Nach brea an la e,Oisin?
היום אכן יפה, וציפורים שרות, אך מציקה לי אותה השאלה מאתמול.. צורת מחשבתך, אכן אוניברסאלית, ואופטימית ביותר, אך אותה הפשוטות מדאיגה אותי. למרות שאני מבין שלדעת את "שם" האמת, זה עדיין לא אומר "להבין את משמעותה". הצלחתי לראות את ההגיון מאחורי האלמנטים ומאחורי מעשי האלים, אך מסרב אני לראות את ההגיון מאחורי מעשי-אדם, ושאלת השאלות, היא כיצד ייתכן המצב שבני אנוש פועלים כנגד טבעם, כנגד אליהם, הורסים את האיזון, ושום דבר עדיין לא עוצר בעדם?.. דרכו של אריסטו הייתה התבוננות אמפירית, ומתוך סקירה מהירה נהיה ברור כי אדמה סובלת,ואף גוססת. וזה, אומנם נחמד לדבר על שלמות הבריאה, אך היכן השלמות הזו, כאשר מדובר בנגיף אנושי מתפשט ברחבי העולם ומשנה את פניו, בהיותו משמיד, אפילו בלא מודע. אנחנו למדנו לנצח את הבחירה הטבעית, ובעזרת אותה רפואה, הגענו לפיצוץ אוכלוסין, ו מה לא..אני לא ארחיב משום שהבנת אית הנקודה שלי. אני לא יודע אם אתה מכיר אותו משל ממאה ה-18 על שני פילוסופים שהולכים בגן פאריסאי, ודנים שעות ארוכות בשאלה "האם לחפרפרת יש עיניים או לא?", וכאשר הגנן מציע כי יתפוס חפרפרת כדי שהאדונים יראו, שניהם זועפים בו "כי הדיון הוא עקרוני והיפוטטי, ואין כאן שום התייחסות לאותה החפרפרת שתביא לנו.." אז אם כל הכבוד לתאוריתיות אני מעדיף להיות הגנן, ולמצוא את לאן הלך האיזון... אשמח אם תוכל להבהיר לי את העניין.
היום אכן יפה, וציפורים שרות, אך מציקה לי אותה השאלה מאתמול.. צורת מחשבתך, אכן אוניברסאלית, ואופטימית ביותר, אך אותה הפשוטות מדאיגה אותי. למרות שאני מבין שלדעת את "שם" האמת, זה עדיין לא אומר "להבין את משמעותה". הצלחתי לראות את ההגיון מאחורי האלמנטים ומאחורי מעשי האלים, אך מסרב אני לראות את ההגיון מאחורי מעשי-אדם, ושאלת השאלות, היא כיצד ייתכן המצב שבני אנוש פועלים כנגד טבעם, כנגד אליהם, הורסים את האיזון, ושום דבר עדיין לא עוצר בעדם?.. דרכו של אריסטו הייתה התבוננות אמפירית, ומתוך סקירה מהירה נהיה ברור כי אדמה סובלת,ואף גוססת. וזה, אומנם נחמד לדבר על שלמות הבריאה, אך היכן השלמות הזו, כאשר מדובר בנגיף אנושי מתפשט ברחבי העולם ומשנה את פניו, בהיותו משמיד, אפילו בלא מודע. אנחנו למדנו לנצח את הבחירה הטבעית, ובעזרת אותה רפואה, הגענו לפיצוץ אוכלוסין, ו מה לא..אני לא ארחיב משום שהבנת אית הנקודה שלי. אני לא יודע אם אתה מכיר אותו משל ממאה ה-18 על שני פילוסופים שהולכים בגן פאריסאי, ודנים שעות ארוכות בשאלה "האם לחפרפרת יש עיניים או לא?", וכאשר הגנן מציע כי יתפוס חפרפרת כדי שהאדונים יראו, שניהם זועפים בו "כי הדיון הוא עקרוני והיפוטטי, ואין כאן שום התייחסות לאותה החפרפרת שתביא לנו.." אז אם כל הכבוד לתאוריתיות אני מעדיף להיות הגנן, ולמצוא את לאן הלך האיזון... אשמח אם תוכל להבהיר לי את העניין.