marxism

[יוסף בן דוד שוורץ]

marxism

המרקסיזם מהו? תרגם מאנגלית יוסי שורץ א. על המבוכה "כמו שבחיים של האדם הפרטי,יש להבחין בין מה שאדם חושב ואומר ובין מה שהוא עושה, כן במאבקים ההיסטוריים, יש להבחין בין פראזות ופנטזיות של המפלגות ובין הארגון הממשי והאינטרס הממשי שלהן. מה שהם מתארים את עצמם לבין מה שהם באמת" ק. מרקס ה18- בברומיר של לואי בונפרט. לא די בלבד שאנשים שונים המכנים עצמם מרקסיסטים מחזיקים בעמדות מנוגדות על שאלות מסוימות ( למשל על הסיבה של הנטייה של שער הרווח ליפול, או מה היה אופייה המעמדי של ברית המועצות כשם שמה בדיוק מתרחש כיום בוונצואלה ), דבר שניתן לצפות ממנו בתנועה חייה. הבעיה היא. כי בסיטואציות של מלחמת אזרחים , אישים ומפלגות המופיעות תחת השם מרקסיסיטיות נמצאים משני הצדדים של המתרס. חשבו על פלכנוב ועל לנין ב- 1917, קאוטסקי ורוזה לוקסמבורג ב-, 1919, סטלין וטרוצקי לאחר 1923, המפלגה הקומוניסטית והפו"ם במלחמת האזרחים בספרד, הונגריה ב-1956, פולין ב- 1981, קריסת ברית המועצות, הכיצד איפה ניתן לקבוע מיהו מרקסיסט? יש כמובן כאלו שיטענו כי כל השאלה חסרת משמעות, ועלינו לקבל כל אחד האומר שהוא מרקסיסט ככזה. גישה כזו היא נוחה מאוד לבורגנות משום שהיא יכולה בדרך זו לקשור את יוסף סטלין והפול פוט המרצחים של קמבודיה, ללנין וטרוצקי. זאת גם גישה המאפשרת למרקסקולוגים, להוציא לאור ספרים עבי כרס המסבירים מיהם המרקסיסטים כאשר הם כוללים בהם זרמים שונים מהאוסטרו מרקסיסטים , דרך הקסטרואיסטים ועד אלתוסר. הבעיה בגישה זו הנה שהיא מופשטת. פעילות ובמיוחד פעילות פוליטית דורשת תיאוריה ופרקטיקה. מרקסיסטים המבקשים לשנות את העולם אינם מסתפקים בתפקיד של מפרשים בלבד ועל כן פעילים פוליטיים נאלצים להעביר קו החוצה בין המרקסיזם לבין אלו המכנים עצמם ככאלו. אולם אין זה תמיד קל, משום שמבלי לעקוב אחר ההתפתחות של התנועות השונות הטוענות למרקסיזם, מהשורשים שלהן ועד היום, לא נגיע לתשובה. לא רק זאת, אלא מאחר ואין בני אדם חופשיים ממעמדות, השאלה היא מאיזו פרספקטיבה מעמדית בוחנים תיאוריות ועמדות פוליטיות? מאחר והתנועה היא חייה, לא ניתן פשוט לאמץ את העמדות של מרקס, שכן העולם בו אנו חיים אינו זהה לעולם בתקופתו של מרקס. המרקסיזם אינו דוגמא, אינו דת כפי שאויבי המרקסיזם טוענים אלא מתודה של ניתוח יחסים חברתיים. טרוצקי כתב בשאלה זו:" המרקסיזם הוא בראש וראשונה שיטת ניתוח-לא ניתוח של טקסטים אלא של יחסים חברתיים". The Permanant Revolution and Results and Prospects (New York 1969), p. 1 אם התיאוריה של מרקס הייתה מופרכת בכללותה, לא תזה זו או אחרת, אזי אכן המרקסיזם לא היה אלא דת. האינטלקטואלים הבורגנים כתבו ספריות שלמות במטרה להפריך את המרקסיזם. אולם כאשר בוחנים את הטענו שלהם, אנו מגלים כי שיטת ההפרכה שלהם אינה אלא השיטה של המלחמה בבובת קש. אין הם מנסים לסתור את מה שכתב מרקס, אלא מסלפים את התיאוריה המרקסיסטית ואת הסילוף הזה הם מוכיחים שאינו נכון. אחת הדוגמאות הנפוצות ביותר לניסיון הפרכת התיאוריה של מרקס, היא הניסיון להפריך את תיאורית הערך של מרקס .ים של ספרים נכתב בנושא זה, אולם כל הבוחן את הטיעונים של "המפריכים" מגלה בפשטות מעשה הונאה. אילו הקפיטליזם היה מתפתח לצורה חדשה של חברה,בה אין סתירות ותחרות, כפי שמקס וובר או ג'ימס בורנהם ( מהפכת המנהלים) טענו, אזי אכן, התיאוריה של מרקס כי המנוע של ההיסטוריה הוא המאבק המעמדי, היה מוכח כשגוי. כפי שטרוצקי כתב בספרו האחרון -להגנת המרקסיזם, אז שום דבר לא היה נותר אלא להכיר בכך שהפרוגראמה הסוציאליסטית המבוססת על הסתירות של הקפיטליזם נגמרה באוטופיה" Trotsky, In Defence of Marxism (London 1966), p. 11.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

