"החיים" כגלגל ענק של אלוהים.

גדעון היחידי

New member
מנהל
"החיים" כגלגל ענק של אלוהים.
פוסט שיכול להיקרא גם כאוטוביוגרפייה

"החיים" כגלגל ענק של אלוהים.

בגן השעשועים של אלוהים,
סובב לו סובב , גלגל החיים.
בתנועה סיבובית אנו נעים .
פעם עולים ופעם יורדים.
בתחנות ביניים, לרגע עוצרים.
מציצים, טועמים ובמסע ממשיכים.
כל הקפה - תמונה חדשה,
כל סיבוב - אופרה שונה.
כשאתה למעלה מונף - אל על,
בכוכבים לגעת , אם תחפוץ - תוכל !

שוב הגלגל החל מסתובב,
הפעם, עצר בתחתית, בכאב !
היום הפך לילה, השמש קדרה,
בתחתית הביבים - מוטל בחשיכה.
זעקתי בשקט, אך איש לא שעה .
אפרקדן על הקרקע, אפוף מחשבות,
האם יש למי - ולמה לצפות ?

הס ,
מאזין ,..
נישמעה איוושה.
שוב נע הגלגל - והפעם, כלפי מעלה.
מבצבץ שוב אור - חולפת העלטה.

תודה אלוהים.
האם זה אתה ?
גידי
 

riki yot levi

New member
לפעמים גידי אנחנו חושבים שאנחנו...
אלוהים...
הרי הנה אנחנו שולטים בגורל שלנו... אנחנו אנחנו...
אני ואין עוד מלבדי...
מחזיקה ביד סך של כסף ש ל י...
סך של כסף שמרבית תושבי הארץ הזו... יסלחו לי שר האוצר
ושאר האחרים... אפשר היה לקנות הכל. ה כ ל...
עיסקה אחת...
בעלי משרדים של רואי חשבון מוכנים בעד פחות ממה שאת מחלקת...
לצחצח לך את כל זוגות הנעליים שבארון...
לו פניתי לסוכנות רכב? באותו הרגע היתה עומדת מולי
המכונית שבקשתי... 'רק כמה דקות הגברת ו...'
לו בקשתי לי בעלי מסעדות יוקרה היו סוגרים לזמן שהגברת יושבת...
וזוללת או שלא... בתי קפה נסגרים בעבורה...
כל בעל עסק מיחל לאחת כזו (כמוני) פעמיים בחיים ורב לו...
היה מי שזכה ומי שלא. עניין של מזל.
שכרון הכח שבכסף. הכסף הגדול...
דרגה אחת אולי דרגה וחצי... מתחת לקדוש ברוך הוא...

ואז גידי... כאשר את כמעט נוגעת בשמים... ממש...
מביטה על הכוכבים מלמעלה... ביצעתי עיסקה נדל"נית מטורפת...
חירבה על חוף ים כמעט בלי כסף... שיפוצים עניינים... מאוד רבות של אחוזי
רווח... מחיר הוצאות השיפוץ? חחחחח לא רלוונטי... - רבע מהסך - במזומן.
חבל"ז...
באה אל בית חלומותי - שתי דירות צמודות בקומה עליונה... מעלית לתוך הסלון...
רוצה להראות לילדים שלי איך צריכים... ומה צריך... וכדאי...
והבית ריק... הטלפון מצלצל... הטלפון של שיחות חוץץץץ
חוץ מהמשפחה...
'שלום, אחר צהריים טובים, מדבר אם הגברת ריקי.'
'שלום' אני עונה... עדיין מחפשת את הריגוש...
'מדבר מר... אני נשיא חברת... שאת אחת
מלקוחותינו החשובים ביותר...'
ואני מבקשת שיסיים... פגישה ישרה מול...
'הלו' שומעת את קולו
'כולי אוזן מר...'
'אבקש לקבוע עמך פגישת עסקים במקום דיסקרטי...'
'ok' עונה המלכה... 'היכן ומתי אדון?'
הוא אומר מתי שאחפוץ... שהרי אנוכי... לא?
כשם שנכנסתי הביתה כך יצאתי הישר למסעדה 'שלי'
אמר שהבחירה מצויינת שהוא כבר נמאס לו... ואני מבינה...
לכן נשארתי כאן 'בשכונה'...
מרצדס שחורה חדישה חיכתה לי ליד הבית. מהמעלית נבלעתי...
הנהג ידע בדיוק היכן עליו לעצור לי...
1/4 או שליש מהמסעדה נסגרה בעבורנו.
מנהלי המשמרות יודעים היו כשריקי מגיע... שולחן מאחור נותר ריק... וגם השולחן מקדימה... לגבי השולחן מהצד? ודאי -0 לפחות...
מר... בקש דיסקרטיות מוחלטת... קבלנו.
מאחר ונותרנו שניים ומלצר... שאל באם יוכל להוריד מעליו את החליפה...
צחקתי ואמרתי לו 'ודאי... אפילו שחרר את העניבה' אמר שאני מתנהגת באצילות...
אני בכדי להרגיש נינוחא... חלצתי נעליים... ללא רשותו. אני כאן המלכה...
למרות הפרשי הגילים בין מר... ועסקיו וריקי לוי ועסקיה...
המלצר שרת אותנו נאמנה.
כאשר בקש המארח את המלצר לעזוב את המקום נתן בידו שטר בן מאה ש"ח...
וחוזר חלילה...
בין הסלטים... ללחם החם והמריח ריח של לחם... אדמה ואש...
גלגל רואה החשבון המדופלם את ענייני העסקים שלי לפי חלוקה לחברות...
ולפי השנים והצפי... ובכלל מספרים מספרים ומספרים...
עד שעצר ובקש את המנה העיקרת לשולחננו...
אז עד שהגיע הפרגיט ממולאת באורז וצנובר... שיפודי כאלה ואחרים...
נתחי סטייקים... קבב הבית ומה עוד... כך שרק הייתי טועמת מכל מנה
לא יכולה לסיים את הטעימות... והנ"ל גילו מעל - 86... כמה יאכל...
טעמנו מכל התרכובות שבאו אלינו לשולחן...
מנהל המשמרת נכנס לברר באם... מר... סימן לו בידו שיסתלק מהר...
אנחנו בשיא... הדייט.
וכך בין לב פטם... למעט קבב הבית בטחינה... ירדתי ממלכות אל פני האדמה ממש.

