THE ULTIMATE LIOR
New member
IRON MAIDEN האלבום הראשון
בתחילת שנות ה-80 חלה גדילה מחודשת בפופולריות של המטאל הבריטי, תקופה זו, אשר הייתה בין המשפיעות בהיסטוריה, נקראה "הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי"(NWOBHM). בראש הלהקות שהובילו מהפכה מוזיקלית זו היו iron maiden ו- def Leppard . להקות אלו שלבו במוזיקה שלהם אלמנטים מהמטאל הבריטי של שנות ה-70(להקות כמו judas priest ו-Deep Purple ופאנק-רוק.) אחד הדיסקים שסימן על תחילתו של העידן הוא אלבום הבכורה המשובח של איירון מיידן- “Iron Maiden”. דיסק זה סימן את תחילת דרכה של אחת הלהקות הנערצות והמשפיעות בהיסטוריה של המטאל, להקה שלמעשה הניחה את היסודות ליצירת סגנון הפאוור-מטאל(בתקופה מאוחרת יותר, בה סולן הלהקה היה ברוס דיקינסון האגדי). דיסק זה אומנם נשמע פחות מלוטש(מבחינת הפקה) מההקלטות הבאות של הלהקה, אבל ללא ספק האיכויות המוזיקליות שלו טובות מאוד ומרמזות על הגדולה שהלהקה תשיג בעתיד-חילופי סולואים מטורפים בין שני הגיטריסטים, בייס ליין מטורף והקול הייחודי של פול די'אנו, הסולן הראשון של הלהקה. הדיסק הוא מגוון ביותר ומלא בריפים מהירים ויצירתיים. כמו כן,ניתן לשמוע לראשונה את הסגנון "הקופצני" של המטאל של מיידן(במיוחד בשירים המהירים כמו prowler ו(charlotte the harlot. עבודת הגיטרות בדיסק מצוינת ישנם חילופי ריפים מרובים, כמעט ואין רגע משעמם לאורך כל הדיסק (יוצאי דופן הם sanctuary וrunning free ) דייב מורי,אחד מהגיטריסטים הגדולים במטאל בכל הזמנים, לדעתי, מגיע בסולואים שלו למהירויות שלא נשמעו עד אז. מדהים לראות את עבודת האצבעות שלו בהופעה חיה- שווה לכל חובב מטאל בכלל וגיטרות בפרט. יש לציין שבאופן קבוע בהקלטות של מיידן, הסולואים המהירים יותר ניתנים למורי בעוד שהסולואים המלודיים יותר ניתנים לגיטריסט השני(בדיסק זה, דניס סטראטון). אדריאן סמית',שהיה הגיטריסט לצידו של מורי בהרכב הקלאסי של מיידן(שהגיע להצלחה הגדולה ביותר) הודה בעצמו שהוא תמיד היה המוכשר מבין שניהם. המתופף קלייב בור, עושה גם הוא עבודה טובה מאוד, אם כי רוב מעריצי מיידן מעדיפים את המתופף שיחליף אותו- ניקו מק'בריין. הבאס של סטיב האריס, שגם הוא נחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים, הוא צבעוני במיוחד, ומתאים באופן מושלם לאופי של המוזיקה. האריס הוא גם הכותב של מרבית שירי הלהקה ויש מעטים העולים עליו גם בתחום הכתיבה, לא לחינם הוא הוזכר כמועמד לתפקיד הבאסיסט החדש של מטאליקה, לפני שכאמור נבחר בסופו של דבר רוברט טרוחילו(Ozzy Osbourne). לפול די'אנו הסולן יש קול מצוין שמתאים היטב למוזיקה, גם בקטעים המהירים וגם בקטעים השקטים, אם כי אני אישית מעדיף את ברוס דיקינסון,שקולו איכותי וחזק יותר. בכל מקרה, רוב השירים בשני הדיסקים הראשונים של מיידן(בהם די'אנו שותף) מבוצעים טוב יותר על ידי די'אנו, כיוון שהקול המחוספס שלו מתאים יותר לאופי שלהם(שתשמעו את הדיסקים תבינו בדיוק למה אני מתכוון) ועכשיו