Pharoahe Monch - Desire
"בום!. או, סוף סוף יצאתי החוצה. אני מצטער שאני לא לבוש כל כך מרשים, אבל נראה לי שהחליפה הכסופה הרגילה שלי תספיק. טוב נו, על מי אני עובד, גם ככה לא תצליח לראות אותי עם המהירות שאני טס בה. זה תמיד ככה, פחות משניה אחרי שאבק השריפה בועט לי בתחת, אני כבר בתוך היעד שלי. אם יתמזל מזלי, מי שקנה אותי הייתה תחנת משטרה בנברסקה או המשמר הלאומי, ואז זה אומר שאני סך הכול צריך לחלוף דרך דף מטרה מצהיב, ולפגוע בערמת החצץ העלובה שמאחוריו. לעומת זאת, אם זה יהיה מישהו אחר שרכש אותי, אני אמצע את עצמי תקוע בתוך בשר אדם שאני אפילו לא מכיר בשביל איזה מטרה שאני לא מאמין בה, או אפילו יותר גרוע, בתוך בשר של ילד. בינינו, למי יש כוח לכל הלכלוך הזה?. וזה אפילו לא הדבר שהכי מפריע לי, אחרי הכול, אם פגעתי בבשר, מי שינקה אותי יהיה הפתולוג הנחמד. הבעיה היא שהאשמה נופלת עלי. אני בחרתי להיכנס לשם? סך הכול ירו אותי, אתם יודעים מה אומרים, אל תהרגו את השליח, וגם אם תהרגו אותו, אל תאשימו אותי. זה למה אני רוצה להודות לך מר פרעה, או שמה זה פשוט מונץ'. אתה מבין אותנו. כששמעתי את "When The Gun Draws" מתוך האלבום האחרון שלך "Desire" הצגת באופן מרשים את העמדה שלי. מי לעזאזל אמר להם לשים את האשמה עלי? שייקחו אחריות, הם אלו שמשתמשים בנו בקלות כזו, הם אלו ששומרים אותנו בתוך קנה של האקדח דרוך כשכל ילד יכול לשלוח אצבע להדק, הם אלו שתמחרו אותנו בגרושים, כך שלהיפטר ממנו יקר להם כמו נשנוש של סוכריית מנטוס. הצגת את נקודת המבט שלי עם מידה נכונה של דרמה,עובדות ורגש. מספיק כדי לזעזע את כל אותם האנשים שמתעלמים מהכול, ואולי מספיק כדי לעשות שינוי, אפילו הקל ביותר. קליע א. נ.ב. אם אתה פוגש את פיפטי סנט תמסור לו שהוא עדיין חייב לי תמלוגים על שימוש בקול שלי בשירים." "דאם. ידעתי שיש לך ביצים, אבל להתמודד עם קלאסיקה שכזו? אני לא הייתי מעיז לעשות את זה בחיים, ואני יצרתי את השיר המקורי לעזאזל! אתה בחור אמיץ פרעה. כבר חשבתי שבעולם ההיפ הופ של היום אין יותר צאצאים שלנו. כלומר, לא כולל צאצאים של פלייבה פלייב, הם נמצאים בכל מקום. אני מתכוון שראפ פוליטי או חברתי מת, יחי הבורות. הילדים של היום צפו בקליפים הישנים שלנו וכל מה שהם ראו היה שיני הזהב של פלייבר והמיליטריזם שלנו, וכך נראה עולם הראפ היום. הם פספסו את המסר, את הסיבה שבגללה צעדנו ברחובות, את ספייק לי ואת האגרוף המורם. אתה לא פספסת אף אחד מהם, ובאופן מרשים לקחת את הקלאסיקה שלנו מלפני 17 שנה, Welcome To The Terrordome, ועדכנת אותה לימים נוראים של ג'ורג' בוש ומלחמה בעיראק. בעצם, מה השתנה? בכל מקרה, רציתי רק להגיד לך שהתרשמתי. מהאומץ, המסר, הפלאו, הביט. סוף סוף נשמע כאילו יש התקדמות באיכות המוזיקה מאז ימינו. תמיד אמרו לנו שהקדמנו את זמננו, וכנראה שעדיין לא הגיעו לעקבים שלנו, אבל טוב לראות לבסוף שגם היום יש מישהו שמקדים את זמנו." צ'אק ד. נ.