NEDERBEAT*** PART 1

[Jflyaway]

NEDERBEAT*** PART 1

WELCOME TO THE MAGNIFICENT WORLD OF NEDERBEAT כשאנחנו מתייחסים לסצנת ה BEAT, PSYCH, ו UNDERGROUND בהולנד של אמצע וסוף שנות הששים, מקובל להכליל בד"כ בשם : NEDERBEAT. השמות העיקריים אשר עולים וצצים כוללים את Q65, OUTSIDERS, THE ZIPPS, BUMBLE BEES, SHOES, JAY JAYS, GOLDEN EARRINGS, TEE SET, LES BAROQUES, MOTIONS, SHOCKING BLUE, SANDY COAST , ו DE MASKERS מבחינת חשיבות היסטורית, ובקונטקסט של איכויות ושל תוחלת החיים של התפוקה המוסיקלית לאורך ציר הזמן, ניתן לומר בוודאות שההרכבים החשובים של הגל המדהים הזה היו OUTSIDERS, ו Q65 שני ההרכבים הללו עשו את המהלכים האבולוציוניים הטיפוסיים מ BEAT ו R&B דמוי GARAGE ליצירתיות מורכבת יותר, ושניהם עשו זאת מבלי לחטוא בפומפוזיות ויומרנות. ה Q65 , לפחות בתחילת הדרך, התאפיינו בסאונד "נע" (RAW ) בדומה ללהקות גראז' אמריקאיות, ובמידה מסוימת עלו על ההרכבים ההם, הן באיכות והן בתעוזה. מילת המפתח שלי בתיאור המוסיקה של 65Q תהיה מן הסתם 'תשוקה' . וכשאני אומר 'תשוקה' (במירכאות) אני לא מדבר על האלמנט הארוטי, אלא על המחויבות הברורה ליישם את תאוות החיים בכל צליל וצליל. עכשיו הקשיבו, והקשיבו טוב! זה הרכב ששווה לחפור לחפש דיסקים שלו בהוצאות מחודשות, ויש. אם אפשר - רצוי כמובן ליפול על החומר המוקדם, שכן החומר המאוחר פחות 'הדוק' ואין בו את אותה 'תשוקה ' שהייתה ללהקה בתחילת הדרך. OUTSIDERS נעו על ציר דומה לזה של Q65, אלא שבדומה ל ANIMALS, האקט שלהם נבנה סביב דמותו הכריזמטית, אישיותו האניגמטית, וכישרונו יוצא הדופן של אדם אחד. WALLY TAX היה לגבי ה OUTSIDERS מה ש ERIC BURDON היה בשביל ה ANIMALS, ואולי ג'אגר היה בשביל ה STONES - המגנט. הסצנה ההולנדית הייתה אורבנית לחלוטין, ואפשר להגיד שהיא עגנה בעיקר במשולש הערים אמסטרדם, רוטרדם, ודן האך. בתוך זמן קצר יחסית צצו מאות הרכבים, של צעירים שהושפעו מן הביט הבריטי, הגראז' האמריקאי, מפולק רוק, מהביטלס, מהסטונז, ומסצנת ה WEST COIAST בארה"ב. די מהר החל ה NEDERBEAT לצמיח גם הרכבים אזוטריים יותר, כמו ZEN, BOUDEWIJN DE GROOT, וכמובן ההרכב החשוב (והמצוין) 1850 GROEP, שניתן לשייכו לתקופת התפר בין NEDERBEAT לבין הגל ה"מתקדם". חשוב לי להזכיר את ההרכב הזה כאן, ולו רק בזכות האלבום הפסיכדלי הטריפי: AGEMOS TRIP TO MOTHER EARTH, אלבום חשוב לכל חובב רוק הרפתקני, בעיקר עקב היותו אלבום קונספט פסיכדלי, לפחות בחציו, מעין SF SORROW של מדינות השפלה. אגב, ניתן למצוא הוצאה מחודשת שלו עם לא פחות מ 13 בונוסים (!), כשהבונוסים עצמם לא נופלים כהוא זה משאר האלבום. כשאני מנסה להסתכל על NEDERBEAT ולחשוב על הסממנים שהבדילו את התופעה הזו משאר היעדים בפלנטה, המילה הראשונה שרצה לי בראש היא: חופשיות. כוונתי לא רק לאמירה הלירית הפריקית, אלא גם לעושר עולם הדימויים המוסיקלי, ליצירתיות בעיבודים, לאקלקטיות, ולהמצאות של תת-ז'אנרים בתוך תת-ז'אנרים, בתוך תת-ז'אנרים, כמו סיפורים בתוך סיפורים. כל אלו יצרו FEEL ייחודי לסצנה ההולנדית, משהו שההקבלה היחידה שאני עשוי למצוא לה - קרתה דווקא בקצה העולם – בברזיל. האקלקטיות היצירתית הזו תישאר תמיד סממן ההיכר העיקרי של ההולנדים, ושל הברזילאים, להבדיל אלפי הבדלות... כמובן. חשוב לומר, שהרכבים כמו , TRACE, FOCUS וכמו SUPER SISTER לא נכללים בקבוצה הזו, שכן הם כבר שייכים לעולם אחר, זה הקשור לגל ההפקות בעלות היומרות ה"מתקדמות" יותר, קרי: הפרוגרסיב של שנות השבעים. זה לא לעכשיו. ובפרק הבא: CQ - הסאגה הנצחית של ה OUTSIDERS

