The great Lu Tze speakes

[Lu Tze]

The great Lu Tze speakes

טוב נו, סליחה על הכותרת האגואיסטית אבל זו דרך טובה למשוך תשומת לב. anyway, אני מעלה פה סיפור קצר שכתבתי, עניין די מתוסבך... בכל מקרה, יש לי כמה הערות שאני מעדיף לכתוב בהתחלה ולא לשבור את רצף הקריאה: 1. לשוחן יש אותה צפיפות כדי שבאור לא יתעוות דרכו 2. שדות מגנטיים כן משפיעים על דברים שלא עשויים ממתכת אבל צריך שדה ממש חזק כדי שההשפעה תהיה מורגשת 3. לצורך השוואה, המשקל האטומי של אורניום הוא 238.029 והסיפור עצמו - פוקר בעולם הבא רוצים לדעת משהו מעניין? יצורים חיים (ואני משתמש במונח בצורה רופפת) די דומים לא משנה באיזו תבנית שמים אותם. כך למשל גם שדים, אחרי יום ארוך (במונחי שדים, יום ארוך מוגדר כ´כמה שנים´) אוהבים להירגע ואחת הדרכים לעשות כך היא לשחק פוקר עם עוד כמה שדים. כמובן שלא כל המאפיינים דומים לאלה של פוקר אנושי. ככה נראה פוקר בעולם שתחילתו באמצע היקום וסופו בתוך מגירת כלי הכסף שלכם: ארבע שדים ישבו בתוך חדר חסר חלונות ודלתות שצורתו מעגלית וכוח הכבידה בו היה אפסי. השולחן עצמו לא היה שולחן של ממש אלא יותר בועה בצבע ירוק-שקוף בעל אותה דחיסות כמו אוויר ובעלת שדה מגנטי מספיק חזק וקטן כך שכל דבר במרחק של 10 סנטימטר ידבק אליה, כך שיש אשליה של כבידה. הקלפים כמובן לא היו עשויים מנייר וגם לא מנייר מחוזק בפלסטיק, הם היו עשויים מחומר שלא היה קיים בעולם שלנו מהסיבה הפשוטה שהעולם שלנו לא מוכן עדיין להתמודד מול חומר כזה, למולקולה יחידה של החומר היה משקל אטומי של 452.4 ורק המחזיק בקלף יכל לראות אותו. חבילת הקלפים צפה באמצע הבועה. ארבעת החברים ריחפו מסביב לשולחן ואחד מהם, יחשטן שמו, אמר "שני קלפים" ומחבילת הקלפים עפו שני קלפים, הם הגיעו לפני השטח ויחשטן לקח אותם (לא שהם עפו בכוחות עצמם. בתוך בועה היו שדונים מיניאטוריים. כמובן שזה היה מנוגד לכללי איגוד השדונים אבל הם היו בגובה של שני מילימטר, אז כללי האיגוד יכולים ללכת לעזעזל). "אני מהמר על 14 נשמות" הוסיף בחיוך שטני (כן, חיוך שטני! מה, אסור לי להיות קיטשי?) בובו, שישב מימינו, אמר "בשם אלוהים, 14 נשמות? די יקר. שלוש קלפים" הוא תפס את הקלפים וקימט את מצחו (לא פעולה חסרת כאב ליצור עם קרניים), עצר למספיק זמן כדי לתת את הרושם המוטעה ואז הוסיף "אני משווה". מימינו ישב עזריאל, שאיבד את שיווי המשקל שלו וסובב את ידו כדי לא להתחיל להסתובב על צירו ולחוג סביב השולחן. "בואו נראה... 14 נשמות? זה מה שהרווחתי בשעתיים באחרונות" הבעיה עם חדרים חסרי חלונות או דלתות שבהם יש רק שולחן אחד היא שאין מה לזרוק על טיפוסים כמו עזריאל. "משווה ומעלה ב... חמישים" מקהלה של קללות נשמעו בחדר "חתיכת מנייאק, אתה יודע שזה לא הוגן!", "סנוב מטומטם!", "בן בליעל! הגזמת!" ועוד כמה קללות שלא נאה להעלות על שדות מגנטיים. עזריאל נכנע "טוב, אכפת למישהו אם אני מעלה ב-5? לא? יפה." והגיע תורו של השחקן האחרון, מונטי, "ל-לעזעזל איתכם. אני צריך קלף אחד" הוא אמר בגימגום קל. לכולם היה ברור שמונטי יפרוש, הוא תמיד פורש, אלא אם המצב שלו ממש טוב. "אני משווה ונשאר" התור חזר ליחשטן שניענע בראשו לשלילה ואילו בובו פשוט עזב את הקלפים באוויר ונתן להם לצוף שם. "משווה ומעלה בשלוש" אמר עזריאל בהחלטויות. "מ-משווה ומעלה באחד" ענה לו מונטי. עזריאל צימצם את עיניו לסדקים קטנים "מה אם אני אעלה בארבע?" "ע-עשרים וארב-בע?" הגימגום של מונטי גבר "א-אני חושב שאני אישאר" "משווה. מה כבר יש לך שם?" "פול האוס" ענה לו מונטי, בלי גימגום "איזה?" "שלישיה של תשעיות וזוג חמישיות" "שיט! יש לי שלישיית שבעיות וזוג תשעיות!" אה, נכון, בקלפי שדים אין מלוכה. מה שכן, יש סידרה נוספת – צלב.