2.

אולם די להסתגל על החברה האנושית כפי שהיא קיימת כיום על סתירותיה ומשבריה, כדי להשתכנע, לא רק שחוק הערך מוכח בכל משבר של עודף הייצור, אלא שהסתירות החברתיות בה הולכות ומחריפות. לא אחת מצביעים מתנגדי המרקסיזם על העובדה, כי מרקסיסטים שינו עמדותיהם בשאלות שונות, כדי לטעון כי אילו המרקסיזם היה ניתוח מדעי , הדבר לא היה אפשרי. מרקס שינה למשל את עמדתו על השאלה האירית. תחילה התנגד למאבק לעצמאות אירלנד, ואר תמך בו כאשר הוא מסביר ביחס למעמד הפועלים האנגלי וחובתו לתמוך במאבק זה" עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי". לנין שינה את עמדתו לא רק ביחס לאופי המהפכה הרוסית, שתחילה האמין כי היא תהיה מהפכה בורגנית, אלא כיצד בונים מפלגה מהפכנית, כאשר עדיין היה מושפע מקאוטסקי טען ב1905 כי ההכרה של מעמד הפועלים מיובאת מבחוץ על ידי האינטליגנציה, עמדה שלא יחזור אליה לאחר 1905, הוא שינה גם את עמדתו ביחס לצורה של מדינת העובדים ממדינה ריכוזית לפדרציה, בתנאים של עמים מדוכאים שונים. טרוצקי החליף את עמדתו ביחס למפלגה הבולשביקית אותה הוא דחה ב1903 אך הודה שעמדתו הייתה צנטריסטית ב.-1917 .למען האמת, הטענה כי המרקסיזם אינו מדע משום שמרקסיסטים משנים את עמדותיהם, אינה מוכיחה אלא דבר אחד, כי הטוענים מאמינים באמיתות קבועות ונצחיות, דהינו כי הם אנשי כתות דתיות. אילו המרקסיזם היה אמת קבועה ונצחית לא היו מתנהלים וויכוחים חריפים בין המרקסיסטים עצמם. האם משום שרוזה לוקסמבורג אחזה בעמדות שונות מלנין למשל בשאלה הלאומית, זה הופך אותה ללא מרקסיסטית? טרוצקי טעה בניתוחו את ברית המועצות, כאשר המשיך לטעון לאחר 1928 כי ברית המועצות נותרה מדינת פועלים( מנוונת) האם זה הופך אותו ללא מרקסיסט? הסיכוי הוא כי אילולי נרצח על ידי סוכן סטליניסטי לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא היה משנה את עמדתו, משום שהיה נוכח כי היא מוליכה לתמיכה בכוחות אנטי מהפכנים כסטליניזם.וכסוציאל דמוקרטיה ככוחות היכולים להחליף את שחרורו העצמי של מעמד הפועלים עצמו.. ב. הבסיס המעמדי של המרקסיזם עבור מרקס " אין זו ההכרה החברתית הקובעת את ההוויה החברתית, אלא ההוויה החברתית היא הקובעת את ההכרה החברתית" [6] Marx, Preface to a Critique of Political Economy, in Selected Works, vol.1 (Moscow 1969), p. 503. מסיבה זו כדי לנתח כל פילוסופיה, תיאוריה או אידיאולוגיה יש לנתח את האינטרס החברתי המצמיח אותה. מרקס התייחס לדת "כהכרה של האדם אשר עדיין