More ו-UmmaGumma

[ציףציף1000]

More ו-UmmaGumma

את הגיגיכם על שני האלבומים הנ"ל, שרשרו לכאן.

 

[black eyed angel]

רק הגיג אחד על אומה גומה.

איך אפשר לא לאהוב אלבום שיש בו שיר כמו: several species of small furry animals gathered together in a cave and grooving with a pict בלי לשמוע אותו אפילו - חייבים להעריך את המקוריות, האומץ וההשקעה שבבחירת הכותרת המפוצצת הזו. אני חושב שהשם היחידי שאני מכיר שמתמודד איתו זה: everybody's got something to hide except me and my monkey של הביטלס - שהוא לא ארוך כמו של פינק פלויד, אבל לא פחות פסיכודאלי. זהו....

 

[crazy diamond 84]

אומה גומה

כששמעתי לראשונה את הדיסק הראשון חשבתי שאני נמצא בבית משוגעים... אני זוכר ששמעתי את זה עם האחינית שלי בת השלוש וזה הפחיד אותה נורא והתחילה לבכות יותר מזה היא לא נכנסה לחדר שלי כמה שבועות טובים כשהייתי חוזר מהצבא, זה היה ממש טראומה בשבילה. מאז החלטתי שבחיים אני לא שם שוב את דיסק הראשון עם אנשים בבית רק כשאני לבד. לגבי השני זה כבר סיפור אחר, תענוג רצוף החל מThe Narrow Way שלושה חלקים שגילמור עושה חיל עם הגיטרה והשירה בחלק השלישי. GM הוא השיר המועדף שלי מפה שוב התיאורים של הטבע כל כך מקסימים. ג€ TE גם שיר נחמד שאני לא ממש יודע על מה הוא מדבר רק מה קולות הצחוק של התינוק קיבלו אהבה רבה מהאחינית שלי וזה מספיק בשבילי. יש לזכור ששלושת השירים היו חלק בלתי נפרד מההופעות המוקדמות שלהם. וסליחה שזה נראה ככה, הוקלד מהפלאפון בצבא. ל"ט

 

[Rainlady]

אומהגומה

האלבום הראשון שהכרתי אצל הפלויד. חזרתי הביתה מהבית של ידיד שלי עם הדיסק איתי אחרי שהבטחתי לידיד שאאזין לו. שמתי אותו במערכת ולחצתי פליי, אך לרוע המזל נפל עליי עייפות מטורפת. והחלומות שהיו שם? אני לא זוכרת לילה כל כך הזוי בחיי...

 

[מאיט חלקיקים]

אומה גומה- אלבום ההופעה.

אחד השיאים המוזיקליים של הלהקה אני באופן אישי לא יכול שלא להאזין לזה כמה פעמים בשבוע. האלבום נפתח כידוע ב-אסטרונומי דומיין: השיר מלא מסתורין אופייני לפינק פלויד של התקופה ההיא (פרה-גילמור), וכמו שרק הם ידעו לעשות. רבעי טונים בשיר, מקצבים שבורים, גיטרות בצלילים נקיים ללא דיסטורשן, ועוד אלמנטים שמאוד קרובים למוזיקה אוריינטלית. וסתם ככה, בשביל הידע הציבורי של כולנו: יופיטר סאטורן ונפטון הם כוכבי לכת במערכת השמש שלנו,אך אוברון מירנדה וטיטניה הם ירחים (לווינים) של כוכב הלכת אוראנוס, וטיטאן הוא ירח (לווין) של כוכב הלכת סַאטורן. יכול להיות שכשנכתב השיר הם היו בכוכבים?

 

[ציףציף1000]

אסטרונומי דומינה

(לא 'דומיין'; זוהי מילה בלטינית, ומבטאים אותה דומינה או דומיני). סיד בארט כתב את השיר בגלל העניין הרב שהיה לו באסטרונומיה, בתקופה בה השיר נכתב. לדברי פיטר ג'נר, מנהל הפלויד דאז (שהוא זה המקריא את שמות הכוכבים בתחילת השיר, בהקלטה ב-Piper), סיד נהג להסתובב עם ספר המפרט את גרמי השמיים, והתעניין מאוד בתנועת הכוכבים. הוא גם התעניין באסטרולוגיה ושאר עניינים ניו אייג'יים - ראו Chapter 24 מאותו אלבום, שהטקסט שלו לקוח בעצם מהאי צ'ינג הסיני. העניין בכוכבים וגרמי שמיים מופיע הרבה אצל סיד, והמוטיב נשאר אצל הפלויד לאורך זמן: החל מ-Interstellar Overdrive ועד Shine On You Crazy Diamond. ווטרס אימץ את המוטיבים של השמש והירח משיריו של בארט. עבורו, הירח נהיה סמל לשגעון (לונה (ירח) - lunatic (משוגע)), והשמש - סימלה שפיות ושמחת חיים. Shine On הוא דוגמא טובה לשימוש במוטיבים האלו, כמו גם האלבום Dark Side of the Moon - שימו לב לשמו, ולהקשר ממנו השם לקוח.

 

[מאיט חלקיקים]

../images/Emo45.gifתודה על החידודים !

 

[ציףציף1000]

זה אכן שיר נהדר

ואני מאוד אוהבת את הגרסה של אומהגומה. מעניין מה סיד היה אומר על זה...

