simone racheli (נסיון)
- פותח הנושא אפיפני
- פורסם בתאריך
התערוכה: heck point
בגלריה autoricambi התערוכה מדברת על צורות הקיום המוסריות שהן נחלתו של האדם בחברה המודרנית באופן מקרי התערוכה נפתחה ביום תחילת המלחמה במפרץ ובכך העבירה הקשר סמי פוליטי למרות שלא הייתה כל כוונה לאמן מלכתחילה. צריך לציין שהעם האיטלקי מאוד פוליטית, והאיטלקים קיימו הפגנות מוסריות נגד המלחמה וכיום נגד משטר הכיבוש בעירק. מיד בכניסה לגלריה ישנה רשת של משפטים שמובילה למציאות שונה. המשפטים נגזרו בקפידה מיריעה ירוקה שמשמשת את הצבא והמשטרה האיטלקים . המשפטים חלקם כללים שתוחמים קודים מקובלים של התנהגות ויחד עם זאת מדברים על חופש אישי, מדובר למעשה במרשמים של חוקים שגורמים לנו לסוג של עוררות חברתית וסוג של שליטה בנפש באופן שמשנה את הנרטיב הצבאי ומסמן אותו , המשפטים הם מטאפורות שמדברות על גבולות מוסריים, דוגמאות למשפטים: אל תדרוך על הדשא, אסור לעשות רעש בלילה, אל תהייה לא אחראי , אל תנאף, אל תתחכם, סוג של משפטים שנמצאים בכל מקום, חוקים מעשרת הדיברות , חוקים חברתיים וכולל חוקים שאינם כתובים למעשה הוא מדבר על המלחמה הפנימית כמטאפורה למלחמה הלאומית. המשפטים: מיד בכניסה לגלריה
בגלריה autoricambi התערוכה מדברת על צורות הקיום המוסריות שהן נחלתו של האדם בחברה המודרנית באופן מקרי התערוכה נפתחה ביום תחילת המלחמה במפרץ ובכך העבירה הקשר סמי פוליטי למרות שלא הייתה כל כוונה לאמן מלכתחילה. צריך לציין שהעם האיטלקי מאוד פוליטית, והאיטלקים קיימו הפגנות מוסריות נגד המלחמה וכיום נגד משטר הכיבוש בעירק. מיד בכניסה לגלריה ישנה רשת של משפטים שמובילה למציאות שונה. המשפטים נגזרו בקפידה מיריעה ירוקה שמשמשת את הצבא והמשטרה האיטלקים . המשפטים חלקם כללים שתוחמים קודים מקובלים של התנהגות ויחד עם זאת מדברים על חופש אישי, מדובר למעשה במרשמים של חוקים שגורמים לנו לסוג של עוררות חברתית וסוג של שליטה בנפש באופן שמשנה את הנרטיב הצבאי ומסמן אותו , המשפטים הם מטאפורות שמדברות על גבולות מוסריים, דוגמאות למשפטים: אל תדרוך על הדשא, אסור לעשות רעש בלילה, אל תהייה לא אחראי , אל תנאף, אל תתחכם, סוג של משפטים שנמצאים בכל מקום, חוקים מעשרת הדיברות , חוקים חברתיים וכולל חוקים שאינם כתובים למעשה הוא מדבר על המלחמה הפנימית כמטאפורה למלחמה הלאומית. המשפטים: מיד בכניסה לגלריה
המחבל
פיסול בפוליאסטר וסיליקון קרוב להיפר ריאליזם בסגנונו אבל כדי להגיע למהות שלו סימון ויתר על הרמה המושלמת אלא כמטאפורה פיזית של עמדה רוחנית. המחבל בהגדרתו הוא פצצה אנושית העמידה שלו מביעה ספקות ופקפוק האם המעשה ראוי או לא מבחינה מוסרית. סימון סיפר לי שחשב על ציור מסוים של מיקלאנג'לו כשיצר את הדמות הזו, והעמדה שלו אינה מוסרית (טוב או רע) או פוליטית אלא הוא עצמו היה עסוק באדם שמאחורי הפצצה - זה שמהווה דוגמא של מישהו שימות או יהרוג או שניהם - הדמות היא מטאפורית לבחירות שכל אדם עושה בכל רגע נתון בחיי היומיום שלו, הוא דוגמא דרמטית וברורה שהיא רק מטאפורה למצב רגשי פנימי של בחירה מוסרית שנעשית על ידינו כל הזמן.