 

[LadyG]

יפה

ובשביל להשלים את האוירה אין כמו לשבת ב- Amnesia. זו הכתובת למי שמגיע לאמסטרדם: Herengracht 133 1015 BG Amsterdam הקופי שופ המושלם הזה: המון כריות, המון ציורים על הקירות, המון המון מוסיקה כמו זו ש- J דיבר עליה. דרך לא רעה להעביר את היום ו/או הלילה.

 

[Jflyaway]

OUTSIDERS תמונה חביבה

מכיוון שבאלבום CQ אין תמונה...

 

[Jflyaway]

ואצל WALLY בחצר

WALLY TAX השני מימין

 

[melancholy man]

ויש כמובן

אחלה מאמר, תגובה ענינית יותר, אני מקווה לתת מחר. אבל מכל הסצנות שדיברו עליהם כאן בשבועות האחרונים להולנדית אני הכי מתחבר, לא יודע, תמיד הלך לי טוב עם סצנות הולנדיות

 

[Jflyaway]

אגב - אם אפשר את שלושת חלקי

NEDERBEAT לחבר יחד למאמר אחד... לא יכולתי לעשות את זה בפורום בגלל ההגבלה במס מילים להודעה

 

[Gil Keltch 1]

BOUDEWIJN DE GROOT ו 1850 GROEP

הוציאו אלבומים נהדריםPicknick של דה גרוט הוא מעין תשובה הולנדית לסרג'נט פפר עם תזמורים נהדרים ועטיפה נהדרת לא פחות, האלבום הבא שלו Nacht en Ontij מ1968 ממשיך בחלקו עם שירים פסיכדלים נהדרים בסגנון פיקניק וחלקו הוא 'ספוקן-וורד' שאמור להכניס את המאזינים דוברי ההולנדית למסע פסיכדלי מפחיד אל תוככי עולם של שדים ורוחות רפאים, גרוט שר ומדבר בהולנדית בלבד אבל אצלי זה לא גורע מההנאה. שני האלבומים הבאים של גרופ 1850 PARADISE NOW ו POLYANDRIממשיכים בקו הפסיכדלי של 'אגמו' אבל בקטעים ארוכים ומרוכזים יותר ושניהם מומלצים בחום. את האלבום הראשון של פוקוס, דווקא כן הייתי מסווג כפסיכדלי בעיקר בזכות הקטעים המושרים שבו כמו 'פוקוס 1' ו'מסקלין' לדוגמא. הייתי מציין גם את Alquin הרכב פרוג אמנם אבל סביר שידבר גם לחובבי הפסייח בזכות ההשפעות מפינק פלויד ומקארוון המוקדמים, התזמורים העשירים שכוללים כלי נשיפה וכינור והנטייה שלהם לקפוץ מסגנון מוזיקלי אחד לשני במסגרת אותו הקטע. מומלצים האלבומים Marksו Mountain queen הרכב הולנדי מאוחר יותר עליו אני ממליץ הוא הNits ההרכב שפעיל עד היום הוקם ב1974 וכלל בתוכו במשך מספר שנים לא מבוטל את רוברט יאן סטיפס מנהיג 'סופרסיסטר' האגדית הלהקה הוציאה מספר אלבומים מוצלחים מאוד שהושפעו מפסיכדליה מומלצים האלבומים Giant Normal Dwarf שמושפע קשות מהביטלס בתקופה הפסיכדלית שלהם וTing אלבום אקוסטי קסום.

