Tabula rasa
חומש ויקרא הנפתח בפרשה זו, והנהוג לכנותו: "תורת כוהנים" בכללותו קשה לעיכול "מודרני". המציאות, בה פולחן הקשור בהקרבה מן החי והצומח, השתנתה ואיננה. היהדות כפי שאנו מכירים אותה בכאלפיים השנים האחרונות - כלומר היהדות האמפירית-היסטורית - אינה מכירה כלל את המציאות שבה היה בית מקדש, ושבה היייתה עבודת מקדש, אשר היוו את עיקר תוכן חייו של היהודי המאמין. חורבן בית המקדש במאה הראשונה לספירה חייב שינוי פרדיגמות יסודיות ובסיסיות מאוד במהותה של היהדות כדת. ואלו התבטאו מאוחר יותר בתורת ישראל, לימודה ובמצוותיה הרלוונטיות. יחד עם זאת, התקווה לבניית בית המקדש ולהשבת הפולחן, ביום אשר ישובו, נותרה תמיד בתודעתו של העם היהודי ובכל יום ויום התפללו ומתפללים שלוש פעמים: "והשב העבודה לדביר ביתך".
כחלק ממגמה זו, נהגו להתחיל את לימוד התורה לגילאי המקרא (היינו תלמידי כיתה א' לערך) בחומש ויקרא. מנהג זה קיים עד ימינו, אך הוא נושא עימו בעיה חינוכית משמעותית. מבחינה פדגוגית, לימוד ספר ויקרא לילדים שאך למדו קרוא וכתוב, הוא לא רק קשה לעיכול (זה מילא) אלא הוא קשה להבנה גם בגיל 50. קורבנות, טהרות, נגעים ואהלות, הן מהקטיגוריות הקשות ביותר להבנה בעולמה של תורה. האמונה כי ילד, רך בחוכמה ובשנים, יבין או בכלל יכיר את המאטרייה הזו - היא אמונת שווא והבל. ההיגיון חייב את פתיחת לימוד התורה דווקא בסיפורי בראשית, שהינם אטרקטיביים גם לילדים אשר אינם מתחנכים על ברכי הדת והמסורת (סיפור לפני השינה?) המדרש מנסה להתעמת עם נוהג "אנטי-חינוכי" זה באומרו: "אמר ר' אסי מפני מה מתחילים לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילים בבראשית, אלא שהתינוקות טהורים והקרבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". כמו שאתם מבינים, זהו הסבר מאולץ ופורמלי, אשר, אינו פותר את הבעיה כלל ועיקר, אלא מקשט אותה בחידוד לשון, הנראה חסר משמעות (מבלי קשר שרוב ספר ויקרא מדבר על הטמאים והטומאות, הזבים והזבות, השרצים והנבלות).
הנראה לענ"ד בביאור מדרש זה ובכלל בהבנת מטרת ספר ויקרא הוא כך: דווקא בשל היותו של ספר ויקרא קשה להבנה, לא מוסבר ולא מונמק, דווקא בשל כך, יבואו הילדים ויפתחו את לימודם בו. נסביר: ניתן לומר כי מבין כל המצוות הרבות אשר במקרא, ואין צורך לומר הסיפורים והנורמות האנקדוטאליות, דיני הקורבנות, הטומאות והטהרות אינם ניתנים להנמקה רציונלית ולוגית, אפילו מיסטית. דינים אלו הם עמוסי פרדוכסים מובנים וחסרי היגיון מובהק, שאומנם חילוקיהם ומורכבותם, באופן טכני, ניתנים לכימות ולידיעה, אך לעולם לא תוכל להיות מובנת סיבתם, אפילו לא ברמז. אין שום סיבה מדוע אלוהים צריך קורבן, וגם אם נאמר שהקורבן הוא לצורך האדם המקריב מעצמו כביכול, אין שום סיבה מדוע הקרבה זו צריכה להיות בפר, או בשני תורים וכו', מדוע צריכה להיות הזיית דם באופן מסויים ולא אחר, מדוע סדר העבודה הוא לצד כזה ולא לאחר, וכו', וזה עוד בקורבנות, שלא נדבר על טומאות וטהרות.
נכון הדבר שניתן לומר זאת על כל מצוות התורה - אך בספר ויקרא בהיותו עוסק במופשט ובמיסטי על גבול האורדליה והמאגיה בעיקרו - הדבר מובהק ומוחצן יותר.
ילדים מתחילים את "יהדותם" בכך שמצוות התורה הם נטולי הסבר. לפחות לא הסבר מכריע המצדיק אמונה. מי שרוצה להאמין לא שואל, ומי שלא רוצה להאמין, לא משנה מה תענה לו, זה לא יעזור. זה "בראשית" האמונה, אחר כך תבוא כל התורה ולימודה על דקדוקיה ופרטיה. "יבואו טהורים", ילדים עם Tabula rasa(לוח חלק), תסביר להם מה מותר ומה אסור בלי לשאול שאלות, אלא "ככה". (אסור לגעת באש. נקודה). "ויתעסקו בטהרות" שהם, יותר מכל, "ככה".