'בת כמה את הגברת לוי - אם תותרי לי לשאול'...
צחקתי ושאלתי 'מה אני נראת לך מר...?'
הביט בי אל תוך עיני... וקבע '41'
אמרתי '48'...
הביט בעיני... לעס מה שלעס... ושאל בשיא הנימוס
'יש לך משהו בחייך?'
המלכה שבי חשבה שבגבר, למרות מרום שנותיו... מגזים...
מה הקשר בין המספרים לספרות... לכל ה...
ולשאלה ששאל?
כמו קרא את הרהורי... ממש כך...
'ודאי שיש קשר'

ממרום רגל כסאו של הקב"ה צנחתי ללא מצנח...
אל האדמה... המהירות מסחררת... לא מבינה אבל יודעת...
ובום...
השאלה ששאל 'עכשיו תסבירי לי למה ולאן הגברת ריקי לוי
רצה בטירוף... לא מביטה... לא מסתכלת...
לאן היא רוצה להגיע?'
'באמת לאן?'

הופה... איזו נחיתה... wow...
הרי שאם החבטה לא הרגה... שהגובה עצום...
ודאי הייתי קמה מהאדמה מנקה בכף ידי את האבק...
לא?
המילים שבהם סיכם את מצבי הציבו מולי סך שאלות
שלחעשה אין לי תשובה עליהן...
'את כריש...' הוא ביטא את תחושותיו... 'ואנחנו יודעים שבים
כרישים שאוכלים ושובעים ... וישנם כרישים שככל שהם אוכלים יותר...
הם רעבים'...
'את כריש מהסוג השני... וזה לגיטימי'... כן כן... כך אמר...
אבל לאן? עד מתי???
למה.

יכולה הייתי לקפוץ על רגליי, להניח ידי על המותניים ולהגיד למר...
'fuck you old man it's non of your...'
או להגיד לו... 'אתה תעסוק במספרים ואני אדאג לכסף...'
אבל השאלה נשאלה... כי זו שאלה שבין אלוהים לקרקע...

כן.. ויתרנו על מנות אחרונות... סיימנו בספלוני קפה שחור. חזק...
והרבה הרבה מקום למחשבה...

'תפנקי את עצמך...'
'את מספסת את ילדיך...'
'עשית כסף לדורות הבאים...'

למחרת הודעתי לכל העולם... שאני לא עונה לטלפונים...
נסעתי בבוקר לים המלח... ל'מעיינות עין גדי' להתפנק...
אחלה מקום לקבל החלטות...
החלטות שלא יכולתי לקבל... לא ידעתי כיצד...
כמו נהג שיודע לנהוג קדימה... קדימה בלבד...
ולא יודע לעצור...