לא הבין עצמו, או שאיבד את הבנתו את עצמו" , Karl Marx Selected Writings, ed. D. McLellan (Oxford 1978), p. 63 על בסיס גישה זו אנגלס ניתח את הנצרות הקדומה כדת של עבדים. Engels, “On the History of Early Christianity”, in Marx and Engels, Basic Writings on Politics and Philosophy (New York 1978), p. 209. במניפסט הקומוניסטי מרקס הגדיר את הזרמים השונים המכנים עצמם סוציאליסטים דרך התייחסותו אל האינטרס המעמדי העומד מאחוריהם. טרוצקי ניתח את הפשיזם כתופעה מעמדית של זעיר בורגנות בתנאי משבר חריף במדינות אימפריאליסטיות שתפקידן לפורר את תנועת העובדים. מרקס עצמו בדלות הפילוסופיה כתב:" כפי שהכלכלנים הם הנציגים המדעיים של הבורגנות, כך הסוציאליסטים והקומוניסטים הם התיאורטיקנים של מעמד הפועלים" Karl Marx, Selected Writings, op. cit., p. 212 ובמניפסט הקומוניסטי הסביר מרקס כי הקומוניסטים הם אלו המייצגים את האינטרס של מעמד הפועלים בכלליותו. ברור איפה, כי המרקסיזם היא התיאוריה של האינטרס של מעמד הפועלים וכפי שמרקס כתב במניפסט רק מעמד הפועלים הוא המעמד המהפכני העקבי. מכאן גם ברור עד כמה הניסוח של קאוטסקי במה לעשות כי"הסוציאליזם והמאבק המעמדי צמחו זה לצד זה ולא זה מתוך זה, ועל כן הגשר של הניתוח המדעי אל מעמד הפועלים היא האינטליגנציה הבורגנית" אינה גישתו של מרקס, וכפי שכבר הוזכר קודם לכן בספרו של לנין מה לעשות, כאשר הוא היה עדיין מושפע מקאוטסקי הוא חזר על עמדתו ב1905, עמדה אליה לא ישוב יותר. לעומת זאת מרקס בוויכוח שלו הופיע בתזות על פוירבך ובמניפסט הקומוניסטי מתייחס אל האינטליגנציה הבורגנית במילים הבאות:"חלק מהמעמד השליט, "במיוחד חלק מהאידיאולוגים הבורגנים אשר הרימו עצמם לדרגה של הבנת התנועה ההיסטורית מנתקים עצמם מהמעמד שלהם ופונים אל מעמד הפועלים" כדי שיוכלו לפנות למעמד הפועלים מעמד זה כמובן קודם לפנייתם אליו. לא די להכיר בכך שקיים מאבק מעמדי, כדי להיות מרקסיסט, אלא יש צורך להשתתף במאבק למען ניצחונו של מעמד הפועלים על הבורגנות. מרקס עצמו הדגיש זאת:" רבה לפני היסטוריונים בורגניים תיארו את המאבק בין המעמדות וכלכלנים בורגניים את האנטומיה של המעמדות מה שאני הוספתי הוא (1) כי קיום מעמדות קשור בפאזה היסטורית של ההתפתחות ו(2) כי המאבק המעמדי מוליך לדיקטטורה של מעמד הפועלים ו (3) כי דיקטטורה זו הנה של במעבר לגוויעת המעמדות ולהופעתה של חברה חסרת מעמדות"

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

3.