פיסול בפוליאסטר וסיליקון קרוב להיפר ריאליזם בסגנונו אבל כדי להגיע למהות שלו סימון ויתר על הרמה המושלמת אלא כמטאפורה פיזית של עמדה רוחנית. המחבל בהגדרתו הוא פצצה אנושית העמידה שלו מביעה ספקות ופקפוק האם המעשה ראוי או לא מבחינה מוסרית. סימון סיפר לי שחשב על ציור מסוים של מיקלאנג'לו כשיצר את הדמות הזו, והעמדה שלו אינה מוסרית (טוב או רע) או פוליטית אלא הוא עצמו היה עסוק באדם שמאחורי הפצצה - זה שמהווה דוגמא של מישהו שימות או יהרוג או שניהם - הדמות היא מטאפורית לבחירות שכל אדם עושה בכל רגע נתון בחיי היומיום שלו, הוא דוגמא דרמטית וברורה שהיא רק מטאפורה למצב רגשי פנימי של בחירה מוסרית שנעשית על ידינו כל הזמן.
החייל
עומד מעבר לפינה יש אדם בתוכו ובכל פעם שמבקר מגיע אליו הוא קופץ לעמידת דום ומצלמת וידאו מנציחה את הבעת הפנים של הצופה בוידאו הזה אפשר לצפות בקצה של התערוכה. החיל הוא פרדוקס הוא החיל החזק אבל בגדי החיל שלו תפןורים מתוויות של חברות מותגיות מסחריות, הוא נראה השולט (באמצעות החרב) אבל הוא בעצם הנשלט על ידי חברה על ידי הכלכלה , והוא המבטא את הקשר בין אינטרסים כלכלים לפעולות מוסריות או א/מורליות כמו מלחמה וכיבוש עם אחר.
עומד מעבר לפינה יש אדם בתוכו ובכל פעם שמבקר מגיע אליו הוא קופץ לעמידת דום ומצלמת וידאו מנציחה את הבעת הפנים של הצופה בוידאו הזה אפשר לצפות בקצה של התערוכה. החיל הוא פרדוקס הוא החיל החזק אבל בגדי החיל שלו תפןורים מתוויות של חברות מותגיות מסחריות, הוא נראה השולט (באמצעות החרב) אבל הוא בעצם הנשלט על ידי חברה על ידי הכלכלה , והוא המבטא את הקשר בין אינטרסים כלכלים לפעולות מוסריות או א/מורליות כמו מלחמה וכיבוש עם אחר.
עברתי על הצילומים
נראה לי שצריך להקדיש להם קצת יותר זמן. לבינתיים התרשמתי שהם מעניינים. אבל, לי יש רגישות לדקורטיביות וטריויאליות. ויש בהם מאלה. הסוכה של המשפטים הכי מצאה חן בעיני. המחבל והחייל הרבה פחות. והאמן עצמו נראה הרבה יותר חתיך מבעל הגלריה
) אפיפני תודה על התערוכה ומחשבה שעוברת לי עכשיו: מה בעצם יודע אמן אטילקי על "מחבלים" ו"חיילים". מהדימויים שהוא מציג יש לי הרגשה שהוא אוכל הרבה עיתונים כמו סטדי קיים, יענו לומד את הנושא טוב עכשיו במיוחד אחרי ה11 בספטמבר עלק נושא חם, מצלם כלומר מביא את הדימוי שלו מתוך דימויים לעוסים של התקשורת בלי שום תיווך אישי שלו . וזה בעייתי. כלורמ הוא מביא דימוי מתוך דימוי שגוי אבל בלי שום קומנט פנימי שלו על כך, על מה שנוצר בו, אצלו. אם הייתה מוטמעת בתוך העבודה שלו ההסתכלות שלו על דיומי היה בזה עניין אבל הוא מצלם דימויים כמו זירוקס. מה שלו בתוך כל העסק הזה?
