blacknwhite
New member
Live to Tell the Tale- הניתוח...
כן, כן, לא תיפטרו ממני
טוב, בחרתי לנתח את השיר Live to Tell the Tale שהוא שיר בונוס של Once (הוא היה בסינגל של Nemo). למה? כי כמו שכבר אמרתי פעם או פעמיים, בעיניי יש בשיר הזה המון משמעות שהיא מאוד חזקה בשבילי, ואני יכולה להזדהות עם חלק ממנה. אני רק רוצה להבהיר- זה לא שיש פה משהו שעלול לפגוע ברגשותיו של מישהו (אני מאוד מקווה) אבל כל מה שכתוב פה הוא רק הגרסא שלי. יכולות להיות המון דרכים לנתח את השיר הזה- וכל שיר אחר. מה שאני כתבתי זה מזווית הראייה שלי, הפירוש שלי, הדרך שאני רואה את השיר הזה. אני לא באה לקבוע שום דבר. אבל כן, זה יהיה ארוך... *הערה- כשאני כותבת "הוא" הכוונה הוא לתומאס. כשאני קוראת את השירים אני ממש מרגישה שהוא כתב, ולכן בטבעיות אני כותבת "הוא" בניתוח... שתבינו על מי אני מדברת
דבר ראשון, ההגדרה המילונית לביטוי Live to Tell the Tale: "to still be alive after a dangerous or frightening experience" בתרגום חופשי: "לחיות כדי לספר את הסיפור"- "להישאר בחיים אחרי חוויה מסוכנת או מפחידה". ההגדרה הזאת הזכירה לי שורה משיר אחר של נייטוויש: (ואתם תראו עוד הרבה שורות שנזכרתי בהן לאורך הדרך) “I need a near-death experience”- מהשיר Romanticide. אולי הוא צריך את החוויה המסוכנת הזאת כדי להרגיש שהוא שרד? כדי לזעזע אותו, כדי לערער אותו- בשביל שהוא יוכל לחזור ליציבות, ובסופו של דבר לספר את הסיפור שלו? אולי אפילו הוא צריך את זה בשביל להרגיש שהוא בעצם חי. אולי. ועכשיו, לשיר עצמו. בתחילת השיר, בשורה הראשונה, הוא מספר לנו ש"גרעין אחד יכול להטות את המאזניים". הדבר הכי קטן, הכי זניח- איזה משקל כבר יש לגרעין קטן?- יכול להטות את המאזניים, ולשנות הכל. "הקש ששבר את גב הגמל"- מכירים? זה על אותו עקרון. הגרעין הקטן עלול להיות מכריע. בשורה הבאה נאמר שעם כל העול המאזניים "יגברו", "ינצחו". ינצחו את העול שיש על כפות המאזניים, כנראה. הם יראו מה שווה להיות "פה"- ואז הוא מסביר איפה- מספר סיפורים ליד אח מאבן. ההתמודדות היומיומית עם כל הקשיים, והסכנה שבגרעין הקטן שיכול לבוא משומקום ולהפוך את החיים. הניצחון בהתמודדות הזאת- זה מה ששווה את היותו של תומאס "מספר סיפורים"- וכאן זה מתקשר לשם השיר. אבל בהבדל גדול ומכריע ומההגדרה המילונית שהבאתי קודם, ומהציטוט מRomanticide: כאן הוא לא שורד חוויה טראומטית, הוא שורד כל יום. כל יום רגיל, פשוט, נורמלי- הוא התמודדות, ועל ההתמודדות הזאת הוא מספר בשיריו. הוא חי- פשוטו כמשמעו- בשביל לספר את הסיפורים שלו, שמלווים- לשמחתנו- בפסקול. "All this burden is killing me"- מהשיר Beauty of the Beast. כל העול, הנטל הזה, הורג אותו. בשורה הבאה נאמר ש"יצור קטן לבן מטרטר אותי" (כך לפי המילון...) הכוונה, אני מניחה, ליצור קטן פרוותי וחמוד מעולם קסום כלשהו (לאו דווקא ספציפי) שמתחכך לו בכף הרגל. באופן מטפורי, כמובן. אני חושבת שהשורה הזאת מקשרת אותנו לקסם של הילדות, שנעלמת לה בשורה הבאה- "ממלכת הילדות שלי נעלמה בזמן". זהו נושא שאנחנו פוגשים בו שוב ושוב בשיריו של תומאס- הילדות היקרה כל כך, התמימות, שנאבדת עם הזמן. היצור הקטן הלבן אולי מבקש ממנו- מתומאס- להישאר. להיות עוד בממלכת הילדות הזאת, המקום הקסום (והמופלא