 

[tarfon]

הביקורת שלי :

הסיפור די בסדר, אם כי לא ממש כוס התה שלי. לצערי נראה שיותר משניסית לכתוב סיפור ולפנות אל הקהל, שעשעת את עצמך. זה נחמד לכתוב ותוך כדי כך לפזר כמה בדיחות פרטיות למביני דבר, בין חברים, אבל אז זה לא ראוי לפרסום. אם אתה מתעקש לשעשע את הקהל בבדיחות קטנות - עשה זאת בצורה כזו שמי שיבין - יהנה, ומי שלא מבין, לא ירגיש שהיה פה משהו. במקרה של הסיפור הזה - גם מי שתופס את העוקץ, מרגיש כאילו זה קצת נדחף בכח. לעניות דעתי הסיפור חוטא בהמון קישוטים ובפחות מדי סיפור. קצת שיחה, קצת תיאורים אבל סיפור ממש... קצת חסר לי. המלצתי - לתקן כמה שגיעות כתיב קלות (בסך הכל ההגהה די בסדר), לדלל קצת את הגיחי-גיחי ולנסות להכניס קצת יותר בשר לסיפור. אגב, המשפט האחרון לא ברור לי, זו בדיחה ? זו פואנטה ? אוקיי, אין מלוכה, אבל מה הקשר לסדרה נוספת ?? ולמה דווקא צלב ?

 

[Lu Tze]

למה בדיחות פרטיות?

אתה מתכוון לכמה פסקאות הראשונות? כי לא ממש הבנתי. הרעיון של המשפט האחרון היה כאילו "אל תניחו דברים מראש" אבל לא יצא לי טוב, מילא. והיה צריך להוסיף סידרה נוספת כדי שיהיה אותו מספר קלפים, העניין עם הצלב... רציתי לשים משהו שמסמל דת אז במקור חשבתי על מגן דוד אבל זה יותר סמל לאומי אז בחרתי בצלב כי יש לו רק הקשר דתי.

 

[tarfon]

הסברי :

לגבי הבדיחות - 1) תיאור הקלפים קצת נדחף לגרון למי שמכיר משחקי קלפים ויודע שקלפים עשויים נייר, פלסטיק או נייר מצופה פלסטיק. מי שלא בקיא עשוי למצוא את הקטע טרחני. 2) תיאור השדונים המיניאטוריים : אזכור הגודל שלהם, כללי האיגוד וההערה "אז כללי האיגוד יכולים ללכת לעזאזל" אני הבנתי את המשפט הזה כבדיחה שכוונה לא נכון (הר עזאזל בהרי יהודה אליו נשלחו השעירים כדי לכפר על חטאי העם). 3) קימוט המצח של השד וההערה "פעולה קשה ליצור עם קרניים" או משהו כזה, נראה לי כבדיחה פרטית, שודאי שעשעה אותך בזמן הכתיבה, אך לא הייתה ראויה לעלות על הכתב בנוסך הסופי של הסיפור. מקווה שאתה רואה את הערותי באופן ענייני ובלתי אישי...

