stasia היחידה
New member
~SIASS~
שלומות לכולכן!אני שמה פה את פרק 8... ואז את 9! תהנו! פרק 8: "מה?" עניתי, מחזיקה בכל כוחותיי את המגבת שנדמה כי עומדת ליפול כל רגע. "שכחת את הבגדים בחדר?" אמר דאגי והתחיל להתקרב אליי באיטיות. "כן..." חייכתי. הוא עמד ממש קרוב אליי, יכולתי לשמוע את נשימותיו. "אהה...נחמד" ונגע לי בשיערי המקורזל לאחר המקלחת. כוח הכבידה נשמט מידי!! הוא עומד לנשק אותי! לא!!!! "ברשותך אני אלך להתלבש" הלכתי בהרגשה כי הרסתי הכל. "בטח" ראיתי אותו הולך עם ראש מורכן. ידעתי כי הוא קרא את מחשבותיי באותו רגע. הלכתי לחדר ולא הפסקתי לחשוב על מה שקרה. התלבשתי והחלטתי שלא אצא מן החדר לבל דאגי יראה אותי. ידעתי כי לא אוכל לעמוד בזה. לבשתי פיג'מה וישבתי על עדן החלון. התחלתי לחשוב בקול (קורה לי המון) "עדן החלון עושה לי דחף לחשוב... זה לא הגיוני... דאגי לא רצה לנשק אותי! בטח היה לי לכלוך על האוזן ממרכך ודאגי רצה להוציא אותו? על מי אני עובדת? אולי על עצמי, זו אני או שזה סתם הדמיון שלי." שמתי את הראש על הברכיים בזמן שישבתי על עדן החלון בזמן שרוח קרה אווררה את שיערי. חייכתי חיוך שליו "אני... אוהבת... את דאגי..." "זה בלתי אפשרי! להעריץ מישהו ואז בתוך יומיים להתאהב בו? זה לא הגיוני! אני פשוט מדמיינת!" אמרתי לעצמי בזמן שדמעות מבולבלות כיבו את פי. "את תהייה חולה אם תשבי ככה הרבה זמן" נכנס לחדר מישהו בלי חולצה. זה היה הארי, ונשימתי נעתקה לרגע כשהריבועים בבטנו הגיחו מול עיניי. "ואתה לא תהייה חולה אם תסתובב בלי חולצה בקור הזה?" עניתי ברוגע, מנסה להסתיר את תגובתו למראו. להפתעתי, הוא לא הגיב כ"כ, רק ישב וראה כי מצבי לא כרגיל. "מה נגמרו לך המילים הארי?" אמרתי, היתה לי הרגשה שהוא מבין שמשהו לא טוב איתי. "קרה משהו? חוץ מהמחשבות של..." הארי לא השלים את המשפט. היה ברור לשנינו שהוא שמע את שלא רציתי שאיש ישמע. "א....א... אתה הקשבת לי?!?!" נלחצתי. הדופק שלי עלה לרמות גבוהות מתמיד. "בטעות, אני מצטער. אבל, דווקא יש לך סיכוי איתו.."אמר הארי ונשכב לי על המיטה. "אז מה... נהפכת להיות יועץ בענייני אהבה?" הסתכלתי עליו במהירות והמשכתי להפנות את ראשי לעבר הרוח הקרה שעטפה אותי. " לא ממש... אני פשוט מכיר ממש טוב את דאגי, את הטעם שלו בבנות את האישיות שלו" "מעניין למה" והסתכלתי עליו ועל התנוחה שהיה בה. "אל תסטי מהנושא! אם היית צריכה לבחור, היית בוחרת בדוגי או מישהו מבית הספר שלך?" הארי נהפך לרציני פתאום. "אממ. לא יודעת ! אני חושבת שהייתי בוחרת במישהו מבית הספר" מהחיוך הקטן שהיה לי הוא נהפך לפרצוף עצוב. אבל בפנים ידעתי שהייתי בוחרת בדוגי. "מה?" שאל הארי מופתע. שנינו לא ציפינו לתשובה הזאת. חייכתי קצת " אני נשמעת מוזר, אבל דאגי בן 20 אני בת 17 , כל העולם בערך מכיר אותו וזה קצת קשה..." "רק בגלל זה?" אמר הארי. הוא היה בטוח שאבחר בדוגי. "לא רק... קשה להסביר את זה" אמרתי. המשכתי לבהות בחלון , הרגשתי שכעוד כמה דקות דמעות קטנות של בלבול ינחתו על פניי. "נסי אותי" וחייך חיוך סקסי. "בתור הערצה אני ממש אוהבת אותו בתור נגן בס, המראה שלו הכל. אני גם יודעת עליו הרבה דברים. אבל אלה דברים של מעריצה בלבד. אבל יש הבדל גדול בין לדעת איזה שיר הוא הכי אוהב באלבום ובין לאהוב אותו ולצאת איתו בגדר של הזוגיות..."