LoveRabbits
New member
Long time single...
אני בת 28, רווקה כבר קרוב ל-3 שנים.
אני בהרבה חשבון נפש לאחרונה לגבי תחום הזוגיות... ושמתי לב לשני דפוסי התנהגות שאני מרגישה שממש דופקים אותי... מאוד אשמח לשמוע מה דעתכם לגבי זה...
1) הבעיה הכי גדולה שלי: כשיש בחור שאני מעוניינת בו ואני מרגישה שגם הוא מעוניין בי, אז אם הבחור לא מתנהג בהתאם לציפיות שלי אני פשוט מתחרפנת ונעלבת, ומפרשת כמעט כל דבר שהוא עושה כאילו זה נובע מזלזול בי. כתוצאה אני מתנהגת בצורה ממורמרת, צינית ועוקצנית (שזה ממש ההפך מאיך שאני בדר"כ).
ככה יוצא שכל פעם, עד שסופסוף יש מישהו שאני מעוניינת בו והוא מעוניין בי , אני בכל פעם הורסת מחדש ממש על ההתחלה. כי לאיזה גבר יש *** להתמודד עם התנהגות כזאת (בצדק....).
אני לא מצליחה להבין מאיפה זה נובע בכלל? חשוב לי לטפל בזה ואני יודעת ששליטה עצמית גם תעזור פה, אבל מבאס אותי שאני בכלל מתעצבנת (ממש מתעצבנת!!!!!) מלכתחילה על שטויות כאלה.
2) בשנים האחרונות כשאני יוצאת לדייטים - הגישה שלי היא שממש לא אכפת לי מהדייט או מהבחור. במקרים הנדירים שכן אכפת לי אני נלחצת וכמעט לא מדברת ובגלל זה אני באמת משתדלת בכוח שלא יהיה לי אכפת. וכתוצאה אני מרגישה שאני קצת מתנהגת כמו גבר בדייטים - כלומר מעבירה ערב של צחוקים, אבל לא באמת של הכרות. עכשיו מצד אחד רוב הפעמים גברים רוצים להמשיך להפגש איתי עוד (אני אגב כמעט אף פעם לא מעוניינת. ממש פעמים מעטות אני ממשיכה לדייט שני). מצד שני אני לא בטוחה שזו הגישה הנכונה לבוא לדייט ואני מרגישה שאני לא בטוחה שככה באמת יכולים לבנות קשר רציני? או שאולי כן?..
בקיצור תודה אם ישהו קרא את החפירה
אני בת 28, רווקה כבר קרוב ל-3 שנים.
אני בהרבה חשבון נפש לאחרונה לגבי תחום הזוגיות... ושמתי לב לשני דפוסי התנהגות שאני מרגישה שממש דופקים אותי... מאוד אשמח לשמוע מה דעתכם לגבי זה...
1) הבעיה הכי גדולה שלי: כשיש בחור שאני מעוניינת בו ואני מרגישה שגם הוא מעוניין בי, אז אם הבחור לא מתנהג בהתאם לציפיות שלי אני פשוט מתחרפנת ונעלבת, ומפרשת כמעט כל דבר שהוא עושה כאילו זה נובע מזלזול בי. כתוצאה אני מתנהגת בצורה ממורמרת, צינית ועוקצנית (שזה ממש ההפך מאיך שאני בדר"כ).
ככה יוצא שכל פעם, עד שסופסוף יש מישהו שאני מעוניינת בו והוא מעוניין בי , אני בכל פעם הורסת מחדש ממש על ההתחלה. כי לאיזה גבר יש *** להתמודד עם התנהגות כזאת (בצדק....).
אני לא מצליחה להבין מאיפה זה נובע בכלל? חשוב לי לטפל בזה ואני יודעת ששליטה עצמית גם תעזור פה, אבל מבאס אותי שאני בכלל מתעצבנת (ממש מתעצבנת!!!!!) מלכתחילה על שטויות כאלה.
2) בשנים האחרונות כשאני יוצאת לדייטים - הגישה שלי היא שממש לא אכפת לי מהדייט או מהבחור. במקרים הנדירים שכן אכפת לי אני נלחצת וכמעט לא מדברת ובגלל זה אני באמת משתדלת בכוח שלא יהיה לי אכפת. וכתוצאה אני מרגישה שאני קצת מתנהגת כמו גבר בדייטים - כלומר מעבירה ערב של צחוקים, אבל לא באמת של הכרות. עכשיו מצד אחד רוב הפעמים גברים רוצים להמשיך להפגש איתי עוד (אני אגב כמעט אף פעם לא מעוניינת. ממש פעמים מעטות אני ממשיכה לדייט שני). מצד שני אני לא בטוחה שזו הגישה הנכונה לבוא לדייט ואני מרגישה שאני לא בטוחה שככה באמת יכולים לבנות קשר רציני? או שאולי כן?..
בקיצור תודה אם ישהו קרא את החפירה
