STRANGE ToO...
- פותח הנושא Ladycat
- פורסם בתאריך
one caress
New member
יש לשאול את אנטון קורביין
האווירה הכללית האופפת את המילים המיוסרות היא אווירה של כניעה-Submission.ניתן למצוא הרבה מוטיבים שמהווים מטאפורה ל-S&M . כמו ב-BEHIND THE WHEEL -מרטין מבקש שמישהי/ו אחר/ת ת/יקח את המושכות וי/תשלוט בו. קשה להכנס לראשו של הגאון-אנטון,(יש לציין שעד שהוא הופיע בשטח, הקליפים שלהם היו מטופשים/מצחיקים ביותר)- לאורך השליש הראשון של הקליפ ניתן לראות את דייב לוקח טרמפ עם בחורה אשר נוהגת על קטנוע.עבור מי שבא לגרור לו את המכונית, הוא מתחזה כחסר יישע(נשען על קביים), אבל כאשר הבחורה מופיעה הוא ממהר להפטר מהם-מסמל אולי את הרצון להשליך אחריות הלאה. בהמשך ישנו גלגל גדול עם מספרים שמסובב ע"י אנדי, ובייחד עם דייב שניהם צופים בו עד שהוא נעצר על המס.69...ואז דייב והבחורה(שאם תשימי לב-עד אז שיער ראשה היה מכוסה וגם עיניה הוסתרו במשקפי שמש)נכנסים לאכסניה? מוטל? ואנו נשארים עם הדמיון... אולם בהמשך כשהם יוצאים החוצה- שיער ראשה של הבחורה גלוי ועיניה לא מוסתרות עוד. הגלגל כאן הוא אולי הגורל הקובע לא רק את העתיד , אלא אולי לפי המספר (69) גם את הנטייה המינית-ג´נדרית של האדם. שזה מרמז שיישנם דברים בלתי נשלטים, שהאדם לא יוכל לשנותם. וכתוצאה מכך לעד יהיה תלוי בהם. לא רק הבחורה משתנה. אם תשימי לב, גם דייב משתנה; מצוייר לו איזה שפמפם קטן כשהוא רוקד איתה. ברקע ניתן לראות את מרטי, אלן ואנדי יושבי בית קפה , אשמאים במקצת(לפי התחושה שלי- אין להם בנות זוג, וממקום מושבם הם יכולים להציץ לחלון ולצפות או לשמוע מה עושה דייב עם חברתו) המסבים לשולחן בפתח המוטל. .הקלידים הפכו לאקורדיון(שמרטין מנגן עליו)- כלי שנחשב יחסית מגושם שמשוייך בדר"כ למוזיקאים מבוגרים יחסית ולעבר. מצד אחד יישנה אווירה זולה(בחורה לוקחת בחור על טרמפ, לא מחליפה איתו אף מילה והופ- קורה מה שקורה...)ומצד שני ישנה אווירה מאוד רומנטית(הקונוטצייה שלי, למשל כשאני רואה אקורדיון, היא-פריז+בגט+שאנסון) בזמן שדייב וחברתו עברו/חוו מן הסתם חוויה התבגרותית, מרטי עושה קולות רקע:או הו הו הו הו...(אותו דבר, דרך אגב, קורה גם בקליפ personal jesus מראים שם את יישבנו של הסוס ,ואין חייה יותר פאלית מהסוס, ומראים את מרטי עושה קולות נשימה- והמסר ברור, ולכן גם mtv פעם צנזרו את הקטע הספציפי הזה). ובחזרה למרטי, החמודון הקטן פשוט רוצה תשומת לב! הוא רוצה להזכיר לנו שגם אם דייב הוא כוכב הבמה, הרי זה בזכות העובדה שמרטי עשה אותו כזה. מרטין הוא זה שנתן לו את המילים/כלים לפעול.מרטי מפחד לקחת אחריות על שיריו ולשיר אותם בעצמו. לכן גם הוא לא בחר בקריירת סולו, למרות שהוא בהחלט יכל להצליח(מבחינת כשרונו העצום).הוא העדיף להיות בלהקה שתדאג לו ואם להסתמך על כשרונו, הוא יוכל בקלות להתבלט בה. קשה לשאת את החיים לבד ולכן תמיד נוטים להסתמך ולהשען על אחרים. וזה המסר מהקליפ הקליפ, לעניות דעתי, יוצר רצף כרונולוגי עפ הקליפ never let me down again שבסיומו המכונית נעצרת/מתקלקלת בשדה ודייב חצי מעולף נגרר ע"י חבריו. אבל נשאיר את הניתוח לקליפ הזה לפעם הבאה.
האווירה הכללית האופפת את המילים המיוסרות היא אווירה של כניעה-Submission.ניתן למצוא הרבה מוטיבים שמהווים מטאפורה ל-S&M . כמו ב-BEHIND THE WHEEL -מרטין מבקש שמישהי/ו אחר/ת ת/יקח את המושכות וי/תשלוט בו. קשה להכנס לראשו של הגאון-אנטון,(יש לציין שעד שהוא הופיע בשטח, הקליפים שלהם היו מטופשים/מצחיקים ביותר)- לאורך השליש הראשון של הקליפ ניתן לראות את דייב לוקח טרמפ עם בחורה אשר נוהגת על קטנוע.עבור מי שבא לגרור לו את המכונית, הוא מתחזה כחסר יישע(נשען על קביים), אבל כאשר הבחורה מופיעה הוא ממהר להפטר מהם-מסמל אולי את הרצון להשליך אחריות הלאה. בהמשך ישנו גלגל גדול עם מספרים שמסובב ע"י אנדי, ובייחד עם דייב שניהם צופים בו עד שהוא נעצר על המס.69...ואז דייב והבחורה(שאם תשימי לב-עד אז שיער ראשה היה מכוסה וגם עיניה הוסתרו במשקפי שמש)נכנסים לאכסניה? מוטל? ואנו נשארים עם הדמיון... אולם בהמשך כשהם יוצאים החוצה- שיער ראשה של הבחורה גלוי ועיניה לא מוסתרות עוד. הגלגל כאן הוא אולי הגורל הקובע לא רק את העתיד , אלא אולי לפי המספר (69) גם את הנטייה המינית-ג´נדרית של האדם. שזה מרמז שיישנם דברים בלתי נשלטים, שהאדם לא יוכל לשנותם. וכתוצאה מכך לעד יהיה תלוי בהם. לא רק הבחורה משתנה. אם תשימי לב, גם דייב משתנה; מצוייר לו איזה שפמפם קטן כשהוא רוקד איתה. ברקע ניתן לראות את מרטי, אלן ואנדי יושבי בית קפה , אשמאים במקצת(לפי התחושה שלי- אין להם בנות זוג, וממקום מושבם הם יכולים להציץ לחלון ולצפות או לשמוע מה עושה דייב עם חברתו) המסבים לשולחן בפתח המוטל. .הקלידים הפכו לאקורדיון(שמרטין מנגן עליו)- כלי שנחשב יחסית מגושם שמשוייך בדר"כ למוזיקאים מבוגרים יחסית ולעבר. מצד אחד יישנה אווירה זולה(בחורה לוקחת בחור על טרמפ, לא מחליפה איתו אף מילה והופ- קורה מה שקורה...)