Shame in you
New member
LE
טורי איימוס ברעננה 21.07.07 * לפעמים המוסיקה מזכירה לי שאני חיה. היא עולה ויש בי ריגוש פנימי אבל גם פחד גדול מלהכיל הגוף רועד לי וגם היה שם יותר מדי עצב פנימי ואני יודעת שגם שם הדבר שלי בלתי אפשרי וגם הם לא איתי. אני יכולה לגשת, אבל יודעת שהאור חזק לי מדי על הפנים וכולם הולכים לדעת, יש משהו בלתי נסבל בדינמיקה הזאת אני רוצה להפסיק לחשוב יותר מדי ולהפסיק להרגיש את עצמי לפעמים. Little earthquakes כבר ברעידה הראשונה אני נופלת. הדקות רצות, לפעמים אני מרגישה כמו מנוע כבוי, כזה שמייחל ללחיצה הנכונה על הנקודה הנכונה כדי שמשהו יתחיל לזוז שם, בקצב הנכון ולפי האקורדים הבאים, אבל לא יודעת מה לעשות בגופי, ידיי משותקות אני מזייפת פנים לא שלי ותוהה האם הם רואים. למה טורי אומרת שאלו הן רעידות אדמה קטנות הרי היא יודעת כמה שהן גדולות ואף על פי שאני לא מצליחה להזדהות עם שום דבר אני מרגישה את הצמרמורת מטפסת לי בגב, מרעידה מבפנים אבל בו בזמן לא נוגעת, היא מבקשת שיתנו לה את עצמה בחזרה, אני, שישחררו אותי ממני. Winter טורי אומרת שדברים משתנים. אני מרגישה איך נהיה לי קר בכפות הידיים וחם מדי בלב. אני יודעת שבזמנים כאלה הן מחבקות אחת את השנייה ונזכרת שצריך גוף שני כדי להתחמם באמת. בהילוך אחורה אני נזכרת איך לאט לאט הכל נעלם ועכשיו אני יודעת שמה שאמרתי אז אסור היה לי להגיד, אבל גם אם היה מותר האם זה היה משנה משהו, אני מאמינה שלא, ומייחלת שיגיע כבר החורף האמיתי ואני אוכל לבלוע את עצמי מתחת לשמיכה. Caught a lite sneeze היא אומרת ואני רק מהנהנת- אתה לא כאן. Hey jupiter בדברים האלה אין סימטריה ואין הגיון וגם אין יושר, זה מה שאני מנסה להעביר לעצמי כל פעם מחדש כשאני נתקלת בחומה הזאת. אני לא מצליחה לנסח או להבין אני רק מרגישה את החולי חונק לי את הבטן וחושבת על איך שהכל מעגלים והכל אותו דבר כל הזמן וצריך לצאת מהסיבוב הבלתי האפשרי הזה של לחיות-למות כל יום מחדש אבל זה לא אפשרי זה כמו תא מעצר קטן וללב שלי נמאס להיות בשלשלאות. גם אני צריכה חבר לרוץ אליו * עד עכשיו, Little earthquakes זה השיר היחידי שאני מסוגלת להקשיב לו. ולהרגיש ממנו.
טורי איימוס ברעננה 21.07.07 * לפעמים המוסיקה מזכירה לי שאני חיה. היא עולה ויש בי ריגוש פנימי אבל גם פחד גדול מלהכיל הגוף רועד לי וגם היה שם יותר מדי עצב פנימי ואני יודעת שגם שם הדבר שלי בלתי אפשרי וגם הם לא איתי. אני יכולה לגשת, אבל יודעת שהאור חזק לי מדי על הפנים וכולם הולכים לדעת, יש משהו בלתי נסבל בדינמיקה הזאת אני רוצה להפסיק לחשוב יותר מדי ולהפסיק להרגיש את עצמי לפעמים. Little earthquakes כבר ברעידה הראשונה אני נופלת. הדקות רצות, לפעמים אני מרגישה כמו מנוע כבוי, כזה שמייחל ללחיצה הנכונה על הנקודה הנכונה כדי שמשהו יתחיל לזוז שם, בקצב הנכון ולפי האקורדים הבאים, אבל לא יודעת מה לעשות בגופי, ידיי משותקות אני מזייפת פנים לא שלי ותוהה האם הם רואים. למה טורי אומרת שאלו הן רעידות אדמה קטנות הרי היא יודעת כמה שהן גדולות ואף על פי שאני לא מצליחה להזדהות עם שום דבר אני מרגישה את הצמרמורת מטפסת לי בגב, מרעידה מבפנים אבל בו בזמן לא נוגעת, היא מבקשת שיתנו לה את עצמה בחזרה, אני, שישחררו אותי ממני. Winter טורי אומרת שדברים משתנים. אני מרגישה איך נהיה לי קר בכפות הידיים וחם מדי בלב. אני יודעת שבזמנים כאלה הן מחבקות אחת את השנייה ונזכרת שצריך גוף שני כדי להתחמם באמת. בהילוך אחורה אני נזכרת איך לאט לאט הכל נעלם ועכשיו אני יודעת שמה שאמרתי אז אסור היה לי להגיד, אבל גם אם היה מותר האם זה היה משנה משהו, אני מאמינה שלא, ומייחלת שיגיע כבר החורף האמיתי ואני אוכל לבלוע את עצמי מתחת לשמיכה. Caught a lite sneeze היא אומרת ואני רק מהנהנת- אתה לא כאן. Hey jupiter בדברים האלה אין סימטריה ואין הגיון וגם אין יושר, זה מה שאני מנסה להעביר לעצמי כל פעם מחדש כשאני נתקלת בחומה הזאת. אני לא מצליחה לנסח או להבין אני רק מרגישה את החולי חונק לי את הבטן וחושבת על איך שהכל מעגלים והכל אותו דבר כל הזמן וצריך לצאת מהסיבוב הבלתי האפשרי הזה של לחיות-למות כל יום מחדש אבל זה לא אפשרי זה כמו תא מעצר קטן וללב שלי נמאס להיות בשלשלאות. גם אני צריכה חבר לרוץ אליו * עד עכשיו, Little earthquakes זה השיר היחידי שאני מסוגלת להקשיב לו. ולהרגיש ממנו.