עומר בן ארצי
New member
the pros and cons המשך
לפני כמה (חודשים?) התחלנו לנתח את האלבום והפסקנו בדיוק לפני שיר הנושא , אז בעידודה של ציף מההנהלה הבכירה, אני אשמח להמשיך בדרכים כדי ליצור אולי אח"כ מאמר אקדמי שלם על האלבום שיכנס לקטגורית המאמרים של הפורום . . . קצת לפני מצאתי הסבר על האלבום והמופע שתרגמתי (!) אז הנה: תרגום מתוך" http://www.rogerwaters.org/prosdisco.html לאחר הסיבוב של "ANIMALS" ב-77, ווטרס החל לכתוב שני חלקים נפרדים של יצירה. ב-1979 הלהקה בחרה באחד מהם- החומה / the pros& cons. הם בחרו את החומה כי היא הייתה פחות אישית מהשניים ונראתה טובה יותר לעבודה, למרות שגילמור אמר ששני ה-demos נשמעו דומים, ונדרשה הרבה עבודה עליהם. גילמור גם טען שהם לא חשבו לבצע את P&C מאוחר יותר, אבל זה התברר רק אחרי ה-FC כשווטרס נטה לעבוד עליו כאלבום סולו. ההקלטות בוצעו בפברואר ודצמבר 1983 בלונדון, באולפני אולימפיק, אל-פאי וחדר הביליארד הפרטי של ווטרס – האולפן בו הDEMOS שלו נבנו. האלבום הוא פנטזיה מינית בפורמט של חלום בן 42 דקות (שזהו אורך האלבום). כפי שווטרס עצמו הסביר בראיון ב-1984: "בתוך ההקשר של החלומות הללו, התת-מודע מציף את היתרונות והחסרונות של החיים עם אישה אחת במסגרת משפחתית ... מול הקריאה לפראות, אם תרצו". ווטרס היה עתיד ללמוד מוקדם מדי את הבעיות שבהליכה לבד. ב-MTV נכשלו בקידומו, חלקית בשל סירובו לענות על שאלות בנוגע לפינק פלויד בראיון שלפני הקונצרט הראשון בearls court ב-1984. לא רק שהמופע לא שודר ב-MTV, אלא שהם התעלמו משלושת הפרומו-קליפים של האלבום. אולי זה הגורם לתגובה המועטה לסינגל הראשון מהאלבום, בשם של האלבום שהופץ בתפוצה נרחבת. למרות ש MTV עשו סרט דוקומנטארי קצר על ווטרס ב-1985, חוסר רצונו בעתיד להתעסק איתם פגע בו כשהם נתנו הרבה יותר תשומת לב לפינק פלויד של גילמור במהלך המאבק של 1987. בנוסף, ווטרס מצא שהוא שמר את האנונימיות שלו במהלך שנות הלהקה יותר משחשב: " אני חשבתי ש..אנשים די זיהו אותי עם די הרבה עבודה שנכנסה לפלויד. במיוחד בכל הקשור להופעות, אבל הם לא". האלבום היה עתיד לקבל פרסום, אבל לא כפי שווטרס רצה. העטיפה הקדמית של דוגמנית שLinzi צייר, תופסת טרמפ בעירום, גונתה ע"י קבוצות פמיניסטיות רבות. היא נחשבה לסקסיסטית, והיו אף שטענו שהיא מעודדת אונס. פוסטרים רבים שפרסמו את האלבום נקרעו בידי מפגינים. עטיפה מצונזרת הופיעה על אלבומים ביפן והוצאות מחודשות בארה"ב, עם פס שחור על ישבן הדוגמנית. אשתו השנייה של ווטרס, לה מוקדש האלבום, הכירה את אשתו של קלפטון, פטי בויד הריסון-קלפטון. חבר של קלפטון סיפר, שהוא הסכים לעבוד על האלבום והמופע אחרי ערב של שתייה עם ווטרס. בכל מקרה הם נגנו כמה דמואים ולמרות הביקורות של הסובבים אותו, כולל מנהלו, קלפטון ניגן באלבום ובמסע ההופעות של 84 אחרי הרבה זמן שרצה לנגן באנונימיות בלהקה של מישהו אחר. עד סוף מסע ההופעות, קלפטון