נראה לי שצריך להקדיש להם קצת יותר זמן. לבינתיים התרשמתי שהם מעניינים. אבל, לי יש רגישות לדקורטיביות וטריויאליות. ויש בהם מאלה. הסוכה של המשפטים הכי מצאה חן בעיני. המחבל והחייל הרבה פחות. והאמן עצמו נראה הרבה יותר חתיך מבעל הגלריה
) אפיפני תודה על התערוכה ומחשבה שעוברת לי עכשיו: מה בעצם יודע אמן אטילקי על "מחבלים" ו"חיילים". מהדימויים שהוא מציג יש לי הרגשה שהוא אוכל הרבה עיתונים כמו סטדי קיים, יענו לומד את הנושא טוב עכשיו במיוחד אחרי ה11 בספטמבר עלק נושא חם, מצלם כלומר מביא את הדימוי שלו מתוך דימויים לעוסים של התקשורת בלי שום תיווך אישי שלו . וזה בעייתי. כלורמ הוא מביא דימוי מתוך דימוי שגוי אבל בלי שום קומנט פנימי שלו על כך, על מה שנוצר בו, אצלו. אם הייתה מוטמעת בתוך העבודה שלו ההסתכלות שלו על דיומי היה בזה עניין אבל הוא מצלם דימויים כמו זירוקס. מה שלו בתוך כל העסק הזה?נדמה לי לא בטוח
שדיברנו פעם על העניין הזה ,ובאמת איך צריך ...צריך? להראות מחבל ,נדמה לי שבתוך המישפט הזה מסתתרת אירוניה כי למען האמת המחבלים כפי שאנו מכירים וגם רובנו למזלנו הטוב רק דרך העיתון או המדיה ,המחבלים המתאבדים מנסים להידמות לנו ,כלומר לנו לישראלים, אז איך אנו נראים? חייל זה קל כי הוא לובש מדים ויש כביכול שוני ואפיון וזה מעניין ככול שאנו מדברים על חייל הרי ברור שיש "מראה" חיילי וכאשר אנו מדברים על אזרח עדיין אנו שואלים איך הוא נראה? כאילו מתאבד מחבל הרי אינו יכול להיות בעל "מראה" מסוים הוא הרי מנסה להיטמע במרחב שבו הוא אמור להתפוצץ ובכך ישנה איזו אמירה יותר עמוקה של התפקיד של המתאבד אולי לא מודעת על היותו, על איזה נסיון לשנות את הסביבה,כמובן שהשינוי במיקרה הזה הוא מסוג מאד פאטלי. וקראתי עכשיו איזה מישהו שמנסה לדבר על צרפת על מה שקורה שם משהו פוליטי ,על עצם העניין שיש נהירה לצרפת של האיסלם הוא כותב מהימין ,לא חשוב בכל אופן יש שם איזו הבחנה מהפרספקטיבה שלו ,היינו ערבים נוהרים לצרפת אבל הם לא משנים את הדרך שלהם(המסורתית -הם לא נטמעים בסביבה) וישנו הויכוח עכשיו בצרפת אם להתיר לתלמידות להיכנס לכיתה עם לבוש מסורתי שאינו צרפתי כאילו איך נראה לבוש צרפתי שהוא שונה מהאחר האיסלמי,מיתמם לו הכותב הזה מדוע הערבים נשארים ערבים כשהם בצרפת מה טעם הם לא נטמעים ב"צרפתיות" שזה עניין גם כשלעצמו מהי אותה "צרפתיות",, ונדמה לי שברור שמצד אחד אי-אפשר לטעון לגבי רב תרבותיות ולהישאר הומגוני וגם לשאול איך נראה מחבל או צרפתי או ישראלי,והנה צרפת מאותגרת עכשיו עד כמה היא ליברלית ,ודרכה להראות זאת היא ההשלכה כלפי חוץ ,הרי נערה מוסלמית לא תיכנס לכיתה ברעלה(בצרפת עצמה-למה לא?) ,אבל כלפי חוץ נניח ישראל , או ארה"ב ישנה ביקורת צרפתית על חוסר מרחב לאיסלם,אולי חוסר יכולת לקבל את האחר מעניין איך אומרים את זה בצרפתית. אבל בדיוק זו הבעיה שערבי נניח או יהודי אורתודכסי אינם יכולים להיטמא בסביבה מבלי שהסביבה תחוש מאויימת-או תחוש שהם אינם שייכים לה ,אבל הסביבה הרי נידרשת במיבחן הזה להתאים לשונים ממנה. אה וכל זה בעצם על המחבל מתאבד ,מה שנוצר כתוצאה מהקונפלקט שמציג מחבל מתאבד לא רק בעצם היותו כזה ,אלא מה הוא בעצם משגר לנו...אולי זה מצחיק אבל מחבלים בלונדניים הרי מבוקשים בסביבה ויש כאלה שמתאפרים לפני .. אבל הטענה שלהם שהם באים לשנות את הסביבה ,נניח הם רוצים להישאר ערבים מסרותיים ,אבל לצורך הפגנת התוכן ה"מחבלי" הזה הם חייבים להישתנות. הם חייבים דווקא בשיא פעולת החתרנות שלהם להיטמע בסביבה להידמות לקורבן!.למרות שהכוונה שלהם היא להדבירו במובן השלילי . הכוונה למחבלים לא לערבים נו אני מתבלבל פה ,והרי זוהי בדיוק הסיבה שלפעמים אנו נבוכים לגבי המראה הזה ,שאינו מסוים ואינו קונקרטי ,זוהי מראה. כל אדם יכול להראות כמו מחבל מתאבד במיוחד אם אינו נראה ערבי ומוסלמי (אגב איך הם נראים?),אבל כל- אדם הרי בלתי אפשרי לתיאור ,כדי להביא יצוג חייבים לצמצמו למשהו שעין שהיא משוחדת וכבר "שיפוטית" תצליח להבין שמדובר במחבל... והנה אנו חוזרים למראה היהודי של...נו טוב איך נראה יהודי? ובאמת זו דילמה כי יהודי לא נראה ,כלומר יש יהודים מובהקים שהרי הם לבושים בדגל המראה היהודי שלהם ,אבל אנו הישראלים הבלתי "יהודיים" כביכול האם אנו נראים בכלל .. זהו שמתבשלת פה איזו אופרציה גדולה ,והרי איך נראה באמת לו היינו אנו רוצים להיות מחבלים נניח מתאבדים בתוך סביבה ערבית ,היינו מתחפשים לערבים ,וזה מעניין ה"קירוב" הזה שנוצר רגע לפני הפיצוץ הגדול. מובן שמדובר בקירבה אנושית ,מין אינטמיות שנוצרת בלי מודעות ברגעי ההתאחדות ..נו שיהיה. אגב זה משליך אותי לצילומים של מיכאלוב נדמה לי זה שמו ,ועל הטענה שהוא מקצין את ה"מראה" השיפוטי הזה הסטיגמטי.