ב. פלייבר פלייב ביקש שאם אתה רואה את מיס ניו יורק שם, תמסור לה ש"Her time is up".. טוב נו, הוא גם הוסיף Boyyyyyyy" "אהההה!! אוף, סוף סוף קצת אוויר טרי. תדע לך שגיהינום לא כזה נורא, אבל המחנק שם איום. עליתי למעלה כדי להודות לך פרעה, יפה מצידך להפיץ את סיפורינו, ועד באיזו צורה מרשימה. הסיפור שלנו זכה לשיר באורך 9 וחצי דקות שמחולק ל3 חלקים ונקרא באופן הולם "טרילוגיה". בגידה, רצח, נישואים מתפרקים, אלימות ומשטרה, המרכיבים לסיפור טוב (או יום בחיי וויטני יוסטון) כולם עטופים במוזיקה שמטיילת בין ג'אז, סול וראפ. תמיד הייתה לך את היכולת לצייר תמונה בעזרת מילים, אבל עשית את זה בצורה כל כך מדויקת שכמעט וחוויתי מחדש את כל המאורע, החל מהמבט על הפנים של אשתך ברגע שתפסת אותנו ביחד, דרך הקור של הכיסא שעליו קשרת אותי ועד צלילי הסירנות של המשטרה שתפסה אותך. אני יודע שאני סך הכול יציר הדמיון שלך, אבל לעזאזל אני מרגיש אמיתי. כמעט בכיתי על מותי כששמעתי את צלילי הפסנתר מטיילים על המקצב הסופי הזה לפייד-אווט מושלם. יש לך חתיכת יכולת לייצר סיפור, ואתה מנצל אותה עד הסוף. אל תשכך אותי, למרות שאני לא אמיתי, אחרי הכול הפכת אותי לדמות בטלנובלה המרשימה ביותר בעולם ההיפ הופ. חברך הבוגד. נ.ב ד"ש לאישתך" "וואו. אני לוחץ על stop ונושם עמוק. בשנת 2007, 8 שנים אחרי האלבום האחרון שלך, יצרת מאסטרפיס. אלבום מושלם מהתו הראשון ועד שיר הבונוס. זה העוצמה של Free, ההומור שבBar Trap, התחכום שבWhat It Is, הרגישות שבSo Good, המוזיקה שבPush. זאת העובדה שבשקט בשקט, מתחת לכל רדאר אפשרי, הפכך לאם סי מושלם, מא' ועד ת'. בשנה שכמעט ואין הפתעות מוזיקליות, אלבום השנה שלי הוא התוצר המרשים הזה, מוזיקה טהורה, תבנית כתיבה שאין לאף אחד במשחק, דומיננטיות בלתי ניתנת להכחשה. פרעה מונץ', יצרת אלבום שנותן תקווה להיפ הופ חכם יותר, הכירות מרשימה של העבר, ומבט מעודד לעתיד." חובב היפ הופ שנת 2007"
"בום!. או, סוף סוף יצאתי החוצה. אני מצטער שאני לא לבוש כל כך מרשים, אבל נראה לי שהחליפה הכסופה הרגילה שלי תספיק. טוב נו, על מי אני עובד, גם ככה לא תצליח לראות אותי עם המהירות שאני טס בה. זה תמיד ככה, פחות משניה אחרי שאבק השריפה בועט לי בתחת, אני כבר בתוך היעד שלי. אם יתמזל מזלי, מי שקנה אותי הייתה תחנת משטרה בנברסקה או המשמר הלאומי, ואז זה אומר שאני סך הכול צריך לחלוף דרך דף מטרה מצהיב, ולפגוע בערמת החצץ העלובה שמאחוריו. לעומת זאת, אם זה יהיה מישהו אחר שרכש אותי, אני אמצע את עצמי תקוע בתוך בשר אדם שאני אפילו לא מכיר בשביל איזה מטרה שאני לא מאמין בה, או אפילו יותר גרוע, בתוך בשר של ילד. בינינו, למי יש כוח לכל הלכלוך הזה?. וזה אפילו לא הדבר שהכי מפריע לי, אחרי הכול, אם פגעתי בבשר, מי שינקה אותי יהיה הפתולוג הנחמד. הבעיה היא שהאשמה נופלת עלי. אני בחרתי להיכנס לשם? סך הכול ירו אותי, אתם יודעים מה אומרים, אל תהרגו את השליח, וגם אם תהרגו אותו, אל תאשימו אותי. זה למה אני רוצה להודות לך מר פרעה, או שמה זה פשוט מונץ'. אתה מבין אותנו. כששמעתי את "When The Gun Draws" מתוך האלבום האחרון שלך "Desire" הצגת באופן מרשים את העמדה שלי. מי לעזאזל אמר להם לשים את האשמה עלי? שייקחו אחריות, הם אלו שמשתמשים בנו בקלות כזו, הם אלו ששומרים אותנו בתוך קנה של האקדח דרוך כשכל ילד יכול לשלוח אצבע להדק, הם אלו שתמחרו אותנו בגרושים, כך שלהיפטר ממנו יקר להם כמו נשנוש של סוכריית מנטוס. הצגת את נקודת המבט שלי עם מידה נכונה של דרמה,עובדות ורגש. מספיק כדי לזעזע את כל אותם האנשים שמתעלמים מהכול, ואולי מספיק כדי לעשות שינוי, אפילו הקל ביותר. קליע א. נ.