slut slut slut! אבל... מקפל את הזנב
טוב. למי שלא שם לב, למי שלא שיעממתי אותו עם סיפורי עדיין, הנה חזרה בקצרה: לפני חודשיים עברתי למרכז גיילנד, כמות היציאות שלי עלתה מאחת לחודש לארבע פעמים בשבוע, גודל הכבד שלי עלה ביחס ישיר לכמות היציאות, כמות האנשים שהכרתי לצרכי דייט/חברים במובן הפרנדלי של המילה/hook ups עלתה עוד יותר. הכרתי אנשים שווים, הכרתי אנשים שווים וטפשים, הכרתי אנשים שעשו לי את זה וחיש קל הרסו את זה, בשלב מסויים חברים שלי אמרו לי להפסיק לתת להם שמות חדשים כי הם איבדו את יכולת המעקב, ההבנה שאני כנראה באמת סלאט הגיעה כשמאי התחילה להתבלבל לי בשמות. והשיא הגיע בסופ"ש הזה. אחרי שביום חמישי עשינו גיי ת´נקס גיבינג (ארוחה בחברת הומואים ומרתון QAF), יצאתי לי להנאתי לקובלט ביום שישי. החלטתי שאחת ולתמיד אני מוצא מישהו שמוצא חן בעיני ומתחיל לדבר איתו. מה הכי גרוע שיקרה, יקיא עלי? וכך מצאתי איש חביב המרקד כאילו אין מחר, וכל כך יפה שהריר כבר התחיל לעשות דרכו החוצה. זרועות בנויות ככה כמו שכתוב בתורה, קעקוע במקום שאלוהים רצה, ואפילו זיפי זקן שלחלוטין לא הקטע שלי - עשו לי את זה. ניגשתי, הצגתי את עצמי, שוחחנו קלות, סירבתי להאמין לו שהוא בן 34 ודרשתי לראות תעודה מזהה. אכן בציר 1968, ומה אני אגיד לכם... בציר משובח ממיטב ה-1980 שאני מכיר. ביקש טלפון, הבטיח להתקשר. עוד לא עשה את זה, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שיניב התחיל עם מישהו במועדון והמישהו לא הקיא עליו. הלאה. יום שבת, מני ליהמן חוזר לניישן, יניב חוזר גם. כמה שעות לפני היציאה לניישן כבר היינו אחרי hook up של חמש אחה"צ ואחרי דייט עם הסקוטי שנשמור אותו כחבר וזהו. שופע ביטחון מלילה קודם החלטתי שאם אתמול יכולתי - גם הלילה אני יכול להתחיל עם מישהו. וכך מצאתי לעצמי את המטרה להערב. אך אבוי, כריס, כתב רשת NBC החליט שדווקא הערב הוא דוחף את הלשון שלו לתוך האוזן שלי, ומה אני אגיד לכם, למרות החיוך המהמם אפריקאים אמריקאים ששוקלים פי 2 ממני לא עושים לי את זה.. היה עצוב כל כך לדחות אותו, אבל אין ברירה. ריידן, שומרת הסף של חדר הVIP עודדה אותי, וכך מעודד רדפתי אחרי המטרה ששמה מסתבר, ג´ייסון. גבוה, רזה, בלונדיני, פרצוף מהמם סטייל הפליט הקרואטי... כמו שאני אוהב (כן, כן, אני יודע, אני אוהב הרבה סוגים וטעמים). "אני הולך לשרותים", הוא אמר לי בשלב מסויים. אחרי דקות ארוכות ראיתי אותו משחק עם ילד אחר... וזה היה הזמן לסגור את הלילה, ללכת אבל וחפוי ראש הביתה. עצוב? מוזר אבל לא. מדוכא על סף דמעות כמו פעם? לא ולא. קצת מבואס? נו מה, לא נעים לקפל את הזנב בין הרגליים. נתחיל עוד פעם עם מישהו במועדון? פחחחח... לא ולא. ניסינו, כשלנו, לא עוד. לפחות לא הולכים לניישן עד שמאי מגיעה (עובדים בראשון בבוקר וכו´). שיהייה לכולם שבוע נאה, יניב.
