The Rogue Prince
ספוילרים גם לTPATQ
ספוילרים ל"The Rogue Prince" ול"The Princess and the Queen".
מאכזב מאוד.
את "הנסיכה והמלכה" אהבתי מאוד, בעיקר בגלל עומס האירועים וההתרחשויות. אנחנו עדים לעלילה רחבה כמו עלילת שלושת הספרים הראשונים במאה וקצת עמודים, כשכמעט בכל עמוד מתרחש קרב, מוות או אירוע דרמטי אחר. סיום הנובלה היה ידוע כבר מספרי "שיר של אש וקרח" - אאיגון II מנצח אבל אאיגון III מולך אחריו, אבל תחילתה לא היה ידוע לנו.
במקרה של "הנסיך הנוכל" זה שונה. אנחנו יודעים איפה מסתיימת העלילה - וויסריז I מת והמחול מתחיל, אבל אנחנו יודעים גם כיצד היא מתחילה - המועצה הגדולה שמעלה לשלטון את וויסריז. זה משאיר למרטין מעט מאוד מרחב תמרון, וכשמרטין צריך לצעוד בתלם מוגדר מראש אז הוא כותב בצורה פחות טובה.
לא הרבה קורה במהלך הנובלה - סיפור המקור של אאימונד, הנסיכה והמלכה בצעירותם, חייהם המוקדמים של דאימון וראינירה, קצת על שלטונו הרופס של וויסריז. גם כשקוראים אירועים גדולים - נניח, המלחמה באבני-הסף (Stepstones), מרטין לא מתאר את הקרבות במהלכה ופוטר אירועים גדולים בשורות קצרות. כמות האינפורמציה שקיבלנו, למשל, על הבגידה בטאמבלטון או הקרב בין אאימונד לדאימון, בהשוואה לכמות האינפורמציה שקיבלנו על כל מלחמת אבני-הסף.
אני חושב שמרטין היה צריך להשמיט את כל ה"תיעודים" של פטריה, ליצן החצר של וויסריז. הם מגוחכים לחלוטין, אי אפשר להתייחס אליהם ברצינות, והם לא באמת מעניינים. גם כשעולות שאלות מעניינות יחסית - כיצד לאינור ולאינה ולאריון (כל ה"לא" ו"ולא" בלבלו את את המשפט) קיבלו דרקונים, כשממזרי טארגאריין לא מקבלים - הן נותרות עלומות.
הרבה מאוד מהאינפורמציה שקיבלנו (נניח, כיצד לוקריס עיוור את אחת מעיניו של אאימונד) מיותרת לחלוטין, ולפעמים גם פוגעת בדמויות. אני לא צריך לדעת על הרומנים המשוערים של ראיניה, יש להם הרבה יותר משמעות כשהם מוזכרים רק כשמועות.
"אש ודם" הוא פרויקט די גרנדיוזי של מרטין - להעלות בכתב 300 שנים של שלטון טארגארייני. אם הוא יקדיש חלקים משמעותיים כאלו מהספר לעלילות משמימות כאלו - אני לא בטוח שאקרא אותו.
מאכזב מאוד.
את "הנסיכה והמלכה" אהבתי מאוד, בעיקר בגלל עומס האירועים וההתרחשויות. אנחנו עדים לעלילה רחבה כמו עלילת שלושת הספרים הראשונים במאה וקצת עמודים, כשכמעט בכל עמוד מתרחש קרב, מוות או אירוע דרמטי אחר. סיום הנובלה היה ידוע כבר מספרי "שיר של אש וקרח" - אאיגון II מנצח אבל אאיגון III מולך אחריו, אבל תחילתה לא היה ידוע לנו.
במקרה של "הנסיך הנוכל" זה שונה. אנחנו יודעים איפה מסתיימת העלילה - וויסריז I מת והמחול מתחיל, אבל אנחנו יודעים גם כיצד היא מתחילה - המועצה הגדולה שמעלה לשלטון את וויסריז. זה משאיר למרטין מעט מאוד מרחב תמרון, וכשמרטין צריך לצעוד בתלם מוגדר מראש אז הוא כותב בצורה פחות טובה.
לא הרבה קורה במהלך הנובלה - סיפור המקור של אאימונד, הנסיכה והמלכה בצעירותם, חייהם המוקדמים של דאימון וראינירה, קצת על שלטונו הרופס של וויסריז. גם כשקוראים אירועים גדולים - נניח, המלחמה באבני-הסף (Stepstones), מרטין לא מתאר את הקרבות במהלכה ופוטר אירועים גדולים בשורות קצרות. כמות האינפורמציה שקיבלנו, למשל, על הבגידה בטאמבלטון או הקרב בין אאימונד לדאימון, בהשוואה לכמות האינפורמציה שקיבלנו על כל מלחמת אבני-הסף.
אני חושב שמרטין היה צריך להשמיט את כל ה"תיעודים" של פטריה, ליצן החצר של וויסריז. הם מגוחכים לחלוטין, אי אפשר להתייחס אליהם ברצינות, והם לא באמת מעניינים. גם כשעולות שאלות מעניינות יחסית - כיצד לאינור ולאינה ולאריון (כל ה"לא" ו"ולא" בלבלו את את המשפט) קיבלו דרקונים, כשממזרי טארגאריין לא מקבלים - הן נותרות עלומות.
הרבה מאוד מהאינפורמציה שקיבלנו (נניח, כיצד לוקריס עיוור את אחת מעיניו של אאימונד) מיותרת לחלוטין, ולפעמים גם פוגעת בדמויות. אני לא צריך לדעת על הרומנים המשוערים של ראיניה, יש להם הרבה יותר משמעות כשהם מוזכרים רק כשמועות.
"אש ודם" הוא פרויקט די גרנדיוזי של מרטין - להעלות בכתב 300 שנים של שלטון טארגארייני. אם הוא יקדיש חלקים משמעותיים כאלו מהספר לעלילות משמימות כאלו - אני לא בטוח שאקרא אותו.