 

[Jflyaway]

NEDEBEAT חלק ב': OUTSIDERS

THE OUTSIDERS מן הסתם הכל התחיל בבית הספר, בשנת 1964 . WALLY TAX לעתיד סולן האאוטסיידרס, ו RONNIE SPLINTER, לעתיד הגיטריסט של ההרכב, למדו באותה הכתה (כתה ט') בתיכון באמסטרדם. רוני ישב על הכסא שמאחורי וולי, ובאחד השיעורים הסתובב וולי לאחור ולחש : "היי רוני, שמעתי שאתה מנגן גיטרה... אכפת לך ללמד אותי קצת?" די מהר שני בני ה 15 התחילו לג'מג'ם להם בשביל הכיף, אבל הם רצו יותר מזה, מה שהוביל אותם לשים מודעה בחלון בית הקפה השכונתי: "דרושים בסיסט ומתופף ללהקת קצב". כך גוייסו להרכב Leendert Busch ו Appie Rammers, ומאוחר יותר גם Tom Krabbendam ומכאן החלו הדברים להתגלגל. במשך תשעה חודשים ניגנו הילדים בבית קפה פינתי באמסטרדאם אשר נקרא LAS VEGAS, בימי רביעי, ששי, וראשון משעה שמונה בערב ועד שלוש אחר חצות. ההופעות כללו קאוורים של הביטלס, הקינקס, והסטונז, ושירים מקוריים שהנערים כתבו בהשפעת ההרכבים הללו. מן הסתם, החלו לצוץ בעיות בבית הספר, ועד מהרה נשר ספלינטר , ובעקבותיו האחרים, אחד אחד, מה ששינה את חייהם באופן דראסטי. הפעילות היומיומית כללה חזרות זריזות וקצרות, הופעות בבית הקפה, ורביצה בפיאנו בבר שבכיכר Wetering, מעוז הג'אז המקומי, מקור משיכה למוזרים ולמוזרות, והחממה הראשונית של כר הגידול של דור המריחואנה של אמסטרדם. השמועה על ה OUTSIDERS ועל ה"סאונד החדש של הלהקה בקפה לאס-וגאס" החלה להתפשט בעיר, ועד מהרה ההופעות הפכו לאטרקציות פופולאריות שמשכו אליהם לא פחות תיירים מאשר מקומיים. השם OUTSIDERS החל צץ ברחובות, במודעות, בגרפיטי, ובשיחות בככרות בהן הסתובבו הצעירים. נערים ונערות מערי השדה שמסביב למטרופולין החלו באים להופעות, שבשלב זה החלו חורגות מעבר לקפה לאס וגאס. בראיון הבלעדי שערך המגאזין UGLY THINGS (מגזין חשוב שגם כותב שורות אלו זכה לכתוב בו) עם רוני ספלינטר גיטריסט ההרכב, לפני כשנתיים, ספלינטר טוען שההצלחה באה במהירות שלא ניתנה בכלל לעיכול. הפופולאריות של ההרכב הצעיר הייתה פועל יוצא מיידי של מקוריות ושל הופעת במה מחשמלת, במקום הנכון ובזמן הנכון. בשנת 1966 היו ה OUTSIDERS להרכב הפופולרי ביותר באמסטרדם, במקביל להרכב GOLDEN EARRINGS בבירת המדינה, דן-האך. אלו היו שתי סמנות שונות, לכל אחת מהן היו אגדות הרוק של עצמה. לקראת סוף השנה ההיא, ההרכב החל להתפרסם בכל אירופה, והאאוטסיידרס מצאו את עצמם פותחים הופעות של הסטונז, מודי בלוז, ואייקונים מפורסמים אחרים, בהופעות ראוותניות ובפסטיבלים. האלבום הראשון בא לאחר שורה של סינגלים, ומכר יפה, וב 1967, הגיטריסט Appie Rammers פרש בעקבות סכסוך עם מנהל ההרכב, ואת מקומו תפס Frank Beek. השינוי הזה הצמיח מספר שירים יפים שכתבו ביק וטקס, אך עדיין אפשר לומר שרוב השירים נכתבו ע"י וולי טקס לבדו. לאחר האלבום הראשון המצויין, וסדרה נוספת של סינגלים בהם הוכיחו האאוטסיידרס שהם ראויים הן לחיבת הקהל, וכן לאהדת המבקרים, הוקלט האלבום CQ שהיה שונה מכל מה שה OUTSIDERS עשו עד לאותה נקודב בזמן, וכל שכן מה שנעשה בהולנד ואולי בכלל , עד לאותה נקודה בזמן (ונראה לי שאני מתאמן במשפטים ארוכים ומורכבים, בנקודת הזמן של הרגע הזה....). CQ הוקלט בתוך שבוע על טייפ של 8 ערוצים, כאשר לרשות ההרכב היה בשלב זה מאגר של...שימו לב: 150 שירים מקוריים (!) מתוכם היה עליהם לבחור כתריסר לאלבום הזה. אף אחד מן השירים לא היה "כתוב" , הם היו כולם קטעים שבוצעו בהופעות במוקדם או במאוחר לפני הקלטת האלבום, כמו שהגדיר את זה ספלינטר: "הם ישבו אצלינו בראש, וכל מה שנשאר היה לבחור". ההמשך יבוא..

