bluehorizon
New member
OK, נגמר שבוע שני
אני חייבת להודות בהכנעה שאין לי חוויות מיוחדות מהימים האחרונים. הרצאות, הרצאות הרצאות כל היום, וחוץ מזה הקטנטן עשה דלקת אוזניים ואחריה הוציא שן טוחנת, אז גם הרבה שעות שינה אין לי. בעצם היתה הרצאה אחת מצויינת של המנהל של מעייני הישועה, על הריונות ולידות תאומים. הוא תיאר איך הוא מיילד תאומים וגינלית כשהראשון בראש והשני לרוחב. ואו. היה מדהים רק לשמוע את התיאור. את השני, אגב, מסובבים ומוציאים אותו טוסיק קודם. נזכרתי בסיפור לידה ששמעתי ממרסי גבע (מאדומות הפורום השכן) פעם - סיפור מדהים של לידת תאומים (אני מניחה ששניהם היו ראש), במרכז לידה לניאדו עם רופא פרטי. בין התאום הראשון לשני עברו 8 שעות. חוץ מזה, נפגשתי השבוע עם מישהי מאד משמעותית, שעשתה לי כמה תובנות לגבי הלידה הקודמת. אני אומרת אותן כמו מנטרה שוב ושוב ושוב, ואולי יבוא היום ואני אאמין בהן - אני עשיתי כמיטב יכותי בסיטואציה. לקחתי את כל ההחלטות שבאותו הרגע נראו לי נכונות. התוצאה של הלידה שלי היא לא באשמתי. יש את המקסימום שאני יכולתי לעשות, ומעבר לזה היתה פיזיולוגיה, שעליה לא היתה לי שליטה. לא יכולתי לעשות את התינוק שלי קטן יותר, לא יכולתי לעשות את עצמי גדולה יותר, ולא יכולתי (לפחות לא אבסולוטית) להשפיע על המנח שלו. אני לעולם לא אדע מה היה קורה אם הייתי נשארת בבית, הולכת למרכז לידה, מסרבת לפיטוצין וכו' וכו', אבל קיימת סבירות כזו או אחרת שהייתי ממצה את כל האופציות הקיימות, ועדיין היו חותכים אותו החוצה. יכול גם להיות שלא. זה בדיוק החלק של הלידה שהוא מעבר לשליטתי. ולגבי הלידה הבאה? אני לא מרגישה שלידה ללא מיילדת מתאימה לי. אף מיילדת בית עם יותר מנאורון אחד בין האוזניים לא תיקח אותי. גם לא אלה שלוקחות ויבקיות. לא עם לידה ראשונה כמו שהיתה לי. גם אם אני הייתי מיילדת בית - לא הייתי לוקחת אותי. עם הרבה הרבה מזל לניאדו יסכימו, ואולי בשנתיים הקרובות משהו ישתנה במרכז לידה תה"ש. מיילדת פרטית ודולה - ברור. חובה. ואולי הלידה הבאה שלי תהיה מעצימה וקלה וקצרה ונפלאה, ואולי גם בלידה הבאה אני אמצא את עצמי טוחנת צירים שעות על גבי שעות בלי התקדמות. אולי. לפחות פעם הבאה אני אבוא עם ההכנה הנפשית המתאימה.
אני חייבת להודות בהכנעה שאין לי חוויות מיוחדות מהימים האחרונים. הרצאות, הרצאות הרצאות כל היום, וחוץ מזה הקטנטן עשה דלקת אוזניים ואחריה הוציא שן טוחנת, אז גם הרבה שעות שינה אין לי. בעצם היתה הרצאה אחת מצויינת של המנהל של מעייני הישועה, על הריונות ולידות תאומים. הוא תיאר איך הוא מיילד תאומים וגינלית כשהראשון בראש והשני לרוחב. ואו. היה מדהים רק לשמוע את התיאור. את השני, אגב, מסובבים ומוציאים אותו טוסיק קודם. נזכרתי בסיפור לידה ששמעתי ממרסי גבע (מאדומות הפורום השכן) פעם - סיפור מדהים של לידת תאומים (אני מניחה ששניהם היו ראש), במרכז לידה לניאדו עם רופא פרטי. בין התאום הראשון לשני עברו 8 שעות. חוץ מזה, נפגשתי השבוע עם מישהי מאד משמעותית, שעשתה לי כמה תובנות לגבי הלידה הקודמת. אני אומרת אותן כמו מנטרה שוב ושוב ושוב, ואולי יבוא היום ואני אאמין בהן - אני עשיתי כמיטב יכותי בסיטואציה. לקחתי את כל ההחלטות שבאותו הרגע נראו לי נכונות. התוצאה של הלידה שלי היא לא באשמתי. יש את המקסימום שאני יכולתי לעשות, ומעבר לזה היתה פיזיולוגיה, שעליה לא היתה לי שליטה. לא יכולתי לעשות את התינוק שלי קטן יותר, לא יכולתי לעשות את עצמי גדולה יותר, ולא יכולתי (לפחות לא אבסולוטית) להשפיע על המנח שלו. אני לעולם לא אדע מה היה קורה אם הייתי נשארת בבית, הולכת למרכז לידה, מסרבת לפיטוצין וכו' וכו', אבל קיימת סבירות כזו או אחרת שהייתי ממצה את כל האופציות הקיימות, ועדיין היו חותכים אותו החוצה. יכול גם להיות שלא. זה בדיוק החלק של הלידה שהוא מעבר לשליטתי. ולגבי הלידה הבאה? אני לא מרגישה שלידה ללא מיילדת מתאימה לי. אף מיילדת בית עם יותר מנאורון אחד בין האוזניים לא תיקח אותי. גם לא אלה שלוקחות ויבקיות. לא עם לידה ראשונה כמו שהיתה לי. גם אם אני הייתי מיילדת בית - לא הייתי לוקחת אותי. עם הרבה הרבה מזל לניאדו יסכימו, ואולי בשנתיים הקרובות משהו ישתנה במרכז לידה תה"ש. מיילדת פרטית ודולה - ברור. חובה. ואולי הלידה הבאה שלי תהיה מעצימה וקלה וקצרה ונפלאה, ואולי גם בלידה הבאה אני אמצא את עצמי טוחנת צירים שעות על גבי שעות בלי התקדמות. אולי. לפחות פעם הבאה אני אבוא עם ההכנה הנפשית המתאימה.
