר ומה האג'נדה שלהם.
אני עוד זוכרת את התרגומים המשובחים של WithS2... נראה שכמו בכל תחום, המהירות והרצון למקסם רווחים באים על חשבון האיכות וההעמקה.
אני זוכרת שב-Reply 1997 השתמשתי בכתוביות של דרמפיבר, וב-Reply 1994 באלו של ויקי, וההבדל היה שמים וארץ מבחינת הכינויים וכל הרפרנסים התרבותיים וההסברים - אצל ויקי אפשר למצוא כמעט את כל ההסברים בגוף הסרט
 
על קהילת המתרגמים של ויקי שמעתי, אבל לא ממש ידעתי מי עומד מאחורי התרגומים של סומפי ודרמפיבר ומה האג'נדה שלהם.
אני עוד זוכרת את התרגומים המשובחים של WithS2... נראה שכמו בכל תחום, המהירות והרצון למקסם רווחים באים על חשבון האיכות וההעמקה.
אני זוכרת שב-Reply 1997 השתמשתי בכתוביות של דרמפיבר, וב-Reply 1994 באלו של ויקי, וההבדל היה שמים וארץ מבחינת הכינויים וכל הרפרנסים התרבותיים וההסברים - אצל ויקי אפשר למצוא כמעט את כל ההסברים בגוף הסרט
את לגמרי צודקת, גם לי היו פעמים שאפילו אם הבנתי את המשמעות בכללי, ה- double entendre היה לגמרי אבוד בתרגומים האחרים כשהשוותי. אפילו רק ב-Misaeng את תראי שיש הרבה תרגומים משמעותיים (כמו sagwa = תפוח/להתנצל) או הבדיחות על Geu-rae + הכינויים שנותנים ל-Suk-yool שבעצם צוחקים על זה שהוא כמו כלב חרמן (כלב = gae) וגם שהוא בן זונה/"חיה" (gaesaekki).
זה מסוג הדברים שאפשר להבין גם בלי הסבר לאורך זמן, אבל זה עדיין עדיף שיהיה ברור. כי בסה"כ הכתוביות הן חשובות, במיוחד בדרמות שיש להן דיאלוג מושקע וחוש הומור
טוב, אני לגמרי תלויה בכתוביות...
 
או לפחות ב-99% (לפעמים אני משלימה כל מיני פערים גם בבלוגים כמו דרמבינס וכו').
 
אולי במקרה את יודעת איפה אפשר למצוא כתוביות ל-Misaeng בגרסת viki להורדה כקובץ srt/ass? (אני מאלה שמעדיפים הורדה על צפייה ישירה). בדקתי ומסתבר שהכתוביות שהורדתי עד עכשיו הן בגרסת soompi tv. באתרים שאני מכירה, מצאתי כתוביות לבערך 3 פרקים בגרסת ויקי... אם את מכירה אתר כזה, אשמח לקבל קישור במסר פרטי
תודה מראש!
 
או לפחות ב-99% (לפעמים אני משלימה כל מיני פערים גם בבלוגים כמו דרמבינס וכו').
 
אולי במקרה את יודעת איפה אפשר למצוא כתוביות ל-Misaeng בגרסת viki להורדה כקובץ srt/ass? (אני מאלה שמעדיפים הורדה על צפייה ישירה). בדקתי ומסתבר שהכתוביות שהורדתי עד עכשיו הן בגרסת soompi tv. באתרים שאני מכירה, מצאתי כתוביות לבערך 3 פרקים בגרסת ויקי... אם את מכירה אתר כזה, אשמח לקבל קישור במסר פרטי
Larc En Ciel
New member
הרשימה שלי
כמו שהיה אפשר לראות בנושא של הסדרה, סיימתי את Liar Game בלי להתלהב יותר מדי.
ואני ממשיכה עם Gap Dong בזחילה...
.
כמו שהיה אפשר לראות בנושא של הסדרה, סיימתי את Liar Game בלי להתלהב יותר מדי.
ואני ממשיכה עם Gap Dong בזחילה...
זחילה נעימה
גם אני די זחלתי איתה (באופן יחסי, כן?
), כדי שיהיה לי זמן לעכל... ולמרות שיש לי השגות לגביה, אני חושבת שיש בה צוות שחקנים מצוין שעשה עבודה נהדרת.
אגב, התפקיד של Lee Joon כ"כ נצרב לי במוח, שגם כשאני רואה אותו עכשיו ב-Mr. Back, אני נזכרת בדמות שלו ב-Gap Dong... המשחק שלו לא רע גם בדרמה החדשה, אבל התפקיד הקודם היה יותר עוצמתי ומיוחד לדעתי.
גם אני די זחלתי איתה (באופן יחסי, כן?
אגב, התפקיד של Lee Joon כ"כ נצרב לי במוח, שגם כשאני רואה אותו עכשיו ב-Mr. Back, אני נזכרת בדמות שלו ב-Gap Dong... המשחק שלו לא רע גם בדרמה החדשה, אבל התפקיד הקודם היה יותר עוצמתי ומיוחד לדעתי.
Larc En Ciel
New member
חחח תודה?
אני לא בטוחה לגבי זמן לעכל מבחינתי...
אני בפרק 11 ואפשר להגיד שאני עדיין משועממת
, ועכשיו שהפרקים עם התרגום בעברית התחרבשו בכלל אני אזחל...
.
והאמת שגם הקאסט עדיין לא הרשים אותי... במיוחד לא לי ג'ון, והצרחנית התורנית Kim Ji Won...
.
יכול להיות שאחרי שראיתי את אדון רוק בפעולה, השחקנים שמשחקים תפקידים פסיכוטיים, יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה בשביל ל"זכות" בי
.
ובכלל אני לא יודעת למה אבל Yoon Sang Hyun לא בא לי טוב בעין עוד מימי סיקרט גארדן
.
אני לא בטוחה לגבי זמן לעכל מבחינתי...
והאמת שגם הקאסט עדיין לא הרשים אותי... במיוחד לא לי ג'ון, והצרחנית התורנית Kim Ji Won...
יכול להיות שאחרי שראיתי את אדון רוק בפעולה, השחקנים שמשחקים תפקידים פסיכוטיים, יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה בשביל ל"זכות" בי
ובכלל אני לא יודעת למה אבל Yoon Sang Hyun לא בא לי טוב בעין עוד מימי סיקרט גארדן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.