עברו כמעט שנתיים באותו המפגש... מול נשיא עסקי ראיית החשבון... באותה המסעדה שב שוכנת התקווה...
והנה... עומדת אני בקיץ אותה שנה מול הכניסה לקראוון שלו..., עומדת וממתינה כמו עוד כ-400 מוזמנים ומתוכם כנראה רבים שלא הוזמנו אבל באו למסיבת ההפתעה שערכו לו הילדים שלנו יובל להולדתו... עומדת בין כולם... ברמקול הקהל מתבקש לשקט מוחלט... חתן היובל חזר מהמרעה... יעבור דרך המטבח...
יצעד כמה צעדים אל המקלחת... יוריד מעליו את בגדי הרועים... יצא מהמקלחת כאשר מגבת לחלציו... יפנה לחדר השינה שלו... ילבש חולה קצרה ומכנסיים קצרים... ינעל 'קרוקס' ומכאן ילוו אותו ילדיו את פתח ביתו... אל הרחבה החשוכה שתאר באור גדול... והקהל יקבל אותו ב'מזל טוב' גדול גדול...
מהרגע הראשון הוא יראה אותי עומדת מולו... ידע או לא ידע שרגלי רועדות???
ש...
או שיעשה עצמו לא רואה... עשר שנים לא החלפנו מילה... לא עמדנו והבטנו זו בפניו של זה...
כשיצא את הבית השאיר לי מסר ברור 'כשתרצי אותי תתקשרי'...
באותם רגעים לא ידעתי שהילדים שלנו כמעט פיספו את המסיבה... שבין המטבח
לבין דלת הכניסה הראשית שלאחריה המקלחת שמול המקלחת החדר שינה שלו... חלון רפרפה... שנשאר פתוח...
כסייר מדופלם... איש שטח מהטובים שבמצויינים, צלף שלא רבים בצה"ל ידעו את המלאכה... הנסיון... הלימוד מהבדווים והמרעה... לימדו את האיש לא לפספס...
לא לפספס רפפה פתוחה...
הוא הבחין ברפפה הבחין בילדיו הלבושים יפה ונרגשים כמו... רוצים להגדיר תחושה של אשה, נער... ילד... כשהוריהם הגרושים נפגשים לראשונה אחרי עשור... ואולי... אולי... מי יודע...
הביט דרכה לימים יאמר 'ראיתי מעט מהחצאית השחורה ואת הברכיים שלך... ולא אני אתבלבל...'
מתישב בהודעה שסיפרו לי בני הבוגר מהשניים ובתי שאביהם התמהמה לצאת ענה לקול
 

גדעון היחידי

New member
מנהל
ריקי יקרה
אמת כתבת.
לפעמים כולנו חושבים שאנחנו אלוהים.
אני הייתי שם, ולפי מה שמספרים, עוד הרבה אחרים
סיפר לי אחד מהמטופלים שלי
(אני מטפל סיעודי אחרי שבוורסיה הראשונה נגעתי בכוכבים והתברר שאלה היו אשליות מדליקות.
בתי שחזרה בתשובה ניחמה אותי ואמרה שעלי להיות מאושר שכן אלוהים שם אותי במקום שאני מביא הכי הרבה תועלת לגזע האנושי.
האמת עכשיו אין בית בפיתוח,בקו ים ראשון,אין בריכה פרטית, אין יאכטה, אין B.M.W הכי הכי, אבל יש סיפוק עצום שקשיש מחייך אלי אחרי שהחמיץ פנים לאחרים, המון זמן.
מסתבר שאנשים ישרים אל להם לעסוק במסחר .
היו שכירים ומאושרים.
גידי
 

riki yot levi

New member
כשחשבתי שהנה... הנה...
באו להגיד לי עד כמה שאני טועה... כי כסף קונה...
כסף קונה כמעט הכל...
אבל רק כמעט... ואני שכבר היה לי את כל החומר שרציתי
לי...
נותרתי כשאיתי הכמעט...
אמרו לי שיש לי פנים 'קשות'...
אמרו לי שאני מתוחה כמו קפיץ...

אז פתחתי באמא שלי... אמרתי לה 'אמא באתי אליך'...
בקשתי את סליחתה... בקשתי להבין אותה...
היא גרה בדירה מחורבנת, הדירה שבא נולדתי ובגרתי...
רק הזדקנה... ואחי הגרוש איתה...
רכשתי לאמא דירת קרקע באותה שכונה... לא לנתק בגיל כמעט 90...
קינתי ה כ ל חדש... היא בחרה ואני שילמתי...
אחר כך הלכתי להתפייס לאיש שלי... זה שעזב את הבית בדיוק עשר שנים קודם...
איך מחזירים את הגלגל??? מה נשאר בזכרון שלו... ממני???
מה זכור לי ממנו???
ברור שאנחנו לא מה שהיינו... לא רק התבגרנו...
פנינו לכיוונים אחרים לגמרי... הוא ירד לנגב להקים חווה של צאן וזיתים...
ואני לביזנס... גלגלתי כסף... קניתי מכרתי... השפלתי...
וכשהתברר לי שאלוהים הוא הכי קרוב לבית היהודי...
הבית שיש בו אמא ואבא והילדים והנכדים...התישבתי... ורפאתי את המשפחה שלי...
הקמנו אותה מחדש... לתמיד.
לא קל... הולכים על ביצים... עוברים לדרוך על גחלים לוחשות...
אבח מאותו הרגע שעמד מולי
במסיבת היובל שלו... והניח את כף ידו בכף ידי... ולחש את שמי פעמיים שלוש...
מאז אותם רגעים שהילדים שלי בכו שעות כמו תינוקות שחלום ענק שלהם התגשם...
אז הבנתי איםפה אלוהים נמצא...
או אולי שעה קודם?????