 

[Jflyaway]

הקפצה

 

[Jflyaway]

NEDERBEAT חלק ג': CQ

THE OUTSIDERS - CQ - 1968 מעטים הם האלבומים שזוכים להכרה אמנותית כל כך גורפת בקרב כל מבקרי הרוק, מקיר לקיר, ללא חילוקי דעות. האלבום הזה הינו אחד מאלו, ויש הטוענים – אחד מאלבומי הרוק החשובים בכלל, ולאו דווקא רק ביחס למה שנעשה בהולנד ו/או אירופה בסיקסטיז. בשבילי, לכתוב על אחד האלבומים המוערכים ביותר עלי אישית זו קודם כל פריוילגייה גדולה, וראוי שאעשה מאמץ לתאר את היצירה הזו באופן אחראי ככל האפשר. צעד ראשון יהיה לעשות הבהרה חשובה מאוד: ה OUTSIDERS מעולם לא היו להקה של רוק פסיכדלי, לפחות לא בקונטקסט החברתי / תרבותי / סגנוני שאפיין את ההרכבים הפסיכדלים. יתרה מזו, ספלינטר טוען במפגין שעם תחילת התופעה של ה FLOWER POWER (עידן הזהב של המועדונים MILKEY WAY ו PARADISO ) הוא איבד עניין ופרש מן ההרכב, מהלך שהיווה את תחילת ההתפרקות של ה OUTSIDERS. וכאן אני גם נאלץ להוסיף הסתייגות קטנה להבהרה הזו, שכן, CQ מלא בניצוצות פסיכדליים עזים... אבל זו לא הפסיכדליה של PEACE AND LOVE שאנחנו מכירים מארה"ב, וגם לא הטריפ הקוסמי של פינק פלויד, זה משהו כל כך אחר, מעין עוף מוזר שלא כל כך מתקשר סגנונית לשום דבר ששמעתי עד אז, ומאז, והאמינו לי – שמעתי אלפי אלבומים בחיי. בחלק הארי של השירים יש תחושה מוזרה של מתח, של "דחיפות" ו/או "מיידיות" שלא אופיינית כל כך לז'אנר הפסיכדלי. ייתכן שהמילה פסיכדליה תהווה במקרה זה בחירה סמנטית לא כל כך ראוייה, ולכן לגבי CQ אני מרגיש נוח יותר להחליף את המונח פסיכדליה בתיאור: ריאליזם חודרני בעטיפת סוריאליזם הזוי. כן אני יודע, זה נשמע לכם כמו גיבוב יומרני שחוק של מבקר בגרוש. האמינו לי חברים יקרים שישבתי דקות ארוכות עד שעלו לי חמשת המילים הללו, שמעו את האלבום והיווכחו שזה בדיוק מה שיש לנו שם. ואגב, אני לא קורא ביקורות של אחרים לפני שאני כותב. לעולם לא. האלבום מתחיל בהתקף אדרנלין שנקרא MISFIT, וכבר בהתחלה מתבהרת מעין תימה שחוזרת לעיתים קרובות באלבום הזה: התופים מושכים קדימה כמו רכבת, חזק, מהר, ובעוצמתיות, כאשר כל השאר "מתאמץ" להסתגל לקצב של התופים. זה מוזר וזה מעניין. יותר מכל – זו תפיסה אמיצה של יצירתיות מוסיקלית, ואולי אפילו תפיסה מניפולטיבית, שכן מיד עם פתיחת האלבום נולד המתח הזה, מתח שנמצא בעוצמה רבה לאורך רוב רובו של הדבר העוצמתי הזה שנקרא CQ, ושאחד מסממניו הברורים