Stone Butch Blues

[AlphaBeta]

Stone Butch Blues

אז סוף סוף תפסתי את עצמי, נסעתי לספרייה, והתחלתי לקרוא את הספר של לסלי פיינברג, "סטון בוץ' בלוז." אז קודם כל אני חייב להגיד שאני רק הספקתי לקרוא את ה50 עמודים הראשונים ואני פשוט נמצא בסערת רגשות כרגע. ספר ממש ממש אינטנסיבי. בנתיים אני ממליץ לכל אחד\ת שלא קרא\ה, לקרוא. שנית כל, אני יודע שזה לא ממש ממש עקרוני, אבל די מעניין אותי עד כמה הסיפור מבוסס על אמת ועל חוויות אישיות שבאמת קרו? מישהו\י כאן יודע\ת? ובכלל הייתי רוצה לפתוח קצת דיון על הספר, מה אתם\ן חושבים\ות אליו וכו'.

 

[יסמין 28]

אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי

הספר הזה הוא ספר מדהים. קראתי אותו לפני משהו כמו ארבע שנים, ומאז הספקתי לקרוא אותו עוד שלוש פעמים. בפעם הראשונה שקראתי אותו, לא יכולתי להפסיק לבכות. וזה בסדר, כי גם הבוצ'יות הכי קשוחות בעולם לא יכולות להפסיק לבכות כשהן קוראות את הספר הזה. אחר כך עשיתי עליו עבודה סמינריונית לאוניברסיטה, ומכיוון שלמדתי משפטים כתבתי על מה שעולה מהספר על יחסה של מערכת המשפט ללסביות בשנות החמשיים בארה"ב, שלפי הספר לפחות היה יחס מחפיר. זאת אומרת שנכנסתי לעניין די חזק

לגבי השאלה אם הספר הוא אוטוביוגרפי. לזלי פיינברג עצמה טוענת שהוא אוטוביוגפי במידה חלקית. הוא מבוסס על החיים שלה, בהחלט, בקווים כלליים אבל היא הכניסה לתוכו עוד המון סיפורים וחוויות שהיא שמעה ואספה מאנשים ונשים אחרים שחיו באותה תקופה וחוו חוויות דומות. כך שהספר בהחלט משקף את המציאות של לזלי, אם כי לא אחד לאחד. אגב, לי יש את הספר בבית, באנגלית, ולדעתי זה ספר שחבל שלא תרגמו לעברית. אני הייתי שמחה לשבת בבית כמה חודשים ולתרגם אותו, אבל מכיוון שאני עובדת לפרנסתי... זה לא בדיוק מתאפשר. אבל ברגע שאיזו לסבית תרים את הכפפה אני אשמח לעזור לה ככל יכולתי. זאת, מכיוון שלדעתי, חובה עלינו כקהילה להכיר את ההיסטוריה שלנו, את האנשים והנשים האמיצים שהיו כאן לפנינו, שספגו הרבה חרא בשביל שאנחנו נוכל לחיות את חיינו (יחסית, כמובן) כמו שאנחנו רוצים). מומלץ מאד.

 

[יסמין 28]

רק אחרי ששלחתי את ההודעה

קראתי אותה שוב ושמתי לב שכתבתי על לזלי פיינברג בלשון נקבה. אם מישהו מעוניין להחליף את מה שכתבתי בלשון זכר, זה בסדר גמור מבחינתי. אני לא חושבת שלזלי מגדיר/ה את עצמו/ה כ- FTM, אבל ליתר ביטחון, שימו סלאש איפה שצריך

 

[DarlingAdam]

אם יש מישהו שמוכן לשלם

למתרגם מקצועי שיעבוד בזול ובא מתוך הקהילה.... איזו הוצאת ספרים או משהו בסגנון.. תפנו אליי במסר פרטי

 

[ליטל ו]

אני די בטוחה

שלזלי מגדיר/ה את עצמו/ה עם סלאש, רשמית. כלומר, ההטיות עם הסלאש הן הדרך שהו/יא מעוניין/ת שיפנו אליה/ו. ואני חייבת להודות שזה נורא לא פוליטיקלי קורקט מצדי, אבל מעצבן לי לכתוב ככה

 

[ליטל ו]

נשמע

ספר נהדר האמת שדי התייאשתי מלזלי אחרי שקראתי את Transgender Warriors, אבל אולי מפני שהציפיות שלי לתכנו היו מוטעות - הוא פורסם כספר על הסטוריה טרנסית, על דמויות הסטוריות ידועות ולא ידועות שהיו טרנסיות מכל מני סוגים. במציאות הוא אכן נגע בעניין (למשל ההוצאה להורג של ז'אן דארק היתה קשורה במידה רבה לכך שהיא(?) התלבשה כגבר), אבל חלקים נרחבים להפליא של הספר עסקו בכמה המחבר/ת סבל/ה כל חייה מפני שהו/יא טרנס/ית יהודי/ה וקומוניסט/ית.

