ocd

[גילי102]

ocd

שלום רב לכולם אני אמא בת 43 לבן 17.5 שאובחן עוד בהיותו בן 9 כסובל מחרדה ומחשבות כפיתיות. היה לי קשה להשלים עם האבחנה והתעלמתי ממנה.אבל בהדרגה ,עם השנים ההפרעה תפסה יותר ויותר מקום בחיינו, עד שלפני שנה פנינו לקבלת עזרה. לפני חצי שנה השלמתי עם העובדה הנ"ל. בנתיים הבן לא נמצא בשום מסגרת מזה 4 שנים. אין לו חברים והוא עקשן באופיו ומתעקש שאין לו שום בעיה(להפך- אנחנו ההורים בעתיים ....). הוא מעביר את ימיו בהסתגרות בחדרו,ובלילה יוצא לאכול להתקלח וכו. לפנות בוקר הוא שוב נכנס לחדר. לעיתים רחוקות הוא יוצא מהבית. בעקבות ה ocd הוא מבלה שעות ארוכות באמבטיה -כולל טקסי ניקוי ארוכים. היום לראשונה בחיי התכנסתי איתו לשיחה, קראתי לתופעה בשמה המלא והבאתי לו דוגמאות מחייו. כמובן שהוא הדף הכל וטען שההורים גדושי בעיות שזקוקות לטיפול. הנער מאוד עקשן.מכיון שלא מכיר בבעיתו מסרב לקבל טיפול תרופתי מתאים. שאלתי אליכם היא: האם יש טעם לנסות לשכנע אותו להשתלב במסגרת כמו קיבוץ שבו הוא יעבוד האם יש מסגרת כל שהיא לנוער במצב כזה האם באמת ברירתי היחידה לשבור את המצב הזה היא לפנות לפסכיאטר מחוזי במטרה להגיע לאבחון בכפיה (זה מה שהבנתי מהעובדת הסוציאלית שמלווה אותנו שנה) אני רוצה להודות לכל מי טרח וקרא את שאלתי. גם הצעד הזה של הרשמות לפורום הזה היא מאוד משמעותית עבורי לסיום אני רוצה לספר שאני מרגישה שיש שתי אפשרויות בלבד:1.שנמשיך ללכת על ביצים בבית,לתת מרחב להפרעה ובכך לשמר אותה עד אין קץ 2.אשפוז פסיכיאטרי. תודה גילי 102

 

[יעל גאלי דואני]

ocd

שלום גילי. ההודעה העצובה שלך מתארת מציאות קשה.אני מבינה מהודעתך שהמצב קשה ביותר עבורכם, ההורים, ואפשר רק לנחש עד כמה קשה לבנך הסובל מגיל 9 ועד היום מחרדה ומחשבות כפייתיות - עד שהגיע למצב של ניתוק והסתגרות מן העולם. את יכולה להציץ בפורום, ולראות כי ישנם עוד ילידם ובני-נוער רבים הסובלים מהפרעות אלו, ואני שמחה כי את משלימה עם המצב גם למענך ובמיוחד למען בנך. משום שמעבר לאי נוחות הנגרם מכך שהוא לא מפקד היום כפי שמצופה מילד בן 17, חוסר התפקוד מעיד על מצוקה נוראית שהוא שרוי בה. נדמה לי כי מאופן הצגת השאלה בסוף ההודעה, גם את חשה ואומרת - כי להמשיך ללכת על ביצים - משמעו לשמר את ההפרעה עד אין קץ. אינני יודעת האם האלטרנטיבה היחידה היא אשפוז פסיכיאטרי, אבל אני חושבת כי כדאי להתייעץ בדחיפות עם איש מקצוע (פסיכיאטר או פסיכולוג) על מנת לטפל במצב. ולבחון עימו את האופציות העומדות בפניכם תוך הכרות יותר מעמיקה איתכם וועם מצבו הקליני של בינכם. אנא, ספרי לנו מה החלטתם. יומטוב ובהצלחה יעל

 

[גילי102]