לסקירת השירים: Prowler.1- בדיסק זה לטעמי השיא מגיע כבר בתחילתו, אחד הקטעים האהובים עליי של מיידן. יש בו שינוי ריפים מהירים רבים, עם עבודת תופים מצוינת וגולת הכותרת- הסולו המדהים , מהיר בצורה בלתי רגילה, אחד מהסולואים שפשוט לא נמאסים לעולם. בכל שמיעה מרגישים שהשיר נוצר במיוחד בשביל הסולו הזה ומוביל אליו מתחילת השיר. השיר שמייצג את המהות של מיידן בתחילת דרכם. 100/98 2. - Sanctuary בקטע זה אפשר להרגיש בסאונד ה"מלוכלך" של הגיטרות, כנראה נובע מעודף של טרבל.... קטע מהיר וטיפוסי של מיידן, הקול של די'אנו משתלב יפה עם המוזיקה. למרות זאת,שיר בלי הרבה גיוון יחסית שבנוי כולו על ריף אחד(אומנם זהו מקצב מצוין) *שיר זה הוא בונוס ולא נמצא בכל גרסה של האלבום. 83 Remember Tomorrow. 3 - הבלדה הראשונה של מיידן, קטע חביב למדי. זה אחד הקטעים שאני אישית מעדיף כאשר ברוס דיקינסון מבצע, אבל גם הביצוע של די'אנו טוב מאוד. הקטע הכבד אחרי כל בית מוסיף לאיזון של השיר ומוסיף את הטאץ' של סגנון ההרדקור של מיידן. 85 4. Running free - קטע זה מתבלט בדיסק באופן השלילי של המילה- יש בו קצב איטי יחסית וגם סולו לא תמצאו פה... הפזמון מעצבן למדי לטעמי. אם אתם מחפשים הוכחה לחסרונות הקול של די'אנו, קטע זה הוא דוגמא טובה. הקטע הפחות אהוב עליי בדיסק, אם כי משום מה הוא פופולרי ביותר בקרב מעריצי הלהקה. 74 Transilvania. 5 - קטע אינסטורמנטלי מהיר ואיכותי (אייסד ארת' עשו לו קאבר מוצלח), אולי האינסטרומנטלי הטוב של מיידן אי פעם. עבודת גיטרות מעולה ומגוונת לאורך כל הקטע. 90 Phantom Of The Opera. 6 - עוד קטע קלאסי של מיידן. שילוב של סולואים מלודיים ומהירים, גם כאן יש אין-סוף שינויי מקצבים. החלק האהוב עליי בשיר הוא הקטע האינסטרומנטלי באמצע, גם ההתחלה טובה מאוד. 96 7. Strange World - קטע מלודי נוסף, קטע פתיחה יפה מאוד של גיטרה. התצוגה הווקלית של די'אנו מוצלחת ביותר. חילופי סולואים מלאי רגש ומצוינים בין שני הגיטריסטים. קטע חזק למדי.... 86 Charlotte The Harlot. 8 - דייב מורי מראה את יכולת הכתיבה שלו בשיר מצוין זה. המעבר מריף מהיר למלודי הוא מצוין, והקול של די'אנו בשיאו בקטע זה. 92 9. Iron Maiden - שיר קצבי נוסף, פזמון נחמד ביותר ומקצבי תיפוף מצוינים. למרות זאת, אין זה שיר ייחודי ואין בו כל חדש לעומת שאר הקטעים בדיסק. 80 ממוצע:87.1 לסיכום: תקליט בכורה מרשים למדי של מיידן, דיסק מלא אנרגיה, ריפים מטורפים וסולואים יוצאי דופן. ניתן להרגיש בכשרון המוזיקלי של חברי הלהקה לכל אורך הדיסק, כשרון שיילך ויתגלה יותר ויותר עם חלוף השנים, כאשר כבר בדיסק הבא, killers, הרמה המוזיקלית תעלה בכמה דרגות. מי שמתחבר יותר לצד המלודי של המטאל ומה שעושה לו את זה בלדות וסולן עם טווח שירה מדהים יהנה פחות(עדיף להתחיל עם דיסקים מאוחרים יותר של הלהקה),לעומת זאת, מי שבקטע של סולואים מהירים ומטאל קצבי-דיסק זה יתאים לו כמו כפפה. הכתבה נלקחה מalternative-israel . קוסטה כדי לעלות את המאמר למאמרים .