 

[יסמין 28]

זה בכלל לא אותו הדבר

Transgender Warriors הוא ספר עיוני, ואילו סטון בוץ' בלוז הוא רומן, פשוט סיפור, ולכן הרבה יותר קל לקרוא אותו. וכאמור מאד מאד מומלץ (אני מוכנה להשאיל את העותק שלי תמורת שוחד. למשל שתבואו ותעשו אצלי כלים

)

 

[ליטל ו]

נשמע מגניב

אני לא עושה כלים, אבל אני יכולה להכין לך מג'דרה

 

[קלארנס]

תכיני את הכיור

אם אני לא מוצא את זה בסלון מזל אני בא (יש כפפות ליטקס? ררר)

 

[ליטל ו]

Awww

אנשים שמכירים את סלון מזל

 

[יסמין 28]

מצויין

אני מציעה שכל אחד וכל אחת יחשבו מה הם יכולים לעשות למען יסמין ומשק ביתה (+בת זוג ושני חתולים). זה מתחיל למצוא חן בעיניי

 

[ליטל ו]

LOL

חמוד למה, איזה עוד ספרים יש לך?

 

[יסמין 28]

כל מה שיצא על הנושא בעברית

ועוד כמה וכמה באנגלית...

 

[ליטל ו]

אז זהו, סוכם,

את הספרייה הנייחת שלנו

וכמו ב"קיץ מסוכן בעמק המומינים" אנחנו משלמים דמי כניסה בתבשילים (ועבודות בית, ריקמה על מפות...) <L> אהבתי אפרופו ובלי קשר - יש לי מדפייה סגולה (עם כוכבים זהובים) שמחפשת בית - אם אתן מעוניינות בה אתן מוזמנות (כנ"ל אם מישהו אחר רוצה).

 

[אורי 0]

סטון בוץ' עם זקן

אני לא בטוח אם הוא מגדיר את עצמו כ ftm אבל ב TG Warriors הוא מזכיר שעוד ב -73 הוא החל לקחת הורמונים, גידל זקן מרכססיטי (יש תמונה) והוריד את השדים. אחת הטענות שלו היא שftmים הם לא בדיוק גברים, לפחות מבחינה פוליטית ולכן הם יכולים להיות פעילים כנשים (יחד עם נשים גנטיות וטרנסיות) בקבוצות פמיניטיות ולסביות, מאחר וכנשים גנטיות הם דוכאו כנשים (די משכנע, מוכרח להגיד...) אני די אהבתי את TG Warriors, שקראתי לאחרונה בהמלצתה של הנורה (ביקשתי ממנה חומר על חברות עם יותר מזוג מגדרים), דוקא החומר ההיסטורי מעניין ומרשים, למורת דרך ההצגה השטחית והחד-צדדית והמרכסיזם הפשטני, כולל הפנטזיות על "חברה שיתופית מטריארכית" שהיתה קיימת לפני שהשתלטו הגברים והרכוש הפרטי וקלקלו את גן העדן. קטעי הסיפור האישי מרגשים.

 

[barak001]

FTMS

ברגע שחיים בחברה מאה אחוז כגברים, FTMים כן גברים מבחינה פוליטית. העבר יכול להשפיע או לא להשפיע, באותו אופן שאדם שהופלה בנושא אחר יכול להבין לליבן של נשים בחברה או להשאר אדיש. אגב, יש גם נשים סטרייטיות, לסביות מדוכאות שלא מזדהות עם הפמיניזם (ואפילו ממש שוביניסטיות), לכן אין סיבה שכל FTM יזדהה עם זה.

 

[AlphaBeta]

בהחלט מדהים

גם אני לא יכולתי להתעפק והתחלתי לבכות... באמת ספר קשה. למרות שלא הייתי צריך לשאול אם זה אוטוביוגרפי כידי לדעת שדברים כאלה באמת קרו, ועדיין קורים, פשוט קשה לא לעכל את כל זה. אבל יותר מכל זה הכניס בי הרגשה של פחד. "I felt woozy with fear. It reminded me of when my parents had me committed, or the cops opened my cell door. So many people in the world had so much power to control and hurt me." המשפט הזה פשוט רודף אותי עכשיו. מצד אחד זה מדהים אותי שלא ידעתי עד כמה נוראי המצב היה איזה, ומצד שני זה מדהים איזה שינויים קרו עד עתה, בלי שאפילו ידעתי על השינויים האלו, או מי אחראי אליהם. כשהתחלתי לקרוא את הספר לא האמנתי שזה מבוסס במדינת ניו יורק, בצפון ארצות הברית! הייתי בטוח שזה איזה מדינה דרומית לפחות. אני פשוט נדהם מאיך כל זה היה יכול לקרות, אפילו לא לפני 50 שנה, ולא ידעתי על זה עד עכשיו. אבל עדיין מפחיד שזה אולי אף פעם לא יגמר, לא יפסיק. זה לא גרוע כמו מה שהיה אבל זה עדיין קורה, ומה אפשר לעשות?

