sos...איך אני מתמודדת?!

[lia*]

sos...איך אני מתמודדת?!

בוקר טוב לכולם.. לא יודעת מאיפה תהלחיל אפילו.. אתמול הרגשתי שאני הולכת למות.. אכלתי יותר מדי ולמרות שהאוכל היה רך ועבר הכל( אפילו התפלאתי שזה עובר בכזאת קלות!)- לאחר כחצי שעה שאכלתי הרגשתי מפוצצת.. ניסיתי ללכת להקיא אבל שום דבר לא עזר כנראה האוכל כבר עבר מהפאוצ´ לקיבה ושום דבר לא יצא.. הרגשתי שאני ממש נחנקת . הכי עצוב שעוד לפני שהתחלתי לאכול ידעתי שהיום זה יקרה לי- ההתפרצות של מחלה המפלצתית שלי. אני מודעת לכך שאני לפעמי לא שולטת בכמויות האוכל ואני מודעת לכך שזאת בהחלט מחלה.. מאתמול אני נרגישה את ההרגשה הנוראית בבטן- הרגשת מלאות.. אני ממש ממש בתסביך.. רציתי לשאול אם זה קורה לכל המנותחים ולא רק לי(יותר נכון לדעת שאני לא לבד..) אני פשוט קוראת כאן שכולם מתמודדים כ"כ יפה עם זה ו אני.. אני מתנהגת כ"כ לא פייר כלפי עצמי למרות שיודעת שזה מזיק. זה פשוט .. מין אטרף כזה.. בזמן שאני אוכלת אני אומרת לעצמי- טוב, זהו את כהבר מלאה, תפסיקי- וממשיכה לאכול.... מפחיד לי נורא.. אני לא מבדילה בין מלאות לשובע וזה מה שקורה בסופו של דבר.

 

[מירי,]

את בכלל לא לבד!!

זו בדיוק הסיבה שאני מחכה לניתוח ראש... יש לי פעמים כשאני אוכלת מהעניים והמון שאח"כ אני פשוט סובלת שעות (או עד שאני מצליחה להרדם).. אין פתרון קסם - ואם מישהו מוצא אחד כזה שיספר לי בדחיפות!! - הרבה עבודה ללמוד מה הכמויות שצריך לאכול ולהפסיק כשמסיימים אותם שובע מריגשים בערך חצי שעה אחרי...

 

[RomiVais]

ליה יקרה.. ../images/Emo24.gif

אני מקווה שאת כבר מרגישה טוב יותר... קשה לי לייעץ לך כי לא קורה לי הרבה שאני אוכלת עד שאני מתפוצצת, בעצם לא הרגשתי אף פעם כל כך רע כפי שתיארת את. אולי בכל זאת משהו קטן, כשאת באה לאכול, קחי את האוכל בכמות קטנה ובצלחת קטנה. לדעתי תמיד תיקחי את הכמות הכי קטנה שנראית לך סבירה. עוד הצעה קטנה, תעשי משהו תוך כדי אכילה, כך "תמרחי" את הארוחה לפרק זמן ארוך יותר וכך תוכלי לאט יותר, כי תהיי עסוקה בין ביס לביס. ו"תזכי" לתחושבת השובע אולי לפני שתסיימי...... אולי זה יעזור... בכל מקרה, זו עבודה שלך עם עצמך. את צריכה למצוא את הדרך לא לחזור על הטעויות שגורמות לך להרגשה רעה, כי באמת חבל, לא מגיע לך לסבול!!! בהצלחה יקירתי, כולנו יודעים פה כמה זה קשה, אבל קשה זה לא בלתי אפשרי - זה מה שאני תמיד אומרת!!! תמשיכי לעדכן אותנו, ושיהיה לך בהצלחה ויום נפלא, רומי

 

[lia*]

היי רומי´לה!! אני תמיד עושה משהו

כשאוכלת , אני תמיד אוכלת מול המחשב-ואולי זאת הסיבה שאני אוכלת יותר ממה שצריך כי לא מתרכזת באוכל עצמו.. אני כבר כמעט חודש אוכלת עם כפית!! מכוס!! כשאני לא בבית זה ממש לא הבעיה אבל הצרות מתחילות כשאני בבית.. מקווה שזה יגמר בקרוב כי מתחיל הסמסטר.. בכל זאת תודה לבה לך על התיחסות שלך חמודה!! אוהבת ליה

 

[ronnymp]

ליה - זוהי הצרה של כולנו כאן ../images/Emo10.gif

העיניים -

- ולא סתם שמתי פרה ..... אנחנו עדיין אוכלים עם העיניים - אבל מוגבלים בקיבה וזה מה שמביא אותנו לבלגנים ..... אנחנו חושבים עדיין כמו שמנים - בקניות , בבישול , באכילה - ובכלל מעט העיצות שאני יכול לתת לכולנו - ואולי בעיקר להזכיר לעצמי (העבריין הראשי פה ) :

- קודם כל להקפיד כמובן על מרכיבי המזון שלנו (קלוריות ומרקם - למי שיש לו מגבלות עם סוגי מזון שמסויימים)

- שתייה מרובה (ורצוי כמובן מים) - כדי לקבל את תחושת השובע

- אכילה מצלחות קטנות (תחתית של ספל קפה) - כי הרי פסיכולוגית אנחנו אוהבים למלא צלחות - אז בבקשה ......

