Storytelling-Region 1
תראו אני מאוד מעריך את עבודתו של טוד סולונדז ("אושר" "ברוכים הבאים לבית הבובות") במאי וכותב שמאמין שהדבר החשוב ביותר בקולנוע הוא הסיפור,התסריט והטקסט הם החלק החשוב ביותר,דרך עבודתו כאומן סולונדז מביא לנו קולנוע מיוחד מאוד,אינטליגנטי מאוד,בכל שורה מהטקסט מתחבא עולם ומלואו,סולונדז מאוד מציאותי וחושפני בדרך עבודתו עם המצלמה,אפילו אם זה בא לפעמיים על חשבונה של אסתטיקה,הוא לא משתמש בפעלולי מצלמה,אין כאן קאטים מהירים,סיבובי מצלמה,אפקטים ושאר ירקות (מה שכן זווית הצילום מאוד לא מחמיאה לדמויות כחלק מהעברת המסר) וזה לדעתי מהות הקולנוע לפני הכל. לא כולם אוהבים את הסגנון החושפני והפולשני הזה, מתנגדיו שטוענים מחד שסולונדס בוחר דמויות אקצנטריות ומראה בציניות את הדמויות ואף מלגלג ומשפיל אותם,מאידך יש הטוענים שסולונדס פשוט לא נותן הנחות לאף דמות בסרטיו,הוא מציג אותם לראווה ונותן לצופים להיות בסה"כ קיר רביעי בסרטיו,אמנם הרגשת המציצנות גורמת לצופה להרגיש לא בנוח,אבל זאת המציאות ואין שום דרך אחרת להציג אותה כך לפי השקפתו של סולונדז. סרטיו של סולונדוז מתובלים בהמון הומור שחור תוך כדי העלאת נושאים ציבוריים חשובים לדיון :גזענות,פדופיליה,ערכים משפחתיים,תרבות הרייטינג,דת ועוד בכל מקרה גם בית הלל וגם בית שמאי מסכימים על דבר אחד,אין סיכוי שתצא מסרט של סולונדס ללא חומר למחשבה. סרטו "Storytelling” מכיל בעצם שני סיפורים "Fiction" ו-"Nonfiction." שאיכשהו מתקשרים אחד לשני. בסרט הראשון הקצר יותר "Fiction" (והטוב יותר לטעמי) מסופר על קבוצת תלמידים הנפגשת בסדנת כתיבה באוניברסיטה המונחת ע"י מרצה שחור חסר רחמים ועריץ,חסרונו של הסרט הוא באורכו מכיוון שאין ספק שרק מהסיפור הראשון היה אפשר לעשות סרט מלא. הטקסט והדיאלוגים בין השחקנים פשוט אומנות,מכל שורה היה אפשר היה לקיים סצינה שלמה. בסרט השני הארוך יותר Nonfiction. סולונדז מתאר עולמו של נער צעיר (סקובי) מתבגר ונאיבי שלא נוהג לדבר הרבה ורוב הזמן שותק,כל עולמו מסתכם בספריית הדיסקים שלו ורצונו להיות קונן אובראיין בעתיד,סולונדז עוקב אחר חיי המשפחה ואף מכניס לסיפור במאי סרטים דקומנטרי כושל שפוגש את סקובי ומבטיח להפוך אותו לכוכב דרך סרט דוקומטרי על משפחתו,תמורת תמיכה כספית של אביו של סקובי (מין אירוניה פנימית של סולונדז). כרגיל בסרטיו של סולונדס מופיע גם קאסט מאוד איכותי ואמין (לאו דווקא סופר-סטארים) המוסיף עוד נדבך חשוב מאוד לסרט .(הכוכב כאן הוא ג´ון גודמן הנפלא כרגיל). הסרט מגיע ל-DVD בשתי גרסאות גרסת UNRATED ו-RATED R (סצינת סקס "חזקה" שמוסתרת ע"י ריבוע אדום בגירסה הרכה) כאשר יש לך גם את האפשרות לבחור בין מסך רחב אנאמורפי לבין מסך מלא. הסאונד מגיע בצורת DD-5.1 וזהו,אין תוספות מיוחדות ואין מאחורי הקלעים הדבר היחיד שיש זה טרילר של הסרט. (חבל מכיוון שיש 2 סצינות שנשארו על שולחן העריכה וסולונדז לא השכיל להכניסם ל-DVD). הסרט אמנם אינו מושלם אבל מספק חוויה גדולה,מרגשת מאוד,שבחלקה אף הוא מצליח לזעזע את הצופים,כמו כן הסרט משאיר המון שאלות פתוחות באוויר על נושאים מרכזיים בחברה וחומר למחשבה על איך אנחנו נראים מול הראי. אסיים בציטוט מתוך אחת הביקורת על הסרט: " One of the most interesting things about Storytelling is that it directs our thoughts both inward, to consider issues central to the creation and interpretation of art, and outward, to reflect on race, social values, sex and economics. It´s hard to think of another American film that does that, or another American filmmaker -- except, perhaps, Spike Lee -- who would attempt it.” נשאר רק לקוות שעוד יוצרים בהוליווד יילכו בדרך הזאת ויספקו סרטים איכותיים ללא פשרות. למי שיהנה מהסרט ממליץ מאוד לקחת את סרטו הקודם של סולונדרז "אושר" ,סרט מעולה (החביב עלי מבין סרטיו),מצחיק מאוד וביקורתי מאוד,כולל הופעה מצויינת של אחד מהשחקנים הטובים יותר פיליפ סימור הופמן.