בתחילת שנות ה-80 חלה גדילה מחודשת בפופולריות של המטאל הבריטי, תקופה זו, אשר הייתה בין המשפיעות בהיסטוריה, נקראה "הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי"(NWOBHM). בראש הלהקות שהובילו מהפכה מוזיקלית זו היו iron maiden ו- def Leppard . להקות אלו שלבו במוזיקה שלהם אלמנטים מהמטאל הבריטי של שנות ה-70(להקות כמו judas priest ו-Deep Purple ופאנק-רוק.) אחד הדיסקים שסימן על תחילתו של העידן הוא אלבום הבכורה המשובח של איירון מיידן- “Iron Maiden”. דיסק זה סימן את תחילת דרכה של אחת הלהקות הנערצות והמשפיעות בהיסטוריה של המטאל, להקה שלמעשה הניחה את היסודות ליצירת סגנון הפאוור-מטאל(בתקופה מאוחרת יותר, בה סולן הלהקה היה ברוס דיקינסון האגדי). דיסק זה אומנם נשמע פחות מלוטש(מבחינת הפקה) מההקלטות הבאות של הלהקה, אבל ללא ספק האיכויות המוזיקליות שלו טובות מאוד ומרמזות על הגדולה שהלהקה תשיג בעתיד-חילופי סולואים מטורפים בין שני הגיטריסטים, בייס ליין מטורף והקול הייחודי של פול די'אנו, הסולן הראשון של הלהקה. הדיסק הוא מגוון ביותר ומלא בריפים מהירים ויצירתיים. כמו כן,ניתן לשמוע לראשונה את הסגנון "הקופצני" של המטאל של מיידן(במיוחד בשירים המהירים כמו prowler ו(charlotte the harlot. עבודת הגיטרות בדיסק מצוינת ישנם חילופי ריפים מרובים, כמעט ואין רגע משעמם לאורך כל הדיסק (יוצאי דופן הם sanctuary וrunning free ) דייב מורי,אחד מהגיטריסטים הגדולים במטאל בכל הזמנים, לדעתי, מגיע בסולואים שלו למהירויות שלא נשמעו עד אז. מדהים לראות את עבודת האצבעות שלו בהופעה חיה- שווה לכל חובב מטאל בכלל וגיטרות בפרט. יש לציין שבאופן קבוע בהקלטות של מיידן, הסולואים המהירים יותר ניתנים למורי בעוד שהסולואים המלודיים יותר ניתנים לגיטריסט השני(בדיסק זה, דניס סטראטון). אדריאן סמית',שהיה הגיטריסט לצידו של מורי בהרכב הקלאסי של מיידן(שהגיע להצלחה הגדולה ביותר) הודה בעצמו שהוא תמיד היה המוכשר מבין שניהם. המתופף קלייב בור, עושה גם הוא עבודה טובה מאוד, אם כי רוב מעריצי מיידן מעדיפים את המתופף שיחליף אותו- ניקו מק'בריין. הבאס של סטיב האריס, שגם הוא נחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים, הוא צבעוני במיוחד, ומתאים באופן מושלם לאופי של המוזיקה. האריס הוא גם הכותב של מרבית שירי הלהקה ויש מעטים העולים עליו גם בתחום הכתיבה, לא לחינם הוא הוזכר כמועמד לתפקיד הבאסיסט החדש של מטאליקה, לפני שכאמור נבחר בסופו של דבר רוברט טרוחילו(Ozzy Osbourne). לפול די'אנו הסולן יש קול מצוין שמתאים היטב למוזיקה, גם בקטעים המהירים וגם בקטעים השקטים, אם כי אני אישית מעדיף את ברוס דיקינסון,שקולו איכותי וחזק יותר. בכל מקרה, רוב השירים בשני הדיסקים הראשונים של מיידן(בהם די'אנו שותף) מבוצעים טוב יותר על ידי די'אנו, כיוון שהקול המחוספס שלו מתאים יותר לאופי שלהם(שתשמעו את הדיסקים תבינו בדיוק למה אני מתכוון) ועכשיו לסקירת השירים: Prowler.1- בדיסק