stasia היחידה
New member
No Worries
ועוד פאנפיק
סורי שלא פרסמתי מוקדם יותר, כי פשוט לא היה לי זמן!!!
ועוד פאנפיק
סורי שלא פרסמתי מוקדם יותר, כי פשוט לא היה לי זמן!!!
No Worries
- פותח הנושא stasia היחידה
- פורסם בתאריך
stasia היחידה
New member
עדיף בקובץ
שם: No Worries שיפ: דאגי\ אליזבת' כשהוא ראה אותה בפעם הראשונה הוא היה צעיר ותמים, לא שעובדה זו השתנתה במהלך השנים, אבל היא שינתה אותו. הוא לא יכול בדיוק להגיד במה היא שינתה אותו, אבל הוא השתנה מאז שהכיר אותה. בפעם הראשונה שראה אותה היא ישבה על ספסל, מחזיקה סיגריה ודמעות זולגות על פניה. בפעם הראשונה שראה אותה הוא כבר ידע- הגורל שלו שזור בשלה. הוא ניגש אליה בהחלטיות מוכן לכל תגובה. היא הרימה אליו את עיניה הטורקיז שנראו כמו סערה בים הפתוח, היא לא בדיוק הבינה מה הוא רוצה ממנה. וגם הוא לא הבין זאת. עד עכשיו הוא לא מבין זאת. הוא שאל אותה למה היא בוכה, והיא ענתה לו. ככה בפשטות. ומשם הכל התחיל. הוא אהב אותה כפי שמעולם לא אהב אף אחת אחרת. הוא אפילו לא ידע שיש בליבו את הכוח העצום הזה לאהוב אותה בתשוקה כזאת, בעוצמה כזאת. הוא היה מוכן לעשות בשבילה הכל. החל מלנשק אותה ועד לקטוף את הירח. הוא לא יכול היה לעמוד באהבה שלו כלפיה, ובסופו של דבר זה שבר אותו, וכנראה גם אותה. זאת הייתה אחת מהתקופות היותר יפות בחייו. הם בילו כמעט כל יום ביחד. ההורים שלה התנגדו לקשר איתו, אבל היא לא בדיוק הקשיבה להם. והוא היה מוטרד מכך. הזמן שהם בילו ביחד הסתכם בארבע חודשים בודדים, מתחילת אפריל ועד יולי. זה היה האביב הכי מדהים בחייו, והוא נשבע בעיקר לעצמו כי לעולם לא ישכח אותו. ועכשיו בעיקר, שהכל נראה כל כך בהיר, כל כך ברור. היא הייתה צעירה, כבת 18, והוא היה גדול ממנה שנה. והיא נראתה כל כך קטנה וכל כך שבירה כאשר הוא חיבק אותה. והוא אהב את זה, סוף סוף הוא מרגיש גדול, עם כל ה1.73 שלו. הוא בחיים לא הצליח להבין מה הוא אוהב בה. את השיער הבלונדיני הארוך הגולש על כל גבה, או עיניי הסערה שלה, או שזאת הגישה האדישה שלה, או שזה בכלל בדרך שהיא אוהבת אותו. כלומר, אהבה. הוא זוכר את אותו יום שהם יצאו לשדה. הם רצו בין שדות התות ואכלו אותו כרצונם. הם נשארו לישון ביער, הדליקו מדורה, בנו נדנדה. שם, הם שכבו בפעם הראשונה. בבוקר, היא התעוררה בזרועותיו, עיניה הסערה שלה מחייכות. לאחר אותו יום הם נפגשו שוב ושוב וחזרו על התהליך. עד שזה שבר אותה. היא נכנסה להריון. הוא לא היה מוכן לזה, אך ההיגיון שלו שמח לקבל ילד ממנה. שמשהו בה יהיה בתוך ילד קטן. תקופת האושר הזאת לא האריכה ימים. היא הפילה את התינוק. לאחר בדיקה שהם הלכו אליה ביחד, היא גילתה כי היא אינה יכולה לשאת תינוק ברחמה יותר מחודשים ספורים. הוא לא ידע איך לעודד אותה. הוא ידע כי אין דבר יותר נורא מחוסר יכולת להביא ילד לעולם. ולא היה לו מילות ניחום. היא התקשרה אליו יום למחרת הבדיקה, קרה