תראו אני מאוד מעריך את עבודתו של טוד סולונדז ("אושר" "ברוכים הבאים לבית הבובות") במאי וכותב שמאמין שהדבר החשוב ביותר בקולנוע הוא הסיפור,התסריט והטקסט הם החלק החשוב ביותר,דרך עבודתו כאומן סולונדז מביא לנו קולנוע מיוחד מאוד,אינטליגנטי מאוד,בכל שורה מהטקסט מתחבא עולם ומלואו,סולונדז מאוד מציאותי וחושפני בדרך עבודתו עם המצלמה,אפילו אם זה בא לפעמיים על חשבונה של אסתטיקה,הוא לא משתמש בפעלולי מצלמה,אין כאן קאטים מהירים,סיבובי מצלמה,אפקטים ושאר ירקות (מה שכן זווית הצילום מאוד לא מחמיאה לדמויות כחלק מהעברת המסר) וזה לדעתי מהות הקולנוע לפני הכל. לא כולם אוהבים את הסגנון החושפני והפולשני הזה, מתנגדיו שטוענים מחד שסולונדס בוחר דמויות אקצנטריות ומראה בציניות את הדמויות ואף מלגלג ומשפיל אותם,מאידך יש הטוענים שסולונדס פשוט לא נותן הנחות לאף דמות בסרטיו,הוא מציג אותם לראווה ונותן לצופים להיות בסה"כ קיר רביעי בסרטיו,אמנם הרגשת המציצנות גורמת לצופה להרגיש לא בנוח,אבל זאת המציאות ואין שום דרך אחרת להציג אותה כך לפי השקפתו של סולונדז. סרטיו של סולונדוז מתובלים בהמון הומור שחור תוך כדי העלאת נושאים ציבוריים חשובים לדיון :גזענות,פדופיליה,ערכים משפחתיים,תרבות הרייטינג,דת ועוד בכל מקרה גם בית הלל וגם בית שמאי מסכימים על דבר אחד,אין סיכוי שתצא מסרט של סולונדס ללא חומר למחשבה. סרטו "Storytelling” מכיל בעצם שני סיפורים "Fiction" ו-"Nonfiction." שאיכשהו מתקשרים אחד לשני. בסרט הראשון הקצר יותר "Fiction" (והטוב יותר לטעמי) מסופר על קבוצת תלמידים הנפגשת בסדנת כתיבה באוניברסיטה המונחת ע"י מרצה שחור חסר רחמים ועריץ,חסרונו של הסרט הוא באורכו מכיוון שאין ספק שרק מהסיפור הראשון היה אפשר לעשות סרט מלא. הטקסט והדיאלוגים בין השחקנים פשוט אומנות,מכל שורה היה אפשר היה לקיים סצינה שלמה. בסרט השני הארוך יותר Nonfiction. סולונדז מתאר עולמו של נער צעיר (סקובי) מתבגר ונאיבי שלא נוהג לדבר הרבה ורוב הזמן שותק,כל עולמו מסתכם בספריית הדיסקים שלו ורצונו להיות קונן אובראיין בעתיד,סולונדז עוקב אחר חיי המשפחה ואף מכניס לסיפור במאי סרטים דקומנטרי כושל שפוגש את סקובי ומבטיח להפוך אותו לכוכב דרך סרט דוקומטרי על משפחתו,תמורת תמיכה כספית של אביו של סקובי (מין אירוניה פנימית של סולונדז). כרגיל בסרטיו של סולונדס מופיע גם קאסט מאוד איכותי ואמין (לאו דווקא סופר-סטארים) המוסיף עוד נדבך חשוב מאוד לסרט .(הכוכב כאן הוא ג´ון גודמן הנפלא כרגיל). הסרט מגיע ל-DVD בשתי גרסאות גרסת UNRATED ו-RATED R (סצינת סקס "חזקה" שמוסתרת ע"י ריבוע אדום בגירסה הרכה) כאשר יש לך גם את האפשרות לבחור בין מסך רחב אנאמורפי לבין מסך מלא. הסאונד מגיע בצורת DD-5.1 וזהו,אין תוספות מיוחדות ואין מאחורי הקלעים הדבר היחיד שיש זה טרילר של הסרט. (חבל מכיוון שיש 2 סצינות שנשארו על שולחן העריכה וסולונדז לא השכיל להכניסם ל-DVD). הסרט אמנם אינו מושלם אבל מספק חוויה גדולה,מרגשת מאוד,שבחלקה אף הוא מצליח לזעזע את הצופים,כמו כן הסרט משאיר המון שאלות פתוחות באוויר על נושאים מרכזיים בחברה וחומר למחשבה על איך אנחנו נראים מול הראי. אסיים בציטוט מתוך אחת הביקורת על הסרט: " One of the most interesting things about Storytelling is that it directs our thoughts both inward, to consider issues central to the creation and interpretation of art, and outward, to reflect on race, social values, sex and economics. It´s hard to think of another American film that does that, or another American filmmaker -- except, perhaps, Spike Lee -- who would attempt it.” נשאר רק לקוות שעוד יוצרים בהוליווד יילכו בדרך הזאת ויספקו סרטים איכותיים ללא פשרות. למי שיהנה מהסרט ממליץ מאוד לקחת את סרטו הקודם של סולונדרז "אושר" ,סרט מעולה (החביב עלי מבין סרטיו),מצחיק מאוד וביקורתי מאוד,כולל הופעה מצויינת של אחד מהשחקנים הטובים יותר פיליפ סימור הופמן.
