תשמע, כל אחד וצרכיו הוא, אבל סתם
סיפור אישי: גם אני הייתי משוכנע לחלוטין שאני לא צריך צבעוני. פשוט בזתי לקונספט הזה של צבע במחשבי כף-יד: ממש הזדהתי עם הבחורצ'יק המקורי שהקים את פאלם (ואח"כ עבר להנדספרינג, לא זוכר את שמו, צר לי) שנאם על עקרון המינימליזם וההתאמה לצרכים בכל הנוגע לפאלם...הוא אפילו בא בזמנו עם חיפושית לכנס כדי להמחיש את הנקודה שלו
בקיצור, כל כך הייתי בטוח שזה מיותר עד שחיפשתי בנרות ומצאתי שדרוג יאה ל-IIIxe שלי בזמנו בדמותו של Sony SL10 (פאלם) שהיה שחור/לבן, אבל עם רזולוציה פי 4 יותר חדה (קילר לקריאת ספרים), תאורה לבנה בוהקת (עד כדי סינוור - בגלל זה בין השאר נפטרתי ממנו
) וסוללה שהטעינה הראשונה שלה עדיין משרתת את הבעלים החדשים של המכשיר. כאמור הבוהק המטורף של התאורה ותוסיף לזאת גם את האיטיות המטורפת של המעבד הגרפי (שלא היה קיים בעצם - המעבד הראשי היה צריך להתמודד עם כל 320x320 הפיקסלים בעצמו) - בקיצור סיבות לא ממש ענייניות לעבור דווקא לצבעוני, אבל רצה הגורל וה-SJ22 של סוני שזכה לביקורות מעולות כמכשיר לקריאת ספרים (בהירות נשלטת, מסך פיזית גדול יותר מה-SL10 באותה אריזה קופקטית להדהים, מאיץ גרפי...) ירד למחיר שהיווה ממש את ההפרש שהתקמצנתי עליו דאז במעמד הקנייה... כך קרה שבמקרה, "בעל כרחי" (
) נהייתי בעליו של מכשיר צבעוני, ואיך אומרים? עם האוכל בא התאבון ידידי - עזוב אותך מולטימדיה ומשחקים - זה שטויות שמראש ידעתי שאני לא מחפש - אני מדבר על פרודקטיביות נטו: פתאום יכולתי לסנכרן מצגות פאואר-פוינט (כתמונות) והיה ממש אפשר להבין מהן משהו! כנ"ל מפות, תמונות מידע (לו"ז אוטובוסים למשל, פי אלף יותר נוח ממזכרי טקסט) ועוד מליון אפשרויות חדשות שבש"ל אתה פשוט גוזר על עצמך לוותר עליהן. כאמור, זכותך להיות החלטי בקשר לאי-צרכך את יכולת הצבע, אבל הנכונות שלך לשלם על מכשיר מהמאה הקודמת את אותו הסכום בו תוכל לרכוש מכשיר זריז קטן וחדיש מימינו אנו (מישהו הזכיר אחריות?) היא מחשבה שכדאי לשקול טוב טוב.
