לשמר תקופות טובות...
קודם כל הכי טריויאלי בעיניי הוא להיות מודעת לאותם דברים שעושים לך טוב,ולעשות אותם שוב ושוב ושוב.אולי אחרי כמה זמן ההרגשה הטובה תעבור ואז מנסים דברים חדשים.איך יודעים אילו דברים?תסתכלי פנימה לעצמך-את יודעת הכי טוב מכולם מה את אוהבת,מה את רוצה לעשות,מה או מי עושים לך טוב,מה אהבת בתור ילדה,מה את אוהבת עכשיו וכדומה.הצד השני של אותה מטבע הוא כמובן להתרחק/להתנתק מכל הדברים שלא עושים לך טובים-אנשים,עשייה או מחשבות.אני יודע-קל להגיד קשה לעשות...אבל זו הדרך הנכונה לדעתי,גם אם מתחילים עם דבר אחד והכי קטן שיש לך בחיים-תאחזי רק בו אם צריך... בקשר לתקופות של הירידות-אהמממ,אחד הקשיים הכי גדולים שלי.הייתי ממליץ לך לעבוד על הקטנת התקופות האלו ולא על העלמתם,שנראה לי לא רק קשה אלא אף בלתי אפשרי.התגובה הראשונית לאירועים קשים שקורים לנו,אפילו אם היא שלילית יותר,היא טבעית וטובה בעיניי(למשל,להרגיש עצב מאוד גדול בעקבות מוות של מישהו שאנחנו אוהבים).הבעיה מתחילה שזה הופך לארוך ומתמשך.אז לדעתי,צריך לתת מקום גם לתחושות הקשות,אבל לצמצם את המשך זמן בין המקרה,הנפילה בעקבותיו לבין היציאה מהנפילה.איך עושים את זה?אולי מודעות לחוסר תוכלת(או אולי תוחלת??) שבהשארות בתחושות האלו,וברצון להרגיש טוב שוב. חשוב לחשוב שמה שקובע זה לא מה שקורה לך,לכולנו קורים דברים רעים כאלו או אחרים בחיים,אלא איך שאת ניגשת ומגיבה אל מה שקורה לך.צריך לחשוב שגם מהדבר הכי שלילי שקורה לנו ניתן להפיק את החיובי,ושיהיה הדבר החיובי הכי קטן שיש.כל משבר וכל ירידה כזו מקדמים אותנו עוד ועוד בדרך לעצמנו,בדרך לשלמות פנימית חזקה יותר ובדרך להגשמה טובה,חיובית ואמיתית יותר של עצמנו.ברגע שמבינים את זה,גם הירידות-נפילות נראות חיוביות בדרך להיות אדם טוב יותר,מאושר יותר ושלם יותר,עם עצמו,עם אחרים ועם העולם.