Karl Marx, Selected Writings, letter to Weydemeyer, 5 March 1982, p. 341 את אותה נקודה בדיוק הדגיש לנין במדינה ומהפכה:" מרקסיסט הוא רק זה המרחיב את המאבק המעמדי להכרה בדיקטטורה של מעמד הפועלים, זהו המבחן של המרקסיסט" Lenin, Collected Works (Moscow 1962), vol.25, p. 412 ברור איפה כי המרקסיזם הוא התיאוריה של מעמד הפועלים בכללותו דהינו כמעמד עולמי, כי הוא התוצאה של התפתחות המאבק המעמדי של מעמד הפועלים והוא התיאוריה המוליכה לניצחונו של מעמד הפועלים על הבורגנות. דהינו כי המרקסיזם הוא התיאוריה של המהפכה העולמית של מעמד הפועלים. ג. המרקסיזם כמדע רבים אינם מבינים כיצד זה ניתן לטעון כי המרקסיזם הוא מדע המייצג מעמד מסוים, והרי על המדע להיות אובייקטיבי ומשוחרר מאינטרסים חברתיים. עבורם עצם העובדה שהמרקסיסטים טוענים כי המדע שלנו מייצג מעמד ולא את האמת הטהורה, מוכיח כי מדובר לא במדע אלא באידיאולוגיה. אחרים המקבלים את הטענה כי המרקסיזם הוא מדע טוענים שעל כן הוא חופשי מאינטרסים מעמדיים.(אלתוסר) אולם המדע מעולם לא צמח אלא מתוך אינטרסים מעמדיים, זה היה נכון לא רק במדע של כוהני מצריים העתיקה, אלא המדע של מדעי הטבע המודרניים צמחו במאבק של הבורגנות כנגד הפיאודליזם והוא משרת גם כיום את התעשייה הקפיטליסטית כולל את תעשיית הנשק. ידע אינו אמיתות קבועות ומוחלטות אלא הצטברות של ניסיון כאשר כל תיאוריה אינה אלא אמת חלקית והיא נחשבת נכונה עד שמוכחת כלא נכונה. אולם אם מדעי הטבע מבוססים על הטבע עצמו ועל הבנת חוקיו והצורך גם של הבורגנות הוא בשינויים טכנולוגים, ועל כן יש בה הישגים מדעיים, ממשיים, כאשר מדובר על החברה הקיימת, הבורגנות היא מעמד שמרן המנסה לשמר את השיטה הקיימת ועל כן מדעי החברה הבורגניים אינם אלא אידיאולוגיה שמרנית. מדעי החברה הבורגניים כלל אינם מדע משום שהם לכול היותר תאור מצבים מזווית ראיה של הבורגנות, ואין הוא מדריך פעולה לשם שינוי אלא הצדקה של השיטה הבורגנית. למשל התיאוריה של הפלורליזם בפוליטיקה. שלא לדבר על הגישה הוולגארית של "טבע האדם".גם כאשר הם עושים מחקרים שיש להם ערך מוגבל ובו ניתן להשתמש כנגדם, כמו למשל התחלקות ההכנסות במשק, על מחקרים אלו נכפת מסגרת אידיאולוגית המצדיקה את השיטה הקיימת כשיטה הטבעית . רק מעמד שלו יש אינטרס בשינוי החברה יכול לפתח גישה מדעית המבינה את החברה בכללותה. כפי שמרקס כתב:" קיומם של רעיונות מהפכניים בתקופה מסוימת מעיד על קיומו של מעמד מהפכני".. Marx, The German Ideology (New York 1947), p. 40. רק מעמד הפועלים יכול להיות מעמד אוניברסאלי במובן שהוא המעמד היחיד היכול לשנות את החברה ולהצעידה לקראת חברה עתידה יותר מפותחת. דבר הנובע ממיקומו בכלכלה הגלובלית. לוקץ ב1924 כאשר עדיין יצא כנגד הסטליניזם כתב:" המטריאליזם ההיסטורי הוא התיאוריה של המהפכה הפרולטארית" Lukacs, Lenin (London 1970), p. 9. מאוחר יותר הוא נסוג בו מהבנה זו וכתב כי זו גישה צרה מדי. אולם המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי אינו שיטה רק לניתוח החברה הקפיטליסטית אלא לניתוח ההיסטוריה של החברה האנושית שגם קדמה לקפיטליזם כפי שאנגלס הוכיח במאמרו הידוע החלק ששיחקה העבודה בהתפתחותו של האדם מן הקוף.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