ומצד שני ישנה אווירה מאוד רומנטית(הקונוטצייה שלי, למשל כשאני רואה אקורדיון, היא-פריז+בגט+שאנסון) בזמן שדייב וחברתו עברו/חוו מן הסתם חוויה התבגרותית, מרטי עושה קולות רקע:או הו הו הו הו...(אותו דבר, דרך אגב, קורה גם בקליפ personal jesus מראים שם את יישבנו של הסוס ,ואין חייה יותר פאלית מהסוס, ומראים את מרטי עושה קולות נשימה- והמסר ברור, ולכן גם mtv פעם צנזרו את הקטע הספציפי הזה). ובחזרה למרטי, החמודון הקטן פשוט רוצה תשומת לב! הוא רוצה להזכיר לנו שגם אם דייב הוא כוכב הבמה, הרי זה בזכות העובדה שמרטי עשה אותו כזה. מרטין הוא זה שנתן לו את המילים/כלים לפעול.מרטי מפחד לקחת אחריות על שיריו ולשיר אותם בעצמו. לכן גם הוא לא בחר בקריירת סולו, למרות שהוא בהחלט יכל להצליח(מבחינת כשרונו העצום).הוא העדיף להיות בלהקה שתדאג לו ואם להסתמך על כשרונו, הוא יוכל בקלות להתבלט בה. קשה לשאת את החיים לבד ולכן תמיד נוטים להסתמך ולהשען על אחרים. וזה המסר מהקליפ הקליפ, לעניות דעתי, יוצר רצף כרונולוגי עפ הקליפ never let me down again שבסיומו המכונית נעצרת/מתקלקלת בשדה ודייב חצי מעולף נגרר ע"י חבריו. אבל נשאיר את הניתוח לקליפ הזה לפעם הבאה.
one caress
New member
nlmda-המנון הומוסקסואלי?
דיברנו מקודם על מוטיב הכניעה שמאפיין את שיריהם-רק הביטוי I´m down on my knees again -מופיע ב-sacred, to have and to hold,master&servent,one caress, shake the disease אבל ישנו עוד מוטיב חשוב והיא הניגוד;במוזיקה, במילים ,בקולות ובאווירה. ההתעסקות האובססיבית הזו בחושך,(זו גם הסיבה שהקליפים שלהם- רובם בשחור לבן)-lead me into your darkness בקדרות ובדיכאון ששורר אצל האדם-when this world is trying its hardest to leave me unimpressed- אולם בתוך כל הכאוס הזה ישנם גם כמה נקודות אור just one caress from you and I´m pleased-אם תעברי שיר שיר את תמצאי גם בשירים הכי מדכאים- פתח מילוט שבו התקווה חודרת דרך היאוש. לדוגמא,never let me down (דייב מתחנן), ומרטי עונה לו-see the stars they´re shining bright,everythings´ alright tonight ניגוד נוסף הוא הצלילים עצמם;בסים חזקים מול קלידים סינתסייזרים גבוהים מאוד;כבד מול קליל;נמוך מול גבוה. בראיון מוקדם שלהם ב-mtv בשנות ה-84-המראיין כינה אותם:"להקה אלקטרונית עם פנים", או באנגלית:"Electronic band with a face" , ואם חושבים על כך, ההגדרה הזו מאוד משקפת אותם.מצד אחד הצלילים המנוכרים של הסינתסייזר, ומצד שני הרגשנות והאמוצייה הנשפכת בשיריהם. וכמובן הניגוד המפורסם מכל-קולו הרזוננטי-מצואיסטי-בוטח וחזק של דייב, מול קולו הילדותי-הרך-ממיס- מתרפס-מתלחש-חסר כיוון-נדחף ואפילו שובבני: ב-clean-"the cleanest" i´ve been . וב- fly on the windscreen "touch me. הסיבה לכל ההקדמה הזו היא שלפני שבאים ומנתחים קליפ , צריך לנסות ולהבין את השיר וזה מה שקורביין(לפי ראיון שפעם קראתי עליו)-עשה. הוא מגיב יפה לפוביות דתיות(walking in my shoes), התעסקות בזהות מינית(in your room),ביחס לסקס עצמו(personal jesus)וכמובן השילוב בן כולם. ולא רק המוזיקה, צריך גם להכיר את המוזיקאים עצמם, את האופי שלהם, התכונות שלהם ולהעביר זאת על המסך. דייב הוא הזאב הבודד(enjoy the silence -מבטא את זה מאוד יפה), העצמאי,אוהב ההתנסויות(כל אלבום songs of faith and devotion - יצא בגלל שהוא אמר שאין הוא רוצה לעשות עוד אלבום דאנס עם dm ) מרטי ואנדי חברים טובים מתקופת בזילדון ולכן קשורים יותר אחד בשני. את אלן פעם כינו קונטרול פריק-control freak בגלל הנטייה שלו להשתלט על כל העבודה הטכנית והעיבודית, וכן בגלל ששהה הרבה זמן באולפן ולא נהג להתרועע לאחר העבודה.אח"כ גם קראו לו מיזנטרופ... בכל מקרה, אלן היה מחובר יותר לדייב(עד היום שניהם בקשר) מאשר למרטי ולאנדי, מעין אאוט-סיידר שכזה.הוא עשה בdm עבודה אדירה, מדהימה, מצויינת,אבל אף פעם לא התבלט.חסרה הייתה לו הכריזמה של דייב והפלמבוינטיות של מרטי. אנדי עסק יותר בתחום החשבונאות, דימוי אפרורי קמעה, אולם פעם קראתי שהוא נחשב כמעין עוגן בלהקה.קרי, הרציונליסט עם הקומון סנס היחיד. על never let me down again נאמרו הרבה דברים. מרטי מספר בעצמו שפעם באו אליו 2 מעריצים שונים מאחורי הקלעים וכלאחד חשב על השיר משהו שונה ; אחד חשב שזה על התנסות בסמים ואילו השני חשב שזה איזשהו המנון הומוסקסואלי. בקליפ אין שום איזכור לרעיונות הללו. בגדול, המסגרת הכללית של הקליפ עוסקת בבחור(דייב) שניסה "לפרוש כנפיים" אך משהו שם התפקשש, אנדי ואלן גוררים אותו,ובסוף זורקים אותו, והקליפ מסתיים כשהוא מתעלף , שרוע על פניו, ומרטי מחזיק עששית (על רקע ירח מלא-סמל לשיגעון), מתקרב לעבר המכונית, מצמיד את פניו למסך - סוריאליסטי או מה? המשך יבוא...
