NLP, דמיון מודרך והתמודדות עם המוות

[הגר שפריר]

NLP, דמיון מודרך והתמודדות עם המוות

היי אנשים יקרים, כפי שבוודאי הצלחתם להבין, אני לא עובדת במקום קל במיוחד. רציתי נורא לשתף אתכם במשהו ובסוף יש לי גם שאלה... לחיות היום בישראל זה אתגר לא פשוט. הסטטיסטיקה מראה שאם אתה לא נהרג בפיגוע, אתה נהרג בתאונת דרכים. היום ראיתי זוג אנשים שבת משפחתם הייתה מעורבת אתמול בתאונה קטלנית וצוות המחלקה בה שוהה הילדה (או נערה, אני לא בטוחה) הודיע להם שהיא במצב של מוות מוחי... (שאיש מאיתנו לא יידע). האנשים האלו, שאני בכלל לא מכירה ישבו קרוב למקום שבו אני עובדת כל היום (ואפילו עכשיו) ובכו מאוד. אני מאוד מבינה אותם כי הרי בעצם יש להם את כל הסיבות שבעולם. אבל יותר מאשר להבין את מצבם, הרגשתי שאני לא יכולה לעשות שום דבר כדי לעזור להם. אז הנה השאלה שלי: איך אפשר לעזור לאנשים במצב כזה בכלים של דמיון מודרך או NLP (או שניהם) כדי להתמודד (ולאו דווקא במסגרת של טיפול מסודר אלא יותר במסגרת חד פעמית)? האם למישהו יש נסיון במקרים כאלה, האם עזרתם למישהו אחר או לעצמכם להתמודד באמצעות דמיון מודרך ו-NLP עם נושאים שקשורים למוות או אובדן של מישהו קרוב? אשמח מאוד אם תוכלו לשתף אותי ואת יתר משתתפי הפורום בסיפורים, מחשבות והצעות למה אפשר לעשות. אני הרגשתי היום די חסרת אונים למולם וכל שיכולתי לעשות היה להציע להם כוס מים קרים.... המון תודה מראש על כל מה שיעלה כאן. הגר

נ.ב. מצטערת אם היום אני לא נשמעת אופטימית במיוחד. אל תדאגו, זה יעבור...

 

[רוח מדבר]

אפשרויות

היי הגרי כעיקרון יש בנל"פ טכניקה אשר נקראת "טכניקת שכול" the grief process - אשר עוזרת לאנשים לצאת ממצב של שכול, זו צורה של מסגור מחדש Reframing. אישית עוד לא יצא לי להשמתש בטכניקה לפי הספר - ד"א אני אחפש אותה ברשת, אם אמצא אעביר לכאן. אבל יצא לי להשתמש בה באופן מעט שונה. כשסבי נפתר, לאימי היה מאוד קשה, אני זוכר שבאחת משיחות הטלפון שלה איתי, בעודה בוכה, שאלתי אותה כל מני שאלות על אביה.. כאשר בשלב מסוים שאלתי אותה משהו שהצחיק אותה.. ברגע שהיא עברה ממצב של בכי לצחוק, שם התחלתי לשאול אותה שאלות על הזכרונות הטובים שיש לה מאביה.. אחד הדברים שעולים כאשר מדברים עם אנשים אשר שכלו מישהו, זה שהם מתרכזים וזוכרים בעיקר את רגע המוות/ הפרידה, וזה כל מה שהם מרוכזים בו בכל פעם שהם חושבים על אותו אהוב שהלך לעולמו. כאשר את מצליחה ליצור רפור עימם, וליצור עיגון חדש עבורם, אך הפעם אל הזכרונות הטובים.. את יכולה לשחרר אותם מהצער של השכול. כמובן שאת זה עושים רק אחרי תקופה של שכול ולא במיידי. וזה בערך מה שעשיתי עם אימי, בערך חודש אחרי השבעה. כיום כאשר היא נזכרת בו, היא לא זוכרת את המוות אלה את הזכרונות הטובים. אפשרות נוספת של מסגור מחדש, טובה רק במצבי מוות של אדם שסבל תקופה ארוכה.. וזה בעצם ההסתכלות שאותו אדם לא נפטר אלה נפתר מהמחלה שלו/ או מהסבל שלו. ואז ההתמקדות שונה, והתפיסה של ארוע המוות שונה. - וזה גם מתוך ניסיון אישי כאשר איבדתי את החבר הכי טוב שלי כשהיה בן 30 , למום בלב שהוא נולד עימו. הרעיון באמת הוא לעשות refraiming, אמנים בנלפ יכולים לעשות את זה גם ברגי השיא של השכול.. הבסיס הוא להשיג רפור, ע"י עקיבה והובלה.. ואז להוביל אל צורת הסתכלות שונה על המקרה. במקרה הספציפי שהבאת אולי לשנות את ההסתכלות על איך שבת משפחתם היתה רוצה שהם יסתכלו על המקרה.. האם הייתה רוצה שהם יבכו מרה ויתאבלו או היתה רוצה שהם יעשו משהו אחר? בכל אופן, נראה לי שיש לאפשר לאנשים תקופת אבל מסויימת, אך אם זה מתארך יותר מדי רק אז לעזור להם עם נלפ ושיטות אחרות.. וגם אז, להיות מאוד מאוד בטוחים שאת עוזרת להם, כי אם הם לא ביקשו !!! זה יכול להגיע למקומות לא נכונים. בהצלחה מיק.

