ביקורת על האלבום
מתוך "מודיעין ניוז" - 1.9.04 נסיך ה-Fאנק הנוכחי - Prince – Musicology הוא העוף המוזר ביותר שקיים במוסיקה הפופלארית לדעתי. מצד אחד מדובר בבחור מוכשר בצורה יוצאת דופן עם שורת להיטים אדירה אחריו. פרינס, או בשמו האמיתי, פרינס נלסון וויליאמס, הוא דוגמא לכוכב אמיתי. מולטי טאלנט שריטש לחלוטין את פני המוסיקה במהלך שנות ה-1980, השתגע קלות, הצטרף לכתות ולמד על בשרו את קשיי התעשייה. מתי שהוא מוקדם בקריירה שלו הוא חתם על חוזה דרקוני עם חברת התקליטים וורנר, שהגביל אותו אליהם, פגע ברווחיו והקשה על החופש האמנותי שלו. לראייה, אחד אלבומיו "The Black Album," חוייב שחרור על ידי חברת התקליטים. פרינס כתגובה החליט לנקום בשחרור רק אלבומים רעים בקצב איטי, ולאחר עזיבתו את החברה שחרר פצצה של אלבום משולש שנקרא, באופן מפתיע "Emancipation", שחרור. השנה שחרר פרינס אלבום Fאנק גדול מהחיים – Musicology. פרינס חתום כהשפעה מרכזית על אנדרה 3000 מאאוטקאסט, בדגש על האלבום האחרון והמופתי. על כן שחרור של אלבום השנה, ראוי בחינה לאור ההצלחה המסחררת של The Love Below של אנדרה 3000. פרינס עודנו פאנקי כשהיה, הרצועה הראשונה באלבום הנושאת את שמו "Musicology" היא פצצה של Fאנק מודרני. מינימליסטי, בועט וישיר. בלי השחצנות של ג'ורג' קלינטון, או המלודיה הנעימה של Sly & The Family Stone. פשוט Fאנק לפנים. האלבום הוא מעין אסופה של שירי אהבה ובחינה שלה. ממש כמו אלבומו של אנדרה 3000. פרינס מוכיח לאורך כל האלבום כי הוא יכול לפלרטט עם עברו, כמו בשיר "Cinnamon Girl", הקורץ לאייטיז, לפלרטט עם ז'אנרים אחרים – "The Marrying Kind" המכיל יסודות בלוזים ובכלל להפגיז באנרגיה "Life O The Party". זהו אחד האלבומים החשובים והמצויינים של השנה האחרונה ושווה לבדוק אותו. אני בטוח שרבים ימצאו בו השראה.