דיברנו מקודם על מוטיב הכניעה שמאפיין את שיריהם-רק הביטוי I´m down on my knees again -מופיע ב-sacred, to have and to hold,master&servent,one caress, shake the disease אבל ישנו עוד מוטיב חשוב והיא הניגוד;במוזיקה, במילים ,בקולות ובאווירה. ההתעסקות האובססיבית הזו בחושך,(זו גם הסיבה שהקליפים שלהם- רובם בשחור לבן)-lead me into your darkness בקדרות ובדיכאון ששורר אצל האדם-when this world is trying its hardest to leave me unimpressed- אולם בתוך כל הכאוס הזה ישנם גם כמה נקודות אור just one caress from you and I´m pleased-אם תעברי שיר שיר את תמצאי גם בשירים הכי מדכאים- פתח מילוט שבו התקווה חודרת דרך היאוש. לדוגמא,never let me down (דייב מתחנן), ומרטי עונה לו-see the stars they´re shining bright,everythings´ alright tonight ניגוד נוסף הוא הצלילים עצמם;בסים חזקים מול קלידים סינתסייזרים גבוהים מאוד;כבד מול קליל;נמוך מול גבוה. בראיון מוקדם שלהם ב-mtv בשנות ה-84-המראיין כינה אותם:"להקה אלקטרונית עם פנים", או באנגלית:"Electronic band with a face" , ואם חושבים על כך, ההגדרה הזו מאוד משקפת אותם.מצד אחד הצלילים המנוכרים של הסינתסייזר, ומצד שני הרגשנות והאמוצייה הנשפכת בשיריהם. וכמובן הניגוד המפורסם מכל-קולו הרזוננטי-מצואיסטי-בוטח וחזק של דייב, מול קולו הילדותי-הרך-ממיס- מתרפס-מתלחש-חסר כיוון-נדחף ואפילו שובבני: ב-clean-"the cleanest" i´ve been . וב- fly on the windscreen "touch me. הסיבה לכל ההקדמה הזו היא שלפני שבאים ומנתחים קליפ , צריך לנסות ולהבין את השיר וזה מה שקורביין(לפי ראיון שפעם קראתי עליו)-עשה. הוא מגיב יפה לפוביות דתיות(walking in my shoes), התעסקות בזהות מינית(in your room),ביחס לסקס עצמו(personal jesus)וכמובן השילוב בן כולם. ולא רק המוזיקה, צריך גם להכיר את המוזיקאים עצמם, את האופי שלהם, התכונות שלהם ולהעביר זאת על המסך. דייב הוא הזאב הבודד(enjoy the silence -מבטא את זה מאוד יפה), העצמאי,אוהב ההתנסויות(כל אלבום songs of faith and devotion - יצא בגלל שהוא אמר שאין הוא רוצה לעשות עוד אלבום דאנס עם dm ) מרטי ואנדי חברים טובים מתקופת בזילדון ולכן קשורים יותר אחד בשני. את אלן פעם כינו קונטרול פריק-control freak בגלל הנטייה שלו להשתלט על כל העבודה הטכנית והעיבודית, וכן בגלל ששהה הרבה זמן באולפן ולא נהג להתרועע לאחר העבודה.אח"כ גם קראו לו מיזנטרופ... בכל מקרה, אלן היה מחובר יותר לדייב(עד היום שניהם בקשר) מאשר למרטי ולאנדי, מעין אאוט-סיידר שכזה.הוא עשה בdm עבודה אדירה, מדהימה, מצויינת,אבל אף פעם לא התבלט.חסרה הייתה לו הכריזמה של דייב והפלמבוינטיות של מרטי. אנדי עסק יותר בתחום החשבונאות, דימוי אפרורי קמעה, אולם פעם קראתי שהוא נחשב כמעין עוגן בלהקה.קרי, הרציונליסט עם הקומון סנס היחיד. על never let me down again נאמרו הרבה דברים. מרטי מספר בעצמו שפעם באו אליו 2 מעריצים שונים מאחורי הקלעים וכלאחד חשב על השיר משהו שונה ; אחד חשב שזה על התנסות בסמים ואילו השני חשב שזה איזשהו המנון הומוסקסואלי. בקליפ אין שום איזכור לרעיונות הללו. בגדול, המסגרת הכללית של הקליפ עוסקת בבחור(דייב) שניסה "לפרוש כנפיים" אך משהו שם התפקשש, אנדי ואלן גוררים אותו,ובסוף זורקים אותו, והקליפ מסתיים כשהוא מתעלף , שרוע על פניו, ומרטי מחזיק עששית (על רקע ירח מלא-סמל לשיגעון), מתקרב לעבר המכונית, מצמיד את פניו למסך - סוריאליסטי או מה? המשך יבוא...
ToraToraTora
New member
../images/Emo127.gif
מצויין אבל יש לי שאלה
אני חושב שהקליפים של אנטון לפעמים מוגזמים , דוגמא לכך הוא PIMPF שיר ששמיעתו גורמת לבלבול ולהלם אבל זה עוד כלום לעומת הוידאו , WTF ?! מרטין כמו פנטום של האופרה כלוא בתוך בית ושאר חברי הלהקה מנסים להכנס או להרוס את הבית ? , מה זה אמור להגיד ?! ובקשר להומואיות של מרטין... ללא ספק הומו וזה שהם ניסו לשנות זאת בקליפ של CLEAN לא תעזור לו... ודבר אחרון מישהו מוכן להסביר לי את משמעות הקליפ של IN YOUR ROOM ? , מוזר מאוד כי יש קטע שמזכיר את I FEEL YOU ובכלל הקליפ מוזר מעל הממוצע של דפש.