הוא השימוש בתופים ככלי מרכזי, וחוסר האיזון המכוון בין המהירות שבה סוחף הקצב לבין כל מה שמתלווה אליו. ב ZSARRAHH .. השיר השני, מתגלה העולם החדש של האאוטסיידרס במלוא הדרו. HOW ARE YOU שואל אותך קול מקפיא שיורד אליך מן השאול WHAT DO YOU WANT לוחש לו המענה האנושי וזה חוזר מספר פעמים HOW ARE YOU WHAT DO YOU WANT HOW ARE YOU WHAT DO YOU WANT וטקס האניגמטי מתחיל לשיר: “See, I’m different, I’m not your kind. I got no reason to be kind at all” האווירה היא זו של פראנוייה סוריאליסטית, איטית, עוצמתית, חוויתית. ייתכן שתחוש רתיעה, וייתכן שתישאב לתוך העולם הזה כמו גרגר חול לתוך שואב-אבק מפלצתי. אני נשאבתי. האלבום ממשיך עם הקטע ההזוי CQ שהדרך היחידה לתאר אותו תהיה אולי: תחנת זברה אינה עונה כי מכשיר הקשר שוכב בתוך שלולית סגלגלה בתוך סופת רעמים של מערבון ספגטי. לא יודע. אין דרך להסביר מה קורה שם, אבל זה עובד. הליריות האפלה של האלבום הזה באה לידי ביטוי בחלק גדול מן השירים, כגון DADDY DIED ON SUTTERDAY, ו PRISON SONG המהמם, שבו יסופר על אסיר שהשתחרר זה אתה מן הכלא. התיאור הדרמטי / מוזיקלי של שובו הביתה מהמם ומלחיץ באותה המידה. ה"דחיפות והמיידיות" שאופייניים כל כל לאלבום הזה בולטים כאן במיוחד בזמן שטקס מספר בגוף ראשון על אירועי אותו היום, יום השחרור מן הכלא. אני לא רוצה לספר לכם מה קורה בשיר הזה, כי זה יהיה כמו לספר סוף של סרט טוב למישהו שעדיין לא ראה אותו. יש באלבום הזה גם שני שירים שדומים יותר ל OUTSIDERS הישנים. YOURE EVERYTHING ON EARTH ו LOVE SONG NUMBER TWO נשמעים כאילו נלקחו מן הרפרטואר הישן של ההרכב, ושניהם מהווים מעין "תחנות מנוחה" של האלבום הזה. אבל מה אני עושה? מתאר את השירים? האמת שאין לי עניין לסקור את שירי האלבום הזה, בסך הכל – זו מוסיקה, ומה שיש לי הם המילים. אני מקשיב וכותב, ואני מרגיש שככל שאנסה לבטא יותר, אני אחטא יותר. למה? בעיקר בגלל שכשזה מגיע ל CQ יש קושי עצום במציאת הקבלות מוסיקליות, ובהיעדר REFFERENCE POINTS נשאר רק עולם הדימויים האישי שלי, עם כל מוגבלויותיו וכפועל יוצא של ההשפעה של האלבום הזה עלי אישית. ומכיוון שאת הסופרלטיבים שלי שפכתי כבר, כל שנותר לי להגיד לכם זה: אם אתם מעוניינים בחוייה אמיתית, ואם אתם מסוגלים להתמודד עם סלעים ונוצות בעת ובעונה אחת, רוצו לחנות, שלמו כסף בשביל האלבום הזה, והרוויחו. GOD BLESS