4.

ד. מהפרקטיקה לתיאוריה על מנת להשלים את הטיעון כי המהות של המרקסיזם הוא הביטוי התיאורטי של המהפכה הפרולטארי,יש להוכיח את הקשר בין תנאי קיום הפרולטריון והתפקידים שלו במאבק החברתי ובין התיאוריה המרקסיסטית. ניגע בכמה נקודות של הפרוגראמה והעקרונות הפוליטיים. ראשית האינטרנציונאליזם. אין עקרון זה נובע מהשטה מוסרית, אלא מקיומו של מעמד הפועלים כמעמד עולמי שנוצר על ידי כלכלת השוק העולמי, והמאלצת אותו להיאבק כמעמד עולמי. מצב זה הוא שקיבל את ביטויו הפוליטי במניפסט הקומוניסטי שם כתב מרקס כי למעמד הפועלים אין מולדת. עיקרון זה מותקף לא אחת משום האחיזה של האידיאולוגיה הלאומנית בורגנית בהכרתו של המעמד. אולם אנו מדברים על נטייה ולא על עובדה מוגמרת ונטייה זו משתנה כאשר השיטה במשבר והעובדים מתוך ניסיונם למדים את חשיבות העיקרון הפוליטי האינטרנציונאליסטי שכן בתנאים של היום המוצרים נוצרים בחלקים שונים של העולם ואתן חברות פועלות בחלקים שונים של העולם. העובדה היא שהבורגנות אינה יכולה ליצור ארון בורגני עולמי אחיד, בעוד שמעמד הפועלים הקים שוב ושוב ארגון עולמי האינטרנציונאל. מעמד האיכרים אינו מסוגל אפילו לארגן ארגון ברמה ארצית שלא לדבר על אינטרנציונאל. פועל בעל הכרה הנאבק כנגד הבורגנות "שלו" בזמן מלחמה אימפריאליסטית, הוא לאין שעור יותר אינטרנציונאל סטי גם אם מעולם לא עזב את מקום מגוריו מאשר פרופסור שטייל בכול העולם התומך במדינה "שלו" בזמן מלחמה אימפריאליסטית. בדומה התמיכה במאבק לשחרור הלאומי של עמים מדוכאים הוא עיקרון אינטרנציונאליסטי מובהק והעובדה היא שחלק ניכר מהעובדים בעולם תומכים במאבקו הצודק של העם הפלסטיני. שנית, הבה וניקח את העיקרון של הבעלות של המדינה על אמצעי הייצור. לבורגנות ולאחרים שאולי יהיו מרקסיסטים זה נראה כעיקרון יסודי של המרקסיזם והסוציאליזם. הטיעון שלהם הוא בדרך כלל כי הבעלות הפרטית המאפיינת את הקפיטליזם אינה צודקת, יוצרת משברים כלכלים, עוני ומלחמות. אם רק המדינה תלאים את הכלכלה ותתכנן אותה, כל החוליים המאפיינים את השיטה ייעלמו. אין כל חשיבות עבורם, אם זה יעשה בדרך של הגרילה או בחקיקה פרלמנטארית . יחס זה הוא שהסתתר בשעתו מאחורי האשליות במשטרו של איינדה