אמנות פסיכדלית? אכן....היה דבר כזה, ואחד מביטיי האמנות היו הכרזות של ההופעות. והפעם האמנית היא: Bonnie Mac Lean הפוסטר: Butterfield blues band ,filmore auditorium san francisco 1967
it's a beautiful day ,filmore auditorium san francisco 1968,by lee conklin ודווקא מרבית האמנות הפסייכית מכוערת לעילא בעיניי. אמנות מהמישור הגרפי, משמע.
אני דוקא מאמין שהפוסטרים האלו צוירו עמוק מבפנים ולא מדובר בגרפיקה יש שימוש עז בארט נובו ואלי זה ממש מדבר. אגב מטרף לראות ככרזות שב 5 דולר יכולת לראות את הגרייטפול דד גפרסון אירפליין גניס גופלין וגימי הנדריקס.....נמות קנאים
אין לי ספק שהפוסטרים האלה, כמו עטיפות אלבומים מאז, הם לא גרפיקה או משהו מסחרי אלא אומנות בפני עצמה שמושפעת מהמוסיקה כמו מזרמים שונים באומנות. היום יש אפילו גלריות מאוד מכובדות שמציגות עבודות כאלה ברחבי העולם ובצד, הפוסטרים שהביא יואל, כמו עטיפות האלבומים שהתחלנו לדבר עליהם הם אומנות פסיכדלית לכל דבר. ובזמן שכרטיס למופע איחוד של קריים עולה (נכון להיום) כבר קרוב 700 פאונד, המילה קינאה היא בהחלט במקום
האומן: Bob Fried כרזת המופע: Canned Heat Denver december 1967 ואגב, CANNED HEAT שילבו בלוז-רוק עם פולק ופסיכדליה בצורה משכנעת ביותר. דוגמא מצויינת ל HYBIRD של הסיקסטיז, לשילוב הסגנונות שבעצם איפיין את רוב ההרכבים שיצרו PSYCH