REMEMBER NOTHING
אני מדסקסת את הפרק הזה בפורום לועזי, וחשבתי שיהיה נחמד לדבר עליו גם אתכם. אז אני חושבת שכבר אמרתי פעם שזה אחד הפרקים האהובים עלי, ואחד מאלה שממש השפיעו על חיי. אחד הדברים שהפריעו לי זה אי ההתאמה בין השם לבין התוכן. REMEMBER NOTHING זה לא לזכור כלום. מישהו הציע כותרת מתאימה יותר: REMEMBER EVERYTHING THAT DIDN´T REALLY HAPPEN. אולי היה צריך בכלל להחליף כותרות עם FORGET ME NOT? עוד נאמר בדיון ההוא שזה לא הוגן לשים את זינה במצב שהיא צריכה לבחור בין אמא שלה וגבריאל לבין אחיה. אני חושבת שזו לא היתה הבחירה האמיתית של הפרק. זה יותר היה הדגמה של העובדה שגם כשאנחנו בטוחים שאם רק הדבר הזה בחיים שלנו היה שונה, הכל היה משולם, יש עוד המון פקטורים שאין לנו אפשרות להביא בחשבון. זה כמו תיאורית הכאוס, איך שמשק כנפי פרפר בקצה אחד של העולם יכול להביא לאסון בקצה השני, בגלל שרשרת של השפעות שקשה לעקוב אחריה. זינה תמיד הניחה שאם היא רק לא היתה מוליכה את אמפיפוליס לקרב, אחיה היה נשאר חי, כמו גם כולם, והכל היה נפלא בחייה. היא לא העלתה בדעתה שעלולות להיות לזה השפעות אחרות. הבחירה בסוף היתה בין מי שהיא לבין מי שהיא חשבה שהיא יכולה להיות, והיה מאד ברור שהבחירה בסוף תהיה במי שהיא. היא לא הרגה את ליסיאוס בזה שהיא שפכה דם. הוא לא באמת היה קיים, באיזשהו מקום. היא פשוט החזירה הכל לקדמותו (חוץ מהילד מההתחלה, שנשאר חי - כנראה מתנה נוספת מה-FATES). חוץ מזה, הוא בעצמו אמר, שהוא מעדיף למות מאשר לא ללחום בעד מה שהוא מאמין בו. וזה אומר גם שבאותו רגע, זו היתה הבחירה שלו, וגם אולי היא סוף סוף הבינה שגם בפעם הראשונה, אפילו שהוא היה צעיר, זאת היתה הבחירה שלו. שאולי לה היתה השפעה גדולה עליו, אבל עדיין זה בא ממנו. מה שאני אוהבת במיוחד בפרק זו תחושת השלמות וההשלמה שעושה רושם שיש לזינה בסוף. היא מבינה שהעבר שלה - טוב ורע - הפך אותה למי שהיא, ואפילו שיהיו עוד פרקים בעתיד שהיא תפקפק בזה, אחרי כל התמודדות עושה רושם שהיא יותר בטוחה בעצמה. אני מניחה שזה חלק מההתבגרות שגם אנשים שהם כבר מבוגרים צריכים לעבור. בזכות הפרק הזה, קל לי יותר לעבור את זה בעצמי.
אני מדסקסת את הפרק הזה בפורום לועזי, וחשבתי שיהיה נחמד לדבר עליו גם אתכם. אז אני חושבת שכבר אמרתי פעם שזה אחד הפרקים האהובים עלי, ואחד מאלה שממש השפיעו על חיי. אחד הדברים שהפריעו לי זה אי ההתאמה בין השם לבין התוכן. REMEMBER NOTHING זה לא לזכור כלום. מישהו הציע כותרת מתאימה יותר: REMEMBER EVERYTHING THAT DIDN´T REALLY HAPPEN. אולי היה צריך בכלל להחליף כותרות עם FORGET ME NOT? עוד נאמר בדיון ההוא שזה לא הוגן לשים את זינה במצב שהיא צריכה לבחור בין אמא שלה וגבריאל לבין אחיה. אני חושבת שזו לא היתה הבחירה האמיתית של הפרק. זה יותר היה הדגמה של העובדה שגם כשאנחנו בטוחים שאם רק הדבר הזה בחיים שלנו היה שונה, הכל היה משולם, יש עוד המון פקטורים שאין לנו אפשרות להביא בחשבון. זה כמו תיאורית הכאוס, איך שמשק כנפי פרפר בקצה אחד של העולם יכול להביא לאסון בקצה השני, בגלל שרשרת של השפעות שקשה לעקוב אחריה. זינה תמיד הניחה שאם היא רק לא היתה מוליכה את אמפיפוליס לקרב, אחיה היה נשאר חי, כמו גם כולם, והכל היה נפלא בחייה. היא לא העלתה בדעתה שעלולות להיות לזה השפעות אחרות. הבחירה בסוף היתה בין מי שהיא לבין מי שהיא חשבה שהיא יכולה להיות, והיה מאד ברור שהבחירה בסוף תהיה במי שהיא. היא לא הרגה את ליסיאוס בזה שהיא שפכה דם. הוא לא באמת היה קיים, באיזשהו מקום. היא פשוט החזירה הכל לקדמותו (חוץ מהילד מההתחלה, שנשאר חי - כנראה מתנה נוספת מה-FATES). חוץ מזה, הוא בעצמו אמר, שהוא מעדיף למות מאשר לא ללחום בעד מה שהוא מאמין בו. וזה אומר גם שבאותו רגע, זו היתה הבחירה שלו, וגם אולי היא סוף סוף הבינה שגם בפעם הראשונה, אפילו שהוא היה צעיר, זאת היתה הבחירה שלו. שאולי לה היתה השפעה גדולה עליו, אבל עדיין זה בא ממנו. מה שאני אוהבת במיוחד בפרק זו תחושת השלמות וההשלמה שעושה רושם שיש לזינה בסוף. היא מבינה שהעבר שלה - טוב ורע - הפך אותה למי שהיא, ואפילו שיהיו עוד פרקים בעתיד שהיא תפקפק בזה, אחרי כל התמודדות עושה רושם שהיא יותר בטוחה בעצמה. אני מניחה שזה חלק מההתבגרות שגם אנשים שהם כבר מבוגרים צריכים לעבור. בזכות הפרק הזה, קל לי יותר לעבור את זה בעצמי.