בצ'ילה או כיום המסתתר מאחורי ההנחה כי צ'אבס דרך הפרלמנט יבנה "מדינה סוציאליסטית" ( או אפילו מדינת עובדים מעוותת על פי הניסוחים של "טרוצקיסטים" מסוימים). אולם הטיעון המרקסיסטי שונה לחלוטין רק המאבק המנצח של מעמד הפועלים עצמו שיביס את הבורגנות וינשל את המנשלים בדרך של שבירת מנגנון המדינה הבורגנית על מוסדותיה, כולל הפרלמנט, והחלפת מדינה זו בדמוקרטיה המהפכנית של מעמד הפועלים היא הדרך לשחרור החברה מכבלי הקפיטליזם. רעיון זה מובע באופן הברור ביותר במניפסט הקומוניסטי:" כפי שראינו, הצעד הראשון במהפכת מעמד הפועלים הוא להפוך למעמד השליט. לזכות במאבק על הדמוקרטיה. מעמד הפועלים ישתמש בכוחו הפוליטי על מנת להוציא את ההון מידי הבורגנות, לרכז את אמצעי הייצור בידי המדינה, דהינו מעמד הפועלים המאורגן כמעמד שליט, ואז להגדיל את כוחות הייצור במהירות הגדולה ביותר." עבור הזרמים הלא מרקסיסטים, הבעלות של המדינה היא המטרה, מעמד הפועלים הוא המכשיר, עבור המרקסיסטים מעמד הפועלים הוא הסובייקט של ההיסטוריה. שלטון מדיני והלאמה בפיקוחו הדמוקרטי היא האמצעי. המטרה אינה המדינה, אלא גוויעת המעמדות ועימם המדינה עצמה. נקודה נוספת היא צורת המעבר מהחברה המעמדית אל החברה הקומוניסטית-הדיקטטורה של מעמד הפועלים שצורתה התגלתה כבר על ידי מעמד הפועלים בקומונה הפריזאית ב1871: היא הוכיחה כי ל א ניתן להשתמש במנגנון המדינה הקיים אלא יש לנתץ אותו ולהחליפו בדמוקרטיה המהפכנית בה הנציגים של הקומונה,נבחרים וניתן להחליפם במהירות, בשכר של עובד ממוצע, והצבא מוחלף במליציות העובדים. גם העובדים של פטרוגראד ב-1905 ו 1917 הוכיחו כי הצורה של שלטון מעמד הפועלים הוא הסובייטים שנציגיהם נבחרים וניתן להחליפם, כי הם מקבלים שכר עובד תעשייה הממוצע ובמקום צבא קמות מליציות של הסובייטים. אין זה עיקרון מופשט איפה, אלא פרי המאבק של העובדים עצמם. ניסיון זה הוא המובע באופן הברור ביותר בספרו של מרקס מלחמת האזרחים בצרפת ובספרו של לנין מדינה ומהפכה.. אין הפרוגראמה המרקסיסטית איפה,פרי רעיונות של מהפכנים אלא התיאוריה המרקסיסטית איננה אלא סיכום של ניסיון המאבק המעמדי הפרולטארי.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

5.