 

[Jflyaway]

הקפצה

 

[melancholy man]

ככה לא מקפיצים

ככה מקפצים

איזה אלבום מעולה, ממש לא יוצא מהמערכת בחודש האחרון, צודק מודלו היקר, יש בהם איכויות "רולינג סטוניות" ומשהו מהאנרגיות שמזכירות את להקות הפלישה הראשונות לפחות מבחינת האנרגייה, מין שילוב סטוני כזה של אפלוליות בנשמה ו Beat במקום דם בעורקים, מדליק לגמרי. אמרת שזה לא בדיוק פסייח והאמת אפשר לשמוע שזה לא בדיוק פסייח, אבל זה אחושלוקי רוק אנד רול, ומאוד מושפע מפסייח.

 

[Jflyaway]

כמו שרמרתי... זה הכל מאמר אחד

לא שלושה שונים. זה פשוט לא התאפשר... אז אודה לך אם תחבר את 3 ההודעות: הפרק הראשון עם חלקים ב' ו ג' ובקרוב ירידה בקצב, כמעט "צניחה"... התעייפתי

 

[melancholy man]

הולך לתקן...

 

[Jflyaway]

ההקבלה הזו שמודולו ואתה רואים

לסטונז, זה כמובן העניין שלכם..

אני לא כל כך רואה את זה מלבד אולי העובדה ש OUTSIDERS בדומה לסטונז לא היו כל כך בקטע של FLOWER POWER. אישית, לא מצאתי דמיון מוסיקלי, למעשה לאף הרכב אחר. החומר המוקדם מצלצל קצת כמו אנימלס בחצר של הבירדס - אבל זה בעיקר בגלל ה ריקנבקר. החומר של CQ נשמע כמו המצאה של גלגל חדש. לחלוטין. יש רק הרכב אחד בעולם שאני מכיר ש "המציא" כך, וזה ההרכב: CAN

 

[melancholy man]

תראה תשמע תבין...

לפחות מבחנתי ההקבלה הזו היא יותר עניין של תחושה, הסטונס יותר שורשיים, יותר אמרקאיים אם תרצה, אבל מבחינת תחושה, זו אצלי זה תחושה (המאוד סוביקטיבית) של סטונס. מוסיקאלית זה באמת לא דומה לכלום כמעט, לא שום דבר שאני מכיר בטח לא שום דבר שבא לפני זה. בכל מקרה, נדמה שלפחות זה ישמח אותך קצת (תקרא עד הסוף, למרות שבטח קראת את זה איזה פעם...)

 

[Jflyaway]

LOOKIN GOOD MAN

תודה

 

[melancholy man]

בכיף אני אומר

ואגב בשביל להקפיץ צריך לפחות 9 תווים (אותיות) בתוכן, או איזה אייקון.

 

[Jflyaway]

אה.. והערב, חוייה "סמי- פסיכדלית"

התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות, בטהובן ו ראוול... 2 כרטיסים נפלו לי ישר מהשמיים, יש אלוהים, אני אוהב הפתעות כאלו! SEE YOU LATER

 

[LadyG]

איזה השקעה../images/Emo13.gif

ושיהיה על מצפונך העובדה שאני נותרתי ללא CQ.