pros&cons

[עומר בן ארצי]

pros&cons

לבקשתך, ציף שרשור חדש עם הודעה חדשה (same ---- different link): טוב נו, אז אני אכתוב... 5 בבוקר ודקה, נורא מוקדם בבוקר..מעין שיא של האלבום- שיר הנושא שנותן ממקרים שונים שפגש הבחור בדרכים כשתפס טרמפים: בחורה מאנסינו שלקחה אותו לסטוץ זריז בזמן שבעלה נמצא במשחק גולף , בחור קליפורני על הארלי דייוידסון וכו'. ואלו היתרונות (הבחורות/ים) והחסרונות (התוצאות..) שבלחיות ככה על הדרכים ולאסוף טרמפיסטים או לתפוס כנוסעים. שאלה פתוחה שלא ברורה לי: מה הקטע עם יוקו אונו? "did u understand the music, yoko, or was it all a vain?" האם הבנת את המוזיקה או שהיית קנאית/שחצנית מדי? וגם- יוקו כאילו אומרת: "למה להקדים את העצבות בחיים, כולנו צריכים למות בסוף" - כאילו מראה אותה כדמות נהנתנית שאומרת- אכול ושתה כי מחר נמות כולנו- ולוקחת אותו טרמפ. יש לזה משמעות מיוחדת??

 

[MusicA]

נצל"ש קטן ומוזר.

לפני כמה ימים ישבתי במקום מוזר כלשהו כשלפתע! שמעתי מחדר של מישהי את ההתחלה של BREATH, חשבתי לעצמי שיש לה טעם לא רע במוסיקה, ואז התחילו סממני הרגאיי להופיע בשיר ואיזה טמבל אחד התחיל לשיר באנגלית ג'מאיקנית. שמעתי איזה 10 שירים של PF בביצוע ג'מייקה, משהו מוזר.

 

[One Echoe]

כן.

אלבום מחווה לדארק סייד שנקרא the duc side of the moon

 

[drummer is in the ho]

תיקון: the dub side fo the moon

 

[One Echoe]

טעות הקלדה...

 

[ציףציף1000]

אכן dub side of the moon

ובפעם הבאה, אנא אל תנצל"שו. זה פוגע בשרשורים אליהם אתם מנצל"שים, כמו כאן. חבל מאושד.

 

[חרטושה]

בעדים ונגדים

עד כמה שהבנתי מדובר באלבום קונספט. תמיד נראה לי קצת מוזר לנתח לעומק כל שיר בנפרד באלבום קונספט. זה קצת נוגד את הקונספט. האלבום הזה לא השאיר עליי רושם בל יימחה, אבל נו, שוין, לפחות לאיש יש כישרון בסיסי למילים. בכללי: -כידוע כל מיני כאלה שרוצות להיות פמיניסטיות התעצבנו על העטיפה של האלבום, אבל זה לא היה רק בגלל הבחורה הערומה (גם כן ערומה, מה כבר רואים?) אלא בגלל השילוב שבין ערום, הבחורה והעיסוק ביתרונות ובחסרונות של תפיסת טרמפים. טרמפים הוו סכנה, לפחות בזמנו, ממשית לנשים בארה"ב. הם דורגו כאחד מחמשת הדברים (או משהו כזה, אני לא זוכרת בדיוק)- שמעמידים נשים בסכנת אונס. אז היו כאלה לפחות שראו את החסרונות שבתפיסת טרמפים בצורה מאד ברורה. כלומר זה עסק מסוכן. -דבר נוסף, אנחנו כולנו מכירים מישהו שמאד אוהב לשחק גולף, וגם שאישתו בגדה בו (הקודמת לפני זאת שאיתו באלבום, אוף כל כך הרבה נשים, כל כך מעט זמן, ממש הנרי השמיני). בזמן שבעלה "משחק לפי החוקים" הגברת מעקמת את אותם חוקים ומתפרפרת מהצד או משהו כזה... -Herro של יוקו אונו- לא יודעת אם זה בהקשרו, אבל ביפנית אין ממש את הצליל ר' וגם לא ממש את הצליל ל'. במקום זה יש להם הכלאה בין ל' ל- ר' (זה ממש ממש קשה להגיה בשביל מישהו שהוא לא יליד המקום). הרבה פעמים צוחקים על יפנים בארה"ב שהם לא הוגים את הצלילים לכן כמו שצריך ומחליפים בין L ל- R. וה- Herro הוא במקום Hello. כלומר זה לגלוג אפילו די גס על המבטא של יוקו.