ניפנה עתה מהפרוגראמה אל הבסיס התיאורטי של המרקסיזם המטריאליזם ההיסטורי נתחיל בשאלה של מטריאליזם מול אידיאליזם. האידיאליזם היא האמונה כי ההכרה ( רוח, אלוהים, רעיונות) קודמת וקובעת את החומר. הקונצפציה האידיאליסטית של ההיסטוריה הנה כי היא נקבעת על ידי רעיונות וכדומה,נעוצה בבסיס חומרי. היא נובעת מהחלוקה שבין העבודה ובין המעמד השליט שהיה משוחרר מהעבודה הפיזית וחי על עבודת האחרים. זה התחיל עוד במצרים העתיקה שם הכוהנים שהיו משוחררים מעבודה פיזית החלו להחמיא לעצמם על עליונות עבודתם האידיאולוגית ולהאמין כי עבודתם זו הנה ממשית והכרחית ליצירת תיאולוגיה, תיאוריה אתיקה וכדומה שלהן מעמד עליון. Engels, “Karl Marx”, in Marx and Engels, Selected Works, op. cit., vol.II, p. 164 מטריאליזם היא התיאוריה של הטבע של המעמדות העובדים הנאבקים לשחרורם Karl Marx, Selected Writings, op. cit., p. 154. המטריאליזם קודם למרקסיזם ב- 2000 שנים ובמאה ה-18 כאשר הבורגנות הייתה מעמד מתקדם היא הייתה השקפת העולם של הבורגנות. ההבדל המהותי בין המטריאליזם הבורגני, המכאני ובין המטריאליזם ההיסטורי,מובע היטב על ידי מרקס בתזות על פוירבך. בעוד שעבור המטריאליזם המכאני המציאות נתפסת כנושא למחשבה, אין היא תוצאה של עשייה-פרקטיקה. Marx, 1st Thesis on Feuerbach. במילים אחרות המטריאליזם הבורגני הוא פסיבי תוצר של השתקפות המציאות החומרית של הבורגני והעובד הוא פשוט גורם קיים ככל גורם של הייצור , כמכונה למשל. המטריאליזם הבורגני אינו יכול להיות עקבי, שכן אז הוא הופך לדטרמיניסטי מוחלט וחסר יכולת לפעול בעולם.לכן הוא הופך לדואליזם המכיל גרעין אידיאליסטי של רצון השליטים "המדע" "ידע" עצמאיים. מטריאליזם זה שוכח כי התנאים עצמם משתנים על ידי הפעילות האנושית ואת המחנכים יש לחנך. Marx, 3rd Thesis on Feuerbach. גישה זו על כן מחלקת את החברה לשני חלקים כשר לאחד עליונות "טבעית". מרקס התגבר על אנטינומיה זו באמצעות הקונצפציה של הפרקטיקה " הקשר בין שינוי התנאים באמצעות פעילות אנושית ניתנת להבנה רק באמצעות פעילות מהפכנית וקודם כל באמצעות העבודה האמצעי שבאמצעותו משנה האדם את סביבתו. על כך מרקס כתב: היה זה היגל שתפס את היצירה של האדם את עצמו כתהליך ואת חשיבות העבודה בתהליך זה. Karl Marx, Early Writings, ed. T.B. Bottomore (London 1963), p. 202 אולם, מרקס המשיך " עבודה עבור היכל היא עבודה מופשטת" ibid., p. 203. מסיבה זו מרקס הפך את היגל על הראש כאשר הוא הכיר בעבודה כצורה של פעילות קונקרטית של האדם ההיסטורי וכאשר הכיר במעמד הפועלים כמעמד הראשון בהיסטוריה במסוגל לשנות את החברה ולהפוך לאדון לגורלו. זאת הנקודה המפרידה את התיאוריה המרקסיסטית. מכאן התפתחות הקונצפציות של כוחות הייצור, יחסי הייצור ואופן הייצור שנקודת השיא שלהם הוא המהפכה החברתית. " בייצור החברתי של החיים עצמם בני אדם נכנסים ליחסים שאינם תלויים ברצונם, יחסי הייצור התואמים את דרגת התפתחות של כוחות הייצור. סך היחסים הללו של הייצור מהווים את הבסיס הכלכלי של החברה שעליה צומח מבנה העל הפוליטי והמשפטי שלהם וצורות מתאימות של הכרה. ברגע מסוים של התפתחותם, כוחות הייצור החברתיים באים בקונפליקט עם יחסי הייצור הקיימים-או עם הביטוי המשפטי שלהם- יחסי הקניין ההופכים למכשול על המשך התפתחות כוחות הייצור ואז נפתחת תקופה מהפכנית." Marx, “Preface to a Critique of Political Economy”, in Karl Marx, Selected Writings, op. cit., vol.II, p. 167

