2BeerOrNot2Beer
New member
My prison by the sea
רציתי להגיב להודעה של רעות מהעמוד הקודם, היא נתנה פרשנות משלה לשיר ואני, לי קשה לעמוד מול האפשרות לנתח שירים. אז אפילו ולמרות שההודעה כבר לא קופצת וגם לא סחפה קהל מגיבים אינסופי אחריה. אני בזאת, מעלה אותה חזרה למעלה ומוסיפה פרשנות משלי. ואם כבר פרשנות אישית - אז עד הסוף. כך זה מתנגן אצלי בראש: הפרידה הזו מעולם לא הייתה אמורה להתרחש כך. לא שחלילה התחלתי לתכנן את ביתנו לעתיד, שני ילדים וכלב, אבל הפרידה הזו, ולא שהיינו אמורים להיפרד, אבל הפרידה הזו, וודאי שלא הייתה אמורה להתרחש כך. הלכת ועכשיו אני יושבת ובוהה בקיר, אולי שותה לאבדון, כל הקולות אצלי בראש עושים מסיבה ואני יודעת, שרק אתה יכול להשתיק אותם. אז באמת, זה לא שתכננתי לנו עתיד, אבל אני לא יכולה, לא עכשיו, בלעדיך. אולי בבקשה תחזור? הימים עוברים, אני לא יודעת כמה, אבל המרחק ממך - כל שניה נראית כמו נצח. הקול שלך, המראה, זה כבר לא חשוב, התחלתי קצת לשכוח, ובכל זאת, משהו בי עוד מצפה שתבוא ותציל אותי, משהו בי בטוח שאף אחד אחר מלבדך, ובטח שלא אני, יכול להוציא אותי ממעגל המחשבות אליו נכלאתי. מפעם לפעם, אני מתעוררת ושמה לב שאתמול אולי יכולתי לצאת, לעשות משהו חדש, לעלות על רכבת ולחוות חוויה אחרת, אבל אתמול לא חשבתי על אתמול והיום כבר לא אחשוב על היום, אז הנה עוד הזדמנות שהלכה לה, אין מה להאשים אותי, כבר מזמן אמרתי שכל המפתחות אצלך. למד אותי איך לחיות בלעדיך אך לעולם אל תעזוב, אי אפשר לומר זאת אחרת. אני יודעת שזה מעוות, כולם יודעים, אבל לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. אוי אלוהים, שמישהו יעזור לי. מעצמי כבר התייאשתי. זהו. ורק בכדי שאיש לא יחשוב להציע לי את הספה האישית שלו, זוהי רק המנגינה אצלי בראש, המילים הן עדיין של רונה =]
רציתי להגיב להודעה של רעות מהעמוד הקודם, היא נתנה פרשנות משלה לשיר ואני, לי קשה לעמוד מול האפשרות לנתח שירים. אז אפילו ולמרות שההודעה כבר לא קופצת וגם לא סחפה קהל מגיבים אינסופי אחריה. אני בזאת, מעלה אותה חזרה למעלה ומוסיפה פרשנות משלי. ואם כבר פרשנות אישית - אז עד הסוף. כך זה מתנגן אצלי בראש: הפרידה הזו מעולם לא הייתה אמורה להתרחש כך. לא שחלילה התחלתי לתכנן את ביתנו לעתיד, שני ילדים וכלב, אבל הפרידה הזו, ולא שהיינו אמורים להיפרד, אבל הפרידה הזו, וודאי שלא הייתה אמורה להתרחש כך. הלכת ועכשיו אני יושבת ובוהה בקיר, אולי שותה לאבדון, כל הקולות אצלי בראש עושים מסיבה ואני יודעת, שרק אתה יכול להשתיק אותם. אז באמת, זה לא שתכננתי לנו עתיד, אבל אני לא יכולה, לא עכשיו, בלעדיך. אולי בבקשה תחזור? הימים עוברים, אני לא יודעת כמה, אבל המרחק ממך - כל שניה נראית כמו נצח. הקול שלך, המראה, זה כבר לא חשוב, התחלתי קצת לשכוח, ובכל זאת, משהו בי עוד מצפה שתבוא ותציל אותי, משהו בי בטוח שאף אחד אחר מלבדך, ובטח שלא אני, יכול להוציא אותי ממעגל המחשבות אליו נכלאתי. מפעם לפעם, אני מתעוררת ושמה לב שאתמול אולי יכולתי לצאת, לעשות משהו חדש, לעלות על רכבת ולחוות חוויה אחרת, אבל אתמול לא חשבתי על אתמול והיום כבר לא אחשוב על היום, אז הנה עוד הזדמנות שהלכה לה, אין מה להאשים אותי, כבר מזמן אמרתי שכל המפתחות אצלך. למד אותי איך לחיות בלעדיך אך לעולם אל תעזוב, אי אפשר לומר זאת אחרת. אני יודעת שזה מעוות, כולם יודעים, אבל לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. אוי אלוהים, שמישהו יעזור לי. מעצמי כבר התייאשתי. זהו. ורק בכדי שאיש לא יחשוב להציע לי את הספה האישית שלו, זוהי רק המנגינה אצלי בראש, המילים הן עדיין של רונה =]