אני חושב שהקליפים של אנטון לפעמים מוגזמים , דוגמא לכך הוא PIMPF שיר ששמיעתו גורמת לבלבול ולהלם אבל זה עוד כלום לעומת הוידאו , WTF ?! מרטין כמו פנטום של האופרה כלוא בתוך בית ושאר חברי הלהקה מנסים להכנס או להרוס את הבית ? , מה זה אמור להגיד ?! ובקשר להומואיות של מרטין... ללא ספק הומו וזה שהם ניסו לשנות זאת בקליפ של CLEAN לא תעזור לו... ודבר אחרון מישהו מוכן להסביר לי את משמעות הקליפ של IN YOUR ROOM ? , מוזר מאוד כי יש קטע שמזכיר את I FEEL YOU ובכלל הקליפ מוזר מעל הממוצע של דפש.
one caress
New member
Being Mr. Corbijn../images/Emo29.gif
האמת, כשהסתכלתי על השם -Pimpf-חשבתי שיש איזו שגיאת דפוס(משהו בנוסח-Waiting for the night to fall-שהייתה הכותרת המקורית של השיר, אלא ששתי המילים האחרונות נפלו בדפוס והיום השיר נקרא-Waiting for the night) אלא שלא. זה השם. האסוציאציה הראשונית המתבקשת היא שאולי זה איזה עיוות של המילה pimp-סרסור. אבל כנראה שלא. באתר halo- כותבים על הפירוש שהוא כפי הנראה ארגון נוער נאצי?! שפעל באותה תקופה?!? ,הנה הציטוט המדוייק משם: .] "Pimpf" was one of several youth organizations created by the Nazis in Germany. The Pimpf organization was for 6 to 10 year olds who were making their way into the Hitler Youth. The "lyrics" to this song were the subject of constant debate on the mailing list. It isn´t any sort of message, just "Ohh"s and "Hee"s. Certainly _NOT_ "Cold beer"! A rumor circulating at the time was that the song was originally going to be titled "Pimp", however, at the insistence of Mute, an ´f´ was added to make it less offensive. This rumor hasn´t been proven. ממה שקראתי על מרטין, הוא חי כשנתיים בגרמניה,בברלין , באמצע שנות ה-80.(עוד לפני שנפלה חומת ברלין, ומזרח ברלין עם המאפיינים האלימים שבה; מעקבים, חקירות ,ריגול, סוכני שטאזי מטילי אימה...) אולי משם ההשראה לשם ולמוזיקה(די מפחידה ומבלבלת כהגדרתך,) המוזיקה באה בתבנית שהיא שבלונית. אין פזמון, אין בתים, אין גשר. רק oh oh´ ו-hee hee ותבנית פוליפונית של קלידים שחוזרים על עצמם בצורה מתגברת מרגע לרגע. מושפע מהמוזיקה,קורביין, הצליח להשרות אווירה די אלימה בקליפ. מרטין מוצג שם כאיזשהו מלחין מטורף שאחז בו הדיבוק;מנענע את ראשו באמוק מצד לצד, ובאובססיה מנגן על הפסנתר.ברקע ישנם קולאג´ים פסיכדליים בשחור לבן(עד כמה שזה אפשרי-כי פסיכדיליה היא בעצם חגיגה של צבעים, ולכן זה כה מוזר-שוב העניין של הניגוד). אני חושבת שהסיבה שבאותה תקופה עשה אנטון קורביין את הקליפים בשחור לבן היא בגלל שהוא אולי הרגיש שאסור שהחזות החיצונית תתעלה או תאפיל באיזושהי צורה על השיר.. בדומה לאדם עם ראייה כה חלשה, עד שחוש השמע מכפר על עיוורונו - אם העין שלנו לא תהיה חשופה לגירויים חיצוניים(מוטעים ומטעים), אזי נשים לב יותר לצלילים עצמם(הדברים הצבעוניים באמת בחיים). בנתיים, שאר החברה, "מהופנטים" לשמע הצלילים, מתחילים ללכת(ובהמשך אף רצים) בעקבות הקול. מרטין הוא על תפקיד החלילן מהמלין,מפתה אותם להתקרב. (קורביין רוצה להציג את מרטין כאבן שואבת ללהקה , הוא אכן המרכז- הגחלילית הקטנה והזוהרת שסביבה כולם מתאספים )והם אכן באים. וכשהם באים , הם נמצאים במצב של קריז, פנאטיות, בצורה שבה הם הולמים על הבית הקטן(...Here is the house, where it all happened)-שבו מרטין נמצא. (הבית הקטן של מרטי הוא לא אחר מאשר הנפש שלו)הצלילים מוציאים אותם מדעתם והם מנסים לפרוץ אל הבית ולראות מי האחראי לייצור המוזיקה הזו. יש פה דמיון ברור לאופן שבו המעריצים של DM מתנהגים , ואני חושבת שקורביין היה די מודע לכך והצליח לבטא את הטירוף של המעריצים(באותם ימים -פסדינה באופק -התפתח גרעין קשה של תומכים). המוזיקה הנוקבת והכואבת שלהם באמת מצליחה להוציא אנשים משלוות רוחם, קשה מאוד להשאר אדיש להם.(אני לדוגמא יושבת עכשיו ב-2.50 בלילה וכותבת עליהם, ואני נהנית מאוד...) בסופם של כמה מכות אלימות מדייב, אנדי ואלן- הבית נופל השימוש הנעשה באלימות כאן הוא די מדאיג. אחרי הכל הם יכלו להקיש בנימוס על הדלת, ולחכות שמרטין יפתח, הרי בסופו של דבר הוא לא ינגן לעד... קורביין עושה פה הקבלה לחיפוש העצמי שבני אדם לא אחת עושים כדי לרדת למסתרי הדברים ולעומקם.ולפעמים נדרשים אנו להפעיל אמצעים אלימים כדי להגיע לטיהור הנפשי המיוחל.ידוע הרי שצריך לעבור 7 מדורי גיהנום כדי להגיע לגן עדן. וכשהבית נופל- מבין ההריסות מגיח מרטי, ללא פגע. בידו הוא מחזיק את הרמקול(עוד סמל פאלי- והפעם סמל פאלי נשי!!!-קורביין יודע עם מי יש לו עסק...) כלפי מעלה במחווה של ניצחון. כתבתי כבר שהתכנים בשירים עוסקים בניגודים;חטא וגאולה-sin&redemption לפי תפישתו של מרטי- האדם צריך להתייסר כדי לראות/להעריך את האור. מרטי התייסר: ...I can´t stand this emotional violence" (אם אני עכשיו אתחיל לצטט את כל השירים עם המילה violence או pain ושאר הדברים הנוגים-אשב פה כל השבוע...) אבל נפשו השתחררה, והוא מפיץ את דעותיו,רחשי לבו במסווה של מוזיקה להמונים; קרי-Music for the masses הערה אחרונה- השימוש ברמקול-משפך (שהוא אכן אמצעי פאלי נשי מובהק), לא נעשה כדי לרמוז על כך שמרטי הוא הומו, אלא כמו שאמרתי מקודם ;קורביין יודע עם מי יש לו עסק.יש לו עסק עם בחור-חייזר מדהים מעין כמוהו.עם רגישות ורגשנות שלא מהעולם הזה ועם שירים שאני חושבת שהם על גבול הפואטיקה . לאכול את הלב אני אשמח להרחיב מחר את הדיבור על"I feel you ו-In you´r room (השיר האהוב עלי ביותר). פשוט עכשיו אני קצת מטושטשת