- לעיסה איטית וממושכת - כדי לטחון טוב לקראת הבילעה ולשם הרגשת השובע בזמן - ולא מאוחר מדי , לאחר שדחפנו עוד כמות מזון מכובדת פנימה

- בניגוד למה שעושה ליה - לא לאכול תוך כדי עיסוק אחר (מחשב , טלביזיה וכו´) - כי אז לא שמים לב כמה נכנס פנימה

- לשים לב בקניות - ולהמנע מלהביא הביתה את הדברים האסורים - שלא נוכל לעמוד אח"כ בפיתוי מולם - ואגב קניות : תתחילו להסתכל על תכולת קלוריות של המוצרים השונים , תהיו בררניים בעניין הזה

- פעילות גופנית כבר הזכרנו ? (לא עם האצבע על השלט....) זהו ככה בשליפה - בטח נזכר בהמשך בעוד כמה סעיפים

לכולנו רוני

 

[אורית.א.ס.]

ליאה חמודה.... ../images/Emo21.gif זה לא הכל

את יודעת.....אני מרגישה פתאום נורא לא לבד. המון פעמים אני מרגישה שאני ממש לא יכולה יותר.. בשבועיים האחרונים זה ממש היה נורא... מכיוון שאין לי משקל בבית (מתוך בחירה) אני לא יודעת כמה ואם בכלל אני מורידה....... (בבקשה לא להגיב על זה כי אני מכירה את כל הטיעונים של בעד ונגד..... ומכיוון שאני יכולה להיות ופעם גם הייתי מהמכורים לבדיקת המשקל 20 פעם ביום החלטתי שלא יהיה לי משקל בבית) אז אחרי הניפוח האחרון לא כל כך אכלתי וזה היה נהדר.. אבל נפלו עלינו החופשות מבתי הספר ואצלנו היה חופש רצוף מלפני יום כיפור ועד אחרי סוכות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ויש לי שני ילדים מקסימים אבל צריך להכין להם כל יום אוכל..... ועברנו כאן את הפיגוע של אלי סיני והילדים צמודים למבוגרים וצריך לעבוד איתם ולדאוג להם וצריך לעבוד על עצמנו ולהתמודד עם השכול והעצב שהפעם היה קרוב ונגע בבית שלנו. ופתאום תפסתי שאני לא מפסיקה לזלול... שאני מכינה להם לאכול ולוקחת לי מתוקים......... אבל אני לא כל כך מצליחה להתמודד עם יותר מדבר קשה אחד בכל פעם אז...די הזנחתי את הנושא. אני מקווה שאחרי היום שקראתי את כל הדברים וראיתי שאני לא הנשברת היחידה..... אז יהיה לי כח לחזור למסלול הנכון לי.

שאתם נמצאים, כותבים ומפרגנים ונותנים אומץ לכתוב.

 

[RomiVais]

ליה ואורית יקרות... ../images/Emo24.gif

קשה לי להאמין שקיים מי שלא נתקל בקשיים בשלב כלשהו בדרך... הכי חשוב זה לא לתת לעצמנו ליפול שוב ושוב בגלל אותה בעיה. לקחת את עצמנו בידיים ולהתחיל כל יום מחדש בצורה טובה יותר מהיום הקודם. בהצלחה לכולנו ושיהיה יום נפלא ביותר, רומי

 

[gal33]

ליה, מתוקה, את ממש ממש לא לבד!

אתחיל בניחום, זה הולך ונעשה פחות קשה! אבל גם אחרי שנה, זה עדיין מאוד קשה. לי לפחות. זו מלחמה לא קלה בכלל! כדי להימנע מההרגשה הרעה ומהלחץ על הפאוצ´: תנסי לאכול לא יותר מחצי כוס בבת אחת. חצי כוס של דברים רכים. בדברים אחרים זה יכול להיות גם 2 כפות. תנסי למשוך את זה 20 דקות. אם עדיין תהיי רעבה אחרי 20 דקות, תאכלי עוד קצת. אני הרבה פעמים, אחרי שאוכלת כמות שנראית לי הגיונית, אבל לא חשה שבעה, לוקחת מסטיק לפה. אחרי 20 דקות, ברוב הפעמים אני מגלה שאני מלאה. בהצלחה יקירתי.

