SHORT STORY

SHORT STORY

להנאת הקוראים של הפורום החביב עלי ברשת ...


אהבה דמיונית

היא עדיין חושבת עליו המון. על פניו העדינות, על העיניים עם הניצוץ שמבקשות
אהבה של אבא. היא לא נגעלה ממלאות השומן שלו כמו אנשים אחרים. להפך,
היא אהבה את המלאות שנגרמה מהיותו יצור בייתי שמעדיף לטפוח תחת מכסה
גג בטוח ומוכר.
היא ידעה שהרגש שהיא חשה כלפיו הוא דמיוני, הוא יציר חסכיה שלה עצמה,
אבל בכל זאת, היא לא יכלה להתעלם מכך שהם עולים כל פעם שהיא רואה אותו.
היא לא רצתה ללכת אליו. היא ידעה שהליכה אליו תוביל למקומות שנמצאים מאחוריה.
חבל יהיה לה לשוב.
לפעמים היא נזכרת איך שכב חסר חיים על אלונקת מתים בהלוויה הומת אנשים שבורי לב,
בוהה במותו הנוכח כל כך. אוי, פני נעורים מלאכיות. ליבה לא כואב כמי שאבד אהבת נפש.
לא. היא עצובה מהטרגדיה כמו כל מי שבא להלוויה והוא לא ממשפחתו הקרובה
או מהחברים הקרובים לו ביותר. מבחינתה, המוות שלו מותיר אותה באותו המצב שהיא
הייתה כלפיו כל הזמן. חוסר יכולת לגעת בו, ורצון מוגבל לעשות זאת.
הרגשות שהוא מעלה לה בגלל מי שהיא, ימשיכו להציף לה את הלב כשהיא תעלה
את דמותו בדמיונה, גם שהיא תהייה לבד, וגם שהיא תהייה עם גברים אחרים.
כמו שהיה עד עכשיו. כמו שהיה תמיד.
 

Barmelai

New member
יפה מאוד אולמניקו

לא תמיד אני מתחבר למה שאתה כותב, את זה אני אוהב.
 
למעלה