אמר (לפי ה"רולינג סטון") שהוא התעייף מההופעות בגלל " הנוקשות שלו... הרגשתי קצת חנוק". אבל ווטרס עבד במהרה עם קלפטון שוב בכתיבה המשותפת של סצנת הפתיחה לסרט "THE HIT" הצלחה שנזקפת לזכות קלפטון. ההופעה עוצבה בידי מרק פישר וג'ונתן פארק, בעזרת מפיקי הסרטים ניקולס רואג' וברנרד רוז, עם אנימציות של ג'ראלד סקארף. הבמה עוצבה כחדר שינה בו החלומות מתרחשים, עם טלויזיה שעובדת ומראה סרטים ישנים לפני המופע ובהפסקה. המסך האחורי היה 30 מטר רוחב ו9 מטר גובה, מעוצב לזרקורי 3X35 מ"מ. ההופעה לא הייתה מסובכת כפי שאנשים חשבו, לפי ג'ונתן פארק. הבעיה היחידה הייתה לסנכרן את שלושת הזרקורים ביחד כך שיתאימו לסאונד של הנגנים. תיאור של מסע ההופעות נמצא בחברת ההקלטות של ווטרס, כי CBS לא תמכו בהופעות של 1985 כי הרגישו שאין לו מה לקדם ומה שהם באמת רצו זה אלבום חדש של הפינק פלויד. הסיבות של ווטרס לסיבוב הזה היו התגובות הטובות שקיבל במהלך הסיבוב בארה"ב שהיה חלק מהסיבוב של 1984, בו הוא ניגן רק 10 קונצרטים ב-6 ערים. אפילו בלי קלפטון, 16 קונצרטים היו די מוצלחים עם הופעה מיוחדת בניו יורק ב-28/3/1985 כששודר שידור הסאונד הישיר הראשון בעולם (holophonic). בשל ההוצאות הרבות של ההופעות, ווטרס איבד יותר מ-700,000$ במהלך הסיבוב של P&C. מסתבר שסרט התפאורה לבדו עלה 400,000$. הוצע סרט של הקונספט וב-1987 כשיצא לעיתונות לכבוד RADIO KAOS סרטון, הושלם סרטון של P&C , למרות שדבר לא נשמע עליו מאז.
לפני כמה (חודשים?) התחלנו לנתח את האלבום והפסקנו בדיוק לפני שיר הנושא , אז בעידודה של ציף מההנהלה הבכירה, אני אשמח להמשיך בדרכים כדי ליצור אולי אח"כ מאמר אקדמי שלם על האלבום שיכנס לקטגורית המאמרים של הפורום . . . קצת לפני מצאתי הסבר על האלבום והמופע שתרגמתי (!) אז הנה: תרגום מתוך" http://www.rogerwaters.org/prosdisco.html לאחר הסיבוב של "ANIMALS" ב-77, ווטרס החל לכתוב שני חלקים נפרדים של יצירה. ב-1979 הלהקה בחרה באחד מהם- החומה / the pros& cons. הם בחרו את החומה כי היא הייתה פחות אישית מהשניים ונראתה טובה יותר לעבודה, למרות שגילמור אמר ששני ה-demos נשמעו דומים, ונדרשה הרבה עבודה עליהם. גילמור גם טען שהם לא חשבו לבצע את P&C מאוחר יותר, אבל זה התברר רק אחרי ה-FC כשווטרס נטה לעבוד עליו כאלבום סולו. ההקלטות בוצעו בפברואר ודצמבר 1983 בלונדון, באולפני אולימפיק, אל-פאי וחדר הביליארד הפרטי של ווטרס – האולפן בו הDEMOS שלו נבנו. האלבום הוא פנטזיה מינית בפורמט של חלום בן 42 דקות (שזהו אורך האלבום). כפי שווטרס עצמו הסביר בראיון ב-1984: "בתוך ההקשר של החלומות הללו, התת-מודע מציף את היתרונות והחסרונות של החיים עם אישה אחת במסגרת משפחתית ... מול הקריאה לפראות, אם תרצו". ווטרס היה עתיד ללמוד מוקדם מדי את הבעיות שבהליכה לבד. ב-MTV נכשלו בקידומו, חלקית בשל סירובו לענות על שאלות בנוגע לפינק פלויד בראיון שלפני הקונצרט