שדיברנו פעם על העניין הזה ,ובאמת איך צריך ...צריך? להראות מחבל ,נדמה לי שבתוך המישפט הזה מסתתרת אירוניה כי למען האמת המחבלים כפי שאנו מכירים וגם רובנו למזלנו הטוב רק דרך העיתון או המדיה ,המחבלים המתאבדים מנסים להידמות לנו ,כלומר לנו לישראלים, אז איך אנו נראים? חייל זה קל כי הוא לובש מדים ויש כביכול שוני ואפיון וזה מעניין ככול שאנו מדברים על חייל הרי ברור שיש "מראה" חיילי וכאשר אנו מדברים על אזרח עדיין אנו שואלים איך הוא נראה? כאילו מתאבד מחבל הרי אינו יכול להיות בעל "מראה" מסוים הוא הרי מנסה להיטמע במרחב שבו הוא אמור להתפוצץ ובכך ישנה איזו אמירה יותר עמוקה של התפקיד של המתאבד אולי לא מודעת על היותו, על איזה נסיון לשנות את הסביבה,כמובן שהשינוי במיקרה הזה הוא מסוג מאד פאטלי. וקראתי עכשיו איזה מישהו שמנסה לדבר על צרפת על מה שקורה שם משהו פוליטי ,על עצם העניין שיש נהירה לצרפת של האיסלם הוא כותב מהימין ,לא חשוב בכל אופן יש שם איזו הבחנה מהפרספקטיבה שלו ,היינו ערבים נוהרים לצרפת אבל הם לא משנים את הדרך שלהם(המסורתית -הם לא נטמעים בסביבה) וישנו הויכוח עכשיו בצרפת אם להתיר לתלמידות להיכנס לכיתה עם לבוש מסורתי שאינו צרפתי כאילו איך נראה לבוש צרפתי שהוא שונה מהאחר האיסלמי,מיתמם לו הכותב הזה מדוע הערבים נשארים ערבים כשהם בצרפת מה טעם הם לא נטמעים ב"צרפתיות" שזה עניין גם כשלעצמו מהי אותה "צרפתיות",, ונדמה לי שברור שמצד אחד אי-אפשר לטעון לגבי רב תרבותיות ולהישאר הומגוני וגם לשאול איך נראה מחבל או צרפתי או ישראלי,והנה צרפת מאותגרת עכשיו עד כמה היא ליברלית ,ודרכה להראות זאת היא ההשלכה כלפי חוץ ,הרי נערה מוסלמית לא תיכנס לכיתה ברעלה(בצרפת עצמה-למה לא?) ,אבל כלפי חוץ נניח ישראל , או ארה"ב ישנה ביקורת צרפתית על חוסר מרחב לאיסלם,אולי חוסר יכולת לקבל את האחר מעניין איך אומרים את זה בצרפתית. אבל בדיוק זו הבעיה שערבי נניח או יהודי אורתודכסי אינם יכולים להיטמא בסביבה מבלי שהסביבה תחוש מאויימת-או תחוש שהם אינם שייכים לה ,אבל הסביבה הרי נידרשת במיבחן הזה להתאים לשונים ממנה. אה וכל זה בעצם על המחבל מתאבד ,מה שנוצר כתוצאה מהקונפלקט שמציג מחבל מתאבד לא רק בעצם היותו כזה ,אלא מה הוא בעצם משגר לנו...אולי זה מצחיק אבל מחבלים בלונדניים הרי מבוקשים בסביבה ויש כאלה שמתאפרים לפני .. אבל הטענה שלהם שהם באים לשנות את הסביבה ,נניח הם רוצים להישאר ערבים מסרותיים ,אבל לצורך הפגנת התוכן ה"מחבלי" הזה הם חייבים להישתנות. הם חייבים דווקא בשיא פעולת החתרנות שלהם להיטמע בסביבה להידמות לקורבן!.