מתכתב עם הסרט פסיכו
סיוט פסיכומוטורי גררתי רגליי אל בית בחווה, אם יש מקום להישאר בררתי. הייתי עייף עד מוות דרך ארוכה מאד עברתי. אמרתי: "היי, היי, אתם שם, מישהו מוכן לפתוח? " עמדתי על המדרגות מרגיש בודד חסר-כוח. החוואי יצא החוצה, הוא בטח חשב שאני איזו ישות מעופפת, הוא זרק בי מבט אחד ואת קנה הרובה תקע לי בסרעפת. ירדתי על ברכיי, בקול ענות חלשה אמרתי: "אני מחבב חוואים, אל תירה בי, בבקשה!" הוא דרך את הרובה והחל צורח: "אתה הסוכן הנוסע שמרמה ואחר כך בורח." אמרתי: "לא! לא! לא! אני דוקטור, רק אמת אמרתי אני ילד טוב אפילו בקולג' ביקרתי." אז נכנסה בתו ששמה היה ריטה, נראתה כאילו זה עתה יצאה מהדולצ'ה ויטה. מיד ניסיתי לצנן עם אביה את הרוחות ואמרתי לו שהחווה שלו היא בין היותר מטופחות. הוא אמר: "מה דוקטורים מבינים בחוות, אתה מוכן לי לגלות?" אמרתי: "נולדתי בתחתית של באר משאלות!" ובכן, לפי הלכלוך מתחת לציפורניי אני משער שהוא הבין שאני לא משקר "אני משער שאתה עייף", הוא אמר, אם כי עדיין ספק בו ניקר. אמרתי: "כן, עשרת אלפים מילין נסעתי אחר הצוהריים." הוא אמר: "יש לי מיטה בשבילך מתחת לכיריים." יש לי רק תנאי אחד ותוכל ללכת לישון במהרה, שלא תעז לגעת בבתי ובבוקר חלוב ת'פרה." ישנתי כמו בול-עץ כאשר שמעתי צעדים של אישה, ראיתי מולי את ריטה כמו טוני פרקינס* לבושה. היא אמרה: "האם תרצה להתקלח?, אראה לך את הדלת." אמרתי: " אוו, לא! לא! כבר הייתי בסיפור הזה, ההזמנה מבוטלת" ידעתי שאני חייב להתחמק אבל על שום דרך מוחי לא חשב כאשר היא אמרה: " האם תרצה להתקלח, עכשיו?" ובכן, לא יכולתי לעזוב אלא אם כן הזקן יתחיל עליי לירות כי הרי הבטחתי לחלוב לו את הפרות. הייתי חייב לומר משהו שיהיה מוזר ומסוכן ולכן צעקתי: "אני אוהב את פידל קסטרו, קרוע לו על הזקן." ריטה נראתה נעלבת אבל את דרכי היא לא חסמה כאשר הוא מיהר לרדת במדרגות אומר: "מה שמעתי אותך צועק, מה?" אמרתי: "אני אוהב את פידל קסטרו אני חושב ששמעת אותי ברור הפעם" והתחמקתי כאשר הוא ניסה להכות אותי, כולו רותח מזעם. ריטה מלמלה משהו אל אימה שבגבעה תערוג. כאשר אגרופו הכה במקרר הקרח אמר שהוא רוצה אותי להרוג אם לא אצא מן הדלת, בשתיי שנית, הזמן מדוד, "אתה בוגד, כל הפציינטים שלך חלו, חולדה קומוניסטית, דוקטור חלוד." ובכן, הוא זרק גיליון של ה – READER’S DIGEST לכוון ראשי ואז התחלתי את הבריחה עשיתי סלטה ואז הוא לקח את הרובה, שמעתי את הדריכה. קפצתי מהחלון במאה וששים קמ"ש ונחתי במלוא העצמה בתוך גן הפרחים שלו שלא קמש. ריטה אמרה: חזור!" על הכוונות שלו הוא אותי הלביש השמש עלתה ורצתי במורד הכביש. ובכן, אני חושב שכל רעיון לחזור לשם מיד אבטל למרות שריטה כבר לא שם, מצאה עבודה במוטל. הוא עדיין מחכה לי, בכל יום חוקר אודותיי, רוצה להסגיר אותי לאף. בי. איי. אני, ממשיך לתרגל ריצה וקפיצה מכיר טובה בזמן הריצה, בלי חופש הדיבור, הייתי עמוק בביצה. * אנתוני (טוני) פרקינס היה כוכב סרטו של אלפרד היצ'קוק, "פסיכו".
היום נפתחת "פינה" חדשה, שמטרתה דיון וניתוח שירים של דילן, מכל התקופות.
באופן רנדומלי, יבחר שיר שיוצג כאן, בתוספת רקע על השיר והסבר קצר. אתם מוזמנים להגיב להודעה הראשית ע"י דירוג השיר בעיניכם, ניתוח והסבר שלכם או סתם לרשום מה אתם חושבים על השיר.