אמרתי. הדמעות כנראה ממש רצו לצאת מעיניי. "חחח... את יודעת שאת נדירה?" אמר והתיישב על המיטה. "לדאגי עוד לא נראה לי שהייתי מישהו שהייתה מאוהבת בו בצורה כזאתי, אחרי הכל, הוא דאגי לי-פוינטר, והרבה נשים לא ראו אותו מעבר לכך." "אממ..אני רואה שאני מפריע לך ולדמעות שלך לצאת. כשהן יצאו תמסרי להן שלא היתה להן סיבה לצאת." "אני אמסור.." אמרתי, בעוד שהארי התקרב אליי ונשק במצחי. "לילה טוב.. מה זה היה?" הסמקתי. " את פשוט חמודה... כמו אחות קטנה רק לא מעצבנת. אולי אני אפתח אלייך קראש" אמר וקרץ לעברי. "הארי יש לך חברה" הודעתי לו. הארי הביט בי עם עיניו המהפנטות ויצא. למחרת בבוקר קמתי (בזמן!!) כשיצאתי מהבית רק דני היה ער-מת כזה, ראו שמצבו היה בין שיכור אתמול לממש שיכור אתמול. "ביי" אמרתי לו "ביי תהני" פיהק. הוא החל ללכת בזיג-זג לעבר המקרר. הגעתי לכיתה התיישבתי במקום וחשבתי על מה שקרה אתמול. דאגי.הארי. החלון. והדמעות שלי. "אין מצב! זה לא יקרה אף-פעם!" אמרתי בקול. אולי אמרתי את זה חזק מדי, כי כל העיניים הסתובבו אליי. "מה לא יקרה?"
שלומות לכולכן!אני שמה פה את פרק 8... ואז את 9! תהנו! פרק 8: "מה?" עניתי, מחזיקה בכל כוחותיי את המגבת שנדמה כי עומדת ליפול כל רגע. "שכחת את הבגדים בחדר?" אמר דאגי והתחיל להתקרב אליי באיטיות. "כן..." חייכתי. הוא עמד ממש קרוב אליי, יכולתי לשמוע את נשימותיו. "אהה...נחמד" ונגע לי בשיערי המקורזל לאחר המקלחת. כוח הכבידה נשמט מידי!! הוא עומד לנשק אותי! לא!!!! "ברשותך אני אלך להתלבש" הלכתי בהרגשה כי הרסתי הכל. "בטח" ראיתי אותו הולך עם ראש מורכן. ידעתי כי הוא קרא את מחשבותיי באותו רגע. הלכתי לחדר ולא הפסקתי לחשוב על מה שקרה. התלבשתי והחלטתי שלא אצא מן החדר לבל דאגי יראה אותי. ידעתי כי לא אוכל לעמוד בזה. לבשתי פיג'מה וישבתי על עדן החלון. התחלתי לחשוב בקול (קורה לי המון) "עדן החלון עושה לי דחף לחשוב... זה לא הגיוני... דאגי לא רצה לנשק אותי! בטח היה לי לכלוך על האוזן ממרכך ודאגי רצה להוציא אותו? על מי אני עובדת? אולי על עצמי, זו אני או שזה סתם הדמיון שלי." שמתי את הראש על הברכיים בזמן שישבתי על עדן החלון בזמן שרוח קרה אווררה את שיערי. חייכתי חיוך שליו "אני... אוהבת... את דאגי..." "זה בלתי אפשרי! להעריץ מישהו ואז בתוך יומיים להתאהב בו? זה לא הגיוני! אני פשוט מדמיינת!" אמרתי לעצמי בזמן שדמעות מבולבלות כיבו את פי. "את תהייה חולה אם תשבי ככה הרבה זמן" נכנס לחדר מישהו בלי חולצה. זה היה הארי, ונשימתי נעתקה לרגע כשהריבועים בבטנו הגיחו מול עיניי. "ואתה לא תהייה חולה אם תסתובב בלי חולצה בקור הזה?" עניתי ברוגע, מנסה להסתיר את תגובתו למראו. להפתעתי, הוא לא הגיב כ"כ, רק ישב וראה כי מצבי לא כרגיל. "מה נגמרו לך המילים הארי?" אמרתי, היתה לי הרגשה שהוא מבין שמשהו לא טוב איתי. "קרה משהו? חוץ מהמחשבות של..." הארי לא השלים את המשפט. היה ברור לשנינו שהוא שמע את שלא רציתי שאיש ישמע. "א....