טוב. למי שלא שם לב, למי שלא שיעממתי אותו עם סיפורי עדיין, הנה חזרה בקצרה: לפני חודשיים עברתי למרכז גיילנד, כמות היציאות שלי עלתה מאחת לחודש לארבע פעמים בשבוע, גודל הכבד שלי עלה ביחס ישיר לכמות היציאות, כמות האנשים שהכרתי לצרכי דייט/חברים במובן הפרנדלי של המילה/hook ups עלתה עוד יותר. הכרתי אנשים שווים, הכרתי אנשים שווים וטפשים, הכרתי אנשים שעשו לי את זה וחיש קל הרסו את זה, בשלב מסויים חברים שלי אמרו לי להפסיק לתת להם שמות חדשים כי הם איבדו את יכולת המעקב, ההבנה שאני כנראה באמת סלאט הגיעה כשמאי התחילה להתבלבל לי בשמות. והשיא הגיע בסופ"ש הזה. אחרי שביום חמישי עשינו גיי ת´נקס גיבינג (ארוחה בחברת הומואים ומרתון QAF), יצאתי לי להנאתי לקובלט ביום שישי. החלטתי שאחת ולתמיד אני מוצא מישהו שמוצא חן בעיני ומתחיל לדבר איתו. מה הכי גרוע שיקרה, יקיא עלי? וכך מצאתי איש חביב המרקד כאילו אין מחר, וכל כך יפה שהריר כבר התחיל לעשות דרכו החוצה. זרועות בנויות ככה כמו שכתוב בתורה, קעקוע במקום שאלוהים רצה, ואפילו זיפי זקן שלחלוטין לא הקטע שלי - עשו לי את זה. ניגשתי, הצגתי את עצמי, שוחחנו קלות, סירבתי להאמין לו שהוא בן 34 ודרשתי לראות תעודה מזהה. אכן בציר 1968, ומה אני אגיד לכם... בציר משובח ממיטב ה-1980 שאני מכיר. ביקש טלפון, הבטיח להתקשר. עוד לא עשה את זה, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שיניב התחיל עם מישהו במועדון והמישהו לא הקיא עליו. הלאה. יום שבת, מני ליהמן חוזר לניישן, יניב חוזר גם. כמה שעות לפני היציאה לניישן כבר היינו אחרי hook up של חמש אחה"צ ואחרי דייט עם הסקוטי שנשמור אותו כחבר וזהו. שופע ביטחון מלילה קודם החלטתי שאם אתמול יכולתי - גם הלילה אני יכול להתחיל עם מישהו. וכך מצאתי לעצמי את המטרה להערב. אך אבוי, כריס, כתב רשת NBC החליט שדווקא הערב הוא דוחף את הלשון שלו לתוך האוזן שלי, ומה אני אגיד לכם, למרות החיוך המהמם אפריקאים אמריקאים ששוקלים פי 2 ממני לא עושים לי את זה.. היה עצוב כל כך לדחות אותו, אבל אין ברירה. ריידן, שומרת הסף של חדר הVIP עודדה אותי, וכך מעודד רדפתי אחרי המטרה ששמה מסתבר, ג´ייסון. גבוה, רזה, בלונדיני, פרצוף מהמם סטייל הפליט הקרואטי... כמו שאני אוהב (כן, כן, אני יודע, אני אוהב הרבה סוגים וטעמים). "אני הולך לשרותים", הוא אמר לי בשלב מסויים. אחרי דקות ארוכות ראיתי אותו משחק עם ילד אחר... וזה היה הזמן לסגור את הלילה, ללכת אבל וחפוי ראש הביתה. עצוב? מוזר אבל לא. מדוכא על סף דמעות כמו פעם? לא ולא. קצת מבואס? נו מה, לא נעים לקפל את הזנב בין הרגליים. נתחיל עוד פעם עם מישהו במועדון? פחחחח... לא ולא. ניסינו, כשלנו, לא עוד. לפחות לא הולכים לניישן עד שמאי מגיעה (עובדים בראשון בבוקר וכו´). שיהייה לכולם שבוע נאה, יניב.