האמת, כשהסתכלתי על השם -Pimpf-חשבתי שיש איזו שגיאת דפוס(משהו בנוסח-Waiting for the night to fall-שהייתה הכותרת המקורית של השיר, אלא ששתי המילים האחרונות נפלו בדפוס והיום השיר נקרא-Waiting for the night) אלא שלא. זה השם. האסוציאציה הראשונית המתבקשת היא שאולי זה איזה עיוות של המילה pimp-סרסור. אבל כנראה שלא. באתר halo- כותבים על הפירוש שהוא כפי הנראה ארגון נוער נאצי?! שפעל באותה תקופה?!? ,הנה הציטוט המדוייק משם: .] "Pimpf" was one of several youth organizations created by the Nazis in Germany. The Pimpf organization was for 6 to 10 year olds who were making their way into the Hitler Youth. The "lyrics" to this song were the subject of constant debate on the mailing list. It isn´t any sort of message, just "Ohh"s and "Hee"s. Certainly _NOT_ "Cold beer"! A rumor circulating at the time was that the song was originally going to be titled "Pimp", however, at the insistence of Mute, an ´f´ was added to make it less offensive. This rumor hasn´t been proven. ממה שקראתי על מרטין, הוא חי כשנתיים בגרמניה,בברלין , באמצע שנות ה-80.(עוד לפני שנפלה חומת ברלין, ומזרח ברלין עם המאפיינים האלימים שבה; מעקבים, חקירות ,ריגול, סוכני שטאזי מטילי אימה...) אולי משם ההשראה לשם ולמוזיקה(די מפחידה ומבלבלת כהגדרתך,) המוזיקה באה בתבנית שהיא שבלונית. אין פזמון, אין בתים, אין גשר. רק oh oh´ ו-hee hee ותבנית פוליפונית של קלידים שחוזרים על עצמם בצורה מתגברת מרגע לרגע. מושפע מהמוזיקה,קורביין, הצליח להשרות אווירה די אלימה בקליפ. מרטין מוצג שם כאיזשהו מלחין מטורף שאחז בו הדיבוק;מנענע את ראשו באמוק מצד לצד, ובאובססיה מנגן על הפסנתר.ברקע ישנם קולאג´ים פסיכדליים בשחור לבן(עד כמה שזה אפשרי-כי פסיכדיליה היא בעצם חגיגה של צבעים, ולכן זה כה מוזר-שוב העניין של הניגוד). אני חושבת שהסיבה שבאותה תקופה עשה אנטון קורביין את הקליפים בשחור לבן היא בגלל שהוא אולי הרגיש שאסור שהחזות החיצונית תתעלה או תאפיל באיזושהי צורה על השיר.. בדומה לאדם עם ראייה כה חלשה, עד שחוש השמע מכפר על עיוורונו - אם העין שלנו לא תהיה חשופה לגירויים חיצוניים(מוטעים ומטעים), אזי נשים לב יותר לצלילים עצמם(הדברים הצבעוניים באמת בחיים). בנתיים, שאר החברה, "מהופנטים" לשמע הצלילים, מתחילים ללכת(ובהמשך אף רצים) בעקבות הקול. מרטין הוא על תפקיד החלילן מהמלין,מפתה אותם להתקרב. (קורביין רוצה להציג את מרטין כאבן שואבת ללהקה , הוא אכן המרכז- הגחלילית הקטנה והזוהרת שסביבה כולם מתאספים )והם אכן באים. וכשהם באים , הם נמצאים במצב של קריז, פנאטיות, בצורה שבה הם הולמים על הבית הקטן(...Here is the house, where it all happened)-שבו מרטין נמצא. (הבית הקטן של מרטי הוא לא אחר מאשר הנפש שלו)הצלילים מוציאים אותם מדעתם והם מנסים לפרוץ אל הבית ולראות מי האחראי לייצור המוזיקה הזו. יש פה דמיון ברור לאופן שבו המעריצים של DM מתנהגים , ואני חושבת שקורביין היה די מודע לכך והצליח לבטא את הטירוף של המעריצים(באותם ימים -פסדינה באופק -התפתח גרעין קשה של תומכים). המוזיקה הנוקבת והכואבת שלהם באמת מצליחה להוציא אנשים משלוות רוחם, קשה מאוד להשאר אדיש להם.(אני לדוגמא יושבת עכשיו ב-2.50 בלילה וכותבת עליהם, ואני נהנית מאוד...) בסופם של כמה מכות אלימות מדייב, אנדי ואלן- הבית נופל השימוש הנעשה באלימות כאן הוא די מדאיג. אחרי הכל הם יכלו להקיש בנימוס על הדלת, ולחכות שמרטין יפתח, הרי בסופו של דבר הוא לא ינגן לעד... קורביין עושה פה הקבלה לחיפוש העצמי שבני אדם לא אחת עושים כדי לרדת למסתרי הדברים ולעומקם.ולפעמים נדרשים אנו להפעיל אמצעים אלימים כדי להגיע לטיהור הנפשי המיוחל.ידוע הרי שצריך לעבור 7 מדורי גיהנום כדי להגיע לגן עדן. וכשהבית נופל- מבין ההריסות מגיח מרטי, ללא פגע. בידו הוא מחזיק את הרמקול(עוד סמל פאלי- והפעם סמל פאלי נשי!!!-קורביין יודע עם מי יש לו עסק...) כלפי מעלה במחווה של ניצחון. כתבתי כבר שהתכנים בשירים עוסקים בניגודים;חטא וגאולה-sin&redemption לפי תפישתו של מרטי- האדם צריך להתייסר כדי לראות/להעריך את האור. מרטי התייסר: ...I can´t stand this emotional violence" (אם אני עכשיו אתחיל לצטט את כל השירים עם המילה violence או pain ושאר הדברים הנוגים-אשב פה כל השבוע...) אבל נפשו השתחררה, והוא מפיץ את דעותיו,רחשי לבו במסווה של מוזיקה להמונים; קרי-Music for the masses הערה אחרונה- השימוש ברמקול-משפך (שהוא אכן אמצעי פאלי נשי מובהק), לא נעשה כדי לרמוז על כך שמרטי הוא הומו, אלא כמו שאמרתי מקודם ;קורביין יודע עם מי יש לו עסק.יש לו עסק עם בחור-חייזר מדהים מעין כמוהו.עם רגישות ורגשנות שלא מהעולם הזה ועם שירים שאני חושבת שהם על גבול הפואטיקה . לאכול את הלב אני אשמח להרחיב מחר את הדיבור על"I feel you ו-In you´r room (השיר האהוב עלי ביותר). פשוט עכשיו אני קצת מטושטשת
one caress
New member
..."And I thank you../images/Emo20.gif
תודה, תודה לכולכן/ם הסמקתי. יש משהו עמוק(ואפל)במלודיות, בליריקה ובביוגרפיה המוזיקלית שלהם ברבות השנים שחודר עמוק לתוך נבכי הנפש ופורט על מיתר סמוי בליבי...(טוב עכשיו קצת נמרחתי...) אבל מה אפשר לעשות?- אם הנערה כל כך אוהבת אותם? רק להמשיך לאהוב! הסיבה שלפעמים אני מתעכבת על כל פרט ופרט , היא בגלל שבארץ ישנו חסך אדיר בנוגע לפועלם. בתור אחת שבשנות ה-80 היתה ילדה, והתוודעה אליהם רק בשנות ה-90 ,השלמתי את כל ידיעותי באמצעות הכתבות המפוזרות ברשת, וגם זה אינו אלה פסיק קטן מהתיעוד העצום עליהם. אבל אני לא דואגת. כי למרטי(הבלונדי החמוד עם החסה על הראש-כמו שאוהבים לקרוא לו בפורוםdepechemode.co.il )יש עוד 80 שנה(טפו,טפו,בלי עין הרע, חמסה, חמסה, Knock on wood)של קניית ספרי וצבע לשיער... כך שיש לי זמן להשלים את החסר... ברשותכן/ם האדיבה, הייתי רוצה להמשיך ולנתח את יצירותיו של אדון קורביין, אבל בנתיים ארצה לרענן את זכרוני ע"י צפייה מחודשת בקליפים,ששום פרט לא יעלם מעיני. אשאיר אתכם עם תמונה כה יפה , מהזמנים הטובים שבהם כולם היו חברים, דיברו זה עם זה וחבקו זה את זה... עד לפעם הבאה- God send the only true friend I call mine, pretend That I´ll make amend The next time Befriend to the glorious end of the line
ניתוח מדהים, one caress. הבעיה...
