My two cents
שלום לכולם.
אני מניח שהרוב או כולם לא זוכרים אותי אבל הייתי רובץ בפורום הזה לא מעט בעבר (עד לפני שנתיים פחות או יותר).
גם אני הגעתי עד לגיל "המופלג" של אמצע שנות ה- 20 שלי ללא מערכת יחסים, יחסי מין ואפילו לא נשיקה לנחמה והרגשתי כמו שבוודאי רבים מכם מרגישים מדוכא ונואש מהמצב אליו נקלעתי.
באמת ובתמים האמנתי שאני אשאר לבד תמיד ולעולם לא אמצא מישהי כי האמנתי שאני קורבן- קורבן של המטען הגנטי שלי ושל גורמים חיצוניים. לא עלה בדעתי שיכול להיות שהבעיה היא בי ולא בחברה, נשים, המראה שלי וכ"ו- אלא בגישה שלי.
אז תירצתי לעצמי מיליון ואחת סיבות לגבי למה אף אחת לא תצא עם אחד כמוני: כי אני שמן מדי, מכוער מדי, כי יש לי חרדה חברתית, כי אני לא כריזמטי, חסר בטחון עצמי ועוד ועוד ....
עד שבסופו של דבר הבנתי שזה הכל תירוצים והיחיד שמונע ממני להגשים את השאיפות שלי הוא אני בעצמי- הכי קלישאתי אבל הייתי האויב הכי גרוע של עצמי.
אז התחלתי עם השינוי הקוסמטי- התחלתי להתאמן בחדר כושר, הורדתי את המשקל העודף שהיה לי והמרתי אותו לשרירים, רכשתי בגדים יפים והסתפרתי בצורה אופנתית- אבל זה רק על פני השטח.
השינוי האמיתי והקשה מכולם היה הפנימי- להתגבר על הפחד שהיה לי מלהתחיל עם נשים.
ו- וואו. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי ותאמינו לי שהתגברתי על הרבה קשיים.
בהתחלה ניסיתי לעשות את זה דרך אתרי הכרויות, ויצא לי לדבר עם הרבה בנות אבל מעולם לא היה לי את האומץ אשכרה להזמין אותן להיפגש במציאות- והיו כאלו שפשוט קטעו את התקשורת איתי כשהבינו שאני לא עושה את הצעד הזה.
כולל מקרה שבו כבר כן קבעתי דייט אבל ביטלתי ביום של הדייט עצמו כי הרגשתי שכל דבר בגוף שלי צעק "לא!".
הדייט הראשון שבסופו כן יצאתי אליו לחוץ בטירוף, עד הרגע שבו אשכרה התיישבתי עם הבחורה ופתאום זה נראה מגוחך שכל- כך פחדתי מזה. סה"כ דיברנו במשך כמה שעות והיה נחמד.
הבחורה הייתה מקסימה, אבל לא התאמנו ממש והמשכתי הלאה- קבעתי עם עוד בחורות ויצאתי איתן ועם כל דייט הרגשתי שצברתי ניסיון ובטחון.
את המחסום האמיתי אבל לא שברתי עד לבחורה החמישית שיצאתי איתה.
שברתי את הפחדים שלי והצלחתי לנשק אותה (הנשיקה הראשונה בחיים שלי) וגם זה אחרי מספר דייטים.
גם סיפרתי לה את האמת לגבי הבתולים שלי למרות שכל דבר בי אמר לי לא לעשות את זה ולהפתעתי היא קיבלה את זה- ואותי. shocking, i know.
הבחורה הזאת היא עד היום בת הזוג שלי מזה שנה ו- 7 חודשים.
מה הפואנטה שלי אז? -לא באתי להתרברב.
באתי להראות שלא משנה כמה זה נראה לכם אבוד, היחידים שמגבילים אתכם זה אתם בעצמכם.
אם אתם באמת רוצים בן\ת זוג אל תטבעו בים של רחמים עצמיים, אלא קחו את עצמכם בידיים ופשוט תעשו את זה.
זאת הפכה להיות הגישה שלי כעת בחיים לכל דבר. שום דבר לא בלתי אפשרי ואם באמת רוצים את זה ושום תירוץ לא קיים.
אז אלו היו השני סנטים שלי לגבי הנושא הזה ובהצלחה לכולם פה להגשים את החלומות שלהם
(הזוגיים והאחרים)
שלום לכולם.
