The Man and The Journey

The Man and The Journey

הבטחתי, ולכן אקיים: הסקירה המלאה של The Man and The Journey. כאמור, מדובר ביצירה המורכבת משתי סוויטות, אחת The Man והשניה The Journey, עמה הופיעו הפלויד בשנים 1969-1970. היצירה נקראה בתחילה "More Furious Madness from the Massed Gadgets of Auximenes". היצירה כללה שירים שהופיעו ברובם באלבומים של הלהקה באותה תקופה, אפקטים שונים ומה שניתן להגדיר אולי כ"פרפורמנס ארט". ללא ספק, מדובר ביצירה נסיונית וחדשנית לזמנה, וחוליה חשובה בהתפתחות יצירות-הקונצפט של הפלויד. כתבתי את זה גם מקודם, אבל אחזור: המוטיבים של מחזוריות (לידה-חיים-מוות), ושל החוויות היומיומיות כמעצבות את המצב הנפשי של האדם וכו' - הופיעו אח"כ בכל היצירות של הפלויד, ובמיוחד ב-DSOTM, שיצירה זו היא, למעשה, הבסיס שלה. החלק הראשון - The Man - מייצג יום בחייו של אדם: 1. Daybreak ("שחר") (למעשה, השיר Grantchester Meadows עם הרמוניות נהדרות של ווטרס וגילמור). 2. Work ("עבודה") - קולות של ניסור, פטישים וכו', 3. Afternoon ("אחר צהריים") (השיר Biding My Time). בשלב זה, הוגש ללהקה תה של אחר הצהריים, על הבמה. והם גם שתו אותו. 4. Doing It ("עושים את זה") (הקטע Grand Vizier's Garden Party pt.3). 5. Sleep ("שינה") (קולות של מישהו ישן, תקתוק שעון, וצלילים "חלליים" שונים). 6. Nightmare ("סיוט") (השיר Cymbaline). The Journey - מייצג את 'מסע' החיים של האדם, האבולוציה, אולי: 1. The Beginning ("ההתחלה") (השיר Green is the Colour). 2. Beset by Creatures of the Deep ("מוטרד ע"י יצורים מהמעמקים") (הקטע Careful with the Axe, Eugene). 3. The Narrow Way ("הדרך הצרה") (Narrow Way pt. 3). 4. The Pink Jungle ("הג'ונגל הוורוד") (הקטע Pow R Toc H). 5. The Labyrinths of Auximenes ("מבוכי אוקסימנס") (הקטע Moonhead, שלא יצא רשמית). 6. Behold the Temple of Light ("הביטו במקדש האור") (גם קטע זה לא יצא רשמית). 7. The End of the Beginning ("סוף ההתחלה") (הקטע האחרון של השיר A Saucerful of Secrets). אורכה של היצירה/הופעה הוא כ-70 דקות. כאמור, היצירה לא יצאה באופן רשמי, אך יש בוטלגים. המפורסם בהם הוא של הופעה באמסטרדם, מחודש ספטמבר 1969, אשר שודרה בתחנת רדיו מקומית. (שימו לב שחסרים כאן חלק מהאפקטים - הקטע Work וכן ציוצי הציפורים ב-Grantchester Meadows. כמו כן, בקטע Behold the Temple of Light רייט לא ניגן בקלידים, והם חסרים בהקלטה זו. בנוסף, ההקלטה כוללת גם הסברים של קריין הרדיו, בפלמית שוטפת, בחלקים שונים של היצירה. ולבסוף, גילמור מזייף נוראית כאן ב-Narrow Way, משום מה).
 

o d Ed

New member
רגע...

את הרעיון של יום בחייו של אדם ישנו גם באלבום days of future passed של ה- moody blues, אז מי העתיק ממי, ומה קדם למה?
 
והרעיון ישנו גם ב-A Day in the Life

של הביטלס. אז מה קדם למה ומי העתיק ממי?
התשובה היא שאף אחד לא העתיק מאף אחד אחר - אם כי לסרג'נט פפר היתה השפעה עצומה בתקופתו. התפישה, לפיה ניתן להרחיב את הרפרטואר של הנושאים עליהם מדברים "שירי פופ" התחילה להתפתח עוד כמה שנים קודם לכן, ב-1965 לערך. זה היה אך טבעי שאמנים יתחילו לכתוב על נושאים הקרובים לחייהם, וחיי הקהל שלהם, ולא רק על "נער פוגש נערה" וכד' - נושא שכבר די מוצה. הפלויד ראו עצמם, מלכתחילה, כאמנים שמתפקידם לשקף את חיי המציאות, על כל פניהם (ראה, לדוגמא, את התשובה שנתן ווטרס למראיין ששאל אותו על איסור השמעת השיר "ארנולד ליין" בתחנה "רדיו לונדון"), ולכן ההתפתחות הזו היתה טבעית עבורם. למודי בלוז היתה מקבילה מסויימת לפלויד, אולי, בקו הפסטורלי שנקטו באלבומיהם, אך היה חסר להם ה-edge - הציניות, הפסימיות, העצב והנוסטלגיה של הפלויד - שהיו קיימים כבר אז. כך, למשל, לא תמצא אצל המודי בלוז קטע כגון "סיוט" ב-Man and Journey (הלא הוא Cymbaline).
 
התשובה שנתן ווטרס

היתה: "אם אנחנו לא יכולים לשיר שירים על הצורות השונות של החוויה האנושית, אין מקום עבורנו בתחום המוסיקה" (לקוח מכאן). מה דעתכם - הוא צודק? הוא טועה? איך זה מתקשר לשאלה שהועלתה לפני כמה ימים, על מקומם של ביטויים פוליטיים במוסיקה בכלל, ובמוסיקה של הפלויד בפרט? האם כותבי שירים צריכים לשאוף ליצור אמנות, או שדי בבידור לשמו?
 