למרות שהכוונה שלהם היא להדבירו במובן השלילי . הכוונה למחבלים לא לערבים נו אני מתבלבל פה ,והרי זוהי בדיוק הסיבה שלפעמים אנו נבוכים לגבי המראה הזה ,שאינו מסוים ואינו קונקרטי ,זוהי מראה. כל אדם יכול להראות כמו מחבל מתאבד במיוחד אם אינו נראה ערבי ומוסלמי (אגב איך הם נראים?),אבל כל- אדם הרי בלתי אפשרי לתיאור ,כדי להביא יצוג חייבים לצמצמו למשהו שעין שהיא משוחדת וכבר "שיפוטית" תצליח להבין שמדובר במחבל... והנה אנו חוזרים למראה היהודי של...נו טוב איך נראה יהודי? ובאמת זו דילמה כי יהודי לא נראה ,כלומר יש יהודים מובהקים שהרי הם לבושים בדגל המראה היהודי שלהם ,אבל אנו הישראלים הבלתי "יהודיים" כביכול האם אנו נראים בכלל .. זהו שמתבשלת פה איזו אופרציה גדולה ,והרי איך נראה באמת לו היינו אנו רוצים להיות מחבלים נניח מתאבדים בתוך סביבה ערבית ,היינו מתחפשים לערבים ,וזה מעניין ה"קירוב" הזה שנוצר רגע לפני הפיצוץ הגדול. מובן שמדובר בקירבה אנושית ,מין אינטמיות שנוצרת בלי מודעות ברגעי ההתאחדות ..נו שיהיה. אגב זה משליך אותי לצילומים של מיכאלוב נדמה לי זה שמו ,ועל הטענה שהוא מקצין את ה"מראה" השיפוטי הזה הסטיגמטי.
דווקא החייל של סימון לא כל כך ברור
הוא לובש מדים ומחזיק ביד נשק אבל אם תשים לב והעליתי צילומים נוספים של פרטים מהפסל של החייל: - המדים שלו עשויים מתויות של מותגים כלומר הרמז הברור הוא להתערבבות של התרבות האזרחית בתוך עולם המושגים ובעיקר הערכים הצבאי. *נדמה לי שזה בעצם לב התערוכה וזה הנושא העיקרי שעליו הוא רוצה לדבר*. כששוחחתי איתו בגלריה הוא הדגיש שהתערוכה אינה פוליטית והוא נמנע מלנקוט עמדה למרות שנורא קל לקרוא בה עמדה פוליטית וגם הטיימינג של הפתיחה שלה מעודד את זה, אבל הנושא שלו הוא ערכים : ערכים פשוטים - טריוויאלים כאלו שמופנמים אצלנו בלי שום מחשבה יתרה. כמו המשפטים שהוא גזר בתוך יריעת הפלסטיק הירוקה. בכל זאת אני חושבת שהנושא לא יכול להיות חפ מעמדות פוליטיות וגם גזעניות בגלל שהוא חי באירופה של שנות אלפיים ברומא שהיא עיר נורא פוליטית ולכל אזרח קטן יש דעה ואמירה שהוא מבטא בדגלים מתנוססים מחלון הדירה שלו. אירופה בכלל מעניינת מבחינת היחס שלה למיעוטים: דיברנו על זה פעם (שנינו לא בפורום). צרפת למשל , פריז ליתר דיוק, הפכה את עצמה למעוז מוסלמי , יש חלקים שלמים רבעים גדולים בעיר שלא נראים פריז בכלל ולא נעים ללכת בהם. פריז שלי שקשורה לזכרונות המוקדמים שלי היא פריז אחרת, היא הפריז מהרחובות הקטנים מסביב לסורבון שוק מופטר, בתי הקפה השמשיים בכל פינה, נערות שיצאו מהסרט "אמילי" ורצות על עקבים דקיקים גבוהים בחצאיות מיני צרות בצורה חופשית עם בגט ובקבוק יין מתחת לזרוע וכל תנועה שלהן מריחה מהיפראקטיביות. הפריז הזו שאני זוכרת מילדותי (ופוסט צייר בטח גם) קיימת היום באזורים