Mulholland Drive-David Lynch אזור 2

[gofish]

Mulholland Drive-David Lynch אזור 2

שלושה ימים אני מסתובב עם חיוך ומחשבה על סרט נהדר שראיתי,קומדיה מיוחדת ,שחורה וקצת ביזארית,"משפחת טננבאום",יופי של קולנוע,שלושה ימים עד אתמול בערב. אתמול החלטתי לראות "מלהולנד דרייב" של דוויד לינץ,איך שהסתיים הסרט החיוך ירד מהפנים,ופרצוף עצבני תפס את מקומו. אף פעם לא חיבבתי את סרטיו של לינץ,עניין של כימיה כנראה,קליק,ולינץ ידוע כבמאי שנוי במחלוקת,או שאתה אוהב או שלא,אני לא!. הסרט דווקא מתחיל טוב,במשך שעתיים (הסרט הוא שעתיים וחצי) אתה יושב מרותק,אומנם לא מבין חלק מהסצינות,אבל בסה"כ הכללי הסרט זורם,מעניין,משחק טוב של הקאסט (לשים לב במיוחד לנעמי ווטס,לדעתי כוכבת חדשה שעוד תגיע רחוק,אפילו לממדי מגה סטאר),שעתיים של הנאה עם בילבול ותהייה,עד שמגיע הטוויסט של הסרט,

ואם חשבת שהבנת משהו מהעלילה מגיע הטוויסט ומסבך לך את כל התסריט,בצורה מרגיזה ולא הגיונית לחלוטין,סצינות ביזריות,חלקים שלא קשורים לסרט בכלל,בקיצור באלגן אטומי,אתה יוצא מהסרט מותש ומבולבל לחלוטין. ישבתי וראיתי ישר את הסרט שוב את הסרט מנקודת הטוויסט,על-מנת לבדוק אולי פיספסתי משהו,אולי משהו נעלם מעיני,אבל נאדה,שום דבר לא ברור בטוויסט,ואתה נשאר בחצי שעה האחרונה של הסרט עצבני וכועס על הבמאי,לקחת סצינות לא קשורות אחת לשנייה ולחבר אותם זאת לא בעייה,האמירה זה הדבר החשוב,האם לינץ מנסה לומר לך משהו,לא ברור לחלוטין. מיואש פניתי לאתרים שונים באינטרנט לקרוא ביקורות ועל-מנת לנסות לפתור את הסוגייה,עד 5 בבוקר!!!ישבתי וקראתי קצת ביקורות,נאדה,הסרט לא ברור בעליל,לינץ מנסה כביכול לערבב בין עולם המציאות והדמיון,לשחק "עלק" עם הצופים והקהל,לדעתי "חארטה בארטה" אוסף סתמי של סצינות לא קשורות ואין שום דבר הגיוני שמחבר אותם.

יש סצינה ששני אנשים יושבים במסעדה,הבחור מספר על חלום שהיה לו,לאחר-מכן הולכים מאחורי המסעדה,הוא חוטף התקף לב,וזהו!!!,אין שום איזכור אח"כ למה הם קשורים,מה קורה למת,כלום,לא רואים אותם במשך כל הסרט. יש סצינה של שני זקנים צוהלים ושמחים,אח"כ לא רואים אותם כל הסרט,הם חוזרים בסוף הסרט,עדיין צוהלים וזהו,שום הסבר ,שום רמז,כלום. ויש עוד המון דוגמאות כאלה,בקיצור אוסף של דמויות לא ברורות,ולא ידוע איך הם תורמים לתסריט. הרגעים היחידים הטובים בסרט מעטים,הראשונה זוהי סצינת האודישן(מצויינת),סצינת הרוצח השכיר במשרדים (הומז לספרות זולה?,אפילו הנרצח נראה כמו טרוולטה בצעירותו),וסצינת הקאובוי עם "אדם".וזהו. כל השאר בליל של פרטים לא ברור,ואם נראה לך שהבנת משהו,מגיע הטוויסט והורס לך את הכל,שום עלילה ,שום תסריט,כלום.

