Panic! at the Ensemble
פעם היה נורא קל להגדיר את הסגנון של כל להקה. פרל ג'ם? גראנג'. לד זפלין? רוק-בלוז. מדונה? פופ. קינג קרימזון? רוק מתקדם? מטאליקה? סתם חרא (סתם, הם היו טובים פעם). אבל ככל שאנחנו מתקדמים בספירת השנים, המלאכה נעשית יותר קשה - העולם הולך ונהיה קטן יותר, אינטרנט מחבר בין אנשים ומקומות וז'אנרים מתחברים זה לזה ללא קשר למקום ולתרבות. וגם פאניק אנסמבל הם כאלה, במייספייס שלהם הם מוגדרים כאלטרנטיב / אקספרימנטל (שאלו לא ממש סגנונות) / אלקטרוניקה (שזה לא מדויק), וזה לא כל כך עוזר, הם עדיין שונים. קודם כל יש שם המון אנשים והמון כלים: רועי ירקוני - פסנתר וסמפלר יעל קראוס - שירה וקאזו (החצוצרן לא הגיע) נעה גולנדסקי - כלי הקשה ושירה ארז קריאל - גיטרות (אורח בהופעה, במקום עומר הרשמן שנמצא בחו"ל) יהוא ירון - בס וקונטרא-בס גליה חי - ויולה ובוריס מרצינובסקי - אקורדיון זה לא שהם עושים מוזיקה "מוזרה" במיוחד - יש להם שירים, עם בתים ופזמונים (מילים של קרן אלקלעי גוט, לרוב), רק שהם נשמעים שונה: השיר מבוסס על לופ של הפרקשן של גולנדסקי שמתחבר עם ליין בס רפטטיבי של יהוא, אקורדים ממסטלים משהו של ירקוני ומרצינובסקי נכנסים ברקע, ועל זה גליה וארז "מקשטים" או מציירים בצבעים מאוד צבעוניים. ואז מגיעה השירה, במלודיה מאוד לא סטנדרטית. אני לא יודע אם זה נשמע הודי או אינדיאני או משהו אחר, אבל היא כאילו שטה באקורד אחד או בשני אקורדים, כך שהיא לא דומה לשום דבר אחר. ובכלל ההופעה מלאה בכל מיני צבעים לא סטנדרטיים, שנובעים משימוש לאו דווקא סטנדרטי בכלים כמו ויולה ופסנתר. כל זה הולם כמובן את המילים. אחרי ההופעה צטט אחד מחברי את רוברט מק'קי, שאמר שכל סצינה בסרט צריכה להתייחס לסרט (בטח שיבשתי את הציטוט לחלוטין), וכך גם השירים של פאניק אנסמבל - כולם מדברים על פאניקה. זו היתה בסך הכל ההופעה הראשונה שלי ואני עוד לא כל כך סגור על הטקסטים שלהם, אבל אני מאמין לו. בקיצור, קשה קצת לקלוט את פאניק אנסמבל, בהיותם לא כל כך שגרתיים וקשים להגדרה, אך עם זמן עיכול אני מאמין שהתבשיל המיוחד של פאניק יוצא מאוד טעים.
פעם היה נורא קל להגדיר את הסגנון של כל להקה. פרל ג'ם? גראנג'. לד זפלין? רוק-בלוז. מדונה? פופ. קינג קרימזון? רוק מתקדם? מטאליקה? סתם חרא (סתם, הם היו טובים פעם). אבל ככל שאנחנו מתקדמים בספירת השנים, המלאכה נעשית יותר קשה - העולם הולך ונהיה קטן יותר, אינטרנט מחבר בין אנשים ומקומות וז'אנרים מתחברים זה לזה ללא קשר למקום ולתרבות. וגם פאניק אנסמבל הם כאלה, במייספייס שלהם הם מוגדרים כאלטרנטיב / אקספרימנטל (שאלו לא ממש סגנונות) / אלקטרוניקה (שזה לא מדויק), וזה לא כל כך עוזר, הם עדיין שונים. קודם כל יש שם המון אנשים והמון כלים: רועי ירקוני - פסנתר וסמפלר יעל קראוס - שירה וקאזו (החצוצרן לא הגיע) נעה גולנדסקי - כלי הקשה ושירה ארז קריאל - גיטרות (אורח בהופעה, במקום עומר הרשמן שנמצא בחו"ל) יהוא ירון - בס וקונטרא-בס גליה חי - ויולה ובוריס מרצינובסקי - אקורדיון זה לא שהם עושים מוזיקה "מוזרה" במיוחד - יש להם שירים, עם בתים ופזמונים (מילים של קרן אלקלעי גוט, לרוב), רק שהם נשמעים שונה: השיר מבוסס על לופ של הפרקשן של גולנדסקי שמתחבר עם ליין בס רפטטיבי של יהוא, אקורדים ממסטלים משהו של ירקוני ומרצינובסקי נכנסים ברקע, ועל זה גליה וארז "מקשטים" או מציירים בצבעים מאוד צבעוניים. ואז מגיעה השירה, במלודיה מאוד לא סטנדרטית. אני לא יודע אם זה נשמע הודי או אינדיאני או משהו אחר, אבל היא כאילו שטה באקורד אחד או בשני אקורדים, כך שהיא לא דומה לשום דבר אחר. ובכלל ההופעה מלאה בכל מיני צבעים לא סטנדרטיים, שנובעים משימוש לאו דווקא סטנדרטי בכלים כמו ויולה ופסנתר. כל זה הולם כמובן את המילים. אחרי ההופעה צטט אחד מחברי את רוברט מק'קי, שאמר שכל סצינה בסרט צריכה להתייחס לסרט (בטח שיבשתי את הציטוט לחלוטין), וכך גם השירים של פאניק אנסמבל - כולם מדברים על פאניקה. זו היתה בסך הכל ההופעה הראשונה שלי ואני עוד לא כל כך סגור על הטקסטים שלהם, אבל אני מאמין לו. בקיצור, קשה קצת לקלוט את פאניק אנסמבל, בהיותם לא כל כך שגרתיים וקשים להגדרה, אך עם זמן עיכול אני מאמין שהתבשיל המיוחד של פאניק יוצא מאוד טעים.