אני אכן בארץ
ובאמת נמס. היום היינו בפארק הקופים ליד בן שמן והיה חם בצורה היסטרית. ביום שלישי אנחנו כבר חוזרים לאירלנד. היה טיול גדול. הנה דיווח קצר שהעליתי לפני כמה ימים בפורום ישראלים באירופה. אנחנו כבר שבועיים וחצי פה - חוזרים לאירלנד השפויה ביום שלישי בערב. איך אנחנו מבלים? היה טיול גדול. הספקנו הכל - ראינו את כל החברים שלי, ראינו את כל המשפחה שלי, היינו בקיבוץ בצפון שבו גר דוד שלי, היינו כמה ימים בירושלים. אכלנו אוכל טוב, אכלנו גלידה טעימה, היינו במערת הנטיפים ליד בית שמש, חקרנו את חופי הים באיזור קיסריה, היינו ב"מי קדם" ליד בנימינה, ביקב של תשבי וכו' וכו'. הבית בפרדס חנה מקסים, יש בו כלב חמוד ו-5 תרנגולות. בקיצור היה אחלה. לשלילה? המדינה הזו מטורפת. הכבישים הם גן חיות, האנשים בארטף כל היום, מדינה לחוצה ומלחיצה. מדינה שרצה מאסון לאומי אחד לאסון הלאומי הבא. רק בשבועיים מאז שאנחנו כאן היו שניים (הסיפור עם השבויים והפיגוע בירושלים) ולא משנה שהכל עובר לנו מעל הראש כי אני לא קורא עיתונים ולא רואה טלוויזיה, אבל איכשהו סופגים את כל הלחץ. ועוד לחיוב? נתקלנו בהרבה מאוד יוזמות לקירוב יהודים וערבים, דברים שלא היו בעבר אם אני לא טועה. אכלנו אוכל נפלא ביפו במסעדה בשם יאפא, הבעלים הם שני פרטנרים, אחד יהודי ואחד ערבי. מגישים שם אוכל ערבי פשוט וטעים, והמקום משמש גם כחנות ספרים. מוכרים שם הכל - מספרים בעניין שחרור פלסטין שנכתבו על ידי מוסלמים קיצוניים, ועד לספרים על "הבעיה הערבית" שנכתבו על ידי ישראלים או יהודים קיצונים. נפגשנו שם עם חברה שלי שעובדת בתיאטרון עכו, ושם היא מארגנת פסטיבל של הצגות בערבית. שמענו על בתי ספר שבהם לומדים ילדים מכל הדתות והעדות (וגם מקבלים את החופשות של כולם) וכו וכו. אז יש תקווה. אגב, החברה שלי מעכו ישנה באותו לילה אצל חברים שלה ביפו - זוג של מוסלמי ויהודיה שכבר יש להם שני ילדים.