כי פחדתי כל כך להגיע לאירוע... היה ברור לי מה יאמרו הבריות...
שהרי כ ו ל ם... יודעים הכל... אבל גם לו ירקו עלי הייתי מגיע...אלה שהייתי חייבת לעבור קיר ענק... קיר שמגיע עד אלוהים ממש... אמא שלו...
ניתקתי עצמי ממנה והיא??? רק טוב עשתה לי רק חסד... אשה כל כך קדושה נפלאה... אשה שהוציא אותה מצעדת מוות בהונגריה המגעילה... להקים כאן משפחה מפוארת...אשה שנתה בי את הנשמה... תמכה בי פיזית ונפשית בימים קשים... אולי הכי קשים... ואני תגמלתי אותה בחרם גמור... כשבעלה, סב ילדי נפטר - לא הייתי שם...
הגעתי מהמרכז לנגב. הכרתי את הדרך את השבילים... הייתי שם פעמיים קודם...
לראות למה הילדים שלי מעדיפים את הבית הקטן והמתפרק של אביהם... מדירת גג שלי...
בלעתי את כל מה שאמרו עלי... לא ירקו... לירוק עלי? רק לאמא שלו הזכות...
ואם תחטיף לי סטירה??? אקבל... באהבה אקבל...
בתוך הקהל ניגשה אלי אביבה... היינו מאוהבים בימים ההם... בעלה ואישי שרתו ביחידה ביחד... באותו הצוות... צוות שעד היום קשור זה לזה בחבלים ענקיים 'יופי שבאת' אמרה לי אביבה...
אולי שניים עשר שנים לא ראתה את פני ואני לא את זיו פניה...
הלכתי לכיוון המרוחק... המעט מחוץ למסיבה... לאור שם ישבו הזקנות והזקנים
מתרחקים מההמולה והרעש והרמקולים... כמו מבקשים את הכבוד שישרתו אותם...?
ישבה וגבה אל האירוע...
ניגשתי אל הקבוצה המבוגרת... ראיתי את אחיותיה מביטות בי במבט חודר כועס...
נעמדתי מולה... הרימה אלי מבט... הורדתי את עיני לקרקע... ירדתי על ברכיי...
ובכיתי. כמו תינוקת בכיתי... אחזתי בידה... 'איך אוכל לכפר, איך?' אני חושבת שהמילים יצאו כשאגת לביאה שכדור מפלח בזו השניה את ליבה... חץ של צייד...
ומתוך הדמעות אני מביטה ימינה ואני לא מאמינה למה שרואות העיינים שלי - אמא???
הרימה אמא שלו את ראשי 'תביטי בי' פקדה עלי... ממש פקדה...
'יש פה מאות אורחים.. הם אורחים שלו והם אורחים שלך... ושל הילדים שלך'...
קמתי על רגליי לנשק לאמא שלי... כשאמא שלו שואלת אותה. 'צודקת לא?'
הכל במבטא הונגרי כבד... שכך היתה... וכך היתה מדברת תמיד...
ניגשתי... לקחתי ליד מגש מלא ביין בוטיק... מהשכנים... בעלי היקב...
יין מקומי... ממש. עברתי בין המקללים כאילו אני על ענן... מתקרבת מתקרבת לאלוהים...
כך החל הלילה הכי ארוך שלנו...

אמרו לי שפני הפכו להיות פנים רכות... חייכניות... אוהבות...
מאז ועד היום אני כאן...
שלמה... שמחה ומאושרת... מרחפת..
 

גדעון היחידי

New member
מנהל
ריקי היקרה
אחת התכונות של בני האנוש ואולי הנעלה והקשה ביותר היא, להודות בטעות.
כל כך קשה, לוותר על הגאווה המלאכותית, לאמר בפומבי לפני האנשים, המשפחה, העולם,, טעיתי !!! אנא סילחו לי , בת אנוש אני.
זו גדולה ריקי, זכית בחייך להשיב את הגלגל.
את אשה מבורכת.
תודה שהבאת.
גידי
 
למעלה