puppp וזירוז
היי. אולי מישהי פה תוכל להאיר את עיני. (עותק לפורום השכן של הריון ולידה - תמיכה, אם זה לא מפריע לכן
). קצת ארוך... אבל מרגישה שאני צריכה לשפוך את כל הפרטים.
אני שבוע 38+7 (/39+1 לפי הקופ"ח). הריון תקין לחלוטין. עם קטנצ'יק בועט מאוד שלא מראה שום סימן שמתחשק לו לצאת עדיין.
יש לי גרד ופריחה פחות או יותר כבר שבוע. הייתי רגועה בגלל שיש פריחה ואמרו לי שסימן לרעלת זה בדר"כ בלי פריחה. אבל האיש היה לחוץ והלכתי לרופאה שהפנתה לביה"ח שבדק בדיקות דם שיצאו תקינות. אחרי שעה וחצי מוניטור במצטבר (שחשפו ציר בודד אחד ודופק תקין) ו-6 שעות ארוכות כמו שאפשר לעבור רק במיון, הם הודיעו לי ככה:
יש לך גרד (דההה). אין לך רעלת. מחר בבוקר תחזרי לפה ונתחיל תהליך של זירוז.
אז מצמצתי בהפתעה כי לא ממש הבנתי את הקשר בין חלקי האיבחון, ושאלתי למה זירוז. ואז הם אמרו ככה: כי מגרד לך אז זה הכי טוב לאשה. וגם כי נראה שיש לך PUPPP ואז אולי תהיה עליה של מלחי המרה ואז אולי העובר יהיה בסכנת חיים. שאלתי אם יש לי עליה של מלחי המרה והם אמרו שלא (הם לא בדקו את זה בנפרד, אז אני לא יודעת איך הם יודעים. הבנתי שזאת בדיקה אחרת).
אז מה שהבנתי הוא שאני בסיכון למצב של סיכון ושזירוז (המליצו או על בלון או על טבליות) מקפיץ אותי ישירות לסיכוי של 25% קיסרי.
סירבתי לזירוז (היה לי קשה מאוד לאזור אומץ כי כאמור הם לא שאלו אם אני רוצה זירוז אלא הודיעו לי עליו). הלכתי הביתה.
(אציין רק שאפילו לא מדובר בבית החולים שאני מתכוונת ללדת בו. פשוט ביה"ח שאני רוצה ללדת בו רחוק יותר והייתי בטוחה שאני נטו קופצת לבדיקת דם דחופה ותו לא, אז אמרתי שאלך לבית חולים הקרוב).
הייתי עוזבת את כל הנושא ודי, אבל האיש לחוץ בטירוף ומתחנן שאלך פעם ביומיים לקופ"ח לבדוק שהכל תקין עם התינוק (כי כרגע אני לא עובדת אז עקרונית יש לי זמן
). ואני הבנתי שאני לא מבינה מספיק בשביל לקחת אחריות. גוגל לא עזר לי.
אשמח לשמוע מניסיונכן -
1. Puppp - זה מסוכן בכלל? אוקי, מגרד לי. בעיקר בלילה כשאני מגרדת מתוך שינה ופוצעת את עצמי. מצד שני, זה לא בלתי נסבל, זה פשוט מציק מאוד.
2. עליה של מלחי מרה - היו אמורים לבדוק לי בבדיקה נפרדת? מה הסיכוי שיש לי בעיה ומה הסיכוי שיש סיכון לתינוק אם יש בעיה?
3. זירוז - אני מאוד רוצה להימנע מהתערבויות. רוצה לידה טבעית לחלוטין ומקווה להרחיק 50 דקות נסיעה עד לפוריה בשביל להעלות את הסיכויים שזה יקרה. ומצד שני, מאוד רוצה שהקטנצ'יק יהיה בחוץ כבר ואני אהיה רגועה שלא קורה לו כלום שם בפנים. אין לי צירים בכלל או כל סימן מקדים ללידה, גם לא אחרי הליכות ארוכות על החול בים. אני יודעת שאני יכולה לפנות לזירוז שלא כרוך בחומרים כימיים (דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה וכו'), אבל מרגישה שזה פשוט עדיין לא הזמן שלו, שהוא עדיין לא מעוניין לצאת.
אבל אני לא מפסיקה לתהות מה אם אני מגזימה בשאננות שלי - אמנם זה רק סיכון קטן לסיכון קטן למוות עוברי, אבל החיים של הקטנצ'יק זה לא מה שאני רוצה להמר עליו. מה דעתכן?
4. התנהלות ביה"ח - מנסה להבין מה האינטרס שלהם לדחוף אותי לזירוז? הרגשתי שממש דוחפים אותי לזירוז עוד מהקופ"ח שהמליצה לי ללכת לבית החולים של הקופה, ושם פחות או יותר הודיעו לי על הזירוז המומלץ. הייתי הולכת ומבלה שעות רבות בקופ"ח שוב, אבל איכשהו נדמה לי שהם ישלחו אותי חזרה למעגל הסגור הזה בלי שהם באמת מסבירים לי עד הסוף, וזה די מערער לי את האמון בהם. אני ממש מרגישה מתומרנת ואני מנסה להבין למה. 10 ימים לפני התאריך - מה היה דחוף להם כל כך שאני אלד כבר?
