Over-parenting

[פרופסור מקס]

Over-parenting../images/Emo59.gif

(בעקבות ה-Over-education) היו לאחרונה בפורום המון הודעות על חוגים וקלטות וספרים ופעילויות. איכשהו יש לי הרגשה שחלק מההורים פה לא נותנים לילדים שלהם לנשום, ועסוקים בלגדל את האינשטיין הקטן שלהם. בגיל שנתיים כבר יש להם 200 ספרים, 400 קלטות, 10 חוגים. מה עם לתת לילד להיות קצת לבד? להתבטל? לעשות שטויות? למה צריך ל"הפעיל" אותו כל הזמן? חברים (וביחוד חברות), החיים זה לא קלאב-מד! מעבר לסחיטה הנפשית של ההורים (והילדים), יש ל-Over-parenting הזה עוד אספקטים. לפני כמה חודשים התפרסם בWashington Post מאמר בנושא. אני מציע לכל הורה שעסוק כל היום בהסעת הילדים שלו מהג'ימבורי לחוג המוסיקה לקרוא ולהפנים.

 

[עדי בשמיים]

זה נשמע מתאים יותר

לסטודנטים האמריקאים המפונדרקים שראיתי בקורנל, מסתובבים בגיל 17 עם מכוניות פאר, גרים בדירות של 1,500 דולר בחודש בקולג'טאון עם דורמן ווידאו במעגל סגור (כאשר בית של שתי קומות עולה 750 דולר לחודש...), וכל היום מבזבזים את הכסף של אמא ואבא על אלכוהול ומסיבות. באופן אישי עוד לא ראיתי ילדים ישראלים כאלה, אולי בגלל שלא גדלתי בבית אמיד ואני לא מכירה אף אחד שכן, אולי בגלל שבארץ לאנשים פשוט אין כל כך הרבה כסף, אולי בגלל הצבא או האופי הישראלי, לא יודעת, אבל כשאני קוראת את הכתבה הזאת אני בהחלט רואה לנגד עיניי הרבה מאוד אמריקאים שאני מכירה ואף לא ישראלי אחד... אולי גם זה חלק מהצורה שבה הקפיטליזם נטמע כאן בחינוך. אני עדיין לא רואה קשר כזה הדוק בין זה לבין חוגים למשל. אני חושבת שאפשר לתת לילד שלך הרבה מבלי שיישאר תלוי בך עד גיל 40, כמו שכבר אמרתי אני לא מכירה אף אחד כזה בארץ שעוד נעזר בהורים אחרי גיל 25... אולי יש, אני פשוט לא מכירה.

 

[פרופסור מקס]

את חיה בואקום

מכיר אישית כמה וכמה בני 20 פלוס ישראלים שמתאימים בול לתאור בכתבה. מבחינה תרבותית (או שמא - לא-תרבותית) ישראל הדביקה את הפער עם ארה"ב. ויותר גרוע מזה - היא לקחה רק את הסממנים המלאכותיים שבאים עם התרבות האמריקאית, בלי להפנים את הערכים החשובים.

 

[עדי בשמיים]

לא חושבת שאני חיה בואקום...

פשוט אני בוחרת היטב את החברים שלי והמכרים שלי ולא מסתובבת עם צפונבונים מפונדרקים כמו שמתואר בכתבה... אם אתה חושב שזה ואקום, אני מאחלת לכולם ואקום שכזה.

 

[פרופסור מקס]

החלפת את מושא הדיון

קודם טענת שזה משהו אמריקאי ולא ישראלי ("אולי בגלל הצבא והאופי הישראלי"). עכשיו את טוענת שאת לא מסתובבת עם "צפונבונים מפונדקרים" - מונח ישראלי לגמרי. בקיצור, שינית את התזה שלך. ולא צריך לישון עם פשפשים בשביל לדעת שהם קיימים, מספיק קצת סקרנות טבעית.

 

[עדי בשמיים]

לא, פשוט לא הבנת

אמרתי שני דברים לא קשורים. אמרתי שכאן נתקלתי בכאלה, וספציפית אפילו אמרתי איפה - סטודנטים לתואר ראשון בקורנל שחיים על חשבון ההורים. גם אמרתי, שאני לא מכירה ישראלים כאלה, שאני לא נתקלתי בהם. ואתה אמרת שהם דווקא קיימים, שאתה מכיר אותם, אז הגבתי ואמרתי שכנראה לא נתקלתי בהם כי אני לא מסתובבת בחברה ומקומות שמאפשרים לי להיתקל בהם. לא עשיתי כאן שום אבחנה אתנית, רק אמרתי שכאן נתקלתי בתופעה, ובארץ לא, זה הכל.