...היא שלדעתי הקליפים הסו-קולד אמנותיים של music for the masses פגעו קשות בהצלחה המסחרית של השירים מהאלבום הזה, שלדעתי מכילים כמה מהמאסטר-פיסס של דפש. strangelove הוא לדעתי הקטע הטוב ביותר שלהם עד היום, וכמובן behind the wheel, never let me down again הנפלאים ועוד. למי שלא הקשיב למצעדים באותה תקופה (1987) אני רק אזכיר שההצלחה של השירים האלה היתה בינונית לגמרי. לדעתי עם קליפים הקרבה יותר "ידידותיים" או תקשורתיים ופופיים - השירים המצויינים האלה היו שוברים שיאים בהיסטוריית מצעדי המכירות של דפש עד אז.
...היא שלדעתי הקליפים הסו-קולד אמנותיים של music for the masses פגעו קשות בהצלחה המסחרית של השירים מהאלבום הזה, שלדעתי מכילים כמה מהמאסטר-פיסס של דפש. strangelove הוא לדעתי הקטע הטוב ביותר שלהם עד היום, וכמובן behind the wheel, never let me down again הנפלאים ועוד. למי שלא הקשיב למצעדים באותה תקופה (1987) אני רק אזכיר שההצלחה של השירים האלה היתה בינונית לגמרי. לדעתי עם קליפים הקרבה יותר "ידידותיים" או תקשורתיים ופופיים - השירים המצויינים האלה היו שוברים שיאים בהיסטוריית מצעדי המכירות של דפש עד אז.
one caress
New member
גם ריצ´רד בלייד חשב כמוך../images/Emo62.gif
בראיון עם השדרן מ-KROQ RADIO (תחנת הרדיו בלוס אנג´לס שעזרה מאוד ל-DM לפרוץ קדימה)- גם הוא הודה שהקליפים של קורביין באמת לא מובנים ודי מוזרים, וכפי שאתה אומר, אם היו עושים להם קליפים קצת יותר ברוח ה-mtv בהחלט יתכן שהם היו עוד יותר פורצים בגדול. אבל, אני חולקת על שניכם; אני סבורה שחלק מהייחוד של -DM הוא בקליפים המוזרים מאוד ובסגנון ובלוק השונה וכל כך ייחודי שעיצב עבורם קורביין. DM נשאלו לא אחת לסוד ההצלחה שלהם, והתשובה שלהם היא שהם תמיד היו הבנים החורגים בשכונה; המוזיקה שלהם אף פעם לא התאימה לשום שבלונה מוכרת.(כמו שאמר Fletch בראיון-,"...We never really fitted") מצד אחד הם כבדים מדי בתכנים שלהם מכדי להחשב כלהקת פופ שטחית ורדודה, ומצד שני, קשה לסווג אותם כלהקת רוק בגלל ההתחלה ה- Electric Synth pop שהייתה להם. אמנם בשנות ה-80 זה היה יותר Hard core עם Industrial חזק, אולם הצלילים האלקטרונים מלווים אותם עד עצם היום הזה(צלילי הגיטרה האקוסטיים ב-Dream on,או אורגניים כפי שהם אוהבים לכנותם, הם במקור צלילים אלקטרונים כשרים לכל דבר שעברו טיפול מידיו המופלאות של מרק בל.) ומצד שלישי, הם לא בדיוק יכולים להכנס לקטגוריה של להקה אלקטרונית, כי ללהקות כאלו יש דימוי של ניכור ו-DM אחרי Violator, Sofa"d ו-Black celebration- לא יכולה להיות יותר רחוקה מהדימוי הזה.
תאר לך שהיו עושים להם קליפים בסגנון להקות הבנות-בנים של היום
התוצאה פשוט הייתה מחרידה , שלא לדבר על העלבון לאינטילגנציה ללהקה כל כך חכמה , מוכשרת ואינטליגנטית(בדומה ל-Smith) אריזה נוצצת עושים כאשר באים לחפות על תוכן רדוד. וזה שאנו כיום מוצפים בקליפים מהסוג הזה רק מעיד עד כמה המוזיקה שלנו שטחית וירודה, חסרת מסר ממשי ורגש אמיתי. הרי מה שקורה היום הוא שלוקחים כמה נערות יפות, בלבוש מינימלי, אומרים להם לענטז מול המסך ,והופ מקום ראשון במצעד-זו לא מוזיקה טובה. ובנוגע להשערה שהעלית שאם הקליפים היו קצת יותר "ידידותיים", אזי היו להם מעריצות/ים רבים יותר- אני לא בטוחה כל כך בקשר לכך. המוזיקה שלהם כה ייחודית, והתכנים שם שעוסקים באובססיה, דכאון ואלימות נפשית, מניפולציות פסיכוסקסואליות (Master&Servent)- כל אלו הם לא נושאים קלי עיכול, ולא כל אחד יכול להזדהות איתם. בדומה לשידורי הטלוויזיה שתמיד מכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר(כדי להגיע לקהל היעד הגדול ביותר), צר לי מאוד לראות כי גם המוזיקה "ירדה לזנות" בשנים האחרונות. דבר שמאוד בולט ב-MTV. אבל מה לעשות שהמכנה המשותף לכולם הוא גם הנמוך והרדוד מכולם. לכל מוזיקה יש את קהל היעד שלה. קשה לי לראות את קהל היעד של ריקי מרטין, לדוגמא, בא וקונה את Fly on the windscreen, או את Barrel of a gun .כך שגם אין טעם לנסות ולשווק אותם לקהל הספציפי הזה. אני גורסת שללהקה כה מיוחדת כ-DM מגיעים קליפים מיוחדים ושונים שרק יוסיפו לייחודיות ולמסתורין שלה. היום בעידן האנטי-גלובליזציה, מסחריות- היא מילת גנאי, וכל להקה צעירה רוצה להחשב כמחתרתית ונועזת , שרק יוסיף לסקס אפיל שלה. ל-DM יש לשמחתי הרבה את הדימוי הזה וזה גם מה שהפך אותם ללהקת הקאלט הכי גדולה בעולם!!! זו פשוט חגיגה לצפות בקליפים שלהם; אני שוברת את הראש בשני כיוונים: מצד אחד אני מנסה להבין למה המשורר(מרטי המתוק
)התכוון במילותיו, ומצד שני, למה הבמאי(קורביין) התכוון בתמונותיו...