בינתיים אני והאיש מתווכחים על גבול הרבים על זה - האדרנלין עף לו באוויר וזה כמובן ממש לא נראה לי ישכנע את הקטנצ'יק לצאת.
היי. אולי מישהי פה תוכל להאיר את עיני. (עותק לפורום השכן של הריון ולידה - תמיכה, אם זה לא מפריע לכן
אני שבוע 38+7 (/39+1 לפי הקופ"ח). הריון תקין לחלוטין. עם קטנצ'יק בועט מאוד שלא מראה שום סימן שמתחשק לו לצאת עדיין.
יש לי גרד ופריחה פחות או יותר כבר שבוע. הייתי רגועה בגלל שיש פריחה ואמרו לי שסימן לרעלת זה בדר"כ בלי פריחה. אבל האיש היה לחוץ והלכתי לרופאה שהפנתה לביה"ח שבדק בדיקות דם שיצאו תקינות. אחרי שעה וחצי מוניטור במצטבר (שחשפו ציר בודד אחד ודופק תקין) ו-6 שעות ארוכות כמו שאפשר לעבור רק במיון, הם הודיעו לי ככה:
יש לך גרד (דההה). אין לך רעלת. מחר בבוקר תחזרי לפה ונתחיל תהליך של זירוז.
אז מצמצתי בהפתעה כי לא ממש הבנתי את הקשר בין חלקי האיבחון, ושאלתי למה זירוז. ואז הם אמרו ככה: כי מגרד לך אז זה הכי טוב לאשה. וגם כי נראה שיש לך PUPPP ואז אולי תהיה עליה של מלחי המרה ואז אולי העובר יהיה בסכנת חיים. שאלתי אם יש לי עליה של מלחי המרה והם אמרו שלא (הם לא בדקו את זה בנפרד, אז אני לא יודעת איך הם יודעים. הבנתי שזאת בדיקה אחרת).
אז מה שהבנתי הוא שאני בסיכון למצב של סיכון ושזירוז (המליצו או על בלון או על טבליות) מקפיץ אותי ישירות לסיכוי של 25% קיסרי.
סירבתי לזירוז (היה לי קשה מאוד לאזור אומץ כי כאמור הם לא שאלו אם אני רוצה זירוז אלא הודיעו לי עליו). הלכתי הביתה.
(אציין רק שאפילו לא מדובר בבית החולים שאני מתכוונת ללדת בו. פשוט ביה"ח שאני רוצה ללדת בו רחוק יותר והייתי בטוחה שאני נטו קופצת לבדיקת דם דחופה ותו לא, אז אמרתי שאלך לבית חולים הקרוב).
הייתי עוזבת את כל הנושא ודי, אבל האיש לחוץ בטירוף ומתחנן שאלך פעם ביומיים לקופ"ח לבדוק שהכל תקין עם התינוק (כי כרגע אני לא עובדת אז עקרונית יש לי זמן
אשמח לשמוע מניסיונכן -
1. Puppp - זה מסוכן בכלל? אוקי, מגרד לי. בעיקר בלילה כשאני מגרדת מתוך שינה ופוצעת את עצמי. מצד שני, זה לא בלתי נסבל, זה פשוט מציק מאוד.
2. עליה של מלחי מרה - היו אמורים לבדוק לי בבדיקה נפרדת? מה הסיכוי שיש לי בעיה ומה הסיכוי שיש סיכון לתינוק אם יש בעיה?
3. זירוז - אני מאוד רוצה להימנע מהתערבויות. רוצה לידה טבעית לחלוטין ומקווה להרחיק 50 דקות נסיעה עד לפוריה בשביל להעלות את הסיכויים שזה יקרה. ומצד שני, מאוד רוצה שהקטנצ'יק יהיה בחוץ כבר ואני אהיה רגועה שלא קורה לו כלום שם בפנים. אין לי צירים בכלל או כל סימן מקדים ללידה, גם לא אחרי הליכות ארוכות על החול בים. אני יודעת שאני יכולה לפנות לזירוז שלא כרוך בחומרים כימיים (דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה וכו'), אבל מרגישה שזה פשוט עדיין לא הזמן שלו, שהוא עדיין לא מעוניין לצאת.
אבל אני לא מפסיקה לתהות מה אם אני מגזימה בשאננות שלי - אמנם זה רק סיכון קטן לסיכון קטן למוות עוברי, אבל החיים של הקטנצ'יק זה לא מה שאני רוצה להמר עליו. מה דעתכן?
4. התנהלות ביה"ח - מנסה להבין מה האינטרס שלהם לדחוף אותי לזירוז? הרגשתי שממש דוחפים אותי לזירוז עוד מהקופ"ח שהמליצה לי ללכת לבית החולים של הקופה, ושם פחות או יותר הודיעו לי על הזירוז המומלץ. הייתי הולכת ומבלה שעות רבות בקופ"ח שוב, אבל איכשהו נדמה לי שהם ישלחו אותי חזרה למעגל הסגור הזה בלי שהם באמת מסבירים לי עד הסוף, וזה די מערער לי את האמון בהם. אני ממש מרגישה מתומרנת ואני מנסה להבין למה. 10 ימים לפני התאריך - מה היה דחוף להם כל כך שאני אלד כבר?
בינתיים אני והאיש מתווכחים על גבול הרבים על זה - האדרנלין עף לו באוויר וזה כמובן ממש לא נראה לי ישכנע את הקטנצ'יק לצאת.