 

[Lu Tze]

מוזר שהתווצר הרושם של בדיחה פרטית

כי באמת לא לזה כיוונתי, אולי זה בגלל שיש קטיעה די חזקה בין הקטע העלילתי להערות שלי. לא נעלבתי, אני דווקא מעדיף ביקורות כאלה. אם עוד מישהו יוכל לומר את דעתו כדי שאוכל לבדוק את העניין בצורה יותר אובייקטיבית ולא על סמך דעתו של קורא אחד.

 

[ange noir]

לפי ההכסם ביננו, ביקורת.

אזהרה: עברתי כבר מסכת שלמקו וNY. לפיכך אני מרגיש חופשי להגיד את דעתי ללא עכבות אך גם ללא שום כוונה לפגוע. את כל הקטע המדעי אני לא אנטפק ואסספנד כיוון שאנחנו מדברים על יצורים מטאפיזים ולכן הפיזיקה היא על הולד. הקוסנספט עצמו נחמד אבל קצת ארוך מדי, אני רציני לחלוטין. היה עדיף לך לקצץ מאה תשעים ואחת מילים ולהפוך את זה לקצרצר, כה אולי הייתה נמנע מהבאיה שאני כבר מעלה. עודף תיאורים. בסיפור של 491 מילים (לא כולל הכותרת), 315 מוקדשות לתיאורים, כלומר מעל 75%. מילא שאלו תיארים של המתרחש, זה תיאור המצב. בסיפור באורך הזה אין מקום לכל כך הרבה תיאורים, באורך הזה אתה צריך להעביר את המידע בתמצית אבל לא בכפית. עליך או לצמצם את התיאורים או להאריך אותם ולתאר ותר את המרחש מאשר את הסיבה. אשר לדיאלוגים, צריך עבודה קלה בעיקר בנושא סל יסוק ומיקום ביחס/הקשר לתאורים. אני חייב לציין שהסיגנון מאוד קורץ ל"שדים מתחת לכיור", אבל מה לעשות, אתה לא אבי סבג, ערן בן סער או אפילו זיו קיטרו (כולם ד"א יהיו באיקון הקרוב), ואני לא בטוח שהסיגנון הזה מתאים לך. אתה צריך להיזהר בשימוש במשפטים כמו "ככה נראה פוקר בעולם שתחילתו באמצע היקום וסופו בתוך מגירת כלי הכסף שלכם", בחירת השמות או "(כן, חיוך שטני! מה, אסור לי להיות קיטשי?)" (כאשר לפי דעתי האחרון מיותר וניתן בלב שלם לזבל אותו). משפטים כאלו יוצרים לסיפור אווירה הומוריסטית, שככול הנראה הצלחת להשיג אבל לא להביא את הקורא לידי צחוק, אולי חיוך. אתה צריך לזכור שהקורא שלך כבר מכיר את גימן, פראצ´יט ואפילו אדינגס, אתה צריך לבנות את הבדיחה היטב ולוודא שתהיה מצחיקה על גורמים לא תלויים (קרי לא אנשים ממעגל החברים המידי שלך). הדבר היחידי שהיה קרוב להצחיק אותי היה הקטע עם עזאזל (שכותבים עם ע´ אחת, לא שתים), אבל אני פריק של מיתולוגיה יהודית, לא כל אחד יבין את זה. למרות שיש קישור מהיר בתוך הסיפור, הומור הזה מובן רק הבטה לאחור. עם אתה רוצה לשמור אותו, עליך לציין בהתחלה מי המשחקים. ניטפוק בנוגע לשמות. בובו, מונטי ויחשטן הם שמות בסדר שדים... אבל עזריאל הוא מלאך פנים גם לפי המיתולוגיה הנוצרית (לפי כמה אסכולות הוא מלאך המוות), לי זה מאוד צרם היחוס שלו כשד. לעומת זאת השם "דניאל", היה מסתדר (הוא מלאך, אבל לא נחשב מלאך נחמד במיוחד). אנא ערוך תחקיר להבא. נטיפוק טכני: 1. מסה אטומית היא לעיתים רחוקות מאוד עם נקודה עשרונית מכיוון שיחידת המסה האטומית היא משקל של פרוטון/ניוטרון (הוא זהה), כאשר מסת אלקטרון זניחה. מסה מולרית, לעומת זאת יכלה היות עם נקוה עשרונית וזה המספר שרשום מתחת לסמל היסוד בטבלאות (מסה האטומית לא רשומה כי לכל איזוטופ יש מסה שונה). 2. למולקולה יש רק מסה מולרית ולא מסה אטומית, מסה אטומית היא ליסודות בלבד. למעשה על רוב הקטעים בסוגריים ניתן או לוותר או לשלב בטקסט כאשר על השורה האחרונה בהחלט ניתן לוותר, היא מיותרת ולא תורמת דבר לסיפור. עצה לסיכום, על הנושא (משחק פוקר של שדים). ישנה טרילוגיה שכתבו זילזני ושקולי, אני חושב קוראים לה סדרת השד עזאי. בספר הראשון שלה: "הביאו לי את ראשו של נסיך החלומות", מתואר גם משחק דומה כולל הרקע שלו, זה אחד התיאורים היותר טובים שיש לדבר כזה (יש גם אחד טוב ב"מורגן" ישן אם אתה מוצא). חפש והרחב ידיעתך. להבא, אני ממליץ לך מנסיון אישי, תמצא מישהו (רצוי שנים) שעבר לך על הסיפור לפני הפירסום יערוך, יתקן אותו ויתן הערות. בהצלחה פעם הבאה. ____________________ SI PLACET NECAMUS APRES MOI LE DULUGE