קראתי באחת הביקורת את קונספירציית החלום (חלק ראשון) והמציאות (חלק שני),לדעתי שטויות,או כפי שאמרה המבקרת דבורית שרגל "המלך הוא עירום",ואם כל הכבוד ללינץ,לא נותר לי אלה להסכים איתה. גם היום בבוקר הסרט עדיין הטריד אותי,חשבתי עליו,על הטוויסט (לאחר שקראתי את כל הביקורות שמנסות להסביר את העלילה (עלילה,עלק!),ועדיין אני חושב שהסרט מאכזב,וכל התאוריות פשוט לא הגיוניות לנוכח התסריט.

באחת הביקורות שקראתי (לא זוכר כבר איפו),משהו אמר אי אפשר לסמפלר(ממונח ספוילר)את הסרט,מכיוון שעל-מנת לשים ספוילר צריך עלילה,ולסרט הזה אין עלילה!

. לא נותר לי אלה להסכים איתו. ואני מתנצל מראש לכל חובבי לינץ (רומן?),הסרט מאכזב,בטח בטוויסט ובסוף ההזוי. מצד שני,אולי כל ההתעסקות הזאת בסרט,והביקורת הארוכה בגלל עצבים על הבמאי,לינץ בעצם משיג את מטרתו.

עכשיו אני צריך דחוף קומדיה טובה על-מנת להירגע מהחוויה,יש המלצות?

 

[Soak]

נורא מבלבל...

מצד אחד אני שומע ביקורות מתלהבות מהסרט (כמו זאת שיש מסר הודעות למטה). מצד שני אני שומע שהסרט נוראי... (למרות שהיה קצת קשה להבין מההודעה שלך מה ספויילר ומה לא אז קראתי רק את ההתחלה ואת הסוף...) אולי אני פשוט אקח אותו כדי לדעת באיזה צד אני נמצא.

 

[gofish]

נורא פשוט

אין ספויילר,כי אין עלילה.

 

[קריידל לפאלם חמש אקס]

נקודה למחשבה

עוד לא ראיתי את הסרט אבל התיאור המפורט שלך הזכיר לי משהו, אבל בנושא אחר: אמנות מודרנית. פעם, ראיתי תכנית בטלויזיה על אמנות מודרנית ועל האנשים שמוכנים לשלם אלפי דולרים בתמורה ל... רמברנדט? ואן-גוך? קלוד מונה? לא!!! בתמורה לחתיכת קנווס מרוחה בקווים ללא קשר אחד לשני. היו שם דברים מטורפים בסגנון "שתי ריבועים כחולים, עיגול ירוק ומשולש בז´ = 5000$". זכור לי גם "הציור" שלא היה יותר מסתם צבע ירוק מרוח ללא שום אופי ונמכר באיזה 10000 דולר. אז מה הפואנטה? זה אולי איזושהי סוג של סטיה? שאלתי קרוב משפחה שמבין באמנות. התשובה שלו, במידה מסוימת, היתה די מספקת: "מטרת האמנות היא לא רק ליצור רושם, כמו שאתה מסתכל על אמנות קלאסית של בוטיצ´לי ומיכאלאנג´לו. לפעמים האומן מנסה לעורר רגשות אחרים, כמו פליאה, בלבול, רוגז, תהיה, וכדומה כדי ליצור אצלך מחשבות אחרים ושונים ממה שתמצא ביצירות אחרות. ואולי האדם שרכש את הציור הירוק עשה זאת כדי להתעורר כל בוקר אל מול הציור הזה שעורר אצלו רגשות חיוביים?" אני חייב לציין שאני עדיין לא מבין לגמרי את האמנות המודרנית ויתכן שאני לא אבין לעולם. אבל אם תקח בחשבון שלפעמים היוצר ובמקרה שלנו, דיויד לינץ´, לפעמים מנסה לעורר אצלך רגשות ומחשבות אחרים ממה שאתה רגיל, אולי תמצא את התשובה. שהרי אתה בעצמך אמרת שהסרט לא יצא לך מהראש ולא הלכת לישון בגללו עד 5 בבוקר... למה?? אולי זה מה שלינץ´ ניסה לעשות לך? תהיות, ומחשבות אחרים ממה שהורגלת בסרטים אחרים? סתם נקודה למחשבה. לילה טוב!

 

[kingkung2002]

לדעתי

הסרט מולהונד דרייב הוא סרט לא רע וכל מטרתו היא לגרום לצופה לחשוב על כל הסרט שוב ושוב כמו שהיה בסדרה המצוינת שלו טווין פיקס למי שזוכר.