 

[itaikuskus]

more&ummagumma

את הסרט שלו כתבו פינק פלויד את מור, לא ראיתי ואני לא חושב שאני רוצה לראות. המראות שאני רואה בתוך ראשי כשאני שומע את הציפורים בcirrus minor,הגיטרה האקוסטית וקולו השקט של גילמור לוקחים אותי למחוזות אחרים, ומראים נופים עם אופי מאוד מאוד מדויק ששמור רק לי. הדיסטורשנים של nile song מפרקים את כל השנטי בנטי לחתיכות באחד השירים הכי חזקים שהפלויד (גילמור) עשו, ומקנים למאזין צואר תפוס מרוב הד בנגינג. כאב? בוא, תירגע עם crying song. אני לא יודע מאיפה באו כל השירים האלה ככה פתאום, מצד שני, אין לי מושג למה אלבום עם פוטנציאל כל כך גבוה נעלם עם הזמן? (גם כשיצא לא קיבל הרבה תשומת לב). קטעים אינסטרומנטלים פרועים, ומייסון אכן מוכיח שהוא מתופף חזק ביותר (והוא מתופף חזק...בתקופה הזו היו לו מקצבים מטורפים, שגורמים לי לדעת שכל הבדיחות על חשבון עצמו זה כדי לספק את כל המבקרים וה"מוסיקאים המקצוענים" כמו ששדר הביביסי אמר לפני אחד השירים שלהם באחד הסשנים (עוד בתקופת בארט) שכנראה מתוקף היותו מוסיקאי רציני, איננו יכול באמת להעריך את פינק פלויד כמו שצריך. צמד להיטים green is the colour ו-cymbaline , מגדולי השירים איי פעם, המיין ט'ים, איביזה בר שדומה יותר מדי לנייל סונג..אבל מה רע בעוד סבב של הד בנגינג...קויק סילבר הממשיך את הליין הנסיוני שהתחיל עם הגרזן של יוג'ין והמשיך עם צלוחית הסודות, הקטע הספרדי מלא ההומור של גילמור, וסיום אינסטרומנלי מיסתורי. אלבום מופת. כל מי שיגיד אחרת, טוב בעצם צריך להיות כאן פוליטיקלי קורקט, אז לדעתי הוא אלבום מופת. אני מצטער על כל פעם שאני זה שצריך להכיר אותו לחבריי, על החיוך שעולה בפניי בכל פעם שהם אומרים לי "זה גדול!! מאיפה זה בא.!!?! זה הם?!" וכו' וכו'. הגדולה של האלבום הוא בעצם שירים עם מלל,בתים ופזמון לפי הספר לצד קטעים אינסטורמנטלים אקספרמינטלים אוונגארדים. על רוב הרצועות חתומים שמותיהם של ארבעת חברי הלהקה ביחד-זהו אלבום פינק פלויד נטו. כל אחד נתן את שלו, וגם בשירים שהיו רק של ווטרס או גילמור-כל אחד השאיר סימן. אומהגומה היא האנטיתזה המוחלטת למור. בסטודיו אלבום,באופן מכוון, מתחלקת הלהקה לאומנים אינדיוידואלים, כשכל אחד כותב את הקטע שלו. זה מתחיל מבטיח עם החלק הראשון והדרמטי של סיזיפוס (רייט) מה שממשיך בבלבולי פסנתר משעממים, חסרי מעוף וחסרי כיוון. זה ארוך, זה מפרך, זה קשה להאזנה. ווטרס מציל את המצב עם grantchester meadows המופלא, השלו והמרגיע, אך גם הוא מחליט שזה יותר מדי בנאלי לאלבום כזה, ומפציע בקטע עם השם המפוצץ-several species of small and fury animals gathered together in a cave and grooving with a pict. שם ניתן לשמוע שלל חיות שמוציא הבל פיו של ווטרס, באחד הקטעים הכי (ואולי היחידים) מבודחים שלו, כולל בונוס-סקוטי שיכור (?) שצועק דברים בג'יבריש. אם סיזיפוס נחשב לקשה, הרי שהקטע הזה מפרך, לשמוע את החיות צורחות באותה מערה במשך 5 דקות. לאחר הקטע הזה מגיעה נקודת האור האמיתית של האלבום, ואחת הפסגות ביצירתו של דיויד גילמור. the narrow way על שלושת חלקיו, מתחיל עם קטע אקוסטי מרגיע ומעניין, ממשיך עם ריף אפל של דיסטורשנים, וממשיך עם השיר עצמו בקטע השלישי. אחד הדברים הכי יפים שיצאו תחת השם "פינק פלויד", גילמור (וקצת ווטרס) מצילים את האלבום המוזר (ולדעתי הנוראי) הזה. אחרי ה"אופוריה" שמשרה גילמור בא מייסון והורס הכל. זהו. אני לא רוצה לדבר על זה. הלייב אלבום מצוין, עם שינויים מעניינים בastronomy domine (הארכת השיר, הדיסטורשן של גילמור וכו'), וביצועים מעולים לset the controls,saucerful of secrets ויוג'ין, בהופעה שמציגה את פלויד בשיא התקופה האקספרמנטלית שלה. אחד מהאלבומי הופעה החזקים. מור יצירת מופת, אומהגומה ניצל על ידי גילמור, ואומהגומה לייב מצוין. זהו.

 

[Coon Jew]

את הנייל סונג כתב ווטרס..

גילמור שר ומנגן

 

[אומי5]

שנייייים

שלא שמעתי את אומה גומה ...התחלתי לקרוא את השירשור הזה, רצתי לחדר נקיתי קצת ת'פטיפון שלפתי ת'תקליט ,ניקיתי גם אותו הפעלתי ועכשיו אני לא מצליח להבין למה כל כך הרבה זמן הוא שכב במדף...תודה לכם אנשים טובים