 

[הדרומי*]

נשים ואנשים למי יש זמן לאכול

כאשר מי שנמצא בעבודה לא עבודה משרדית כזה ויש לו\לה זמן רק חצי שעה לאכול אז איפה העודף זמן לאכול כי הרי מנותחים לוקח להם "ים" של זמן להעביר את האוכל לא כך?

 

[lia*]

יש לי שתי הפסקות ביום

של רבע שעה ושל חצי שעה.. אני מספיקה לאכול חצי גביע ברבע שעה וארוחה בחצי.. בלי למהר.למרות שנורא קשה לי למרוח את הארוחה לכמה שיותר זמן.

 

[הדרומי*]

אז זהו שאני כבר ותרתי על הארוחות

בחדר אוכל נכון יש חצי שעה לא. בוקר וחצי שעה לא. צוהרים אבל לבוא אחרי שאתה כול כולך בלחץ מה לעשות זה אני וזה האופי של העבודה אז לשבת ולהתחיל לאכול לאט לא יכול נסתי אז אני בערב ככה לאט ובזן ובקצב שלי אני מנסה לאכול לאט אני מבתר לעלות לא.ערב יותר כף לאכול בבית . בשקט ולאט

 

[lia*]

אולי.. אבל כשאתה מגיע הביתה

אתה כ"כ רעב ש לאכול לאט זה ממש .. ממש קשה!!!! לפחות בשבילי כל כל מה שאני חושבת זה רק "אוכל אוכל אוכל"!!! אולי אם אוכל ארוחות יותר גדולות בעבודה ואגיע הביתה לא כ"כ רעבה אהיה יותר רגוע לגבי הארוחה שלי בבית..

 

[שלגיה**]

גל על מה את מדברת?

מה זה חצי כוס? אני אוכלת באותה כמות בארוחה כמו לפני הניתוח,רק אם אני אוכלת מהר מדיי אני משהקת. חצי כוס זה ממש זר לי. אוכלת כמות של בן אדם נורמלי ורק בגלל שכבר "אכלתי ארוחת ערב" אני לא ממשיכה לבלוס. אתמול אכלתי 2 חתיכות גדולות של פשטידת דלעת ובטטה עם גבינה לבנה ליד,להגיד לך שהייתי שבעה מזה טוטאלית,לא ! העיניים כמו שנכתב כאן עשרות פעמים נשארו גדולות כשהיו ! רק אחרי 20 דק´ הרגשתי כאבים בפורט ואחרי שעה זהו,עבר נעלם כלא היה. בגלל שאני מחשבת בין שעה וחצי לשעתיים בין האכילה להליכה אז אני לא אוכלת כלום אחרי ארוחת ערב ואז אני יוצאת להליכה,אבל אם לא הייתי הולכת ברגל אז אולי אחרי שעה הייתי ממשיכה לאכול. בעבודה אני לא אוכלת הרבה כי אין לי מה לאכול,רק את מה שאני מביאה וזהו,אני גומרת את הכל בארוחת צהריים ואת היוגורט לאחה"צ אני דוחה למחרת,לא אוכלת בכלל,נכון שזה לא טוב מהצהריים עד הערב לא לגעת בכלום כי צריך לספק לגוף אנרגיה כלשהי אבל,זה מספיק לי. אולי אם אני אנפח את הטבעת אני אבין את המונח "חצי כוס" למרות ששמעתי שיש כאלה שניפחו להם וזה לא עזר. כמה מנפחים בכלל בפעם הראשונה ? אולי כדאי לי לנפח,מה את אומרת ? נראה לי שהsos של ליה הוציא כאן את "וישפוך חמתו על הגויים" של כולם כאן. נקווה לטופ

 

[הדרומי*]

לפעמים אני חושב שיש הבדלים

בין הטבעות השודית והאמריקית "הלאפ באנד" וגם יש הבדלים בניפוחים כי הרי כול אחד\ואחת זה אישי הלוואי ואיתי אני יכול לאכול את מה ששלגיה מכינה לה לאכול היום אחרי הקאה שניה אני מיד עובר לנוזלים צלולים בלבד כמו תה חם

 

[gal33]

מצא חן בעיני "וישפוך חמתו" הנה שלי:

שילגוש, לקחתי lap-top, מהעבודה, ובמקום לנקות את הבית ולעשות כביסות וכו´, אני גולשת לי. הקיצקץ, זה כל כך שונה ממנותח למנותח, וממנופח למנופח. ואפילו מניתוח לניתוח ומניפוח לניפוח באותו מנותח. אני אחרי הניפוח הראשון (שהוא תמיד 1.5 סמ"ק בפעם הראשונה), בניתוח הראשון, אכלתי לחם שום/ בצל שלם + קופסת סלט (מנות take away), לא בגלל שבדקתי, מה לעשות, הייתי מאוד רעבה. אחרי הניתוח השני, הייתי הרבה יותר מוגבלת מאשר אחרי הניפוח הנ"ל. היום אני אוכלת בארוחה, כוס וחצי של מזון כלשהוא +-, אחרי ניפוח ראשון. זה לא שונה בהרבה מלפני הניפוח. אני יכולה לאכול לחם וכו´, אך בכמויות קטנות: 2 פרוסות לחם קל + ממרח = ארוחה. אני אוכלת הרבה ארוחות קטנות. גם הכמות הזו היא גדולה ממה שאני באמת צריכה. מבחינת ההרגשה, הייתי צריכה לעצור אחרי 1/2 כריך. אבל הפעם תקעו לי את הטבעת באמאמא של המעבר. היא הרבה יותר מגבילה. ההבדלים בין המנותחים השונים נובעים ממיקום הטבעת, מדהים, אך כמה מילימטרים משנים!, בעובי רקמת הקיבה של המנותח. מאחר ואנו רגילים לאכול בעיניים (כמו הדוגמה של השמפו שפעם נתתי), אנו ממשיכים לקחת מנות גדולות ממה שאנו צריכים, ולרובנו גם אין עדיין (יש תקווה) את היכולת לזרוק. לכן צריך לאכול לפי הכמות שידוע שאמורה להיות מוחזקת, ואז להמשיך לפי היכולת. בגלל זה גם חשוב ללעוס לאט, כדי שהאוכל ירד בינתיים. לא סתם אומרים, ללעוס כל ביס 40 פעם. אני לועסת אפילו קוטג´ - אבל לא 40. יש להימנע ככל האפשר מארוחות שלאחריהן מרגישים לחץ בקיבה / על הפורט וכו´, סימן שהגזמנו. הרבה הגזמות עלולות להיגמר בהקאות ובהחלקת הטבעת. כמה אני כותבת...

כל עוד את יורדת במשקל בין 2-4 קילו בחודש, עצתי , לדעתי בלבד, היא שאל תלכי לנפח. ניפוח בהכרח יוביל להפחתת הצריכה הקלורית. השאיפה היא להמשיך לרדת עם צריכה קלורית מקסימלית אפשרית. לרוב המנותחים הניפוח עוזר. בתור אחת שירדה 17 קילו לפני הניפוח (שוב, כל הכבוד קוקי), הניפוח ללא ספק יעזור לך. שוב, חכי איתו עד שיעבור חודש שלם ולא תרדי במשקל. דבר אחרון, תנסי כל שלוש שעות כן להכניס משהו לפה, אפילו פרי. זה מלמד את הגוף שאוכל נכנס ואין צורך להיכנס למצב חירום. בהצלחה, יקירתי, גל.

 

[חושבת ותוהה]

ליה חמודה

את בשלב הראשון לאחר הניתוח ותאמיני לי שלכולם פה היה קשה בשלבים הראשונים ,יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. אל תשכחי שאת בתחילת דרכך לשינוי המוח והרגליו כך שזה לוקח זמן וחינוך מחדש. תקראי לאחור הודעות SOS שלי בשלבים הראשונים , היה רעב מוחי חלק גדול מהזמן . אני חייבת לאמר שהיום חודשיים ועשרה ימים לאחר הניתוח אני ממש מרגישה שינוי מהותי באופן בו אני מסתכלת על מזון ועל צריכת המזון. נכנסתי לאיזו שגרה של אכילה על פי הטעם האישי שלי , אני ממש לא רעבה רוב הזמן , אני צריכה להזכיר לעצמי שהגיע הזמן לאכול כאשר בשלבים הראשונים רק הייתי פוקחת עיניים בבוקר הייתי מייד חושבת על אוכל ,מה מותר לי לאכול ומתי לאכול. זה עובד , את יכולה להתחיל לשנות את המוח ללמוד לתכנת אותו מחדש וכאשר הקילוגרמים מתחילים לרדת (ואני יורדת די לאט סה"כ ירדתי עד היום 13 ק"ג עם עצירה לשבועים וחצי בירידה ) אבל פשוט לא אכפת לי קצב הירידה , אני יודעת שאני בדרך הנכונה , הגוף ירד במוקדם או במאוחר , היום גם כבר כייף לעשות פעילות גופנית (אני הולכת 4 פעמים בשבוע הליכה אינטנסיבית במשך 50 דקות ) ומרגישה פשוט נפלא, הגוף מתעצב והנשמה פשוט פורחת ומאושרת . אז זהו ,הרעיון הוא לאט ועל בטוח ,תאהבי את עצמך ,תסמכי על עצמך ודעי שאת בדרך הנכונה לשינוי הרצוי. חזקי ואמצי חושבת ותוהה