ב. אם אתה פוגש את פיפטי סנט תמסור לו שהוא עדיין חייב לי תמלוגים על שימוש בקול שלי בשירים." "דאם. ידעתי שיש לך ביצים, אבל להתמודד עם קלאסיקה שכזו? אני לא הייתי מעיז לעשות את זה בחיים, ואני יצרתי את השיר המקורי לעזאזל! אתה בחור אמיץ פרעה. כבר חשבתי שבעולם ההיפ הופ של היום אין יותר צאצאים שלנו. כלומר, לא כולל צאצאים של פלייבה פלייב, הם נמצאים בכל מקום. אני מתכוון שראפ פוליטי או חברתי מת, יחי הבורות. הילדים של היום צפו בקליפים הישנים שלנו וכל מה שהם ראו היה שיני הזהב של פלייבר והמיליטריזם שלנו, וכך נראה עולם הראפ היום. הם פספסו את המסר, את הסיבה שבגללה צעדנו ברחובות, את ספייק לי ואת האגרוף המורם. אתה לא פספסת אף אחד מהם, ובאופן מרשים לקחת את הקלאסיקה שלנו מלפני 17 שנה, Welcome To The Terrordome, ועדכנת אותה לימים נוראים של ג'ורג' בוש ומלחמה בעיראק. בעצם, מה השתנה? בכל מקרה, רציתי רק להגיד לך שהתרשמתי. מהאומץ, המסר, הפלאו, הביט. סוף סוף נשמע כאילו יש התקדמות באיכות המוזיקה מאז ימינו. תמיד אמרו לנו שהקדמנו את זמננו, וכנראה שעדיין לא הגיעו לעקבים שלנו, אבל טוב לראות לבסוף שגם היום יש מישהו שמקדים את זמנו." צ'אק ד. נ.ב. פלייבר פלייב ביקש שאם אתה רואה את מיס ניו יורק שם, תמסור לה ש"Her time is up".. טוב נו, הוא גם הוסיף Boyyyyyyy" "אהההה!! אוף, סוף סוף קצת אוויר טרי. תדע לך שגיהינום לא כזה נורא, אבל המחנק שם איום. עליתי למעלה כדי להודות לך פרעה, יפה מצידך להפיץ את סיפורינו, ועד באיזו צורה מרשימה. הסיפור שלנו זכה לשיר באורך 9 וחצי דקות שמחולק ל3 חלקים ונקרא באופן הולם "טרילוגיה". בגידה, רצח, נישואים מתפרקים, אלימות ומשטרה, המרכיבים לסיפור טוב (או יום בחיי וויטני יוסטון) כולם עטופים במוזיקה שמטיילת בין ג'אז, סול וראפ. תמיד הייתה לך את היכולת לצייר תמונה בעזרת מילים, אבל עשית את זה בצורה כל כך מדויקת שכמעט וחוויתי מחדש את כל המאורע, החל מהמבט על הפנים של אשתך ברגע שתפסת אותנו ביחד, דרך הקור של הכיסא שעליו קשרת אותי ועד צלילי הסירנות של המשטרה שתפסה אותך. אני יודע שאני סך הכול יציר הדמיון שלך, אבל לעזאזל אני מרגיש אמיתי. כמעט בכיתי על מותי כששמעתי את צלילי הפסנתר מטיילים על המקצב הסופי הזה לפייד-אווט מושלם. יש לך חתיכת יכולת לייצר סיפור, ואתה מנצל אותה עד הסוף. אל תשכך אותי, למרות שאני לא אמיתי, אחרי הכול הפכת אותי לדמות בטלנובלה המרשימה ביותר בעולם ההיפ הופ. חברך הבוגד. נ.ב ד"ש לאישתך" "וואו. אני לוחץ על stop ונושם עמוק. בשנת 2007, 8 שנים אחרי האלבום האחרון שלך, יצרת מאסטרפיס. אלבום מושלם מהתו הראשון ועד שיר הבונוס. זה העוצמה של Free, ההומור שבBar Trap, התחכום שבWhat It Is, הרגישות שבSo Good, המוזיקה שבPush. זאת העובדה שבשקט בשקט, מתחת לכל רדאר אפשרי, הפכך לאם סי מושלם, מא' ועד ת'. בשנה שכמעט ואין הפתעות מוזיקליות, אלבום השנה שלי הוא התוצר המרשים הזה, מוזיקה טהורה, תבנית כתיבה שאין לאף אחד במשחק, דומיננטיות בלתי ניתנת להכחשה. פרעה מונץ', יצרת אלבום שנותן תקווה להיפ הופ חכם יותר, הכירות מרשימה של העבר, ומבט מעודד לעתיד." חובב היפ הופ שנת 2007"
