מבין אותך לגמרי קרנוביצ'קה
קודם כל שמח כ"כ לשמוע שאת עסוקה והעבודה זורמת מכל מקומות עבודתך, שתמיד ימשך כך אמן ואמן
אני גם מזדהה לחלוטין עם בעיות המאמץ הגרוני...גם אני מסתובב בשבועות האחרונים ולא מפסיק לכחכך, להשתעל ולהשמע צרוד משהו... קיים הבדל עצום בין ההופעות בגנים\ מתנ"סים לבין ההופעות בהצגות שמעלים סידי מצידך ואשרוב מצידי ,הנערכות באולמות גדולים ובפני מאות צופים ( לא יודע אם יצא לכם כבר הקייץ להופיע בתיאטרון חולון אבל אני הופעתי שם באמצע השבוע מול קרוב ל900 צופים במשך קרוב לשעתיים ) ואין ספק שההופעות שבתיאטרון הפרטי שלנו בהן אנחנו מגלמים דמויות רבות לבד ,בהחלט מוסיפות למאמץ והעייפות הקולית ותוסיפי לזה את הלחצים השונים הקיימים מעצם היותנו אלה שעושים ואחראים על הכל בתיאטרון שלנו והעייפות וחיי היום יום....פשששששש..... כל אלה משפיעים ישירות על הקול שלנו, על יכולתיו ועל המיתרים שצועקים: הציייייייללללללוווווווווווו אז כמה עצות מניסיוני: גם אני זרקתי המון כסף על תרופות מכל הסוגים שאולי הקלו אבל לא פתרו שום דבר הדברים המומלצים לעשות במצב כזה הם באמת קודם כל באמת לשתוק כל זמן שלא עובדים- כפי שאת עושה גם לא ללחוש - זה מפעיל יותר לחץ על המיתרים!!!!!!!!!!! לישון כמה שאפשר יותר, כל שעת שינה מועילה להקפיד על אוכל והרבה מיים ( לא מוגז! לא קר וממש לא חם, חום הופך את הגרון החולה ממילא למושבת בקטריות נהדרת ) גירגור מיים פושרים מאוד עם לימון ומלח יכול לסייע. במקרה חירום ואך ורק במקרה חרום כמו שקרה לי: בחנוכה לפני שלוש או ארבע שנים ולאחר שלושה ימים רצופים בהם היו לי בין 4-5 הצגות ביום של הקוסם מארץ עוץ שהתקיימו באולמות גדולים מול מאות צופים ( הצגה שנמשכה שעתיים שמתוכן אני מופיע,רוקד ושר שעה ו55 דק' ובשלוש דק' הנותרות מחליף בגדים ומתאפר לתפקיד הדחליל מדמות אחרת שאני מגלם בהתחלה... ) בכל ההצגות שהתקיימו באותם שלושה ימים היו בעיות סאונד ולא פעם למרות שהיו עלי 4 נק מייקים שונים איך שהוא אף אחד מהם לא עבד ואני שחקן שיש לו קול וחשב על ההצגה והקהל ולא על עצמו והגרון דאג שישמעו אותו גם ככה בבוקר היום הרביעי שהוא עדין טראומה בנפשי עליתי לבמה לעובדי עלית בצפון ב9 בבוקר ( אחת מארבע שחיכו לי ) אני מתחיל את ההצגה...פותח את הפה ו...כלום...מנסה שוב ורק ספק קולות ספק צווחות של דולפין יצאו לי... אל תשאלי אותי איך עברתי את היום הזה כי גם אני לא ממש זוכר, כנראה מדחיק צחי נוי העלה על הקו את הרופא שלו ששמע אותי ופסק שאני גמרתי את החג ( חיכה לנו בסה"כ עוד למעלה משבוע עם אותה כמות של הצגות בכל יום ) ושאני לא אוכל לשוב ולדבר לפחות חודש וחצי...אני לא צריך להסביר לך את ההיסטריה ששררה מאחורי הקלעים ובהפקה בסוף אותו יום לקחו אותי ישירות לד"ר נגריס הבן ( ממשיך דרכו של אביו ז"ל, ד"ר נגריס רופא האומנים הידוע ) 2 זריקות קורטיזון בתוספת כדורי קורטיזון רבים לכל יום עשו את העבודה ולמחרת כבר עליתי למטוס לאילת שלקח אותנו ל4 הצגות שעברו בקלות יחסית ובכל יום המצב השתפר כך שגמרתי את סיבוב ההופעות בקלות כאילו לא קרה כלום אבל והאבל הוא גדוללללללל זה רק במקרה חירום שאין ברירה
קורטיזון הוא חומר מזיק ולא מומלץ בכלל, אפילו הרופאים מציינים זאת אבל במקרה שדה שואו מאסט און און אז אין ברירה כתבתי המון אבל זה מתוך הזדהות
ונראה לי גם שיחררתי כמה טראומות בהזדמנות הזו
וחוץ מזה- זה מה שקורה כשנעלמים! יש לי רעיון מעולה בזמן שאת שותקת תעלי לנו סוף סוף תמונות של הבובות וההצגות שלך ותספרי לנו עליהן - ככה תהיה לך תעסוקה במקום לדבר, שלא תגידי שאני לא דואג לך
אגב, את ג'ינג'ית? ומי עשה לך את הבובה המתוקה בתמונה שלך בפורום? ואיזה דמות הוא? ומאיזו הצגה? הנה ננתתי לך מלא חומר לקריאה ועבודה ולמי שמתלונן שזה ארוך מידי אז שלא יקרא...זה מיועד לקרן
געגועים עזים גם מכיווני וד"ש חם מכל הלב לשנצור, סידי וכל החבר'ה
))))))