 

[יסמין 28]

אלפא חמוד ויקר

לפני מספר חודשים צויין בעולם יום זיכרון לכל הטרנסג'נדרז שנרצחו בשנה החולפת בשל היותם כאלה. אם תרצה אחפש את הקישור לאתר הרשמי של יום הזיכרון, בו מובאים הסיפורים האישיים של כל אלה שנרצחו. לדעתי הנושא של אלימות משטרתית ירד מאד בעולם, אבל, לפחות בארה"ב הציבור השמרני מתנכל מאד לנשים וגברים טרנסקסואלים. כמובן הדוגמה הבולטת ביותר היא הרצח של ברנדון טינה מלפני עשר שנים, אבל בכל שנה נרצחים עוד ועוד טרנסג'נדרז. בארץ לא שמעתי על "פשעי שינאה" כאלה, אבל אפליה בעבודה ובשאר תחומי החיים (שכירת דירה וכו') בוודאי יש אפליה. יש עוד הרבה עבודה לעשות, אבל כמו שאמרתי, חלק גדול מהעבודה הוא להכיר את ההיסטוריה שלנו, לדעת מאיפה אנחנו באים, ולהכיר תודה לכל אותם אמיצות ואמיצים שהיו שם לפנינו כשהחיים כטרנסג'נדרז היו קשים הרבה יותר, עד כדי בלתי אפשריים.

 

[יסמין 28]

והנה הקישור

קישור לאתר הזיכרון לטרנסג'נדרז שנרצחו בשנתיים האחרונות בארה"ב. כמה פשעי שנאה בוצעו כנגד טרנסג`נדרז בשנה האחרונה. בעיקר כנגד נשים טרנסקסואליות. המקרה האחרון קרה רק לפני מספר חודשים, באוקטובר, בארה"ב. נערה בת 17, הוכתה למוות באכזריות על ידי שני בני כיתתה לאחר שנודע להם כי היא טרנסקסואלית. הם שמו את גופתה בתא המטען של מכוניתה ואז נפטרו ממנה. "הוכתה למוות". אני חושבת על הביטוי הזה. הרג ביריה נראה לי תמיד קל כל כך. מביטים באדם, לוחצים על הדק, נשמע קול נפץ ואז, הוא איננו. אבל להכות אדם למוות, פירושו להרביץ לאותו אדם, שוב ושוב, עוד ועוד מכות, למרות הצרחות, למרות הצעקות, למרות הבכי, למרות התחינה, עד שנשמתו, פשוטו כמשמעו, פורחת מגופו. כמה אכזריות, כמה רוע וכמה שינאה צריכים להיות באדם, על מנת להכות למוות אדם אחר. פשע של שנאה מתחיל בקטן. לבת הזוג ולי יש מדבקת גאווה קטנה על האוטו. יום אחד הגענו לאוטו וראינו צלב קרס מצוייר, חרוט על האבק, לידו. אני חשבתי שצריך לצלם את זה ולפנות למשטרה. בת הזוג שלי אמרה שזה לא יעזור. שאין שום סיכוי שיצליחו לאתר את מי שעשה את זה, ולמה בכלל לטרוח. מחקנו את צלב הקרס במטלית. שאר היום עבר עלי בלב כבד מאד. כמה נעים לחיות בת"א ולדבר על תיאוריות קוויריות. כמה קל לשכוח, שאנחנו מיעוט.

 

[AlphaBeta]

תודה

תודה על הקישור, למרות שאני כבר מודע ליום הזכרון לטרנסגנדרז. ותודה גם על המילים שכתבת. את בהחלט צודקת. לא רק שאנחנו צריכים לדעת את ההיסטוריה שלנו, שזה דבר שאני מאוד מתחרט שעוד לא ממש עשיתי, גם צריכים להרחיב את המודעות בחברה שלנו. יום הזכרון לטרנסגנדרז שנרצחו זאת התחלה באמת טובה, אבל בשיעורי אזרחות שהיו לי כאן בארצות הברית אפילו לא הזכירו את המהפכה של ההומוים והלסביות. דברו על ה Civil Rights Movement של זכויות נשים ושחורים ואפילו נכים, אבל לא מזכירים הומואים ולסביות, ובטח לא טרנסקסואלים. עדיין יש טאבו כל כך גדול על הנושא... זה פשוט עצוב, וגם לפעמים מפחיד.