הראשון בearls court ב-1984. לא רק שהמופע לא שודר ב-MTV, אלא שהם התעלמו משלושת הפרומו-קליפים של האלבום. אולי זה הגורם לתגובה המועטה לסינגל הראשון מהאלבום, בשם של האלבום שהופץ בתפוצה נרחבת. למרות ש MTV עשו סרט דוקומנטארי קצר על ווטרס ב-1985, חוסר רצונו בעתיד להתעסק איתם פגע בו כשהם נתנו הרבה יותר תשומת לב לפינק פלויד של גילמור במהלך המאבק של 1987. בנוסף, ווטרס מצא שהוא שמר את האנונימיות שלו במהלך שנות הלהקה יותר משחשב: " אני חשבתי ש..אנשים די זיהו אותי עם די הרבה עבודה שנכנסה לפלויד. במיוחד בכל הקשור להופעות, אבל הם לא". האלבום היה עתיד לקבל פרסום, אבל לא כפי שווטרס רצה. העטיפה הקדמית של דוגמנית שLinzi צייר, תופסת טרמפ בעירום, גונתה ע"י קבוצות פמיניסטיות רבות. היא נחשבה לסקסיסטית, והיו אף שטענו שהיא מעודדת אונס. פוסטרים רבים שפרסמו את האלבום נקרעו בידי מפגינים. עטיפה מצונזרת הופיעה על אלבומים ביפן והוצאות מחודשות בארה"ב, עם פס שחור על ישבן הדוגמנית. אשתו השנייה של ווטרס, לה מוקדש האלבום, הכירה את אשתו של קלפטון, פטי בויד הריסון-קלפטון. חבר של קלפטון סיפר, שהוא הסכים לעבוד על האלבום והמופע אחרי ערב של שתייה עם ווטרס. בכל מקרה הם נגנו כמה דמואים ולמרות הביקורות של הסובבים אותו, כולל מנהלו, קלפטון ניגן באלבום ובמסע ההופעות של 84 אחרי הרבה זמן שרצה לנגן באנונימיות בלהקה של מישהו אחר. עד סוף מסע ההופעות, קלפטון אמר (לפי ה"רולינג סטון") שהוא התעייף מההופעות בגלל " הנוקשות שלו... הרגשתי קצת חנוק". אבל ווטרס עבד במהרה עם קלפטון שוב בכתיבה המשותפת של סצנת הפתיחה לסרט "THE HIT" הצלחה שנזקפת לזכות קלפטון. ההופעה עוצבה בידי מרק פישר וג'ונתן פארק, בעזרת מפיקי הסרטים ניקולס רואג' וברנרד רוז, עם אנימציות של ג'ראלד סקארף. הבמה עוצבה כחדר שינה בו החלומות מתרחשים, עם טלויזיה שעובדת ומראה סרטים ישנים לפני המופע ובהפסקה. המסך האחורי היה 30 מטר רוחב ו9 מטר גובה, מעוצב לזרקורי 3X35 מ"מ. ההופעה לא הייתה מסובכת כפי שאנשים חשבו, לפי ג'ונתן פארק. הבעיה היחידה הייתה לסנכרן את שלושת הזרקורים ביחד כך שיתאימו לסאונד של הנגנים. תיאור של מסע ההופעות נמצא בחברת ההקלטות של ווטרס, כי CBS לא תמכו בהופעות של 1985 כי הרגישו שאין לו מה לקדם ומה שהם באמת רצו זה אלבום חדש של הפינק פלויד. הסיבות של ווטרס לסיבוב הזה היו התגובות הטובות שקיבל במהלך הסיבוב בארה"ב שהיה חלק מהסיבוב של 1984, בו הוא ניגן רק 10 קונצרטים ב-6 ערים. אפילו בלי קלפטון, 16 קונצרטים היו די מוצלחים עם הופעה מיוחדת בניו יורק ב-28/3/1985 כששודר שידור הסאונד הישיר הראשון בעולם (holophonic). בשל ההוצאות הרבות של ההופעות, ווטרס איבד יותר מ-700,000$ במהלך הסיבוב של P&C. מסתבר שסרט התפאורה לבדו עלה 400,000$. הוצע סרט של הקונספט וב-1987 כשיצא לעיתונות לכבוד RADIO KAOS סרטון, הושלם סרטון של P&C , למרות שדבר לא נשמע עליו מאז.