no 6
מאז ההפלה האחרונה שלי, הייתי נכנסת מדי פעם וקוראת "מרחוק" את המקרים של הבנות פה. מאוד מזדהית , וכואבת ואז החלטתי לא להכנס יותר כי כאב לי מדי, והייתי עם המחשבות על הבנות שחוו אבדן ועם המחשבות של האדנים שלי. החודשים עברו ואני ממתינה לתור שקבעתי לפרופ כארפ בפברואר (מחודש יולי!!) במחשבה שעד אז אנחנו שומרים, אני מחזקת את עצמי נפשית ופיזית וכך היה עד לפני חודש וחצי.
לפני חודש וחצי התחיל לי דימום אחרי קיום יחסים מאוד פחדתי ויש טסתי לרופא שעשה לי בדיקה פאפ ואמר שאולי מדובר בהשתרשות. אני גיחכתי ואמרתי לא יכול להיות כי אנחנו שומרים ועד שאני לא הולכת לכארפ אין דבר כזה.
להפתעתי כעבור שבועיים, שהייתי צריכה לקבל את המחזור החודשי, הבנתי שאני באיחור. בדיקת הריון מראה שאני בהריון. שמחה שמהולה בבהלה. לא כך תוכנן.אבל קיבלתי את זה. יוםלמחרת הרופא נתן לי תמיכת פדוגסטרון 3 פעמים ביום וזריקות קלקסן (למרות שבדיקת קרישיות תקינה). וכך יום יום לא מפספסת שום כדור/זריקה. היו המון מחשבות אך החלטתי לא ליפול לצד השלילי, עד היום שהתחילו הפרשות. כמובן שמיד טסתי לרופא שוב שאמר שבוע 6 והוא לא רואה דופק וכדאי להמתין עוד שבוע כי אולי היה ביוץ מאוחר. ממתינה.
בינתיים התופעות של ההריון ממשיכות, סחרסורות, כאבי ראש, חזה כואב, בחילות , ואני הייתי דווקא שמחה מהתופעות. חשבתי שאם יש תופעות אז הכל בסדר.אבל ההפרשות לא הפסיקו. התחלתי לנתח כל צבע, וכל תחושה של הפרשה הייתי בשירותים, והתנחמתי בעובדה שזה לא היה עם דימום, רציתי כ"כ להאמין שהפעם זה יצליח.
היום הלכתי לרופא כדי לראות את הדופק המיוחל, אך הוא לא ראה דופק, והעובר לא גדל משבוע שעבר, והפלה 6 ברציפות בדרך. אז שוב חוזרת לכאן, לפרוק , אמנם ירדו הדמעות אבל זה כבר שלב אחר, זו כבר הבנה אחרת זו כבר בגרות אחרת.
אמנם הייתי קצת יותר אופטימית בהריון הזה, אבל התמימות בהחלט עברה, כבר לא היתה התרגשות, לא היתה ציפיה,
נכון לעכשיו אני ממתינה למחר כדי לקחת ציטוטק ולסיים עם זה כמה שיותר מהר. לא יכלתי לקחת היום בגלל הקלקסן אז ממתינה.
בעיקר עם מחשבות מה הלאה? נלך לכארפ ומה? יש הבטחה שמשהו יצליח הפעם? הרבה תהיות, בגרות אחרת,
תודה למי שקראה עד כאן
מאחלת לכולן בשורות טובות
מאז ההפלה האחרונה שלי, הייתי נכנסת מדי פעם וקוראת "מרחוק" את המקרים של הבנות פה. מאוד מזדהית , וכואבת ואז החלטתי לא להכנס יותר כי כאב לי מדי, והייתי עם המחשבות על הבנות שחוו אבדן ועם המחשבות של האדנים שלי. החודשים עברו ואני ממתינה לתור שקבעתי לפרופ כארפ בפברואר (מחודש יולי!!) במחשבה שעד אז אנחנו שומרים, אני מחזקת את עצמי נפשית ופיזית וכך היה עד לפני חודש וחצי.
לפני חודש וחצי התחיל לי דימום אחרי קיום יחסים מאוד פחדתי ויש טסתי לרופא שעשה לי בדיקה פאפ ואמר שאולי מדובר בהשתרשות. אני גיחכתי ואמרתי לא יכול להיות כי אנחנו שומרים ועד שאני לא הולכת לכארפ אין דבר כזה.
להפתעתי כעבור שבועיים, שהייתי צריכה לקבל את המחזור החודשי, הבנתי שאני באיחור. בדיקת הריון מראה שאני בהריון. שמחה שמהולה בבהלה. לא כך תוכנן.אבל קיבלתי את זה. יוםלמחרת הרופא נתן לי תמיכת פדוגסטרון 3 פעמים ביום וזריקות קלקסן (למרות שבדיקת קרישיות תקינה). וכך יום יום לא מפספסת שום כדור/זריקה. היו המון מחשבות אך החלטתי לא ליפול לצד השלילי, עד היום שהתחילו הפרשות. כמובן שמיד טסתי לרופא שוב שאמר שבוע 6 והוא לא רואה דופק וכדאי להמתין עוד שבוע כי אולי היה ביוץ מאוחר. ממתינה.
בינתיים התופעות של ההריון ממשיכות, סחרסורות, כאבי ראש, חזה כואב, בחילות , ואני הייתי דווקא שמחה מהתופעות. חשבתי שאם יש תופעות אז הכל בסדר.אבל ההפרשות לא הפסיקו. התחלתי לנתח כל צבע, וכל תחושה של הפרשה הייתי בשירותים, והתנחמתי בעובדה שזה לא היה עם דימום, רציתי כ"כ להאמין שהפעם זה יצליח.
היום הלכתי לרופא כדי לראות את הדופק המיוחל, אך הוא לא ראה דופק, והעובר לא גדל משבוע שעבר, והפלה 6 ברציפות בדרך. אז שוב חוזרת לכאן, לפרוק , אמנם ירדו הדמעות אבל זה כבר שלב אחר, זו כבר הבנה אחרת זו כבר בגרות אחרת.
אמנם הייתי קצת יותר אופטימית בהריון הזה, אבל התמימות בהחלט עברה, כבר לא היתה התרגשות, לא היתה ציפיה,
נכון לעכשיו אני ממתינה למחר כדי לקחת ציטוטק ולסיים עם זה כמה שיותר מהר. לא יכלתי לקחת היום בגלל הקלקסן אז ממתינה.
בעיקר עם מחשבות מה הלאה? נלך לכארפ ומה? יש הבטחה שמשהו יצליח הפעם? הרבה תהיות, בגרות אחרת,
תודה למי שקראה עד כאן
מאחלת לכולן בשורות טובות