 

[Lu Tze]

תודה על הביקורת הכנה.

אני אעבור על הסיפור שוב ואתקן אותו.

 

[Yuli Gama]

ביקורת קצת באיחור אבל ..

את האמת קראתי את הסיפור פעמיים ואני עדיין לא מבינה מה הנקודה כאן. כלומר הכתיבה אצמה טובה, הוא מעניין ולא בא להפסיק באמצע. (דווקא אהבתי את הבדיחה של "פעולה קשה בשביל מישהו עם קרניים") הסיפור מאוד הזכיר לי את פוקר השדים מ סדרת MIF של אספרין ואולי לכן ציפיתי לאיזה שורת מחץ או פואנטה הומוריסטית, מה גם שהטון של הסיפור רמז לכזו. אולי בגלל זה דיי התאכזבתי כאשר הגעתי לסוף הסיפור ו...ו? אז הוא ניצח, אז הוא גמגם ועשה פני פוקר ו? אני חושבת שהשורה הסופית(עם מלוכה וצלב) אולי מיותרת אבל עדיין דרושה שורת סיום כי נוצרת הרגשה של סוף בילתי סגור (שים לב, לא סוף פתוח אלה פשוט לא סגור) המסר שניסיתה להעביר עם שמות הדמויות הולך לחלוטין לעיבוד על כל מי שלא מכיר את המשמעות שלהם, או אפילו את זה שהם שמות של שדים ולא סתם שמות מוזרים(ויש לא מעט כאלו) אז אולי באמת כדי לצין שיושבים לשחק שדים "א", "ב", "ג" שלא ניצטרך לנחש האם זהו שם של שד. למרות זאת אהבתי את הרעיון, למרות שאולי באמת יש יותר מדי תיאורים(מצד שני הם דיי בנו את הסיפור כי הרכיבו את רובו)