זה לטעמי השיא מגיע כבר בתחילתו, אחד הקטעים האהובים עליי של מיידן. יש בו שינוי ריפים מהירים רבים, עם עבודת תופים מצוינת וגולת הכותרת- הסולו המדהים , מהיר בצורה בלתי רגילה, אחד מהסולואים שפשוט לא נמאסים לעולם. בכל שמיעה מרגישים שהשיר נוצר במיוחד בשביל הסולו הזה ומוביל אליו מתחילת השיר. השיר שמייצג את המהות של מיידן בתחילת דרכם. 100/98 2. - Sanctuary בקטע זה אפשר להרגיש בסאונד ה"מלוכלך" של הגיטרות, כנראה נובע מעודף של טרבל.... קטע מהיר וטיפוסי של מיידן, הקול של די'אנו משתלב יפה עם המוזיקה. למרות זאת,שיר בלי הרבה גיוון יחסית שבנוי כולו על ריף אחד(אומנם זהו מקצב מצוין) *שיר זה הוא בונוס ולא נמצא בכל גרסה של האלבום. 83 Remember Tomorrow. 3 - הבלדה הראשונה של מיידן, קטע חביב למדי. זה אחד הקטעים שאני אישית מעדיף כאשר ברוס דיקינסון מבצע, אבל גם הביצוע של די'אנו טוב מאוד. הקטע הכבד אחרי כל בית מוסיף לאיזון של השיר ומוסיף את הטאץ' של סגנון ההרדקור של מיידן. 85 4. Running free - קטע זה מתבלט בדיסק באופן השלילי של המילה- יש בו קצב איטי יחסית וגם סולו לא תמצאו פה... הפזמון מעצבן למדי לטעמי. אם אתם מחפשים הוכחה לחסרונות הקול של די'אנו, קטע זה הוא דוגמא טובה. הקטע הפחות אהוב עליי בדיסק, אם כי משום מה הוא פופולרי ביותר בקרב מעריצי הלהקה. 74 Transilvania. 5 - קטע אינסטורמנטלי מהיר ואיכותי (אייסד ארת' עשו לו קאבר מוצלח), אולי האינסטרומנטלי הטוב של מיידן אי פעם. עבודת גיטרות מעולה ומגוונת לאורך כל הקטע. 90 Phantom Of The Opera. 6 - עוד קטע קלאסי של מיידן. שילוב של סולואים מלודיים ומהירים, גם כאן יש אין-סוף שינויי מקצבים. החלק האהוב עליי בשיר הוא הקטע האינסטרומנטלי באמצע, גם ההתחלה טובה מאוד. 96 7. Strange World - קטע מלודי נוסף, קטע פתיחה יפה מאוד של גיטרה. התצוגה הווקלית של די'אנו מוצלחת ביותר. חילופי סולואים מלאי רגש ומצוינים בין שני הגיטריסטים. קטע חזק למדי.... 86 Charlotte The Harlot. 8 - דייב מורי מראה את יכולת הכתיבה שלו בשיר מצוין זה. המעבר מריף מהיר למלודי הוא מצוין, והקול של די'אנו בשיאו בקטע זה. 92 9. Iron Maiden - שיר קצבי נוסף, פזמון נחמד ביותר ומקצבי תיפוף מצוינים. למרות זאת, אין זה שיר ייחודי ואין בו כל חדש לעומת שאר הקטעים בדיסק. 80 ממוצע:87.1 לסיכום: תקליט בכורה מרשים למדי של מיידן, דיסק מלא אנרגיה, ריפים מטורפים וסולואים יוצאי דופן. ניתן להרגיש בכשרון המוזיקלי של חברי הלהקה לכל אורך הדיסק, כשרון שיילך ויתגלה יותר ויותר עם חלוף השנים, כאשר כבר בדיסק הבא, killers, הרמה המוזיקלית תעלה בכמה דרגות. מי שמתחבר יותר לצד המלודי של המטאל ומה שעושה לו את זה בלדות וסולן עם טווח שירה מדהים יהנה פחות(עדיף להתחיל עם דיסקים מאוחרים יותר של הלהקה),לעומת זאת, מי שבקטע של סולואים מהירים ומטאל קצבי-דיסק זה יתאים לו כמו כפפה. הכתבה נלקחה מalternative-israel . קוסטה כדי לעלות את המאמר למאמרים .