בראיון עם השדרן מ-KROQ RADIO (תחנת הרדיו בלוס אנג´לס שעזרה מאוד ל-DM לפרוץ קדימה)- גם הוא הודה שהקליפים של קורביין באמת לא מובנים ודי מוזרים, וכפי שאתה אומר, אם היו עושים להם קליפים קצת יותר ברוח ה-mtv בהחלט יתכן שהם היו עוד יותר פורצים בגדול. אבל, אני חולקת על שניכם; אני סבורה שחלק מהייחוד של -DM הוא בקליפים המוזרים מאוד ובסגנון ובלוק השונה וכל כך ייחודי שעיצב עבורם קורביין. DM נשאלו לא אחת לסוד ההצלחה שלהם, והתשובה שלהם היא שהם תמיד היו הבנים החורגים בשכונה; המוזיקה שלהם אף פעם לא התאימה לשום שבלונה מוכרת.(כמו שאמר Fletch בראיון-,"...We never really fitted") מצד אחד הם כבדים מדי בתכנים שלהם מכדי להחשב כלהקת פופ שטחית ורדודה, ומצד שני, קשה לסווג אותם כלהקת רוק בגלל ההתחלה ה- Electric Synth pop שהייתה להם. אמנם בשנות ה-80 זה היה יותר Hard core עם Industrial חזק, אולם הצלילים האלקטרונים מלווים אותם עד עצם היום הזה(צלילי הגיטרה האקוסטיים ב-Dream on,או אורגניים כפי שהם אוהבים לכנותם, הם במקור צלילים אלקטרונים כשרים לכל דבר שעברו טיפול מידיו המופלאות של מרק בל.) ומצד שלישי, הם לא בדיוק יכולים להכנס לקטגוריה של להקה אלקטרונית, כי ללהקות כאלו יש דימוי של ניכור ו-DM אחרי Violator, Sofa"d ו-Black celebration- לא יכולה להיות יותר רחוקה מהדימוי הזה.
one caress
New member
../images/Emo47.gif... Yearning for a liberation"
הסמלים הפאלים והשייכות הג´נדרית (מינית) הם בעלי נוכחות חזקה ביותר בקליפים שלהם. הדבר כמובן תפס תאוצה בעבודות של קורביין (שישר קלט עם מי יש לו עסק-ההתעסקות בפרוורטיות אינה רק אופינית ל-DM,אם תיכנסו לאתר שלו-corbijn.com תראו שם כל מיני תמונות של כוכבי קולנוע ומוזיקה שיצא לו לצלם וגם בתנוחות שלא משתמעות לשתי פנים-הכי ידוע כמובן זה הקליפ one שעשה לu2 שבהם החברה נראים כמו דראג-קווינס והרקע הוא של בית בושת...), אבל, אפשר למצוא את הסמלים הללו עוד טרם תקופתו. ב-Meaning of love (בויים ע"י ג´וליאן טמפל- הקליפ לא נמצא באוסף הווידאו ותצטרכו להוריד אותו,זה ישתלם, קליפ משעשע ביותר וראוי לכמה מילים טובות ועוקצניות...)דייב מחופש למדען שמחפש את משמעות האהבה, הוא מסתכל מבעד למקרוסקופ ורואה את מרטין, שיער הבלונד מתנופף בחדווה, על רקע ביצית גדולה!!!(סמל פאלי נשי), ואת אנדי על רקע זרע!!!(פאלי גברי). כך שאפשר לראות שכבר סיווגו למרטין דימוי נשי עוד בתחילת דרכם(אלן לא מופיע בקליפ) Speak& spell- על העטיפה שלו מצוייר נחש. נחש מסמל הרבה דברים; ברפואה למשל הוא הסמל של חיל הרפואה בצבא, סמל לערמומיות, אכזריות, וכמובן פיתוי גן עדן חווה ואדם וכל האסוציאציות הכרוחות בדימוי הזה... למרות שתקליט הבכורה- המילים של ווינס קלארק- נחשב לתקליט קר יחסית. ועוד הערה קטנה בנוגע לתקליט הזה; קראתי במאמר-"DM ואני" , שיאיר רווה קרא לתקליט בשם:"דבר ואיית". אז אני רוצה להדגיש של-Spell יש עוד משמעות במובן של לכשף-...I put a spell on you. אחת מ-2 עטיפות שונות של הסינגל-new life-ביצה גדולה שממנה יוצא ילד עירום. אחת מ-2 עטיפות שונות של הסינגל-Just can´t get enough- אדם קשור בחבלים לכסא ועיניו עצומות- רמז לs&m. השימוש ברמקול האדום-קונוטציה למשפך(סמל מין פאלי נשי)- בעטיפות התקליט Music for the massesוהסינגלים :nlmda ו-Btw. גם ההופעה שלו בקליפ -Strangelove מאוד פרובוקטיבית; אחד הבחורים(לפי הפוזה והגובה, אני משערת שזה אלן)אוחז ברמקול הזה בצורה מוחצנת ,מתגרה, כלפי מעלה... סמל פאלי נשי מופיע כאן בצורת איבר מין גברי...אבל זה הרי ברור: האמוציה החזקה והרגשנות בשיריהם שמאפיינת בדר"כ נשים, דווקא מיוצרת במקרה זה ע"י גברים.
בעטיפה של התקליט Music for the masses ישנם כמה רמקולים כאלו והם מסודרים בצורה הדרגתית.לי זה עורר 2 אסוציאציות; 1- זה הזכיר לי איזשהו צומת שיש בה כל (מיני שלטים שמכוונים אותך למקומות שונים. ו2-ישנה קונוטציה ברורה (בגלל ההדרגתיות והצבע) מאוד לעלים של פרח או פרחים עצמם שנחשבים כסמל לדו מיניות בגלל העלי והשחלה השוהים בתוכם.