יעל שלום,

ראשית,תודה על תגובתך. בני לא הולך לבית ספר כבר 4 שנים והוא לא נמצא בשום מסגרת טיפולית. אנו ,ההורים,נמצאים מזה שנה בטיפול זוגי עם עובדת סוציאלית שמנחה אותנו כיצד להתנהג איתו. הדבר אינו נושא פרי מכיון שהוא מתעקש לא להכיר ב ocd -עד אתמול שאמרתי לו בפה מלא שיש לו ocd. הוא אכן טוען ללא הפסק שלי ולבעלי יש בעיות קשות ויתכן שזה אוסיפידי . האם לדעתך עובד סוציאלי שיבוא לבקר אותו יכול לעזור? למען האמת עייפתי מביקורים ביעוץ שלא עזר. בשיחה אתמול הוא הסכים לאבחון שיקבע אם אכן יש לו אוסידי. האם יש מקום מומלץ לדעתך שיעשה זאת כראוי? מעבר לכך מצבנו הכלכלי לא קל,האם המדינה-קופת חולים-משתתפים בעלויות הנ"ל? כמו כן יש הידרדרות במצבי הפיזי והנפשי לאחר שנים רבות של קושי-האם יש מי שיכול לסייע לי (לא באופן פרטי) אני מעמיסה עלייך שאלות כי אני יודעת שאנו על פרשת דרכים-קראנו לתופעה לראשונה בשמה- ואני רוצה לפעול הכי נכון שאפשר והכי לא קיצוני שאפשר,אבל אני פשוט לא יודעת איך. השאלה הספציפית שלי היא איזה סיוע אפשר לתת לנער לפני שמגיעים לפנייה לפסיכיאטר מחוזי?נניח שאבחון (כפי שהוא ביקש)יקבע שאכן יש לו זאת,איך אוכל לסייע לו מנקודה זו?-עלי לציין שהוא מתכחש לכך. אני רק רוצה להוסיף שהידיעה שיש אנשים נוספים ששותפים למצב בו אנו נמצאים ,קרובה להגדרה "תחושה עילאית" ושוב תודה תודה תודה גילי102

 

[דני לוטן]

ניתן לפנות לבי"ח שניידר

במרכז שניידר ישנן שתי מרפאות שיכולות לסיע לך - הראשונה מרפאה שעובדת עם הורים ומקנה להם כלים להתמודד עם ילד שמכחיש את הבעיה עד להבאתו לשיתוף פעולה טוב יותר - ןלפנייה לעזרה. בהמשך ישנה שם מרפאת חרדה שתוכל לפקח על טיפול תרופתי שיעזור לו להפחית משמעותית את ה- ocd ואח"כ גם לקבל טיפול פסיכולוגי לעצמו (זה יחייב אבל המתנה בתור של מספר חודשים עד לטיפול האישי שלו). ניתן לפנות לטלפון 03-9244955, להשאיר הודעה במרפאת חרדה ולבקש להגיע דרכה ליחידה לסמכות הורית. להתחיל אצלםתהליך יעוץ ומשם להביא אותו לקבלת עזרה.

 

[יעל גאלי דואני]

לגילי

גיליג שלום, כמו שדני ציין, ניתן לפנות למרפאות בשניידר. שם יוכלו לאבחן את מצבו ולתת לו מענה תרופתי, פסיכולוגי (או גם וגם). שם גם יוכלו, לעזור לכם בהתמודדות מולו ובמידת הצורך, לכוון אותך למענה שיוכל לעזור לך גם מעבר לזה. אני שמחה לשמוע שדעת כי ישנם עוד אנשים במצבך משפר את תחושותייך, אולי גם בנך יוכל להעזר בכך בנתיים? אולי אפשר להראות לו את הפורום, והוא יוכל באופן עצמאי לקרוא פה הודעות לש ילדים עם בעיות דומות... אולי הוא יוכל להעזר בזה??? אני מקווה שתצליחו לעזור לבנך ולכם מהר וטוב ככל הניתן. נשמח לשמוע ממך איך החלטתם לפעול, ואיך המצב מתקדם. בהצלחה יעל

 

[MickName]

גמני במצב פחות או יותר דומה

עזבתי את בית הספר...אני סוגר את עצמי בתוך החדר במשך רוב היום ואני יוצא מהחדר כמעט אך ורק בלילה כדי להתקלח במשך למעלה מחצי שעה :\

 

[יעל גאלי דואני]

סגור בחדר,

אני מצטערת לשמוע כי אתה מצמצם את חייך לתוך חדרך... היית בטיפול, ניסית לדבר על כך עם מישהו? ממה אתה חרד? אולי תסכים לשתף אותנו במה שעובר עליך..

 

[MickName]

כן...אני בטיפול ואני לא מדבר על זה

לפחות לא במציאות אני פשוט מפחד מאנשים...מהעולם החיצון...וכו'...זה קשה להסביר מה עובר עלי כשאני נמצא מחוץ לחדר... אני גם מפחד לפרט פה בנושא :X