הכל שאלה של מינון והשפעה על אורח החיים
אתחיל מכך שלכולנו, ילדים ומבוגרים, יש קווים שמזכירים OCD: לאחד יש "שגעון" שהנעליים צריכות להיות בזוית מסוימת ולשנייה יש את "שיר המזל" שלה שהיא שומעת כל יום ב-7 לפני שהיא מתחילה את שגרת היום שלה, כי ככה היום שלה.
אז מתי מדובר בהפרעה ולא בעוד סתם הרגל/מנהג/אמונה טפלה?
כשלמרות שהאדם מודע לכך שאותו הרגל לא רציונלי, הוא לא מסוגל לא לעשות אותו (האם אותה אישה תקשיב לשיר המזל שלה גם אם קמה באותו יום מאוחר לעבודה?), האם הוא "משתלט על החיים" (הבחור לא מסתפק בסידור נעליו, אלא גם מסדר נעליים של אחרים בהזדמנויות שונות ואנשים כבר חושבים שהוא לא נורמלי...) או שזה מגביל מאד את החיים (אותה בחורה תוותר על יציאה לנופש או על לינה מחוץ לבית, כי ככל הנראה לא תוכל להאזין לשיר הבוקר שלה). אז איכות החיים נפגמת ואותו הרגל שבמידה פחותה היה סתם הרגל או טבע מוזר, הופך להיות מטרד לאותו אדם ולפעמים גם לסביבתו.
אותו הדבר את צריכה להקביל לבתך: האם סידור השיער הוא סתם הרגל לא מזיק? ומה יקרה אם לא תסתרק מספר פעמים זהה בכל צד הראש? ואגב, כסיסת ציפורניים בגיל כזה זה לרוב תולדה של חיקוי. אם את מבחינה ש"ההרגל המגונה" משתלט על חייה והיא לא יוכלה להימנע ממנו, כדאי לפנות לאבחון מסודר אצל פסיכולוג. אבל אם הילדה מסוגלת להיפטר מאותו מנהג (לפחות של הסירוק הזהה בשני צידי הראש), אז מדובר בסתם הרגל, כמו שיש לכל אחד מאיתנו הרגלים שונים ומשונים.
בהצלחה!