 

[רומן ט]

טוב, לא חשבת שאני לא אגיב, הא? ../images/Emo9.gif

נתחיל בתשובות לגבי העלילה. למען האמת היא די פשוטה, ויש הסבר מפורט לכל התהיות שלך כאן. ועכשיו, לגבי סרטיו של לינץ באופן כללי. אני מדמה את הסרטים לאומנות סוריאליסטית - כגון ציורים של דאלי, מאגריט, מקס ארנסט וכו´. עושה רושם שאתה רוצה ציורים אימפרסיוניסטים - כאלה שיהיו ברורים ותבין מיד על מה הם. כל העניין בסוריאליזם זה שהכל מגיע מהתת מודע - מהרגש - ולאו דווקא מתיאור המציאות כמות שהיא. כך בדיוק לינץ עובד - יש לו "הארות" ופתאום הוא רואה אימג´ או סצינה שלמה בראשו, והוא לא שואל איך זה מתקשר מבחינת העלילה לסרט. כך, שבסרטיו, העלילה משנית לעומת יצירת תחושות ורגשות אצל הצופה. ובזה לינץ הוא לא פחות מגאון (תראה כמה מלל שפכת בעצמך על הסרט

) עכשיו יבוא מי שיגיד - "אבל סרטים הם לא ציור, הם לא אומנות - אני רוצה שתהיה שם עלילה ברורה". וזה הטיעון שתמיד מרתיח אותי. בטח שקולנוע זה אומנות. מי שלא מסוגל להתיחס לקולנוע כאל אומנות, שילך לראות סרטים של ברוקהיימר ויעזוב אותי בשקט - הוא פשוט לא ראוי להתייחסות. הבעיה היא שרוב האנשים לא מסוגלים להתייחס לקולנוע כאל יצירה אבסטרקטית משהו, מפני שהרגילו אותם שלסרטים יש עלילה מוגדרת. כל סטייה מכך מקפיצה אותם. אין להם בעיה שמוסיקה תהיה חסרת תוכן לחלוטין, וגם לציורים מופשטים רוב האנשים התרגלו (ואני לא מדבר על ציורים של שלושה פסים, אלא ציורים אקספרסיוניסטים ו/או סוריאליסטים שגורמים לצופה לחשוב ובעיקר לחוש). בקיצור, תנסה לשעתיים (וחצי) לזרוק את כל הקונספציות שלך לגבי הקולנוע לצד, ופשוט לתת לשילוב התמונות הנעות והפסקול לעטוף ולרגש אותך. אם עדיין לא נהנית, זו כמובן זכותך, אבל אנא - אל תגיד שהסרט רע "כי אין לו עלילה" - זו לא הפואנטה. וד"א - אם אתה כ"כ סבלת ב-Mulholland Drive, אז אל תנסה אפילו את Lost Highway - העלילה שם עוד פחות מובנת

 

[gofish]