) שהוא עוזב. שוב- הכל באופן מטפורי. יש לתומאס כנראה משהו שמחזיק אותו עדיין בילדות, משהו מתוק מהעבר. בשורה הבאה הוא אומר ש"האיים ממלאים את ראשי בכחול". יש פה אוקסימורון, סתירה פנימית- איים=יבשה, שממלאים את ראשו (דעתו- אולי תרגום יותר מוצלח. Mind) בכחול=ים. איך זה יכול להיות? הכחול הזה של הים, הוא הכחול של "האחד בבית המשפט המיוחד, של גן העדן". (שוב, תרגום חופשי). בית המשפט המיוחד? אולי בית המשפט אחרי המוות (גן עדן), יום הדין שלו. אז הכחול הוא הים, והים הוא המוות. כמו בכל כך הרבה שירים אחרים... כגון: “Brave day sinking in endless night” ”One with the waves, Ocean Soul” ואז, “All the joy unforgiven by this task”. Task- משימה. ה"משימה" לספר את הסיפור? כנראה. הוא אומר פה שכל האושר, כל השמחה, הוא בלתי-נסלח בגלל המשימה הזאת. זו היא אמירה מאוד קשה. בגלל שהוא "צריך" (ואולי אפילו מרגיש חייב) לספר את הסיפור שלו, האם זה אומר שאסור לו להיות מאושר? או שאולי, ה"משימה" הזו היא החיים- ואז האושר הוא בלתי-נסלח בגלל החיים? גם אמירה קשה מאוד. אולי הכוונה פה היא שאושר הוא מותרות- החיים לא דורשים להיות מאושר, והאושר- ובעיקר הייחול אליו- הוא 'אסור' כי זה לא דרוש, לא נחוץ. זה מסיט את האדם ממטרות, מפריע לאנשים בדרך. אושר עלול להפריע לו בחייו- ובסיפורם. "All of my songs can only be composed of the greatest of pains"- השירים שהוא כותב מולחנים מהכאבים הכי גדולים, הכי קשים. אז אושר הוא קללה- מהאושר הוא לא יכול להלחין את השירים ולספר את הסיפורים, ובכך לממש את מטרת חייו. עכשיו הגיע הפזמון- "נשמה נודדת, טועה בדרך, חסרת בית ומזוהמת". זאת שורה מאוד אכזרית, במובן מסוים. האם הוא באמת מרגיש ככה? זוהי הרגשה נוראה. הרגשה שאין לו שום מקום שהוא שייך אליו- בית, הוא לא יודע את הדרך- וגם אין לו לאן ללכת. נשמה מזוהמת, מלוכלכת, רקובה- זה מוות נפשי. מוות רגשי. "If only my heart had a home"- כבר אז, כשהוא כתב את Dead Boy’s Poem, הוא הרגיש שללב שלו אין בית. כל השיר הוא בעצם צוואה. מה שהוא היה רוצה שאנשים יזכרו- את זה הוא אמר בעצמו. אבל אז לפחות לא הייתה לו את ההרגשה הקשה כל כך שהוא רקוב מבפנים. אם כי... "Teach me passion for I fear it’s gone"- הוא כבר מפחד שהתשוקה (לחיים?) נעלמה, ומבקש ממישהו נעלם ש"ילמד" אותו את התשוקה הזאת שוב. "נודדת"- כל כך הרבה פעמים הוא אמר שנדידה היא דווקא דבר חיוני בעיניו. הוא אוהב לנדוד. כל השיר Wanderlust, למשל, מדבר רק על זה. התשוקה לנדוד. וכאן המילה "נודדת" נאמרת כדבר רע. "The wild blessed me with an errant mind"- מהשיר The Wayfarer. הוא אומר פה שהטבע בירך אותו בדעה נודדת- חופשייה. אז למה הברכה הפכה לקללה? "הכל נעלם, חוץ מהרצון לחיות כדי לספר את הסיפור". הכל- האושר, הרגשות, המחשבה, יש לכל אדם כל כך הרבה דברים לאבד... והוא אומר שהוא איבד את כולם. את התשוקה לנדוד- שאנחנו יודעים שהייתה לו- ראו פסקה קודמת- גם אותה הוא איבד. עכשיו הנדודים האלה הם לא אושר אלא עונש. הדבר היחיד שנשאר לו, שמחזיק אותו- זה הרצון הזה לשרוד. לשרוד את החיים. לא לחיות באושר, לא לחיות בשלווה, לא לחיות על הקצה, לשרוד- ולספר. בלי משמעות ובלי עומק, פשוט לשרוד. "These lines the last endeavor To find the missing lifeline"- מהשיר Nemo. השורות האלה הן הניסיון האחרון למצוא את קו החיים האבוד. השורות האלה- הסיפור הזה. הדרך שלו למצוא דרך לחיות. כל זאת- למרות שבשיר “Dead Gardens” הוא אומר שכל הסיפורים כבר סופרו. בגלל שהשיר הזה (live to…) מסביר לנו עד כמה חשוב לו לספר את הסיפור שלו- עכשיו יותר קל להבין עד כמה Dead Gardens הוא שיר קשה. הוא היה הראשון מבין השירים שבOnce שנכתב, ותומאס עצמו אמר שזה שיר על תקופה מאוד קשה שהייתה לו, שהוא לא הצליח לכתוב שום דבר. דרך השיר הזה אפשר להבין עד כמה זה היה קשה לו. "What's the use to be born and then die"- בשיר The Riddler הוא שואל מה הטעם להיוולד ואז למות. מה הטעם בלשרוד. כבר בOceanborn, שנת 1998, הוא שאל מה הטעם בחיים שהם ריקים. חיים שמוגדרים ע"י נשימות ופעימות לב. לספר את הסיפור שלו- זה מה שממלא את חייו מעט. הדבר שנותן לחייו נופך אחר, עניין. טעם.
כן, כן, לא תיפטרו ממני