א... אתה הקשבת לי?!?!" נלחצתי. הדופק שלי עלה לרמות גבוהות מתמיד. "בטעות, אני מצטער. אבל, דווקא יש לך סיכוי איתו.."אמר הארי ונשכב לי על המיטה. "אז מה... נהפכת להיות יועץ בענייני אהבה?" הסתכלתי עליו במהירות והמשכתי להפנות את ראשי לעבר הרוח הקרה שעטפה אותי. " לא ממש... אני פשוט מכיר ממש טוב את דאגי, את הטעם שלו בבנות את האישיות שלו" "מעניין למה" והסתכלתי עליו ועל התנוחה שהיה בה. "אל תסטי מהנושא! אם היית צריכה לבחור, היית בוחרת בדוגי או מישהו מבית הספר שלך?" הארי נהפך לרציני פתאום. "אממ. לא יודעת ! אני חושבת שהייתי בוחרת במישהו מבית הספר" מהחיוך הקטן שהיה לי הוא נהפך לפרצוף עצוב. אבל בפנים ידעתי שהייתי בוחרת בדוגי. "מה?" שאל הארי מופתע. שנינו לא ציפינו לתשובה הזאת. חייכתי קצת " אני נשמעת מוזר, אבל דאגי בן 20 אני בת 17 , כל העולם בערך מכיר אותו וזה קצת קשה..." "רק בגלל זה?" אמר הארי. הוא היה בטוח שאבחר בדוגי. "לא רק... קשה להסביר את זה" אמרתי. המשכתי לבהות בחלון , הרגשתי שכעוד כמה דקות דמעות קטנות של בלבול ינחתו על פניי. "נסי אותי" וחייך חיוך סקסי. "בתור הערצה אני ממש אוהבת אותו בתור נגן בס, המראה שלו הכל. אני גם יודעת עליו הרבה דברים. אבל אלה דברים של מעריצה בלבד. אבל יש הבדל גדול בין לדעת איזה שיר הוא הכי אוהב באלבום ובין לאהוב אותו ולצאת איתו בגדר של הזוגיות..."אמרתי. הדמעות כנראה ממש רצו לצאת מעיניי. "חחח... את יודעת שאת נדירה?" אמר והתיישב על המיטה. "לדאגי עוד לא נראה לי שהייתי מישהו שהייתה מאוהבת בו בצורה כזאתי, אחרי הכל, הוא דאגי לי-פוינטר, והרבה נשים לא ראו אותו מעבר לכך." "אממ..אני רואה שאני מפריע לך ולדמעות שלך לצאת. כשהן יצאו תמסרי להן שלא היתה להן סיבה לצאת." "אני אמסור.." אמרתי, בעוד שהארי התקרב אליי ונשק במצחי. "לילה טוב.. מה זה היה?" הסמקתי. " את פשוט חמודה... כמו אחות קטנה רק לא מעצבנת. אולי אני אפתח אלייך קראש" אמר וקרץ לעברי. "הארי יש לך חברה" הודעתי לו. הארי הביט בי עם עיניו המהפנטות ויצא. למחרת בבוקר קמתי (בזמן!!) כשיצאתי מהבית רק דני היה ער-מת כזה, ראו שמצבו היה בין שיכור אתמול לממש שיכור אתמול. "ביי" אמרתי לו "ביי תהני" פיהק. הוא החל ללכת בזיג-זג לעבר המקרר. הגעתי לכיתה התיישבתי במקום וחשבתי על מה שקרה אתמול. דאגי.הארי. החלון. והדמעות שלי. "אין מצב! זה לא יקרה אף-פעם!" אמרתי בקול. אולי אמרתי את זה חזק מדי, כי כל העיניים הסתובבו אליי. "מה לא יקרה?"
איזה נדחפת לוסי XD ואיזה פאדיחה קרתה לה עם הארי! איזה חמודה היא יצאה לך 