האמת..חיכיתי שתגיב ../images/Emo9.gif

תשמע זה נורא יפה לנסות ולפתור את הסצינות בסרט בכל מיני תאוריות וקונספירציות,האמת ,זה גם לגיטימי. אני מסכים איתך לגבי העניין שסרטים לא נועדו להאכיל את הצופה בכפית(דווקא מסרטים כאלה אני נרתע),אלה לתת לאינטרפציות של הקהל לעבוד ולנסות ולהבין את הסרט כל אחד לפי הפרספקטיבה שלו. יש הרבה סרטים שהצופה הוא חלק מהעלילה וכל אחד מנסה להבין את הסרט כפי שהוא חווה אותו (דוגמאות שעולה לי לראש כרגע:"ממנטו"או"פאי" ואפילו "מאטריקס" ויש כמובן עוד רבים וטובים). אבל אחד הדברים שצריך להיות זה איזה שהוא חוט מקשר בין הדברים שמתקיימים,גם אם זה לא מתבטא בסצינות מול העיניים,זה עדיין צריך להיות "מרחף באוויר". עכשיו,הסתכלתי על הקישור שנתת (ועוד על איזה 10 פרשנויות אחרות באתרים אחרים),ומה שיש לי לומר זה,מצטער, אבל אני לא קונה את זה, כל אחד יכול לפרש את הסצינות כראות עיניו,אין לי בעייה אם זה,אבל אחרי הפירושים צריך לראות את הסרט כמיקשה אחת ולהתאים אותם לעלילה. צר לי מאוד,אבל בסרט הזה הכלל הזה לא מתקיים,קל מאוד לקחת בליל של סצינות ולהכניס אותם אחת אחרי השניה,הבעייה היא באמירה,מה בעצם אתה מנסה להעביר לנו כצופים,וכאן (עם כל הכבוד ללינץ) הוא מפספס בגדול,ושוב אני אצטט דברים של מבקר אחר "במקרה הזה המלך הוא עירום. ובמקרה הזה,לינץ לדעתי פשוט מתעתע בצופים ומנצל את הקרדיט שניתן לו. זכותך המלאה לקבל את הפרשנות שניתנה לסרט ולסצינות השונות,לדעתי מרוב הערכתך את לינץ,אתה קצת חותך קצוות על-מנת שהפרשנות תראה ותשמע הגיונית. הנה מקצת הפרשנויות מתוך האתר שנתת: שאלה:OK, so what about the box? תשובה:We don´t know about the box. איזה תשובה זו?,לאחד המוטיבים החזקים בסרט. והנה עוד אחת (זה היה הקטע שפשוט הפסקתי לקרוא את המאמר) שאלה:That weird old couple? תשובה:They appear in the opening jitterbug sequence as well. They may be the judges of the contest she won, or her parents. In the end, they seem to be signs of her innocent past come back to terrorize her. ומה שיש לי לומר על זה GIVE NE A BREAK שוב רומן,אני לא מבקר את דעתך,זכותך המלאה לקבל את זה,אני קצת רוצה יותר בשר בתשובות לשאלות ופחות תהיות,זוהי חובתו גם של הבמאי במידה ורצה להעביר לנו מסר או לתת לנו איזה שהיא אימרה מסויימת. כמו שכתבתי בביקורת, כחלקים יש גם סצינות מרשימות בסרט (האודישן,השירה במועדון הלילה,הרציחות במשרד,הקאובוי),אבל עם נסתכל על התמונה השלמה,אזי לינץ מפספס כאן בגדול,ולדעתי אפילו מרמה את קהל הצופים. לגבי סרטיו הקודמים ראיתי את רובם,(חלקם אהבתי יותר וחלקם פחות) כולל את "כביש אבוד",אני גם מסכים איתך שמבחינת כל מה שקשור להעביר "אווירה" בסרט לינץ הוא אחד הטובים,אבל בסרט הזה התאכזבתי והרגשתי קצת מרומה,ובראייה אובייקטיבית יותר,לדעתי הסיפור מורכב יותר (היה אמור במקור לצאת בתור סדרת טלוויזיה),ובגלל קוצר הזמן לינץ עושה קיצור דרך לחלק מהדמויות ולמוטיבים,וזה מתבטע בתסריט,ומקלקל את כל האמינות של הסרט. תראה,אם אתה מקבל את התאוריות שבאות אחרי הסרט ומצליח להתאים אותם לפאזל ולהרכיב אותם לשלם,מותר לך ולאחרים,כמו שמותר לי ולאחרים לא להסכים. זה היופי בקולנוע,שאין שפה אחת,זאת בעצם שפה אוניברסלית וכל אחד רואה אותה בצורה אחרת.

 

[רומן ט]

תראה, אני חייב לתת כדוגמא

סרט שעשיתי בזמנו עם חברים במצלמת 8 מ"מ (סתם חובבני - התקציב היה המחיר של קלטת 8 מ"מ

