aureliano1
New member
small one
איננו טריים ,כבר ידענו קרבות כבר חווינו ימים ולילות ללא נחת אך נוכך הצפון העולה בלהבות רוחנו עד קצה היכולת נמתחת הציוד כבר מוכן, התיקים נארזו הכוונת אופסה, הצירים נלמדו בין תרגיל למסדר נתאסף במדרון נחייך ונצחק בצילום אחרון הגענו לגבול "מתי היציאה?" הקודקוד מסמן לשמור על דממה לאחר כשעה הוא פולט לחישה: "קיבלנו אישור לתחילת התנועה" השטח סבוך, הליכה לא פשוטה כל אבן נראית כמו מטען חבלה על כל רעש ורחש אנחנו עוצרים עוצרים נשימה, מסמנים, מקשיבים... ניזהר ניזהר, אך ליעד נגיע החוד את הכוח בשקט יניע נגיע לכפר, נזהה מטרות נפרוס את הצוות, נספור השניות. ואז כאשר הכל כבר מוכן לוחצים על ההדק בזמן מתואם הלאווים עפים... ננעצים בבתים פיצוצים ועשן את הכפר מעירים מוריד את הלאו, מוחה הזעה כאשר מול עיניי מזהה מטרה אחד קצת נמוך, ואחר עם זקן שני מחבלים מכוונים את נשקם אינני מספיק לעשות מאומה סדרת יריות ואחר כך דממה אל הצוות אני מתגלגל בזחילה עם רגל נגררת ולסת שבורה הקרב רק התחיל, אך אני כבר מוטל כל בגדי אדומים וראשי מעורפל הבלקהוק יסיע אותי לרמב"ם ושם אנותח, כשכולי מסומם היה זה ביולי, אלפיים ושש ואני בדרכי במהרה מתאושש אך יומיום בלילה, בזמן השינה אני שוב בלבנון, חותר למגע
איננו טריים ,כבר ידענו קרבות כבר חווינו ימים ולילות ללא נחת אך נוכך הצפון העולה בלהבות רוחנו עד קצה היכולת נמתחת הציוד כבר מוכן, התיקים נארזו הכוונת אופסה, הצירים נלמדו בין תרגיל למסדר נתאסף במדרון נחייך ונצחק בצילום אחרון הגענו לגבול "מתי היציאה?" הקודקוד מסמן לשמור על דממה לאחר כשעה הוא פולט לחישה: "קיבלנו אישור לתחילת התנועה" השטח סבוך, הליכה לא פשוטה כל אבן נראית כמו מטען חבלה על כל רעש ורחש אנחנו עוצרים עוצרים נשימה, מסמנים, מקשיבים... ניזהר ניזהר, אך ליעד נגיע החוד את הכוח בשקט יניע נגיע לכפר, נזהה מטרות נפרוס את הצוות, נספור השניות. ואז כאשר הכל כבר מוכן לוחצים על ההדק בזמן מתואם הלאווים עפים... ננעצים בבתים פיצוצים ועשן את הכפר מעירים מוריד את הלאו, מוחה הזעה כאשר מול עיניי מזהה מטרה אחד קצת נמוך, ואחר עם זקן שני מחבלים מכוונים את נשקם אינני מספיק לעשות מאומה סדרת יריות ואחר כך דממה אל הצוות אני מתגלגל בזחילה עם רגל נגררת ולסת שבורה הקרב רק התחיל, אך אני כבר מוטל כל בגדי אדומים וראשי מעורפל הבלקהוק יסיע אותי לרמב"ם ושם אנותח, כשכולי מסומם היה זה ביולי, אלפיים ושש ואני בדרכי במהרה מתאושש אך יומיום בלילה, בזמן השינה אני שוב בלבנון, חותר למגע