אובדתעצות1
New member
The aftermath
או איך ממשיכים לתפעל את החיים?
עברו 10 ימים.... ברור שזה לא הרבה. עוד לגמרי מרגישה בעין הסערה ברכבת הרים שמישהו קשר אותי לקרון שלה בעל כורחי.
עד עכשיו עזרו לי המון.... בעלי והמשפחה. פיזית אני סוף סוף יותר טוב, עוד לא לגמרי טוב.... אבל זה דיון אחרי.
אפשר להגיד שאני רוצה וגם חייבת לחזור לתפקד, אם לא לתפקד אז לפחות לתפעל.... ברור לי שזאת זכות עצומה
שיש בכלל את הצורך העובדתי הזה לעשות כל כך הרבה בשביל מי שקיים.
אבל זה קשה לי ממש, פוצע את נפשי, כל פעולה שאני עושה מחדדת לי כמה בפעם הקודמת עשיתי אותה בהריון אהוב ורצוי כל כך ועכשיו אני רייקה וכואבת כל כך.
כל סיר שאני מבשלת מזכיר לי את הסיר האחרון לפני ש..... הרייח של העוגה בתנור לשבת מרסק אותי.
אבל אני חייבת חייבת להמשיך לעזור לבעלי לשאת את המסע זה של חיינו. חייבת למצוא כח.
מאיפה?????
או איך ממשיכים לתפעל את החיים?
עברו 10 ימים.... ברור שזה לא הרבה. עוד לגמרי מרגישה בעין הסערה ברכבת הרים שמישהו קשר אותי לקרון שלה בעל כורחי.
עד עכשיו עזרו לי המון.... בעלי והמשפחה. פיזית אני סוף סוף יותר טוב, עוד לא לגמרי טוב.... אבל זה דיון אחרי.
אפשר להגיד שאני רוצה וגם חייבת לחזור לתפקד, אם לא לתפקד אז לפחות לתפעל.... ברור לי שזאת זכות עצומה
שיש בכלל את הצורך העובדתי הזה לעשות כל כך הרבה בשביל מי שקיים.
אבל זה קשה לי ממש, פוצע את נפשי, כל פעולה שאני עושה מחדדת לי כמה בפעם הקודמת עשיתי אותה בהריון אהוב ורצוי כל כך ועכשיו אני רייקה וכואבת כל כך.
כל סיר שאני מבשלת מזכיר לי את הסיר האחרון לפני ש..... הרייח של העוגה בתנור לשבת מרסק אותי.
אבל אני חייבת חייבת להמשיך לעזור לבעלי לשאת את המסע זה של חיינו. חייבת למצוא כח.
מאיפה?????