) ישבנו, חלק כתבנו כתסריט, חלק אילתרנו, אבל לכל פריים היתה משמעות. העניין הוא, שאחרי שסיימנו (ערכתי את הסרט באמצעות חיבור המצלמה לוידאו פשוט...) ניסיתי לראות את הסרט בעין אוביקטיבית כצופה מהצד (כמובן שזה בלתי אפשרי - אבל ניסיתי), וגיליתי שאנשים אחרים שיראו את הסרט לא יבינו על מה הוא בכלל - הוא ייראה כאוסף תמונות לא קשורות ולא ברורות לחלוטין - למרות שכאמור לכל דבר היתה משמעות ברורה - העניין הוא שהרבה מהתמונות היו בעצם דימויים ולא עלילה פשוטה וברורה. עכשיו, אני ממש לא מנסה להשוות בין הסרט הזה ליצירות של לינץ, אבל בכל אומנות אקספרסיבית יש את הדבר הזה שבו הצופה לא מבין את היצירה, ובכל זאת - באופן כלשהו היצירה מדברת אליו ברובד כלשהו. לדעתי, גם לסוג זה של סרטים יש זכות קיום. אתה אומר שלכל סצינה צריך להיות פירוש שאתה מבין ומסכים איתו, ואני אומר שלא צריכה להיות אף לא סצינה אחת שאני מבין אותה או את הקשרה בשביל שאוכל ליהנות מהיצירה הכללית. ואני לא מדבר על סרט שמתיימר לתת עלילה אמיתית אבל יש שם מלא חורים ושום דבר לא מתחבר. שוב, למה הקולנוע צריך להיות ברור ומובן - למה הוא לא יכול לדבר איתך - לא דרך האינטלקט - אלא דרך הרגש - כמו שעושות יצירות אומנות מתחומים שונים? עכשיו, תן לי לענות באופן פרטני על חלק מהטענות שלך:

בקשר לזוג הזקנים - מה לא בסדר בפירוש שבלינק? נכון, אף אחד לא אומר לך מיהם, אבל מכיוון שהם מופיעים בהתחלה מלמדת שהם היו בתחרות ה-Jitterbug שבו היא זכתה בנעוריה (עד כאן הכל ברור ומתאים). לכן, הם בהחלט יכולים להיות קרובי משפחה שלה, או השופטים. וזה לא ממש משנה כי אכן, הם סמלים לתמימות הנעורים שלה שבאה לרדוף אותה. מה לא בסדר במשפט הזה? מה, זה נשמע מופלץ או משהו? לי זה נראה מובן מאליו.

בקשר לכך שמלהולנד דרייב היה אמור להיות במקור סדרת טלוויזיה - אני מסכים בהחלט שלינץ נאלץ "להלביש" את הסוף בצורה מלאכותית (לא, גם אני לא ממש אוהב את זה שמתברר שכל הסצינות הקודמות היו רק חלום - זה בד"כ פתרון מאולץ שמרגיז אותי), אבל זה לא משנה את העובדה ש"פירוש החלום" הוא ההגיוני מכולם (בחייך, במעבר רואים אותה ישנה, הקאובוי אומר לה "תתעוררי", ואז היא מתעוררת - איזה ספק יש כאן?) ד"א, יש גירסה של וורנר לפיילוט של טווין פיקס, שגם שם "הולבש" סוף מלאכותי שבו מתברר פחות או יותר שהכל חלום. וורנר עשו זאת כדי שאפשר יהיה למכור את הפיילוט כסרט "Stand Alone" ללא צורך בשאר פרקי הסידרה שלא היו להם את הזכויות אליהם.

אתה אומר "הבעייה היא באמירה,מה בעצם אתה מנסה להעביר לנו כצופים". וכאן לדעתי אתה טועה בגדול, כי לינץ בהחלט מנסה לומר כאן משהו - על הוליווד כמקום אפל, בעל אינטריגות ציניות, שכלפי חוץ נראה זוהר ומושך - אבל המציאות אפילה הרבה יותר. לינץ אוהב הרי את מוטיב ה"מתחת לפני השטח השלווים מסתתרים דבר אפלים". רק שעד עכשיו הוא עשה זאת לגבי עיירות נידחות שנדמות שלוות, ואילו במלהולנד דרייב הוא מביא את ה"שטיקים" שלו למרכז הבמה, לאור הזרקורים של הוליווד. תגיד, שמת לב איזו תחושה מצמררת עוברת כשרואים את האותיות המפורסמות של HOLLYWOOD ועוד באור יום? ואחרי זה אתה עוד באמת יכול לומר שלינץ לא גאון?

בקיצור, לדעתי אמנם הסרט לא מושלם, ואהבתי את "כביש אבוד" יותר, אבל עדיין, מלהולנד דרייב עובד. ועובד נפלא.