 

[עומר בן ארצי]

יפה../images/Emo45.gif

נקודות חשובות. אבל למה הוא שואל אם היא הבינה את המוזיקה?

 

[חרטושה]

תודה. לדעתי?

יוקו אונו היא האישה שכולם אוהבים לשנוא, או כולם אהבו לשנוא פעם. בזמנו האשימו אותה בזה שהיא פרקה את הביטלס ודחפה את בעלה, ג'ון לנון, לקריירת סולו, או לפחות בלי הביטלס (הם הקימו את ה- Plastic Ono Band יחדיו). מה שכן אבל נראה לי שווטרס היה, לפחות במינימום, רוצה לראות קווי דמיון בינו לבין לנון. כלומר יוקו אונו תמיד נתפסה בעיני הציבור כמי שהשתלטה ללנון על החיים והכתיבה את צעדיו. גם לווטרס יש עסק לא סגור עם נשים שתלטניות (כזכור מהחומה)והוא כאן בא חשבון עם יוקו. גם מבחינה מוזיקלית ואמנותית הציבור לא העריך את אונו ובעיקר אהבו לצחוק על הניסיונות המוזיקליים שלה (הסגנון המוזיקלי שלה נטה לכיוון הפאנק וה"גל החדש") שנראו לרוב האנשים מגוכחים, במקרה הטוב, ופשוט בלתי נסבלים לשמיעה, במקרה הרע. בקיצור אונו היא לא אושיה מוזיקלית ,אלא יותר בגדר wanna be ...

 

[ציףציף1000]

יוקו אונו ופחדיו של ווטרס

בחלומו של ווטרס, יוקו מעודדת אותו לקפוץ - להתאבד: "נו, קדימה" היא אמרה "למה לא תיתן לזה צ'אנס? למה להאריך את הסבל – כל בני האדם חייבים למות" אני מסכימה עם חרטושה כאן - יוקו נתפשה כמי שהרסה את נישואיו הראשונים של ג'ון לנון, וכמי ש"סרסה" אותו אמנותית. זה גם הפחד הגדול של ווטרס: "הגופה על המישור האם הבנת את המוסיקה, יוקו או שזה היה הכל לשוא?" אולי ווטרס חושב שיוקו לא הבינה את המוסיקה של ג'ון לנון, ולכן השפעתה עליו לא היתה לטובה? מול יוקו, ווטרס מציב שדימויים נוסטלגיים של גיבורי קולנוע אמריקאיים "גבריים" ורומנטיים - דיק טרייסי, שיין. נשדמה לי שה"תפיסת טרמפים" עליה ווטרס מדבר הוא פשוט דשימוי ליחסים רומנטיים, או אף מיניים גרידא (לא ברור לי אם ווטרס מבדיל בין אלו לאלו). תפישת טרמפים זה דבר מסוכן, זה דבר שיש לו יתרונות וחסרונות, בעיניו של ווטרס המפוחד.

 

[חרטושה]