חומש ויקרא הנפתח בפרשה זו, והנהוג לכנותו: "תורת כוהנים" בכללותו קשה לעיכול "מודרני". המציאות, בה פולחן הקשור בהקרבה מן החי והצומח, השתנתה ואיננה. היהדות כפי שאנו מכירים אותה בכאלפיים השנים האחרונות - כלומר היהדות האמפירית-היסטורית - אינה מכירה כלל את המציאות שבה היה בית מקדש, ושבה היייתה עבודת מקדש, אשר היוו את עיקר תוכן חייו של היהודי המאמין. חורבן בית המקדש במאה הראשונה לספירה חייב שינוי פרדיגמות יסודיות ובסיסיות מאוד במהותה של היהדות כדת. ואלו התבטאו מאוחר יותר בתורת ישראל, לימודה ובמצוותיה הרלוונטיות. יחד עם זאת, התקווה לבניית בית המקדש ולהשבת הפולחן, ביום אשר ישובו, נותרה תמיד בתודעתו של העם היהודי ובכל יום ויום התפללו ומתפללים שלוש פעמים: "והשב העבודה לדביר ביתך".
כחלק ממגמה זו, נהגו להתחיל את לימוד התורה לגילאי המקרא (היינו תלמידי כיתה א' לערך) בחומש ויקרא. מנהג זה קיים עד ימינו, אך הוא נושא עימו בעיה חינוכית משמעותית. מבחינה פדגוגית, לימוד ספר ויקרא לילדים שאך למדו קרוא וכתוב, הוא לא רק קשה לעיכול (זה מילא) אלא הוא קשה להבנה גם בגיל 50. קורבנות, טהרות, נגעים ואהלות, הן מהקטיגוריות הקשות ביותר להבנה בעולמה של תורה. האמונה כי ילד, רך בחוכמה ובשנים, יבין או בכלל יכיר את המאטרייה הזו - היא אמונת שווא והבל. ההיגיון חייב את פתיחת לימוד התורה דווקא בסיפורי בראשית, שהינם אטרקטיביים גם לילדים אשר אינם מתחנכים על ברכי הדת והמסורת (סיפור לפני השינה?) המדרש מנסה להתעמת עם נוהג "אנטי-חינוכי" זה באומרו: "אמר ר' אסי מפני מה מתחילים לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילים בבראשית, אלא שהתינוקות טהורים והקרבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". כמו שאתם מבינים, זהו הסבר מאולץ ופורמלי, אשר, אינו פותר את הבעיה כלל ועיקר, אלא מקשט אותה בחידוד לשון, הנראה חסר משמעות (מבלי קשר שרוב ספר ויקרא מדבר על הטמאים והטומאות, הזבים והזבות, השרצים והנבלות).
הנראה לענ"ד בביאור מדרש זה ובכלל בהבנת מטרת ספר ויקרא הוא כך: דווקא בשל היותו של ספר ויקרא קשה להבנה, לא מוסבר ולא מונמק, דווקא בשל כך, יבואו הילדים ויפתחו את לימודם בו. נסביר: ניתן לומר כי מבין כל המצוות הרבות אשר במקרא, ואין צורך לומר הסיפורים והנורמות האנקדוטאליות, דיני הקורבנות, הטומאות והטהרות אינם ניתנים להנמקה רציונלית ולוגית, אפילו מיסטית. דינים אלו הם עמוסי פרדוכסים מובנים וחסרי היגיון מובהק, שאומנם חילוקיהם ומורכבותם, באופן טכני, ניתנים לכימות ולידיעה, אך לעולם לא תוכל להיות מובנת סיבתם, אפילו לא ברמז. אין שום סיבה מדוע אלוהים צריך קורבן, וגם אם נאמר שהקורבן הוא לצורך האדם המקריב מעצמו כביכול, אין שום סיבה מדוע הקרבה זו צריכה להיות בפר, או בשני תורים וכו', מדוע צריכה להיות הזיית דם באופן מסויים ולא אחר, מדוע סדר העבודה הוא לצד כזה ולא לאחר, וכו', וזה עוד בקורבנות, שלא נדבר על טומאות וטהרות.
נכון הדבר שניתן לומר זאת על כל מצוות התורה - אך בספר ויקרא בהיותו עוסק במופשט ובמיסטי על גבול האורדליה והמאגיה בעיקרו - הדבר מובהק ומוחצן יותר.
ילדים מתחילים את "יהדותם" בכך שמצוות התורה הם נטולי הסבר. לפחות לא הסבר מכריע המצדיק אמונה. מי שרוצה להאמין לא שואל, ומי שלא רוצה להאמין, לא משנה מה תענה לו, זה לא יעזור. זה "בראשית" האמונה, אחר כך תבוא כל התורה ולימודה על דקדוקיה ופרטיה. "יבואו טהורים", ילדים עם Tabula rasa(לוח חלק), תסביר להם מה מותר ומה אסור בלי לשאול שאלות, אלא "ככה". (אסור לגעת באש. נקודה). "ויתעסקו בטהרות" שהם, יותר מכל, "ככה".