 

[עדי בשמיים]

וליתר דיוק... אם מתעקשים להתעסק

בקטנות ולהכניס לי מילים לפה שלא אמרתי ולהפוך את דבריי לתיאוריה סוציולוגית כלשהיא, אז הנה מה שאמרתי: "באופן אישי עוד לא ראיתי ילדים ישראלים כאלה" (לא אמרתי שהם לא קיימים, רק שלא נתקלתי בהם) "אולי בגלל שלא גדלתי בבית אמיד ואני לא מכירה אף אחד שכן, אולי בגלל שבארץ לאנשים פשוט אין כל כך הרבה כסף, אולי בגלל הצבא או האופי הישראלי, לא יודעת" כלומר, בפירוש ניסיתי לחשוב למה לא נתקלתי בהם, ולהעלות השערות לזה, ואפילו בסוף כתבתי שאני לא יודעת... ובקיצור, כל ה"תזה" שלי, כפי שאתה מכנה את דבריי, סובבת סביב העובדה שבין ישראלים לא נתקלתי בתופעה, ובין אמריקאים כן. ואתה יכול להתווכח עם זה עד מחר ולהגיד שאני חיה בואקום או לקרוא לי עיוורת, ועדיין לא הוכחת שום דבר. לא שאני מבינה למה יש לך הצורך להוכיח משהו, אבל ניחא.

 

[iditbs]

אם השרשור ההוא היה מופיע ב

"להיות הורים" המסקנה שלך אולי הייתה נכונה, אבל הוא מאוד רלוונטי לפורום הזה משום שמדובר בהורים שהמציאות החדשה של המעבר לחו"ל השאירה חלל גדול בחיים ובהורים שאין להם גישה יומיומית לחנויות הספרים והקלטות בעברית. חוצמיזה, מסכימה אתך לגמרי שהחיים הם לא קלאב-מד וצריך להשאיר מספיק זמן לניסוי, תעייה, תהייה וטעייה בסביבה הטבעית.

 

[ענת בן צבי]

אני חושבת שצריך פרופורציות גם

בביקורת. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא רוצה ולא מנסה לפתח יחסי תלות לילד. יש לנו מספר בעיות: אחת היא זמינות של תכנים (כפי שצוין). עוד אחת היא מחסור במשפחה במקום שיהיה סבא סבתא ושלל דודים ובני דודים עומדים רק ההורים ומנסים לפצות ולהשלים איך שהוא. בנוסף קח בחשבון את מראית העין. אנחנו שואלים ואוספים ומדברים על חוגים אבל אני בטוחה שבשבוע רגיל זה מהול. יותם למשל לא הולך לשום חוג רק לגן מוסיקה. תרכז הפעלות של הרבה ילדים בשרשור אחד וזה נראה המון. ובמקרה שלי, אני חייתי בדיוק את אנטיתזה של הפעלה עד לפני חצי שנה. כשניסתי הילד לא היה מעוניין. ברגע שהוא למד לזחול הוא היה אחראי על כל הגילוי ניסוי וטעיה וכו. ניסתי לקרוא סיפור - הוא הלך, ניסתי לשחק איתו הוא לקח את הצעצועים ממני. הייתי יכולה להיות עסוקה שעות ללא צורך להניד עפעף לעברו.היה לי ילד שדאג לחלוטין להפעלה של עצמו. יותם יכל וגם יכול היום להעסיק את עצמו במשך שעות. אבל המחיר - אין חוויה הורית ואין קשר עם הילד. היום שהילד מחפש תקשורת ומעוניין לקבל, אנחנו לא מנסים להפעיל אותו אלא להיות חלק מהעולם שלו. ואני חושבת שזאת הנקודה האחרונה שאני רוצה לעלות. הורים רוצים חלק בחיים של הילד ולכן דואגים לפעילות משותפת זה לא מחייב הפעלה נון סטופ רק צרור של חוויות משותפות. אני כן חושבת שצריך פרופרציה בכל דבר שבוחרים לעשות. אני חושבת שלי כהורה יש פרופורציה ולא קבלתי את הרושם שיש כאן אנשים חסרי פרופורציה. רק אנשים שרוצים לחלוק את החוויה ההורית.

 

[MASHY BOSTON]

מסכימה - הכל עניין של פרופורציות

כל מה שצריך זה ללמוד לעשות הכל במידה. לא יותר מדי ולא פחות מדי. זה הדבר הכי נכון שאני למדתי על גידול ילדים. ועוד דבר, זה להקשיב ולהרגיש את הילדים, לראות מה הם רוצים וגם אם זה לא נראה לנו, לפעול על פי זה ולא להכריח אותם (למשל : להכריח לאכול כשהם לא רעבים, ללכת לחוגים או לפעילויות כשהם לא רוצים וכו'). ילדים הם הרבה יותר חכמים ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט. צריך ללמוד לסמוך גם על האינסטינקטים שלהם.