ורחוקה. היא אמרה לו כי הוריה אוסרים עליה לצאת מהבית. הם צריכים להיפרד. הוא התנגד, צעק בטלפון, אך היא שתקה. מאז אותו יום הוא לא ראה אותה יותר. הוא לא יכול היה להאמין שככה הכל ייגמר. הוא אהב אותה כל כך והכל התנפץ. הוא הבין מאוחר יותר כי הוריה לא ידעו מכל עניין ההריון, או ההפלה. והם אינם אסרו עליה להתראות איתו יותר מתמיד. הוא הבין כי היא הפסיקה לאהוב אותו. וזה הכאיב לו כל יום מחדש לחשוב על כך. היא אולי שכחה אותו אך אצלו היא נשארה בלב תמיד, לעולם. גם כאשר החליטה לשים קץ לחייה, ירייה אחת הספיקה. כפי שהוא שמע. הוא לא נוכח היה בהלוויה, הוא לא יכול היה לשאת זאת. ליבו התרוקן והתמלא בגעגוע אדיר שלעולם לא ייגמר. הוא אהב אותה, וכנראה תמיד יאהב. הוא לא מוכן לקבל את מותה. גם לא כאשר מגיע לקבר. הוא ממשיך לדבר איתה, ממשיך לצחוק איתה, ממשיך לזכור אותה. הוא לעולם לא יישכח את אותו אביב אשר בילו ביחד. אבל משום מה, כאשר הוא נזכר וצוחק מהזיכרונות, אחרי זה באות הדמעות והכאב האדיר שלעולם לא יתפוגג. Times like these we'll never forget, Staying out to watch the sunset, I'm glad I shared this with you.
שם: No Worries שיפ: דאגי\ אליזבת' כשהוא ראה אותה בפעם הראשונה הוא היה צעיר ותמים, לא שעובדה זו השתנתה במהלך השנים, אבל היא שינתה אותו. הוא לא יכול בדיוק להגיד במה היא שינתה אותו, אבל הוא השתנה מאז שהכיר אותה. בפעם הראשונה שראה אותה היא ישבה על ספסל, מחזיקה סיגריה ודמעות זולגות על פניה. בפעם הראשונה שראה אותה הוא כבר ידע- הגורל שלו שזור בשלה. הוא ניגש אליה בהחלטיות מוכן לכל תגובה. היא הרימה אליו את עיניה הטורקיז שנראו כמו סערה בים הפתוח, היא לא בדיוק הבינה מה הוא רוצה ממנה. וגם הוא לא הבין זאת. עד עכשיו הוא לא מבין זאת. הוא שאל אותה למה היא בוכה, והיא ענתה לו. ככה בפשטות. ומשם הכל התחיל. הוא אהב אותה כפי שמעולם לא אהב אף אחת אחרת. הוא אפילו לא ידע שיש בליבו את הכוח העצום הזה לאהוב אותה בתשוקה כזאת, בעוצמה כזאת. הוא היה מוכן לעשות בשבילה הכל. החל מלנשק אותה ועד לקטוף את הירח. הוא לא יכול היה לעמוד באהבה שלו כלפיה, ובסופו של דבר זה שבר אותו, וכנראה גם אותה. זאת הייתה אחת מהתקופות היותר יפות בחייו. הם בילו כמעט כל יום ביחד. ההורים שלה התנגדו לקשר איתו, אבל היא לא בדיוק הקשיבה להם. והוא היה מוטרד מכך. הזמן שהם בילו ביחד הסתכם בארבע חודשים בודדים, מתחילת אפריל ועד יולי. זה היה האביב הכי מדהים בחייו, והוא נשבע בעיקר לעצמו כי לעולם לא ישכח אותו. ועכשיו בעיקר, שהכל נראה כל כך בהיר, כל כך ברור. היא הייתה צעירה, כבת 18, והוא היה גדול ממנה שנה. והיא נראתה כל כך קטנה וכל כך שבירה כאשר הוא חיבק אותה. והוא אהב את זה, סוף סוף הוא מרגיש גדול, עם כל ה1.73 שלו. הוא בחיים לא הצליח להבין מה הוא אוהב בה. את השיער הבלונדיני הארוך הגולש על כל גבה, או עיניי הסערה