מסויימים שהולכים ומצטמצמים, הצרפתים האלו שכמה שהם יפים וטעימים, יש להם אופי של בני זונות והם הביאו את זה על עצמם ואין לי אפילו טיפה של רחמים עליהם רק קצת צער בלב על ההרס של מה שהיה יפה בפריז. באיטליה זה אחרת. התרבות האיטלקית שונה: חופשית מתגלגלת, פחות מפליצה מחשיבות עצמית, היא הייתה כזו מתמיד . ודווקא ברומא ראיתי פחות מהגרים מוסלמיים ושולי החברה עדיין שמורים לצוענים ומהגרים מהודו. אז איך נראה מחבל אמק? אין לי מושג - מעולם לשמחתי לא ראיתי אחד עין בעין. אני חייבת לספר שבגלריה כשדברתי עם האמן והגלריסט הם קצת החווירו כשאמרתי שאני מישראל , הם גימגמו משהו במבוכה שזו לא תערוכה פוליטית וגם שאני בטח רואה כאלו מחבלים יותר מהם ולא האמינו לי שלא הייתי קרובה מרחק יריקה מחבל או פיגוע. מה שכתבת אמק בכל אופן מתקשר לסטיגמטיות שגם זויה ורועי רוזן עוסקים בה - בהקשר ליהדות ויכול להיות שדווקא בעולם הגלובליזציה ואירופה המאוחדת ופתיחת הגבולות מתחילות שוב לצוץ העמדות האתניות קבוצתיות סתם כי זה טיבו של העולם, האדם הצורך בהעמדה יחודית או ההכנות לקראת המלחמה המפוצצת הבאה במילניום החדש?
הוא לובש מדים ומחזיק ביד נשק אבל אם תשים לב והעליתי צילומים נוספים של פרטים מהפסל של החייל: - המדים שלו עשויים מתויות של מותגים כלומר הרמז הברור הוא להתערבבות של התרבות האזרחית בתוך עולם המושגים ובעיקר הערכים הצבאי. *נדמה לי שזה בעצם לב התערוכה וזה הנושא העיקרי שעליו הוא רוצה לדבר*. כששוחחתי איתו בגלריה הוא הדגיש שהתערוכה אינה פוליטית והוא נמנע מלנקוט עמדה למרות שנורא קל לקרוא בה עמדה פוליטית וגם הטיימינג של הפתיחה שלה מעודד את זה, אבל הנושא שלו הוא ערכים : ערכים פשוטים - טריוויאלים כאלו שמופנמים אצלנו בלי שום מחשבה יתרה. כמו המשפטים שהוא גזר בתוך יריעת הפלסטיק הירוקה. בכל זאת אני חושבת שהנושא לא יכול להיות חפ מעמדות פוליטיות וגם גזעניות בגלל שהוא חי באירופה של שנות אלפיים ברומא שהיא עיר נורא פוליטית ולכל אזרח קטן יש דעה ואמירה שהוא מבטא בדגלים מתנוססים מחלון הדירה שלו. אירופה בכלל מעניינת מבחינת היחס שלה למיעוטים: דיברנו על זה פעם (שנינו לא בפורום). צרפת למשל , פריז ליתר דיוק, הפכה את עצמה למעוז מוסלמי , יש חלקים שלמים רבעים גדולים בעיר שלא נראים פריז בכלל ולא נעים ללכת בהם. פריז שלי שקשורה לזכרונות המוקדמים שלי היא פריז אחרת, היא הפריז מהרחובות הקטנים מסביב לסורבון שוק מופטר, בתי הקפה השמשיים בכל פינה, נערות שיצאו מהסרט "אמילי" ורצות על עקבים דקיקים גבוהים בחצאיות מיני צרות בצורה חופשית עם בגט ובקבוק יין מתחת לזרוע וכל תנועה שלהן מריחה מהיפראקטיביות. הפריז הזו שאני זוכרת מילדותי (ופוסט