 

[gofish]

רומן,לא הבנת את כוונתי

תראה,הדיון על הסרט בכלל ולינץ בפרט יכול להימשך עד אין סוף,אין ספק שאנחנו חלוקים בדעתנו לגבי הסרט,וכל אחד מחזיק בדעתו וזה לגיטימי לחלוטין,זאת גם מטרתו של הקולנוע. כבר הסכמנו לזה שקולנוע זה רובד נוסף בתחום האומנות,ומעצם היותו כך,כך גם ריבוי הדיעות והפרשנויות. רציתי רק לתקן אותך ,אני לא טוען "שלכל סצינה צריך להיות פירוש שאתה מבין",מה שאני אומר הוא שאין לי בעייה עם סצינות שלא קשורות לסיפור,אבל לאחר הצפייה במוצר המוגמר,צריך להיות לסצינות האלה איזה שהוא חוט מקשר (וזה לא משנה כרגע אם מדובר באינטלקט או דרך הרגש),על-מנת להשלים לנו את הפאזל כפי שאנחנו חושבים ולהפוך את השלם למיקשה אחת. אחרת מה הטעם,כל אחד יכול לצלם סצינות שלא קשורות למקום או לסיפור,לחבר אותם ביחד ולומר אוקיי זה הסרט שלי עכשיו תיפתרו אותו לבד. (דוגמא:א-סצינה ראשונהELS)זוג הולך לסופר קונה חלב משלם בקופה ויוצא. ב-סצינה שנייה-(CU)ילדה הולכת לטייל עם הכלב בגינה,הכלב עושה את צרכיו והילדה אוספת. ג-סצינה שלישית-(MS)בחור הולך לים נכנס למים וטובע. עכשיו אתה לוקח את כל הסצינות,מחבר אותם ואומר זהו הסרט שלי,תשברו את הראש ותיפתרו אותו לבד. זה פשוט לא עובד ככה.) אני לא טוען שהקולנוע צריך להיות ברור ומובן (ואוי ואבוי עם באמת הקולנוע היה הולך בדרך הזאת) ,אבל צריך להיות משהו שיקשר בין הדברים,לאו דווקא פיזית וויזואלית,אפשר אפילו משהו ברמה הפילוסופית. (זה היה המוטו שעבדנו בחדר עריכה לפני כמה שנים). אני מסכים איתך בהחלט שלינץ מעביר ביקורות חריפה על הוליווד וזה בהחלט

מורגש בסרט,הקטע של האודישן,בחירת השחקנית הראשית בסרט של אדם הבמאי,ובעיקר בניואנסים הקטנים במתקיימים בדיאלוגים:"אני כבר כמה ימים בהוליווד,ולא ראיתי עדיין דבר" אומרת לבטי לריטה,או "ACTING IS REACTING" שהבמאי הרדום משהו,נותן הוראות באודישן לבטי.

הטענה שלי היא שיש סצינות שאם היית מוריד מהסרט עדיין המסר של הסרט היה עובר וזה לא היה משנה כלום,אפילו לא היית מרגיש בחסרונם. שוב,אפשר לשבת ולהתדיין על לינץ שעות,להסכים על דברים מסויימים ולא להסכים על אחרים,(נראה לי שקצת הכעסנו את קוראי הפורום בשירשור הארוך),אבל זה כל היופי של העשייה הנקראת קולנוע. חוץ מזה,לפי המשפט האחרון שלך,הצלחנו קצת לשכנע אותך שהסרט לא מושלם,ושללינץ יצאו כבר דברים טובים יותר מאמתחתו.

 

[gofish]

דרך אגב

אתמול ראיתי סרט שמוכיח שאפשר גם אחרת,והוא אנטיטזה ללינץ. הסרט הוא מבית האחים כהן ושמו "The Man Who Wasn´t There". כל-כך פשוט אבל גם כל-כך גאוני.