שלה, או שזאת הגישה האדישה שלה, או שזה בכלל בדרך שהיא אוהבת אותו. כלומר, אהבה. הוא זוכר את אותו יום שהם יצאו לשדה. הם רצו בין שדות התות ואכלו אותו כרצונם. הם נשארו לישון ביער, הדליקו מדורה, בנו נדנדה. שם, הם שכבו בפעם הראשונה. בבוקר, היא התעוררה בזרועותיו, עיניה הסערה שלה מחייכות. לאחר אותו יום הם נפגשו שוב ושוב וחזרו על התהליך. עד שזה שבר אותה. היא נכנסה להריון. הוא לא היה מוכן לזה, אך ההיגיון שלו שמח לקבל ילד ממנה. שמשהו בה יהיה בתוך ילד קטן. תקופת האושר הזאת לא האריכה ימים. היא הפילה את התינוק. לאחר בדיקה שהם הלכו אליה ביחד, היא גילתה כי היא אינה יכולה לשאת תינוק ברחמה יותר מחודשים ספורים. הוא לא ידע איך לעודד אותה. הוא ידע כי אין דבר יותר נורא מחוסר יכולת להביא ילד לעולם. ולא היה לו מילות ניחום. היא התקשרה אליו יום למחרת הבדיקה, קרה ורחוקה. היא אמרה לו כי הוריה אוסרים עליה לצאת מהבית. הם צריכים להיפרד. הוא התנגד, צעק בטלפון, אך היא שתקה. מאז אותו יום הוא לא ראה אותה יותר. הוא לא יכול היה להאמין שככה הכל ייגמר. הוא אהב אותה כל כך והכל התנפץ. הוא הבין מאוחר יותר כי הוריה לא ידעו מכל עניין ההריון, או ההפלה. והם אינם אסרו עליה להתראות איתו יותר מתמיד. הוא הבין כי היא הפסיקה לאהוב אותו. וזה הכאיב לו כל יום מחדש לחשוב על כך. היא אולי שכחה אותו אך אצלו היא נשארה בלב תמיד, לעולם. גם כאשר החליטה לשים קץ לחייה, ירייה אחת הספיקה. כפי שהוא שמע. הוא לא נוכח היה בהלוויה, הוא לא יכול היה לשאת זאת. ליבו התרוקן והתמלא בגעגוע אדיר שלעולם לא ייגמר. הוא אהב אותה, וכנראה תמיד יאהב. הוא לא מוכן לקבל את מותה. גם לא כאשר מגיע לקבר. הוא ממשיך לדבר איתה, ממשיך לצחוק איתה, ממשיך לזכור אותה. הוא לעולם לא יישכח את אותו אביב אשר בילו ביחד. אבל משום מה, כאשר הוא נזכר וצוחק מהזיכרונות, אחרי זה באות הדמעות והכאב האדיר שלעולם לא יתפוגג. Times like these we'll never forget, Staying out to watch the sunset, I'm glad I shared this with you.
stasia היחידה
New member
יאיי תודה
stasia היחידה
New member
חחח תודה עדי
וכן יש לי עוד אחד גמור על מקפליי ועוד כמה על ה"פ ואחד על על טבעי (פיקצרים) ויש לי עוד אחד על מקפלי שקצת קפוא XD
וכן יש לי עוד אחד גמור על מקפליי ועוד כמה על ה"פ ואחד על על טבעי (פיקצרים) ויש לי עוד אחד על מקפלי שקצת קפוא XD
stasia היחידה
New member
חחחח אין לי סבלנות לסיים פיק ארוך
והתחלתי מלא XD
והתחלתי מלא XD
Ruth Fletcher
New member
../images/Emo210.gifממש אהבתי- מקסים!
TheBalladOfShani B
New member
../images/Emo248.gifטוב.זה ברור שאת תותחית../images/Emo23.gif
ממשממש אהבתי
אגב את יודעת שבהתחלה לא קראתי שזה דאגי\אליזבת וחשבתי\דמיינתי שזה דני וזה נראה לי הרבה יותר מתאים XD חחחחחחח
ממשממש אהבתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.