 

[רוח מדבר]

תהליך מתוך האנצ´

באנציקלופדיה ניתן למצוא הסבר וטכניקה לאפליקציה על עצמך... http://www.nlpuniversitypress.com/html/G25.html והנה עוד כמה קישורים http://www.nlpcomprehensive.com/articles/Therapy/Grief.htm http://www.kenosis.net/Articles/theeffectofnlpon.html

 

[ettyshp]

../images/Emo24.gifהגר יקרה. זה ודאי

לא קל להמצא בסיטואציה הזו. לרבים מאיתנו מוכרת ההרגשה של רצון לעזור במיידי ולהזיז את האדם מהמקום הקשה והכואב בו הוא נמצא. מהמעט שאני יודעת על שכול אני מבינה שהאדם עובר מספר שלבים כשאחד השלבים האחרונים הוא שלב הקבלה. אני בספק אם אפשר והשאלה אם זה נכון, להוביל אדם לדלג על שלב זה או אחר. לכל שלב יש את התפקיד שלו. ולכל התפתחות יש את הזמן המתאים. אני חושבת שעשית המון. כשאדם מקבל לידיו כוס מים בסיטואציה כזו, הוא לא חושב שזה שנתן לו את הכוס, חשב שהוא צמא... הצטרפות היא הרבה מאוד ולכל הובלה יש עיתוי מתאים. חשוב שתבחיני מתי את עוברת מהצטרפות להזדהות כדי לשמור על עצמך אך יותר מכך, כדי שתוכלי באמת לעזור. כאשר את "שמה את עצמך מהצד" תוך כדי שאת איתם, היכולת שלך להיות יצירתית, למצוא פתרונות ולתרום תרומה משמעותית עבורם - רבה יותר. בינתיים נראה לי שיכול להועיל לך פשוט לקבל את העובדה שהם צריכים לעבור קברת דרך. מחשבה כזו תרגיע אותך ואז יתכן שיצוצו גם פתרונות בראשך. חושבת עלייך-אתי.

 

[הגר שפריר]

תודה לכם אנשים חמודים! ../images/Emo65.gif

למיק ולאתי, המון המון תודה על העצות וההכוונה.

האנשים האלה נמצאים כאן ליד המחלקה גם היום. היום הם נראים קצת יותר טוב (עד כמה שאפשר במצבם)... אני רוצה להאמין שיש עוד תקווה לנערה הזו.... הגר

 

[eliya-l]

מוות - התמודדות?../images/Emo121.gif

שלום הגר, הגעתי וברכות על הפורום. לשאלתך, אינני חושבת שבזמן שבו אותה משפחה היתה נתונה ואת פגשת בהם יכולת לעשות מעבר לאשר עשית. זאת משום שאני מניחה שאותה משפחה היתה ב"שוק" והם אמורים היו להיות לבדם ולעכל את אשר קרה בכוחות עצמם והדבר שנחוץ היה להם הוא חיבוק מעל לכל דבר אחר. בין אפשרויות שעומדות בפניהם בזמן מאוחר יותר ולא ברגע קבלת ההודעה נמצא גם "דמיון מודרך" ולצורך הנושא המיוחד הזה שעליו את מדברת אפשר להשתמש בדמיון מודרך בכדי לעזור לשחרר את הנשמה מן הגוף "חליפת החלל" שבתוכה היא יושבת. אפשר בעזרת דמיון מודרך להדריך אותם לפגוש באותה בת משפחה ולדבר איתה. חוויית המוות, השחרור של הנשמה מן הגוף הינה חוויה מופלאה ומיוחדת ולנסות ולהסביר את החווייה הזו במילים זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אם היינו יודעים ומקבלים שמות הינו חלק ממחזור החיים שלנו והוא איננו סוף פסוק הרי שהיה קל לכולנו לחיות עם המוות. האם את רוצה להרחיב בנושא? אם כך שאלי ואשיב במידת היכולת שניתנה לי. שיהיה לך יום מופלא אליה

 

[tevagil]

ספר הבהגווד גיטה

הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות זה לקרוא את הספר "בהגווד גיטה". אולי בהתחלה יהיה לך לקבל את הכתוב בו, אבל בהדרגה תקלטי. עם מות הגוף הנשמה לא מתה. הגוף הוא סתם מוצר חד-פעמי לא חשוב. נכון שמי שמאבד קרוב דואג לו, אבל במציאות אף אחד לא יכול להיות אחראי אפילו לעצמו, כך שבוודאי אף אחד לא יכול להיות אחראי למישהו אחר. את הספר אפשר לרכוש פה

 

[tevagil]

אפשר גם לקרוא באינטרנט חינם

בכתובת הזאת

 

[הגר שפריר]

המון תודה! ../images/Emo39.gif

אני בהחלט אקרא. הגר