חמישה כוכבים

יופי של קולנוע,החיוך חזר לפנים

 

[jerri]

הרשו לי לשפוך אור על מלהולנד דרייב

במקור ראיתי את מלהולנד לפני שנתיים כמדומני בהקרנה פרטית, ותתפלאו לשמוע שהוא בכלל לא התחיל כסרט. מלהולנד דרייב היה פיילוט בן שעתיים שהופק לרשת ABC לכבוד "מלהולנד דרייב" סדרה חדשה של לינץ´ (וראשונה מאז טווין פיקס) שעוד בטרם צולם הפיילוט לוותה בהייפ נוראי, וABC היו בטוחים שהם מחזיקים בידם את המפתח לפסגת הרייטינג האמריקאי. אחרי צפיה בפיילוט הם כמעט התעלפו. האורך הבלתי נסבל, הסצינות האיטיות (כולל סצינה שבה לקח לכדור 9 דקות לעשות מסלול מלוע הקדח לפגיעה בראשה של אחת הדמויות) הבלבול - כל כך הרבה דברים לא טלויזיונים בעליל, ובABC החליטו לגנוז את הפיילוט היקר (9 מליון דולר לפיילוט!) ולשכוח ממנו. הם כל כך כעסו על לינץ´ שהם אפילו לא הסכימו לשחרר את זה כסרט טלויזיה ולינץ´ מצידו הצהיר שהוא ךלא יעשה טלויזיה יותר בחיים. בינתיים חברת הפקה צרפתית חברה ללינץ´ והציעה לו לשחרר את הפיילוט כסרט. הפ קנו את הסרט מABC, נתנו ללינץ´ לערוך אותו מחדש ולצלם סצינות חדשות, וכך הפיילוט הכושל של ABC (שהיה איום ונורא, את הסרט לא ראיתי אבל אני מניח שהוא לא טוב בהרבה יותר מהפיילוט) הפך להצלחה ביקורתית. אני אקח את הסרט בDVD ואראה עד כמה טוב יותר הוא מההקור.

 

[שח_מט]

חוויה ?!?!

עשיתם פה ויכוח מאוד ארוך ואני לא אכנס אליו. בזמנו בדקתי בפורום קולנוע מה אומרים עליו וחיפשתי קצת ברשת לגבי עמדות ופרשנות. אני נהניתי במהלך הסרט ולפי בכלל שלי שסרט טוב הוא אחד שגם חושבים עליו מאוחר יותר (מישהו אמר "לשבור את הגלים?!?!") הוא עומד בקריטריון. מה שכן הוא באמת הולך קצת רחוק מדי ומערער את מה שראינו קודם, אולי קריצה ליוצרי החוש השישי, ממנטו ודומיו... שמחתי לראות שוב את הגמד, רמזים פה ושם ליצירותיו האחרות ואת המשחק המעולה של הנשים והצילום המהודק. שחר

 

[TheShis]

מה אגיד ומה אומר???

סיימתי לצפות ב"מלהולנד דרייב", ואני יכול לחלק את הסרט לשני חלקים. החלק הראשון (שאורכו בערך שעה וארבעים דקות) מספר סיפור שפחות או יותר מסתדר מבחינה הגיונית. הבעייה מתחילה ב-45 הדקות האחרונות. לינץ´ כאילו בא ומתריס כלפי הצופים: "חשבתם שאתם מבינים מה קורה פה? HA!!! לא הבנתם כלום, אתם לא מבינים כלום ןאני אוודא שאין סיכוי שתבינו כלום". ההסברים - כל ההסברים - נשענים על משענת קנה רצוץ (הביטוי העממי הרווח, לדעתי, הוא "פלצנות לשמה"), והלוגיקה - כל לוגיקה שהיא - לא משחקת בהם תפקיד. אני משוכנע שזו הייתה כוונת הבימאי. כך או כך - הוא הצליח לעורר עניין בסרט. לראות? קשה לי להמליץ על סרט שכזה. כמה שלא נעים לי להודות, התחושה הדומיננטית שהייתה לי בסוף הסרט הייתה עלבון. אני מודה - חשבתי שלא הבנתי את הסרט. אבל, לאחר קריאה מאסיבית של מאמרים וביקורות על הסרט, ההרגשה שלי השתפרה. לא הבנתי כי אין מה להבין. לא הבנתי לא בגלל שלא הייתי "בראש המתאים", כי "הראש המתאים" הוא ראשו של לינץ´, ושל לינץ´ בלבד. הייתי רוצה לסכם את הסרט בתור ניסיון ליצור משהו |בדגש|מהותי מחלקי רעיונות ומרצון להרגיז.