BiggerBetterFaster
New member
Memories of the Never Happened
אני יודע שכבר היה שרשור, אבל הוא רחוק רחוק בעמוד אחר, אני מקווה שזה לא מפריע לכם. סוף סוף שמתי את ידי על האלבום שאני מצפה לו כבר יותר משנה ואין מאושר ממני באדם. אם לדבר בכנות אני די משוחד כשזה נוגע לאלבום הזה, לא רק בגלל שאני חסיד של רוקפור ולא רק בגלל ההופעה המצוינת, אלא בעיקר בגלל שרציתי להאמין שאם מחכים למשהו כל כך הרבה זמן, הוא חייב להיות טובץ וממש לא התאכזבתי. האלבום הוא (לדעתי הצנועה) הדבר הטוב ביותר שיצא מבית רוקפור מאז האיש שראה הכל, וממשיך בהצלחה את הקו הפסיכודלי שרוקפור דבקו בו כבר כמה אלבומים ברציפות. את האמת, קשה לי לחמוק מההרגשה שאם אלבום כזה היה יוצא לפני 35 שנה בבריטניה, היו היום לוחשים את השם רוקפור בהדרת כבוד ושיחות ארוכות היו מתגוללות בפורום אגדות רוק על הגאונות של המוזיקה הרוקפורית. היום, הם יאלצו להסתפק רק בתשבוחות שלי. מבחינת השירים, הטוב מביניהם בעיני הוא Half & Half, שכבר הצהרתי פה שהוא נכון לעכשיו החביב עלי מבין יצירות רוקפור השונות (כן, אפילו יותר מחור בלבנה), ובצורה מסוימת חששתי כשראיתי שהוא פחות או יותר פותח את האלבום (אחרי קטע אינסטרומנטלי קצר), בגלל שפחדתי ששאר האלבום יאכזב בהשוואה לפתיחה המצוינת. כמובן שטעיתי, האלבום מלא דברים טובים, ולא מאבד מרמתו לרגע. עוד רצועות שרצוי להזכיר - Dear Truth, שנמצאת צמוד למקום הראשון מבחינת, ובכן, הכל, Goes Around, שהוא אחד השירים המהנים ששמעתי, It Ain't Easy, שהוא מופת של פופ פסיכודלי, ו- Lady Jette שסוגר את האלבום באווירה פסיכודלית נהדרת ופשוט גרם לי לרצות להתחיל הכל מחדש. בקיצור: אלבום מצוין ומתמודד מבטיח לתואר אלבום השנה שלי (נכון שעוד מוקדם, אבל המתחרה הפוטנציאלי היחיד שנראה כרגע באופק הוא האלבום החדש של גבע, שיבוא אלינו בקרוב, אם הכל ילך תקין). אם רק האלבום הבא יהיה בעברית, אני אוכל למות מאושר, בידיעה שיותר טוב מזה לא יכול להיות...
אני יודע שכבר היה שרשור, אבל הוא רחוק רחוק בעמוד אחר, אני מקווה שזה לא מפריע לכם. סוף סוף שמתי את ידי על האלבום שאני מצפה לו כבר יותר משנה ואין מאושר ממני באדם. אם לדבר בכנות אני די משוחד כשזה נוגע לאלבום הזה, לא רק בגלל שאני חסיד של רוקפור ולא רק בגלל ההופעה המצוינת, אלא בעיקר בגלל שרציתי להאמין שאם מחכים למשהו כל כך הרבה זמן, הוא חייב להיות טובץ וממש לא התאכזבתי. האלבום הוא (לדעתי הצנועה) הדבר הטוב ביותר שיצא מבית רוקפור מאז האיש שראה הכל, וממשיך בהצלחה את הקו הפסיכודלי שרוקפור דבקו בו כבר כמה אלבומים ברציפות. את האמת, קשה לי לחמוק מההרגשה שאם אלבום כזה היה יוצא לפני 35 שנה בבריטניה, היו היום לוחשים את השם רוקפור בהדרת כבוד ושיחות ארוכות היו מתגוללות בפורום אגדות רוק על הגאונות של המוזיקה הרוקפורית. היום, הם יאלצו להסתפק רק בתשבוחות שלי. מבחינת השירים, הטוב מביניהם בעיני הוא Half & Half, שכבר הצהרתי פה שהוא נכון לעכשיו החביב עלי מבין יצירות רוקפור השונות (כן, אפילו יותר מחור בלבנה), ובצורה מסוימת חששתי כשראיתי שהוא פחות או יותר פותח את האלבום (אחרי קטע אינסטרומנטלי קצר), בגלל שפחדתי ששאר האלבום יאכזב בהשוואה לפתיחה המצוינת. כמובן שטעיתי, האלבום מלא דברים טובים, ולא מאבד מרמתו לרגע. עוד רצועות שרצוי להזכיר - Dear Truth, שנמצאת צמוד למקום הראשון מבחינת, ובכן, הכל, Goes Around, שהוא אחד השירים המהנים ששמעתי, It Ain't Easy, שהוא מופת של פופ פסיכודלי, ו- Lady Jette שסוגר את האלבום באווירה פסיכודלית נהדרת ופשוט גרם לי לרצות להתחיל הכל מחדש. בקיצור: אלבום מצוין ומתמודד מבטיח לתואר אלבום השנה שלי (נכון שעוד מוקדם, אבל המתחרה הפוטנציאלי היחיד שנראה כרגע באופק הוא האלבום החדש של גבע, שיבוא אלינו בקרוב, אם הכל ילך תקין). אם רק האלבום הבא יהיה בעברית, אני אוכל למות מאושר, בידיעה שיותר טוב מזה לא יכול להיות...
