The Kanji Barrier keeps dyslexia out?
שתי כתבות שנתקלתי בהן שטוענות שאם אתה סובל מדיסלקציה, עדיף לך להיות יפני (או סיני).
http://online.wsj.com/news/articles/SB10001424052702303763404576416273856397078
http://www.theguardian.com/education/2004/sep/23/research.highereducation2
הרעיון הוא שהקושי בכתיבה וקריאה של דיסלקטים נובע מהקושי שלהם לחבר את האלמנטים התת-הברתיים לכדי הברות. לדוגמא, בשביל לקרוא את השם שלי (NADAV) צריך להיות מסוגלים לחלק אותו נכון לשתי הברות שונות (NA.DAV, ולא NAD.AV), ולהבין איך העיצורים מתחברים לתנועות כדי ליצור את ההברה הנכונה. עבור אנשים שאינם דיסלקטים, כל התהליך הזה מתנהל לרוב באופן אוטומטי כמעט לחלוטין (גם כשאנחנו טועים במילים לא מוכרות!). אנחנו עוצרים לחשוב רק כשאנחנו נתקלים במילה ביזארית לחלוטין, מנסים לקרוא אותה ומבינים שמשהו פה לא בסדר. אצל הסובלים מדיסלקציה, זה פחות או יותר מה שקורה עם רוב המילים שהם נתקלים בהם.
(אגב, כשקוראים עברית זה אפילו יותר מסובך, לדעתי, כי אנחנו משתמשים בניקוד, או יותר נכון, אנחנו לא משתמשים בניקוד)
עם קנג'י, לעומת זאת, כל התהליך הפונולוגי-מורפולוגי הזה לא נדרש כלל, כי אין מבנה פנימי לקריאה שלו. לא צריך לחלק להברות או לצרף עיצורים לתנועות - צריך רק לזכור את הקריאה שלו, שמגיעה כמקשה אחת (בין אם זו הברה אחת או צירוף של כמה הברות, כמו בקריאות kunyomi רבות). התוצאה היא שסינית ויפנית מסתמכות מעט מאוד על יכולת פונולוגית והרבה מאוד על יכולת של זיכרון חזותי - מה שאמור בתיאוריה לעקוף את הנקודה הבעייתית עבור הוסבלים מדיסלקציה.
אגב, יפנית כמובן משתמשת גם בקטקנה והירגנה, אבל הן שיטות כתב הברתיות שבדומה לקנג'י לא מצריכות יכולת פונולוגית של בניית הברות, אז זה לא אמור להפריע.
**דיסקליימר - אני כמובן לא מומחה לדיסלקציה, עשיתי סיכום של הנקודה המרכזית של שני המאמרים והוספתי קצת קורטוב של קסם אישי - אבל מאוד יכול להיות שחלק או כל הדברים שכתבתי אינם מדוייקים או שגויים מן היסוד
שתי כתבות שנתקלתי בהן שטוענות שאם אתה סובל מדיסלקציה, עדיף לך להיות יפני (או סיני).
http://online.wsj.com/news/articles/SB10001424052702303763404576416273856397078
http://www.theguardian.com/education/2004/sep/23/research.highereducation2
הרעיון הוא שהקושי בכתיבה וקריאה של דיסלקטים נובע מהקושי שלהם לחבר את האלמנטים התת-הברתיים לכדי הברות. לדוגמא, בשביל לקרוא את השם שלי (NADAV) צריך להיות מסוגלים לחלק אותו נכון לשתי הברות שונות (NA.DAV, ולא NAD.AV), ולהבין איך העיצורים מתחברים לתנועות כדי ליצור את ההברה הנכונה. עבור אנשים שאינם דיסלקטים, כל התהליך הזה מתנהל לרוב באופן אוטומטי כמעט לחלוטין (גם כשאנחנו טועים במילים לא מוכרות!). אנחנו עוצרים לחשוב רק כשאנחנו נתקלים במילה ביזארית לחלוטין, מנסים לקרוא אותה ומבינים שמשהו פה לא בסדר. אצל הסובלים מדיסלקציה, זה פחות או יותר מה שקורה עם רוב המילים שהם נתקלים בהם.
(אגב, כשקוראים עברית זה אפילו יותר מסובך, לדעתי, כי אנחנו משתמשים בניקוד, או יותר נכון, אנחנו לא משתמשים בניקוד)
עם קנג'י, לעומת זאת, כל התהליך הפונולוגי-מורפולוגי הזה לא נדרש כלל, כי אין מבנה פנימי לקריאה שלו. לא צריך לחלק להברות או לצרף עיצורים לתנועות - צריך רק לזכור את הקריאה שלו, שמגיעה כמקשה אחת (בין אם זו הברה אחת או צירוף של כמה הברות, כמו בקריאות kunyomi רבות). התוצאה היא שסינית ויפנית מסתמכות מעט מאוד על יכולת פונולוגית והרבה מאוד על יכולת של זיכרון חזותי - מה שאמור בתיאוריה לעקוף את הנקודה הבעייתית עבור הוסבלים מדיסלקציה.
אגב, יפנית כמובן משתמשת גם בקטקנה והירגנה, אבל הן שיטות כתב הברתיות שבדומה לקנג'י לא מצריכות יכולת פונולוגית של בניית הברות, אז זה לא אמור להפריע.
**דיסקליימר - אני כמובן לא מומחה לדיסלקציה, עשיתי סיכום של הנקודה המרכזית של שני המאמרים והוספתי קצת קורטוב של קסם אישי - אבל מאוד יכול להיות שחלק או כל הדברים שכתבתי אינם מדוייקים או שגויים מן היסוד
