פלפל אנגלי
New member
Long time...
זמן רב מאז שביקרתי פה לאחרונה, ימים עמוסים, ילדים שהיו בחופש ושאר מטלות. לצערי לא הצלחתי להגיע למפגש בארץ, מסיבות שלגמרי לא היו תלויות בי, אבל שמעתי שהיה מוצלח ונחמד. כייף לכם
והחדשות מכאן נעות בין הטוב לבין הרע, ובתווך יש גם את המוזר: 1. הטוב - קיבלתי משרת עוזרת מחקר ומתרגלת לסמסטר הקרוב, כך שענייני הממון הסתדרו. 2. הרע - המאמר ההוא, שעליו קיטרתי וייגעתי בפורום, נדחה. ובצדק. ההערות של העורכים היו במקום, מדויקות ו...אכזריות. אני חייבת להודות שאם היתה בי טיפת היבריס קודם, היא התפוגגה עכשיו לחלוטין, וכרגיל בעקומה הסבוכה של חיי האקדמיה, אני שוב חושבת אם מקומי כאן, אם אני טובה מספיק, ואם, ואם, ואם... 3. המוזר - שמעתי היום מאחד מהמרצים אצלנו שהמנחה שלי עומדת לבקש ממני לעבור להנחייתו. הטיעון שלה הוא שהיא עמוסה עד מעל לראש ולא יכולה להתפנות מספיק להנחיה. בינינו? גם האינטראקציה בינינו לקתה בחסר. לא היה לנו "קליק", ולא תמיד ידעתי איך להבין אותה (וכנראה שהיא גם לא הבינה אותי). כבר זמן מה אני מקטרת על מערכת היחסים הלא ברורה בינינו, על כך שהיא לא עונה למיילים ושאני לא מרגישה שיש לי הנחיה או עם מי לדבר. ובכל זאת, יש משהו מאד מערער ב"פיטורין" האלה (מה גם שעדיין לא שמעתי את זה ממנה, וידוע לי מאותו מרצה שרק אתמול הם דיברו על זה). ובקיצור, אני לא יודעת איך לאכול את העניין. נקודת האור - המרצה המדובר הוא חמד של בחור, אנחנו עובדים ביחד על פרויקט מסוים ויחסי העבודה שלנו טובים ונינוחים. החסרון - היא משכמה ומעלה בתחום שאותו אני חוקרת, והשם שלה פותח דלתות, מקל על קבלת מימון, שלא לדבר על כך שהיא פשוט יודעת על מה היא מדברת, בעוד שהמרצה השני "טרי" יחסית ועדיין לא בנה לעצמו שם. מסובך העניין, ואני עדיין תחת ההלם הראשוני של ההחלטה שלה, ותוהה איך אני אמורה להגיב בפגישה הבאה שלנו (בשבוע הקרוב).
זמן רב מאז שביקרתי פה לאחרונה, ימים עמוסים, ילדים שהיו בחופש ושאר מטלות. לצערי לא הצלחתי להגיע למפגש בארץ, מסיבות שלגמרי לא היו תלויות בי, אבל שמעתי שהיה מוצלח ונחמד. כייף לכם