צייר בטח גם) קיימת היום באזורים מסויימים שהולכים ומצטמצמים, הצרפתים האלו שכמה שהם יפים וטעימים, יש להם אופי של בני זונות והם הביאו את זה על עצמם ואין לי אפילו טיפה של רחמים עליהם רק קצת צער בלב על ההרס של מה שהיה יפה בפריז. באיטליה זה אחרת. התרבות האיטלקית שונה: חופשית מתגלגלת, פחות מפליצה מחשיבות עצמית, היא הייתה כזו מתמיד . ודווקא ברומא ראיתי פחות מהגרים מוסלמיים ושולי החברה עדיין שמורים לצוענים ומהגרים מהודו. אז איך נראה מחבל אמק? אין לי מושג - מעולם לשמחתי לא ראיתי אחד עין בעין. אני חייבת לספר שבגלריה כשדברתי עם האמן והגלריסט הם קצת החווירו כשאמרתי שאני מישראל , הם גימגמו משהו במבוכה שזו לא תערוכה פוליטית וגם שאני בטח רואה כאלו מחבלים יותר מהם ולא האמינו לי שלא הייתי קרובה מרחק יריקה מחבל או פיגוע. מה שכתבת אמק בכל אופן מתקשר לסטיגמטיות שגם זויה ורועי רוזן עוסקים בה - בהקשר ליהדות ויכול להיות שדווקא בעולם הגלובליזציה ואירופה המאוחדת ופתיחת הגבולות מתחילות שוב לצוץ העמדות האתניות קבוצתיות סתם כי זה טיבו של העולם, האדם הצורך בהעמדה יחודית או ההכנות לקראת המלחמה המפוצצת הבאה במילניום החדש?
דמות החייל
אפשר לראות שני מרכיבים - מצד אחד את ה"פוזה", צורת העמידה ומצד שני את המדים. כלומר, לדעתי, יש כאן אמירה וחתרנות תחתיה, והכי מעניין שקשה לקבע את האמירה הדומיננטית ובשל כך גם את החתרנות, כיוון שהחייל אירוני מלכתחילה, ואירוניה מטבעה מסרבת לומר דבר "חד משמעי". המחבל, החייל הן לא דמויות פוליטיות. אני חושב, שאנחנו כישראלים רואים בה פוליטיות.
אפשר לראות שני מרכיבים - מצד אחד את ה"פוזה", צורת העמידה ומצד שני את המדים. כלומר, לדעתי, יש כאן אמירה וחתרנות תחתיה, והכי מעניין שקשה לקבע את האמירה הדומיננטית ובשל כך גם את החתרנות, כיוון שהחייל אירוני מלכתחילה, ואירוניה מטבעה מסרבת לומר דבר "חד משמעי". המחבל, החייל הן לא דמויות פוליטיות. אני חושב, שאנחנו כישראלים רואים בה פוליטיות.
נכון עכשיו כשאתה מזכיר את זה
נזכרתי שראיתי בגלריה זומר לפני כמה שנים כחלק מתערוכה קבוצתית עבודה שלו של פסלון שעשוי מצבעי לוגו וססמאות של מוצרי צריכה ידועים סוג של דיבור על חברה צרכנית שמנופפת בססמאות מרוכנות. ויש גם קשר קליל בין העבודות של האיטלקי לאסטטיקה של מישורי (אם כבר מדקדקים)
נזכרתי שראיתי בגלריה זומר לפני כמה שנים כחלק מתערוכה קבוצתית עבודה שלו של פסלון שעשוי מצבעי לוגו וססמאות של מוצרי צריכה ידועים סוג של דיבור על חברה צרכנית שמנופפת בססמאות מרוכנות. ויש גם קשר קליל בין העבודות של האיטלקי לאסטטיקה של מישורי (אם כבר מדקדקים)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.