הוורד האדום ב-Violator:קורביין בחר לא לצלם את התפרחת של הפרח במבט מלמעלה(אפקט נשי יחסית) אלא הוא צילם את הפרח במבט צדודי שבו הגבעול מתבלט יותר... כנ"ל לגבי הסינגל-Enjoy the silence-הגבעול בולט יותר מהתפרחת. הצבע גם טושטש;אפור כחלחל במקום אדום בוהק. הקליפ Personal Jesus- הוא די מובן, במקומות שבהם אנו רואים/מוצאים מפלט, אנו מוצאים את ה"ג´יזסים" שלנו... Songs of faith and devotion- בעטיפה ישנם סמלים סגולים(אומרים שזה צבע המאפיין את הקהילה) על פרצופו של כל אחד מהם.הם מופיעים גם בעטיפה של I feel you .הסמלים חצויים באמצעיתם בצורה לא שווה. לאנדי יש סמל רזה וארוך, לאלן יש סמל מרובע ומלא יותר, לדייב יש סמל עם תחתית גדולה יותר וראש גדול יותר, ואילו למרטי יש סמל עם תחתית מלאה וראש עם 3 גבעות קטנות שפשוט נראה כמו כתר של מלכה
(או מלך,כמובן). אני חושבת שבתת המודע של קורביין, הוא רואה בסמלים הללו ביטוי לאופיים השונה של חברי הלהקה. אנדי (הרזה )הקשוח יותר, אלן הקונטרול פריק (המרובע) שכמעט ולא עוזב את הסטודיו, דייב(סמל גדול)בולט מכולם בנוכחות שלו, אבל----המלך האמיתי, כפי שקורביין רואה אותו, הוא מרטין!!!(וכל מילה מיותרת) Walking in my shoes-ישנה ה-Lady-bird הכלאה משונה של אישה עם מקור ארוך מאוד(סמל פאלי גברי מובהק)בדומה לקשת-Sagittarius שהוא הכלאה של גבר עם סוס.(בכלל כל ההכלאות הללו נוטעים תחושה של סטייה ,שלא כדרך הטבע) ולכן הדימויים שלו מאוד משרתים את רוח הקליפ: ´מי אתם שתשפטו אותנו ,כל עוד אינכם נמצאים במקומנו´. (התמונה שבה מועלית הסוציאציה על קיומם של קשרים אישיים בן הנזירה לנזיר,ומפגן עקימת החוטמים של הלהקה גם תורמת בשלה לחגיגת הפריקים בקליפ, אבל זה כבר דיון לפעם אחרת...) Exciter -על העטיפה מופיע פרח עם קונוטציה פאלית In your room -אנסה להרחיב את הדיבור על הקליפ המצחיק-עצוב מאוד הזה בפעם אחרת, כי עכשיו אני רוצה להתמקד רק בסמל הפאלי- הנורה
מצד אחד המבנה האובלי -עגלגל שלה, ומצד שני המיקום המוזר שקורביין מציב אותה בקליפ. פעם אחת היא מכסה את ראשם, ופעם אחרת היא מופיעה בהפגנתיות מבין רגליו של מרטי...(ושוב כל מילה מיותרת)- זה החלק המצחיק-קורביין מראה שמה שמופיע בן שתי האזניים מופיע גם בן שני הרגליים; המוח הוא איבר מיני לכל דבר, אבל עדיין לא הצלחתי לפענח האם הוא לועג למרטי או דווקא "עושה אותו גבר"?
מה דעתכן/ם?
הסמלים הפאלים והשייכות הג´נדרית (מינית) הם בעלי נוכחות חזקה ביותר בקליפים שלהם. הדבר כמובן תפס תאוצה בעבודות של קורביין (שישר קלט עם מי יש לו עסק-ההתעסקות בפרוורטיות אינה רק אופינית ל-DM,אם תיכנסו לאתר שלו-corbijn.com תראו שם כל מיני תמונות של כוכבי קולנוע ומוזיקה שיצא לו לצלם וגם בתנוחות שלא משתמעות לשתי פנים-הכי ידוע כמובן זה הקליפ one שעשה לu2 שבהם החברה נראים כמו דראג-קווינס והרקע הוא של בית בושת...), אבל, אפשר למצוא את הסמלים הללו עוד טרם תקופתו. ב-Meaning of love (בויים ע"י ג´וליאן טמפל- הקליפ לא נמצא באוסף הווידאו ותצטרכו להוריד אותו,זה ישתלם, קליפ משעשע ביותר וראוי לכמה מילים טובות ועוקצניות...)דייב מחופש למדען שמחפש את משמעות האהבה, הוא מסתכל מבעד למקרוסקופ ורואה את מרטין, שיער הבלונד מתנופף בחדווה, על רקע ביצית גדולה!!!(סמל פאלי נשי), ואת אנדי על רקע זרע!!!(פאלי גברי). כך שאפשר לראות שכבר סיווגו למרטין דימוי נשי עוד בתחילת דרכם(אלן לא מופיע בקליפ) Speak& spell- על העטיפה שלו מצוייר נחש. נחש מסמל הרבה דברים; ברפואה למשל הוא הסמל של חיל הרפואה בצבא, סמל לערמומיות, אכזריות, וכמובן פיתוי גן עדן חווה ואדם וכל האסוציאציות הכרוחות בדימוי הזה... למרות שתקליט הבכורה- המילים של ווינס קלארק- נחשב לתקליט קר יחסית. ועוד הערה קטנה בנוגע לתקליט הזה; קראתי במאמר-"DM ואני" , שיאיר רווה קרא לתקליט בשם:"דבר ואיית". אז אני רוצה להדגיש של-Spell יש עוד משמעות במובן של לכשף-...I put a spell on you. אחת מ-2 עטיפות שונות של הסינגל-new life-ביצה גדולה שממנה יוצא ילד עירום. אחת מ-2 עטיפות שונות של הסינגל-Just can´t get enough- אדם קשור בחבלים לכסא ועיניו עצומות- רמז לs&m. השימוש ברמקול האדום-קונוטציה למשפך(סמל מין פאלי נשי)- בעטיפות התקליט Music for the massesוהסינגלים :nlmda ו-Btw. גם ההופעה שלו בקליפ -Strangelove מאוד פרובוקטיבית; אחד הבחורים(לפי הפוזה והגובה, אני משערת שזה אלן)אוחז ברמקול הזה בצורה מוחצנת ,מתגרה, כלפי מעלה... סמל פאלי נשי מופיע כאן בצורת איבר מין גברי...אבל זה הרי ברור: האמוציה החזקה והרגשנות בשיריהם שמאפיינת בדר"כ נשים, דווקא מיוצרת במקרה זה ע"י גברים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.