טוב, זה כבר ניתוח

שלוקח בחשבון את החלק החזותי של העטיפה, ואם להתעמק לרגע באמת , וכיאה לאנשים שמתעסקים בדברים כמו אומנות ויזואלית, שהרי גם לווטרס עצמו יש יד ורגל בתחום הזה, הקריצה היא חצי מינית, אבל הסכנה אינה רק טמונה במיניות כי אם נובעת מהפגיעות שבסיטאוציה (תפיסת הטרמפים, תפיסת הטרמפים בערום על העטיפה, וגם בשירים כאמור באלבום עצמו). כאמור, אני מאמינה שווטרס כאומן- הוא אומן קונספט אחד גדול. כל היצירות שלו נעות סביב אותם מימדים ונסובות סביב נושאים דומים שמעסיקים אותו ושאותם הוא מנסה לפתור במהלך חייו. אפשר להגיד שמכלול היצירות שלו הן ראי לממד מסוים בנפשו והן נתח ממנה. לכן אני אוהבת להשתדל ולהביט על מכלול היצירות שלו ולנסות לראות איך הדברים מתיישבים יחדיו לאורך השנים. כמו מן פאזל. וכל זה הקדמה בשביל להגיד שווטרס הביע חששו לא פעם מאותה פגיעות ("סכנה") מינית-רומנטית גם בעבר ובכלל זו סיטואציה טעונה שאפשר לעשות ממנה מטעמים...

 

[ציףציף1000]

"החומה" בעיקר...

והוא כמובן מאשים את "אמא" בכך. אולי זה היה בלתי נמנע שאמו היתה כה דומיננטית בחייו, מאחר והוא גדל ללא אב, וכנראה ללא דמות גברית בחייו. לכן גם הוא נמשך לנשים "זולות" מחד - בלונדיניות שטחיות, שבעיניו מסמלות מיניות ותחמנות, כמו זו שבאלבום - ומאידך התחתן עם נשים שתלטניות (לפחות השתיים הראשונות; השלישית היתה מהסוג השני, ככל הנראה). ראו את Mother, Young Lust וכמובן Don't Leave Me Now.

 

[חרטושה]

גדול, נפלא! ../images/Emo6.gif

אני חיה בשביל הדברים האלה. למי שתהה אי פעם למה כל הרכילות הזאת על הפינק פלויד והחיטוט בחייהם האישיים- הם דבר טוב... הנה התשובה. נו, אז זו ההוכחה שאפשר גם בלי להגרר לפסיכולוגיות בגרוש להוציא מהטקסטים דברים עמוקים, נכונים ויפים.

 

[עומר בן ארצי]

רוג'ר זיגמונד ווטרס פרויד

השיר MOTHER הוא לדעתי פרוידיאני בעליל- איך אמא שהילד אוהב כל כך וקשור אליה, תגשים את כל סיוטיו, תחבק אותו עד לכדי חנק. ז"א הוא במין תסביך אדיפלי: להזדהות עם אימו אותה הוא אוהב או לעשות משהו כדי להיחלץ מהידיים ה"חומתיות" שלה. את הרגשות הילדיים האלו הוא משליך על יחסיו ה"בוגרים" עם נשים: מצד אחד מאוהב בהן ומרוגש מהשפתיים האדומות ("לא כמו שאלוהים ברא, אלא כמו שהתכוון ליצור..") כלומר מהגוף והסקס, בונה חיים משותפים ומשפחה וברגע של לחץ בורח ממנה וחוזר לדרכים לתפוס טרמפים(=יחסים-?) חדשים.

 

[חרטושה]

נהדר! ../images/Emo13.gif

נכון שזה מה- זה מתבקש לקשר את ווטרס עם פרויד? זה פשוט מתחייב. אלמלא הבדל של כמה שנים טובות ביניהם אפשר היה לחשוב שהם הכירו. אבל חשוב גם להגיד, שבסופו של דבר נראה לי שמקפחים המון פסיכואניליטיקנים אחרים בגלל פרויד. דווקא היו עוד כאלה שדיברו על הקשר שבין האם לילדים שלה ועל האופן שזה משפיע עליהם במשך החיים ועשו אבחנות יותר חדות מפרויד.. אבל מי זוכר אותם, מי מכיר אותם? ממש לא פייר.

אני באמת לא מכירה את הביוגרפיה של ווטרס עד כדי כך טוב, ולמען האמת אני בספק אם העניין פורסם, אבל אינני יודעת אם אימו נישאה שוב ואם כן מתי. מה שבטוח, <לקרוא במבטא גרמני כבד> אפילו נוירוסה טובה לא יוסאת לו מזה, יה?

 

[עומר בן ארצי]

אז ויניקוט

אולי?