Miss CB

New member
רגע אבל.. מה זה בכלל?

אלבום אלבום זה בטח לא, אני מכירה (בשם, אם לא שמעתי - שמעתי בערך חצי מהרשמיים נראה לי) את הרשמיים. לא הבנתי אם זה בוטלג של ממש, או הופעה שמשום מה לא כתוב עליה באייאמג'י, או מה?! ואם זה בוטלג, מאיפה השגת אותו?
 
נסביר את זה ככה:

The Man and the Journey זה שם של יצירה, בשני חלקים. זה לא שם של הופעה, או של אלבום - רשמי או לא רשמי. בשנים 1969-1970 הפלויד בנו את שמם בעיקר דרך הופעות בכל העולם. במסגרת ההופעות האלו, הם ניגנו את היצירה הזו, עם השירים האמורים, בדיוק בסדר הזה. הם הופיעו באותו זמן גם עם שירים אחרים, "רגילים". היצירה לא הוקלטה לאלבום, כי רוב השירים הופיעו באלבומים אחרים, הן לפני כן ואחרי כן - אני אתן שוב את הרשימה כאן למטה. ההופעה הראשונה של היצירה היתה באפריל 1969 בלונדון. השם שלה היה אז The Massed Gadgets of Auximenes - More Furious Madness from Pink Floyd . נראה שהיצירה התפתחה ממש במקביל לעבודה של הלהקה על פס הקול של More - לא רק בגלל שחלק מהשירים של פס הקול הופיעו ביצירה, אלא גם בגלל שבתוכניה של ההופעה מופיעים שמות השירים כפי שהם בפס הקול. ככל הנראה הם הפסיקו להופיע עם היצירה בשלמותה לקראת סוף 1969 או תחילת 1970. בלאו הכי חלק מהשירים ביצירה המשיכו להיות מבוצעים - בגרסאות טובות יותר - במהלך שנת 1970 ו-1971. כך, לדוגמא, Cymbaline ו-Narrow Way מופיעים בגרסאות טובות יותר בהקלטות משנה זו. קיימות שבע הקלטות של היצירה, כולן הקלטות בהופעה כמובן. ביניהן, הקלטה של ההופעה הראשונה, ב-Royal Festival Hall בלונדון, באפריל 1969. ההקלטה השלמה ביותר (אם כי לא שלמה לגמרי) ובאיכות הטובה ביותר, היא זו של ההופעה ברדיו הולנד מספטמבר 1969. הרדיו ההולנדי הקליט הופעה בפני קהל, באמסטרדם, והשמיע אותה ברדיו לאחר כמה חודשים, עם קריינות. ההקלטה האחרונה הידועה של היצירה היא מינואר 1970. הדרך היחידה לשמוע כיום את היצירה היא בבוטלגים, כי אין הדפסה רשמית של ההקלטות האמורות. זה חבל, כי יש עניין רב מאוד בקרב אוהדי הלהקה ביצירה, בהיותה נדבך חשוב בהתפתחות אלבומי הקונצפט של הלהקה והרעיונות המרכזיים בהם עסקה במשך שנות השבעים, בכלל. וחוץ מזה, לטעמי זו יצירה מקסימה. היה אפילו יותר טוב אם מישהו היה מקריץ פילם של זה, כי הרי החלק הויזואלי היה משמעותי בהופעות של הפלויד. אני ממליצה גם לקרוא את הקטע על היצירה מתוך מהספר Embryo - A Pink Floyd Chronology של איאן פריסטון וניק הודג'ס. הקטע מצוי בלינק להלן (באמצע העמוד). יש כאן פרטים רבים יותר ממה שכתבתי, והכותבים נכנסים לעובי הקורה ומנסים לפרשן את היצירה. רשימת השירים, והאלבומים בהם הם מופיעים: The Man: 1. Daybreak - השיר Grantchester Meadows, שהוקלט לאומהגומה. 2. Work - אפקטים שונים. 3. Afternoon - השיר Biding My Time, שיצא ב-Relics בשנת 1971. 4. Doing It - הקטע Grand Vizier's Garden party מתוך אומהגומה. יתכן שבהופעות הראשונות בוצע כאן Up The Khyber, שיצא ב-More. 5. Sleep או Sleeping - קטע אינסטרומנטלי "חללי" עם אפקטים (תקתוק שעון, קולות נחירה). על פי הדיווח, הלהקה הופיע עם הקטע הזה גם בשנים הבאות. הוא לא יצא בשום הקלטה רשמית. לדעתי, ניתן לשרטט קו ישר מהקטע הזה, ל-DSOTM. 6. Nightmare - השיר Cymbaline מתוך More. The Journey 1. Beginning - השיר Green is the Colour מתוך More. 2. Beset by Creatures of the Deep - השיר Careful with the Axe, Eugene שהופיע כצד ב' של סינגל וגם באלבום Relics. 3. The Narrow Way - הקטע The Narrow Way pt. 3 מתוך אומהגומה. 4. The Pink Jungle - הקטע Pow R Toc H מתוך Piper. 5. The Labyrinth of Auximenes - בכמה מקורות נאמר שזה הקטע Moonhead, שלא יצא רשמית בשום מקום. במקומות אחרים הועלתה הטענה שמדובר באימפרוביזציה על המוטיב מהקטע המרכזי ב-Interstellar Overdrive. האם מישהו יכול לאשר את זה? בכ"מ, אין הקלטה רשמית של הקטע, בעיבוד הזה. 6. Behold the Temple of Light - הקטע לא יצא רשמית באלבום כלשהו. 7. The End of the Beginning - זה הקטע Celestial Voices מתוך A Saucerful of Secrets.
 
למעלה