אני מניח שהרוב או כולם לא זוכרים אותי אבל הייתי רובץ בפורום הזה לא מעט בעבר (עד לפני שנתיים פחות או יותר).
גם אני הגעתי עד לגיל "המופלג" של אמצע שנות ה- 20 שלי ללא מערכת יחסים, יחסי מין ואפילו לא נשיקה לנחמה והרגשתי כמו שבוודאי רבים מכם מרגישים מדוכא ונואש מהמצב אליו נקלעתי.
באמת ובתמים האמנתי שאני אשאר לבד תמיד ולעולם לא אמצא מישהי כי האמנתי שאני קורבן- קורבן של המטען הגנטי שלי ושל גורמים חיצוניים. לא עלה בדעתי שיכול להיות שהבעיה היא בי ולא בחברה, נשים, המראה שלי וכ"ו- אלא בגישה שלי.
אז תירצתי לעצמי מיליון ואחת סיבות לגבי למה אף אחת לא תצא עם אחד כמוני: כי אני שמן מדי, מכוער מדי, כי יש לי חרדה חברתית, כי אני לא כריזמטי, חסר בטחון עצמי ועוד ועוד ....
עד שבסופו של דבר הבנתי שזה הכל תירוצים והיחיד שמונע ממני להגשים את השאיפות שלי הוא אני בעצמי- הכי קלישאתי אבל הייתי האויב הכי גרוע של עצמי.
אז התחלתי עם השינוי הקוסמטי- התחלתי להתאמן בחדר כושר, הורדתי את המשקל העודף שהיה לי והמרתי אותו לשרירים, רכשתי בגדים יפים והסתפרתי בצורה אופנתית- אבל זה רק על פני השטח.
השינוי האמיתי והקשה מכולם היה הפנימי- להתגבר על הפחד שהיה לי מלהתחיל עם נשים.
ו- וואו. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי ותאמינו לי שהתגברתי על הרבה קשיים.
בהתחלה ניסיתי לעשות את זה דרך אתרי הכרויות, ויצא לי לדבר עם הרבה בנות אבל מעולם לא היה לי את האומץ אשכרה להזמין אותן להיפגש במציאות- והיו כאלו שפשוט קטעו את התקשורת איתי כשהבינו שאני לא עושה את הצעד הזה.
כולל מקרה שבו כבר כן קבעתי דייט אבל ביטלתי ביום של הדייט עצמו כי הרגשתי שכל דבר בגוף שלי צעק "לא!".
הדייט הראשון שבסופו כן יצאתי אליו לחוץ בטירוף, עד הרגע שבו אשכרה התיישבתי עם הבחורה ופתאום זה נראה מגוחך שכל- כך פחדתי מזה. סה"כ דיברנו במשך כמה שעות והיה נחמד.
הבחורה הייתה מקסימה, אבל לא התאמנו ממש והמשכתי הלאה- קבעתי עם עוד בחורות ויצאתי איתן ועם כל דייט הרגשתי שצברתי ניסיון ובטחון.
את המחסום האמיתי אבל לא שברתי עד לבחורה החמישית שיצאתי איתה.
שברתי את הפחדים שלי והצלחתי לנשק אותה (הנשיקה הראשונה בחיים שלי) וגם זה אחרי מספר דייטים.
גם סיפרתי לה את האמת לגבי הבתולים שלי למרות שכל דבר בי אמר לי לא לעשות את זה ולהפתעתי היא קיבלה את זה- ואותי. shocking, i know.
הבחורה הזאת היא עד היום בת הזוג שלי מזה שנה ו- 7 חודשים.
מה הפואנטה שלי אז? -לא באתי להתרברב.
באתי להראות שלא משנה כמה זה נראה לכם אבוד, היחידים שמגבילים אתכם זה אתם בעצמכם.
אם אתם באמת רוצים בן\ת זוג אל תטבעו בים של רחמים עצמיים, אלא קחו את עצמכם בידיים ופשוט תעשו את זה.
זאת הפכה להיות הגישה שלי כעת בחיים לכל דבר. שום דבר לא בלתי אפשרי ואם באמת רוצים את זה ושום תירוץ לא קיים.
אז אלו היו השני סנטים שלי לגבי הנושא הזה ובהצלחה לכולם פה להגשים את החלומות שלהם