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

end of first part

כאן יש להעיר כי לא אחת משפט זה הובן באופן מכאני, כאילו הדיאלקטיקה של כוחות ויחסי הייצור היא דיאלקטיקה טכנית בין כוחות הייצור ובין שיטה של יחסים הפועלת במנותק מהפעילות האנושית וכך מגיעים לדטרמיניזם טכני מכאני. זאת רדוקציה של מרקס שכן עבורו כוחות הייצור כוללים את הפעילות של מעמד הפועלים" מכל מכשירי הייצור החשוב ביותר הוא כוח הייצור של המעמד המהפכני עצמו" Marx, “Preface to a Critique of Political Economy”, in Karl Marx, Selected Writings, op. cit., vol.II, p. 214. משמע עבור מרקס עצמו הסתירה בין כוחות הייצור ויחסי הייצור אינה נפרדת מהמאבק המעמדי אלא הוא הקרקע שעליו סתירה זו צומחת. מסיבה זו אין מהפכנים יוצרים מהפכות, הן פורצות באופן ספונטאני. תפקידם של מהפכנים בתקופה מהפכנית היא להגיש סיוע והדרכה על מנת לנצח במאבק.. מכאן אנו יכולים להבין כי המרקסיזם מתפתח על בסיס התנועה החיה של המאבק המעמדי ולא בניתוק ממנו. הרוויזיוניזם לעומת זאת מסתגל לאינטרסים של מעמדות שונים ממעמד הפועלים. חלק שני ארבעת הזרמים הרוויזיוניסטים במרקסיזם. אם נקבל כי המרקסיזם הוא הביטוי התיאורטי של הפרקטיקה המהפכנית של מעמד הפועלים העולמי נקבל פריזמה ממשית לבחינת זרמים הטוענים למרקסיזם אך אין הם מבטאים את מעמד הפועלים המודע. בימים של יציבות חברתית הכרתו של רוב מעמד הפועלים נשלטת על ידי האידיאולוגיה הבורגנית שלה הגמוניה על אמצעי התעמולה אולם גם אז קיימים אלמנטים סותרים, משום שמעמד הפועלים נאבק על מידת ניצולו. הדוגמה הברורה ביותר היא המפלגות הרפורמיסטיות כמפלגת הלייבור הבריטית. אולם גם אז הנושאים של שעטנז אידיאולוגי זה הן שכבות הביניים הישנות כבעלי חנויות או החדשות –שכבות של שכירים במשרות של אוטוריטה על המוני הפועלים המהוות את הבירוקרטיה של האיגודים המקצועיים ומפלגות העובדים הרפורמיסטיות. שכבות אלו מפעילות לחצים אידיאולוגיים על ההכרה של מעמד הפועלים וכנגדם נאלצים המרקסיסטיים להיאבק. זהו הרקע למאבק בין מרקס לפרודון, אנגלס כנגד דיורינג, של פלכנוב ולנין כנגד הנרודניקים. אותו מאבק במהותו .מתנהל בין המרקסיסטים לרוויזיוניזם,דהינו עם אלו שהשקפת עולמם מבטאת אינטרסים שונים ממעמד הפועלים. ההיסטוריה למעשה הביאה לכך שתנועות או מנהיגים שאימצו את המרקסיזם זנחו אותו מבלי להודות בכך בגלוי. מאז מרקס מאבק זה לבש את הצורה של מאבק ברוויזיוניזם של קאוטסקי, בסטליניזם, ובלאומנות של העולם השלישי

 

[אהרן תמוז]

END OF MARXISM

 

[סלטעון עצבני]

והקשר לנושא הפורום?....